ידי דוד קסב

מן השלישית שאיפשר שזו ראייה שלישית לזה בא רבא לומר שאין זה כוונת התנא שודאי דבכי האי גוונא דספק חזא ראייה שלישית ספק לא חזא לא מוקמינן עליה טומאה כדי להזקיקו לקרבן דאין הקרבן בא על הספק והמפרש כתב ולא לענין סתירה נמי וכו' אלא התנא איירי דודא חזא בפעם שלישית ונסתפק לו אם מחמת שכבת זרע לדעת המפרש ז"ל ונראה שכוונתו היא דהוא מסופק אם היא קרי או זיבה ולדעת ר"י שהביא התו' כגון שבדק עצמו ומצא שכבת זרע וגם זיבה על הבגד ולא נודע אם באה הזיבה לבדה והשכבת זרע וכו' יעו"ש על זה אמר התנא דספיקו טמא כיון שנזקק לטומאה רגלים לדבר שזיבה ראה ולא שכבת זרע והיא זיבה לבדה. ולא מעורב עמה שכבת זרע:

שכבת זרע טמאה למאי וכו' פירוש דקאי על מה דקתני מתני' ושכבת זרעו טמאים דמשמע דבא התנא לאשמועינן דשכבת זרעו של זב דמטמאה על זה קא פריך למאי אלימא למגע מי גרע שכבת זרעו של זב משכבת זרע דטהור. והרי גם שכבת זרע דטהור מטמאה וא"כ מאי אתא לאשמועינן ומכ"ש דתקשה דהא אפי' בלא נזקק לטומאה מטמאה והתנא אמר דווקא היכא דנזקק לטומאה:

אלימא האי תנא דתניא וכו' אפי' ר' יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה אבל בעיניה לא ע"כ קשה לי דמאי קא פריך משום דאמר ר' יהושע כך דאה"נ זה הוא טעמא דמתניתין לפי שאי איפשר לה בלא ציחצותי זיבה שהרי מתני' קתני עלה נמי שרגלים לדבר כמו שפירש שם המפרש הכל טמאים מחמת זיבה דאי איפשר להם בלא ציחצוחי זיבה עכ"ל והכי מוכרח דאל"כ מאי האי דקתני מתני' שרגלים לדבר דודאי שכאשר מפרשינן מתני' דלמשא קאמר כיון דקתני עלה שרגלים לדבר הכוונה כך דלמה מטמא במשא הוא משום שרגלים לדבר שאי איפשר לה בלא ציחצוחי זיבה:

סבר רב פפא קמיה דרבא וכו' כתב המפרש היינו טעמא דאין תולין בשכבת זרע וכו' ולא מחמת קרי וכו' אכתי לא נזקק לזיבה עכ"ל פירוש דבנזקק אין תולין דהוא מחמת קרי הוא זה דכיון דהוחלש מחמת זיבות הקודמין בא לו זה ג"כ דהוא זיבה אבל היכא דלא נזקק לזיבה מקודם וראה בתוך מעת לעת לקריו אמרינן זה מה שנשתייר מקריו וכששהא לצאת נשתנה הזרע ונעשה, כמו זה ואינו זיבה. ופריך עליה רבא מגר שנתגייר דמטמא מיד בזיבה דהיינו דאם הוא כדבריו דהכא שאני משום חולשא דזיבה הקודמת דווקא א"כ בגר דלא נזקק לזיבה מקודם אמאי טמא ולא אמרינן דזהו, שארית הזרע של הקרי שראה והא הכא לית ליה חולשא דזיבות והשיב לו דאין לך חולי גדול מזה שדואג בקבלת המצות דמשום חולשא זו באה לו זיבה זו דאין לנו לתלות בשארית קרי שראה כשהיה נכרי אבל אין זה מקרי אונס כדהנך דמתני' דאם כן לא יטמא בזיבה בראייה ראשונה ולפי זה לא נדחו דברי רב אדא בר אהבה ורב פפא ומא דקאמר אלא תנאי היא חזר לומר דהא דדחינן מאן שמעת וכו' איכא תנאי אחריני דס"ל דלאו משום ציחצוחי זיבה אלא משום גזירת הכתב כן הוא כוונת הש"ס לדברי המפרש ז"ל אבל צריך לדעת לסברת רבא דמאי שנא ישראל מגר דבישראל כל מעת לעת שראה קרי מציל מזיבה ובגר אינו מציל:

ונ"ל לומר דרבא סבר דטעמא דמציל בישראל הקרי מעה לעת הוא כמו שאמרו בתוס' דדרשינן בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שהקרי פוטר בזיבה כל מעת לעת ע"כ וא"כ זה גזירת הכתוב והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה אבל בגוי אינו מציל הקרי לזיבה שבאה לו אחר שנתגייר ודו"ק:

אבל התספות מפרשי דהא דקאמר רב פפא איידי חולשא דחזי לא קאי אהבא דנזקק לטומאה אלא קאי אהא דקרי פוטר זיבה הבא לאחריה מעת לעת דהיינו דטעמא דפוטר הוא משום דזה לאי זיבה היא אלא יצא זה ממנו מחמת חלישות דנתרוקן מן השכבת זרע שיצא ממנו וזה הוי אונס ולא הוי מבשרו אבל משנזקק לטומאה אונס לא פוטר ועל זה פריך ליה רבא מגר שנתגייר דמטמא בזיבה ולא פטר ליה קרי שראה בגיותו בתוך מעת לעת ואמאי והא אין לך חולי גדול מזה דכי היכי דבדקינן אותו לפטור מקרי דהיינו שהוא חולי והוא אונס ומבשרו כתב רחמנא מה לי ישראל מהל' נכרי שראה בהיותו נכרי כיון דמטעם זה קאמרת ליכא חילוק בין נכרי לישראל דלא גרסי א"ל אין לך וכו' דמשמע דהוא תירוץ דוקא מתרץ ליה רב פפא. אלא תשלום דברי רבא להכי נדחו דברי רב פפא ודברי רב אדא בר אהבא ואמר אלא תנאי:

וקשה לי על פירושם זה דאם כך כוונת רב פפא קשה עליו דא"כ היינו אונס דכבר קתני לה תנא:

סליקא לה מסכת נזיר בעזר האל אשר לארץ ולדרים הוא מאיר:

על ידי המסדרים הוי' במ"הק הבחור התלמיד הנעים משה בן המ"ון כה"ר ר' ברוך הכהן חדאד ס"ט והבחור התלמיד הנעים יוסף בן כמו"הר ר' יעקב אדאהן ס"ט