ידי דוד יט

שם סבר ליה כרבי יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס והאי נדר ופתחו עמו כתב רש"י ז"ל בד"ה וב"ה וכו' אבל גבי נזירות ליכא למימר הכי וכולי והואיל דלא חייל עליה נזירות בגרוגרות אין בדבריו כלום ואינו נזיר כלל ע"כ נראה דלפי דבריו אלו לא מפרש כדברי התו' דחל עליו אבל תוך כדי דבו' חזר אלא דלא חל עליו כלל וכוונת נדר ופתחו עמו דהיינו דעם הנדר שוברו בצידו דו דלא נשלם הנדר כלל כיון דמן הגרוגרות דקאמר הוא לבאר מהיכן נזיר דקאמר ודבריו אלו קשים בעיני דא"כ מאי מקשה הש"ס ולב"ש נמי נדר ופתחו עמו הוא דהא הוא אינו רוצה להיות נזיר אלא מן הגרוגרות וכו'. הא ב"ש ס"ל דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע הוא שאין נוזרין מן הגרוגרות ונזירות גמורה קביל עליה בשלמא לפירוש התו' דנדר מעיקרא ואח"כ חזר תוך כדי דבור תו לא מהני הא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דודאי מעיקרא לנזירות גמורה איכון אבל כד חזר תוך כדי דיבור כמאן דלא נדר דמי ופריך בכח. דהשתא לא מהני הא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. דהוא הכא חזר מנדרו ורוצה לסתור נדרו ולא חל כלל. ואתי תירוצא שפיר משום דלאתשולי קאתי וכמו שפירשו הם דהרי נדר טעות ובטל וכו' אבל לפי פירוש רש"י לא אתי האי תירוצא דהרי מה שאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה הוא אע"ג דאמר מן הגרוגרות לנזירות גמורה איכון וכיצד אמרינן דקאמר כשנזרתי לא נזרתי אלא מן הגרוג' וכו' והלא אין אדם מוצי' דבריו לבטלה ולשם נזירות גמורה נדר:

וי"ל דהכי כוונת הקושיא לדבריו של רש"י ז"ל דלא אמרי' אין אדם מוצי' דבריו לבטלה אלא בשכל דבריו באו לבטלה כגון הך דערך כלי דאמרינן דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובודאי דמי כלי קאמר אבל הכא דמילת נזיר סתם היא מן היין למה לו לומר מן הגרוגרות כיון דעתו להזיר עצמו מן היין. אלא ודאי דהכא נדר ופתחו עמו שאינו מדיר עצמו כי אם מהגרוגרו' וכיון דאין דעתו להזיר כי אם מהגרו' אין נזירות כלל דגם ר"מ יודה בכי האי גוונא דאין בדבריו כלום. ותרץ לו דודאי ב"ש סברי כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה שבתחילה היה כוונתו כשאמר נזיר הוא על נזירות גמורה. וכשאמר מן הגרו' הוא לומר שבטעות נזרתי שסברתי שאהא מותר ביין שסברתי שנזירות גמורה היא מהגרוג' דווקא ולאו פתח הוא וכיון שאין שאלה בהקדש הרי הוא בנזירו' גמורה כמו שנזר לשם נזירות גמורה דהשתא אתי שפיר דמעיקרא דס"ד דהוא יודע שנזירות היא מהיוצא מן הגפן והוא אמר הריני נזיר מן הגרו' לבד דאם נאמר שיהא נזיר גמור משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ודאי דפרכינן והא נדר ופתחו עמו דאינו נזיר אבל אם נאמר שהוא היה דעתו לנזירות גמורה שאין אדם מוציא דבריו לבטלה ובודאי לנזירות גמורה נתכוון אלא שטעה הנה באשר טעה שהוא היה דעתו שאין נזירות אלא מהגרוגרות אין שאלה להקדש בטעות וכן לנזירות ועל כרחו יהיה בנזירות גמורה כמו שקבל על עצמו נזירות גמורה ואע"פי שבטעות היה דאי שאלה לנזירות כהקדש כן נ"ל לדעת רש"י ז"ל:

שם וב"ה סברי כר"ש וכו' הנה לפי דברי רש"י דפירש במה שאמר וב"ה כר' יוסי וכו' והאי נדר ופתחו עמו שלא הזיר אלא מן הגרוגרות שלא כדברי התו' דפירשו דנתחרט תוך כדי דבור אתי שפיר דקאמר וב"ה סברי כר"ש וכו' ולא אמר וב"ה לטעמייהו דאמרו יש שאלה להקדש דהא אינהו לדעתם דלא נתחרט ודלא לאתשו' אתא אלא משום דנדר ופתחו עמו שלא הזיר אלא מן הגרוגרות:

והא דאצטריך לומר ב"ה כר"ש משו' דהשתא דגם ב"ש ס"ל האי דנדר ופתחו עמו וטעמייהו דב"ש משום דלאתשולי אתא א"כ אזדא ליה הך דקאמר מעיקרא וב"ה כרבי יוסי וכו' והא נדר ופתחו עמו א"כ במאי פליגי דהא ליכא למימר ב"ה סברי דאדם מוציא דבריו לבטלה דאפי' למאן דס"ל דאין אדם מוציא לדבריו לבטלה הכא שאני משום דנדר ופתחו וא"כ ליכא למימר בהאי פליגי וגם לא שייך למימ' משום דב"ה ס"ל דלאו לאתשולי קא אתי דמשמע דס"ל ג"כ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה דא"כ אמאי אינו נזיר כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ולאו לאתשולי קא אתי אבל קשה דאימא בהא פליגי דב"ש ס"ל דלאתשו' וב"ה סברי דהוא נדר ופתחו עמו ולאו לאתשולי קא אתי:

וג"כ, קשה דלמה לא אמר דתרוייהו ס"ל דאי אדם מוציא דבריו לבטלה ותרויי' ס"ל דלאתשולי קא אתי וב"ש לטעמייהו דאין שאלה בהקדש וב"ה לטעמייהו דיש שאלה בהקדש:

וי"ל דניחא ליה לש"ס להביא טעם דשייך גם באם נאמר דב"ה נמי ס"ל דלאתשולי וגם אם היה ס"ל דאין שאלה דהכא שאני שס"ל כר"ש וכו':

ועוד. נ"ל לומר דוודאי צריך לומר וב"ה כר"ש אפי' דס"ל כר' יוסי דמה שאמרו מעיקרא וב"ה כרבי יוסי עדיין קיים. דנדר ופתחו עמו דלא נדר אלא מן הגרוגרות אלא כדי דלא תקשה עוד דיהא נדור מן הגרוג' להכי אמר כר"ש ס"ל כיון אם הזיר מן היין כשאר הנוזרין אין שום נזירות חלה עליו גם מן הגרוגרות והאי לחוד לא סגי אם ס"ל דתפוס לשון ראשון להכי אמר כר' יוסי דבגמר וכו':

תו' בד"ה. אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכו' וא"ת והאמר ר' יוסי בגמר דבריו אדם נתפס הוי פי' אף בגמר דבריו אדם נתפס וכו' וה"נ נתפס בלשון ראשון נמי דקאמר נזיר יהיה נזיר מיין ונזיר מן הגרוגרות ע"כ פירוש