ידי דוד קנט

בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני מים וכו כתב המפרש ויודע ודאי שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו פירוש דברייתא דבסמוך קתני חוץ מן כזית מן המת וכו' דלית ביה דין טומאה צפה להכי פירש דהכא בעי לענין נגיעא ולאו לענין אהל דלענין נגיעה דלית ביה דין טומאה צפה כמו השרץ וכמו שכתבו התו' להדיא בד"ה והמאהיל על פני הטומאה וכו':

כיון דאהי טומאת ערב והאי טומאת שבעה כמאן דמחטא טומאה בכלי דמיא כתב המפרש וספק מגעו טמא ע"כ פירוש דכלי כמאן דמונח בקרקע דמי כמו שאמר את"ל בתר כלי אזלינן:

שרץ על גבי נבילה שנמוחה וכו' או דילמא האי אוכלא הוא כתב המפרש הוה ליה כמאן דמונח על גביו וכמו דמונח על גבי קרקע דמי ע"כ פירוש דהאי בכזית והאי בכעדשה כמו שאמר לעיל ואת"ל כמו דגרים הוא:

שרץ על גבי שכבת זרע מהו ואת"ל כיון דמיתעקרא הוה ליה כי אוכלא כתב המפרש שנתעקרא מבשרו של אדם ממש פירוש דנעקר ממותרי הליחות שבאברים וא"כ הרי הוה כגוף האברים והוי אוכל כן משמעות דבריו וכיון שכן קשה לי מה זה שאמר אח"כ הוה ליה שכבת זרע כי אוכלא דסמיך הוא עכ"ל והרי לאו משום דסמיך הוא אלא משום שהוא יוצא ונעקר מאיברים ולא דמי לשאר משקה שבתוכו כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו כמו שכתב הוא וכי תימא דאע"ג דמתעקרא מבשרו אי לאו דסמיך לא סגי הך טעמא זה מנין לו דהש"ס לא קא אלא משום דמתעקרא דווקא:

ע"ב גמ' מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת וכו' כתב הממרס דכיון דנטמא ביום שביעי שלו קודם תגלחת דטמא וכו' משמע מדבריו אלו דרב המנונה חזר מדבריו בנזיר:

וקשה לי דאף רב המנונא לא ידע להאי מתני' ואמר נזיר נמי וכד אותביה רבא חזר מדבריו אבל התוספות כתבו דרב המנונא מיירי בשביעי אחר שגילח דנהי שמחוסר הערב שמש בהאי לא קרינן ליה בחזקת טמא כדמפרש ואזיל דנראה דרבא ס"ד דרב המנונא איירי אף בשלח גילח תגלחת טומאה ולהכי קא מותיב ליה ממתני' וכד אמר ליה מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת דהיינו והוא לא איירי אלא בשגולח תגלחת טומאה אזי השיב לו רבא אף אנא מודינא לך בנזיר ועושה פסח דלא מחוסר לא כלום דהיינו שאני ומסכים ג"כ כאשר הוא באופן זה שגילח ובעושה פסח שאינו מחוסר כלום וגם על זה קשה לי דלמאי צריך רבא לומר לו אף אנא מודינא לך בנזיר ועושה פסח כיון דלא קא פריך ליה אלא משום דהוה ש"ד דרב המנונא איירי אף בקודם שגילח:

לכן נראה לי דרבא דקא מותיב ליה ממתניתין משום דנראה סתם דהיכא דאיתחזק בטומ' טמא ולא אלימא טומאת התהום למטהר וכאשר רב המנונא השיבו בהך חילוקא דמתני' איירי במחוסר תגלח' דכל זמן שלא גילח הוא עדיין טמא מקרי אבל היכא דגילח תגלחת טומאה לא מקרי בחזקת טמא אע"ג דעדיין לא העריב שמשו אזי נתקבל אצלו טעם זה ואמר לו אף אנא מודינא לך וכו' דכן נראה דבריהם ממה שפירשו במתיב רבא וכו' וז"ל שמא היכא דאתחזק בטומאתו לא מטהרינן בטומאת התהום ע"כ דנראה דלאו משום מחוסר תגלחת הוא ודו"ק:

א"ל אביי והא מחוסר הערב שמש דהיינו כיון דרבא נתקבלו אצלו דברי רב המנונה במה שהשיבו קא פריך ליה ואכתי מחוסר הערב רמש וא"כ מקרי בחזקת טמא והשיבו שמשא ממילא ערבה ולא חשב חסרון דלקרי בחזקת טמאה:

דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא וכו' כתב המפרש יום מלאת תביא אם חזרה והפילה וכו' תביא שתי קרבנות אבל על אותו שילדה בתוך מלאת לא תביא דאמר קרא זאת תורת היולדת התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה וכו' משמע מדבריו אלו דמה שאינה מביאה קרבן על תוך ימי מלאת משום דאמר קרא זאת תורת היולדת וכו':

וקשה לי דלא משמע כך מהברייתא דקתני יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דמשמע דהוא מדכתיב ובמלאת תביא דמינה משמע דתוך מלאת לא תביא וכן משמע מתשלום הברייתא דקתני יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת וכו' ת"ל ובמלאת ימי טהרה ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא ע"כ:

ואיפשר דלא דרשינן הכי ובמלאת תביא תוך מלאת לא תביא אלא משום דכתיב זאת תורת היולדת התורה ריבתה על כמה ולדות שיש לה בתוך ימי לידה שמביא קרבן אחד ובודאי דמה דאמרינן שיש לה בתוך ימי לידה דווקא הוא משום דכתיב ובמלאת תביא דאז תרתי קראי צריכי:

אמר רב כהנא שאני הכא וכו' כתב המפרש ומותבינן עלה דההיא התם נמי ביום מלאת לפ"א אמאי מתייא קרבן הא מחסרא הערב שמש וכו' וצריכה הערב שמש עכ"ל פירוש דאע"ג דטבלה אחר שבועיים צריך טבילה אחרת ביום פ"א כדי להתירה לאכול בקדשים והך טבילה צריך הערב שמש:

אבל התו' לא פירשו הך טבילה דיום פ"א כדי לאכול בקדשים אלא משו' דאיפשר בלא טבילה לסוף שבועיים אלא איחרה טבילתה עד יום פ"א וצריכא אז הערב שמש ואפי' הכי קים לן דבכל ענין אם הפילה יום פ"א מביאה ב' קרבנות ואע"ג דמיחסרא העורב שמש:

וקשה לי דאמאי מוקמו הכי בענין שלא טבילה לסוף שבועים והלא מוכרח לטבול ביום פ"א כדי לאכול בקדשים דמשנה שלמה קתני שהאונן והמחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש כמו שכתב המפרש כנ"ז: