ידי דוד יז

עצמו לספיקא ואדעתא דהכי נדר דגם שיהא ספק הוא מקבל עליו נזירות ולהכי אמר חזקיה ור"ש היא דאמר אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאו שאפי' בדבר שהספק הוא חמור מאם היה נזיר בודאי וכמו שפי"רשי לעיל אבל קשה לי דלפי שטחיות דברי רש"י בפירושו כאן אין אנו צריכין להאי שספיקו חמור מודאו כי אם אדם מכניס עצמו לספיקא או לא וא"כ למה אצטריך חזקיה לומר בדבר שספיקו חמור מודאו ובשלמא לפירוש התוס' אתי שפיר דפירשו דהכא נמי ספיקו חמור מודאו ולהכי שפיר דנקט חזקיה הכי. ואיפשר לומר דהא דלא פירש כדברי התוס' משום דא"כ רבי יהודא דמתיר הוא משום דווקא דספיקו חמור מודאו אבל בספיקא אחרי' אדם מכניס עצמו ואין זה במשמעו' הש"ס אלא בכל ספק רבי יהודא מתיר משום דספק גזירות להקל דהיינו שאין אדם מכניס עצמו לספיקא בכל גוונא דמלבד דזה משמעות ספק נזירות להקל בכל גוונא איירי גם מדאמר ר' יוחנן אפי' תימא ר' יהודא התם לא נחית ליה לנזירו' וכו' דמשמע משום דאינו מכניס עצמו לספק בכל גוונא להכי פירש כפשטא דקתני ספק גזירות להחמיר וכפשטא דספק נזירות להקל דגם לפי פשט זה אתי דברי חזקיה דאמר במחלוקת שנויה דהרי גם לדברי התוס' פירשו במה דקתני ספק נזירות להחמיר ובספק נזירות להקל כפשט הדבר אלא עלמה דאמ' חזקיה דר"ש ס"ל אדם מכני' עצמו לדבר שספיקו חמור מודאו פירשו היכי דמי בענין של הכרי וכענין דהכא אבל בדברי ר' יאודה פירשו דבכל גוונא לא מכניס אדם עצמו לספק ולא משום שהיא ספיקו חמור מודאו:

תו' בד"ה כמנין ימות השנה וכו' כיון דקאמר כמניין משמע נזירות ולא נזירות ארוך ע"כ ואע"ג דרבנן ס"ל דנזיר משמע נזירות הרבה בהך דכשיער ראשי ולעפר הארץ וא"ב למאי אצטריך כמנין הכא שאני דבימות החמה אית ליה קיצבתא וא"כ נזירות אריכא קביל עליה להכי אצטריך כמנין דהוא משמע נזירות הרבה ולא נזירות ארוך:

ע"ב גמ' אלא אי אמרת חדא נזירות קביל עלויה מי הוי השלמה כלל פיר"שי ז"ל אלא אי אמרת דחדא נזירות של תס"ה קביל עליו וכל חדא וחדא תהוי שס"ה ימים וצריך דיהוי נזיר שס"ה פעמים ושסה ימים כמנין ימו' החמה וכדברי רבי דאמר דאין זה נזיר שיהיה מגלח בסוף שלשים אלא כל שס"ה ימים יהא נוהג נזירותו ע"כ הנה מדברי הש"ס מי הוי השלמה כלל משמע דלדברי הבי לא שייך שישלים אותם דליכא אניש דחיי כל כך דהוא משמע כפירוש רש"י זה . אבל קשה לי דמנא ליה לש"ס דלדברי רבי דחדא נזירות של שס"ה וכל חדא וחדא תיהיה שס"ה ימים והלא בין דברי רבי לרבנן הוא דלדברי רבנן זמן הנזירו' יהיו נזירו' הרבה של שלשים ויגלח בסוף כל שלשים אבל לדברי רבי הוא שיהיה הזמן ההוא בנזירות ארוך שאינו מגלח בסוף שלשים:

ונראה. לי דכמו לרבנן דבימות החמה הם שס"ה נזירות. גם לרבי כך הוא נזיר שס"ה ימים וכאשר אמר במנין. דלמה ליה לומר כמנין בשלמא לרבנן הנייא ליה כי היכי דלא לימא נזירות ארוכה קביל עליה כיון דאית ליה קציבתא וכ"ש לעיל אבל לרבי דס"ל דנזיר משמע נזירות אחת. וכמנין לא אהני לנזירות הרבה. כי אם עד שיאמר נזירות א"כ כמנין למה ליה דמוכרח לומר כאילו אמר הריני נזיר כמנין שנת החמה לכל יום ויום שהם שס"ה שנים לפי שבימות החמה הוא נזירות אחת של שס"ה. ובאשר אמר כמנין הוא של כל יום ויום כמנין שנת החמה שאין נזיריות חלוקות כדי שנאמר הרי עלי נזיריות ימות החמה ודו"ק:

שם מנין שאני וכו' פירוש לדעת רש"י דאמר אפי' לרבי מודה דנזירות קביל עליה ומגלח אחת לשלשים משום דמנין שאני א"כ הכוונה דמנין דקאמר לגזירות הרבה קאמר ולא למה שהיה ס"ד דכמנין דקאמר הוא כאילו אמר הריני נזיר כמנין שנת החמה לכל יום ויום שהם שס"ה שנים וכמו שפירשתי לעיל לדעת רבי לפירוש רש"י ז"ל אלא לנזירות הרבה מכוין וכן במה שאמר אח"כ ורבי לא שני ליה מונה אין הכוונה דרבי בהאי לא אצטריך ליה כמנין דודאי אצטריך ליה לפי פירוש רש"י דלעיל כמ"ש אלא הכוונה דרבי לא שני ליה מונה כדי שנאמר נזירות הרבה קביל אלא כמנין דקאמר כדי דיהוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה ימים כמנין ימות החמה:

אבל לדברי התו' שסוברים דאין בין רבנן לרבי אלא דלרבנן שס"ה נזירות קביל עליה ולרבי חד נזירות ארוך קביל עליה ולא שיהיה נזיר שס"ה פעמים שס"ה ימים. דמשום זה דחקו עצמם לפרש מה שאמר הש"ס מי הויא השלמה כלל הכוונה מי שייך בהלשון השלמה דהיינו שמשמעות השלמה על נזירות הרבה קאי. או כפי פירוש ההגה לפי שכפי פירושם שייך שישלם נזירות ארוך של כמנין ימות החמה אבל לפי פירוש רש"י לא איפשר שיחיה כל ימי נזירות זה שלפי דבריהם אלו כמנין דקאמר לא צריכנא ליה דלא משמע ליה לרבי כלל א"כ אתי שפיר כפשטיה מנין שאני שלא כמו שהיה סך דלא משמע ליה לרבי כמנין:

שם ורבי יהודא סבר לה כוותיה בחדא וכו' ורבי לא שני ליה מונה ע"כ דהוא כמו דס"ד דרבי לא משמע ליה מנין. הנה לפי מסקנא זו דרבי יהודא לא סבר לה כת"ק. אלא משום שאמר כמנין אבל היכא דלא אחור כמנין ס"ל כרבי דנזירות חד ארוך קביל עליה וא"כ ברישא דמתני הריני נזיר כשיער ראשי וכעפר הארץ סבר כרב