ידי דוד קסא

יעקב אבינו לא נקבר בארץ שהרי חנטו אותו והיה מונח עד שנשאוהו בניו והוליכו אותו לחברון ונ"ל דזה אסמכתא בעלמא:

ועוד איפשר לומר שיעקב ציוה כך לבניו שחשש שמא יתעכב הדבר ויקברו אותו בארץ עד שימצאו עת מוכשר לשאת אותו:

ע"ב אמר רבא בדק ופנה בדק וכו' כתב המפרש ולא הנך תרי מפני להו גבי חד דמחזיקנן בשכונת קברות ע"כ פירוש דלכאורה כיון דאשכח עוד השלישי א"כ הרי המקום הזה הוא שכונת קברות ויחזרו לשם את השנים שפינה אותם למקום זה על זה אמר ולא הנך תרי מפני להו גבי חד וכו' דהיינו שאין צריך להחזירם למקומן ראשון אצל השלישי הנמצא עתה כדי נחזיק להו שכונת קברות אלא כיון שניטלו בהיתר אין צריך להחזירם אבל השלישי ודאי אסור לפנותו אבל לאיכא דאמרי דגם השלישי מותר לפנותו:

וכן נראה דכן הוא פירוש התוספות אלא דיש גורסים עוד הכא ומשני להו שכונת קברות דהיינו לענין שיהיה בודק משם ולהלן עשרים אמה:

א"ד אמר רבא כיון שניתנה רשות לפנות מפנה להו וכו' כתבו התו' שכבר פינה קודם שידע ששלשה הם אף השלישי מפנה למקום שירצה דבאחר לא ניתקן שכונת קרבנות ע"כ פירוש כיון שהראשונים פינה אותם ברשות אע"ג דעכשיו איגלאי מלתא דשכונת קברות הוא ואין לשנות זה השלישי מ"מ הוא אחד עכשיו ובאחד לא נתקן שכונת קברות ולכן יכול לפנותו ג"כ:

בדק מ"כ אמה ולא מצא וכו' אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו את א"י כתב המפרש כלומר וכו' אמרינן זו היא שכונת קברות וכו' ושאר סביבות העיר טהור ודמי למה שאמר בתחלה עילא מצאו וכו' לענין סביבות העיר:

כל ספק נגעים בתחלה טהור וכו' כתבו התו' וב"מ נגעים פ"ה מפרש כיצד שנים שבאו וכו' פירוש דהבהרת מטמא עד כגריס כאשר תהיה באופן הטומאה אבל בפחות מכגריס לא וכאשר יבא אצל כהן יסגירו שבוע החד ולאחר שבוע אם פשה טמא ואם אח"כ חסרה שהלך הפשיון טהור והנה אם עד שלא נזקקו לטומאה כגון דבסוף שבוע ראשון בזה יש בו כסלע ובזה יש בו כסלע שניהן טהורין ואע"פי שבעל בהרת כגריס איכא בו פשיון וטמא כיון שכל אחד הוא ספק מוקמי לכל אחד אחזקתיה שהוא טהור ואם משנזקק לטומאה שבסוף שבוע ראשון נמצאו שניהם כסלע ועוד דתרוייהו איכא פשיון והרי הם טמאין שניהם ולבסוף חזרו שניהם כסלע דהרי אחד מהם הלך לו הפשיון זה שהיה מעיקרא כסלע ונעשה כסלע ועוד והרי הוא טהור אבל השני אעפ"י שעתה נתמעט מסלע ועוד מ"מ איכא פסיון עדיין לפי אי מעיקרו כגריס ועכשיו כסלע ולפי שאין עד שיחזרו שניהם להיות כגריס:

דעין מי הוא הטהור לכן תרוייהו טמאין מנא הני מלי אמר רב יהודה אמר רב וכו' כתבו התו' מנא הני מלי דעד שלא נזקק לטומאה ספק נגעים להקל וכו' משמע דעל שלא נזקק לטומאה קא בעי מנא לי דלא ידע טעמא וכיון שכן מאי קמהדר ואמר אי הכי כאשר אמר לו דאמר קרא לטהרו או לטמאו וכו' קא מקשה לו אי הכי אפילו משנזקק לטומאה ופירשו בתוספות דהא לא אצטריך קרא לעד שלא נזקק לטומאה דתיפוק ליה דאוקמיה אחזקתיה. דאם ידע להאי סברא מאי קא בעי מנא הני מצי ואיפשר דאה"נ דהמבעי לא ידע להאי סברא וקא בעי מנא לי וכאשר תרץ לו דאמר רב יהודה דאמר קרא לטהרו או לטמאו וכו' אימורא אחרינא קא מקשה ליה אי הכי ולאו המבעי דקא פריך הכי דהאי אימורא ידע בודאי דלהאי לא אצטריך קרא משום דמוקמינן לזה אחזקתיה ודרב יהודה אמר רב איתמר על ענין אמר ואם בהרת קודמת לשער שחור וכו' כן נ"ל:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה כתב האפרש עד שלא ראה שתי ראיות ע"כ פי' דבראיה ראשונה ושנייה בודקין אותו אם באה לו מחמת אלו דברים דקתני במתני' לא מחשבינן להו ראיה דזיבה וכאשר יהיו שתי ראיות בלא סיבה אזי בשלישי לא בדקינן ליה ומצטרפת לראשונים דנחשב בעל ג' ראיות אפי' שבאה לו מחמת אונסין הנז' וקאמר טעמא במתני' שרגלים לדבר ופירש המפרש שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש ע"כ הן אמת דכך משמעות מה דקתני במתני' שרגלים לדבר דמשמע דקא אבל מה דקתני במתני':

וקשה לי דהא קא יהיב טעמא בש"ס דלראייה שלישית איתקש לנקבה דמה נקבה דגם מאונס טמאה אף בזב בראייה ג' מטמא באונס דאפי' בודאי מחמת אנסו טמא:

ואח"כ ראיתי להתי"ט ז"ל שהביא שהר"ש ז"ל הקשה קושיא זו ולהכי פירש הר"ש דרגלים לדבר אספקו לחודיה קאי והוא ז"ל לא ניחא לית בהאי מבבא דלקמן דמכה את חבירו יעו"ש ומה שפירש הוא ז"ל לדידי דוחק הוא ואינו דומה לבבא דלקמן ולהך דסוטה דבהנך שייך לומר דהיא טעמא אבל בהאי דלומר דלהכי מקשינן שלישית לאשה ולא דרשינן אתים ולא נקיש לאשה אלא הרביעית משום שרגלים לדבר זה אינו ענין דמשמע דנקיש לאשה אף באונס לגמרי שכך גזרת הכתיב ודו"ק:

דף ס"ו ע"א גמ' אמר רבא לא תימא ספק חזא וכו' פירוש דודאי דהתנא בא לומר דמשנזקק לטומאה דאונסו הנזכר קודם דבמאכל ומשתה וכו' דלאחר שראה שתי ראיות מטמא באונס וכן הספק בזיבה שיבא לאחר שתי ראיות הוא טמא והוה קס"ד שר"ל שלאחר שתי ראיות בראיה שלישית אף על הספק כגון שראה זיבה בבגדו ולא ידע אם מראייה שניה או