ידי דוד קנח

ודאי תדע ליה אימת וכו' כתב המפרש לאו שמע מינה דאיתדע ליה לאחר מלאת וקאמר דסותר דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן פירוש ולהכי סותר אפי' אחר הבאת קרבנותיו עד שיגלח ותימה דמשמע מזה דאם נטמא ביום מלאת אינו סותר ואמאי והרי מתני' קאי בין נטמא בתוך מלאת בין לאחר מלאת כמו שכתב בדיבור הקודם ועוד תימה והרי הבעיא דרמי בר חמא הוא על מה דטומאת התהום אינו סותר דהיינו באופן שאינו סותר אם גם על מה שנטמא בתוך נמי מלאת קאי ומאי קא פשיט ליה מאופן דטומאת התהום סותר. ועוד קשה דזה הפך דבריו שכתב במתנ' ואם עד שלא גילח נודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת:

לכן נ"ל דלשון זה הוא מוטעה וכך צריך להיות אלא לאו שמע מנה דאיתידע ליה לאחר מלאת. וקאמר דסותר אע"ג דנטמא בו ביום וכ"ש דנטמא בתוך מלאת ע"כ:

והכוונה דבמתני' מבואר דקודם הגילח אין חילוק בין הטומאה והידיעה ביום אחד אף אם הוא היה לאחר מלאת שסותר ולאחר הגילוח אין חילוק בין נטמא בתוך ימי מלאת או לאחר מלאת דאינו סותר:

אלא דקשה לי דאמאי מפרש להבעיא כך ונאמר דרמי בר חמא לא שמיעה לי מתניתין דאמאי לא מפרש לה בפירוש התוספות ועוד דזה תימה דאיך איפשר לומר דהאימורא לא שמיעה ליה מתניתין דעל הברייתא הוא דאיפשר לומר דלא שמיע ליה הברייתא:

צפה אינה מטמאה וכו' כתבו התו' ספק נגע דווקא על הארץ טמא אם היא טומאה ברה"י אבל צפה שאינה קבוע לא דמספקא לן או דווקא על פני המים מטהרין או הוא הדין צפה באויר שזורקה אדם באויר מטהרינן ממיעוטא דעל הארץ עכ"ל:

נראה הא דכתבו דמספקא לן וכו' צ"ל מספקא לן וכו' דהם קא מסתפקי אם צפה באויר הוא כמו צפה במים ומטהרינן כמו דטהרנו צפה על פני המים ממעוטא דעל הארץ:

ולכאורה קשה דמאי מסתפקי והרי לקמן הביא הש"ס ברייתא דקתני בה והנזרקין ספיקן טהור וכתב המפרש שם אלא בטומאה צפה דמיא וספיקו טהור עכ"ל:

ונראה לומר דהם מפרשי דאיירי באדם עומד במים איירי כמו שפירשו ברישא כל הניטלין וכו' והוה אמינא כיון דאדם זרקן ומכחו נחו על המים הוי כאילו מונחין דומיא דהניטלין והנגררין להכי קתני ספיקן טהור דחשיבנן להו צפין על פני המים כמו שהם עכשיו אבל הם מסתפקי היכא דזרק באויר בלא מים וספק נגע בהם בשעת זריקא ודו"ק:

אבל טעון או רכוב טמא כתבו התוספות טעון משא או רכוב על גבי בהמה וכו' איכא לימדק כיון דקתני בד"א במהלך ברגליו לא אתי עלה מה דקתני אבל טעון והיה צריך לימתני עלה אבל רכוב דווקא ואתי שפיר דקתני עלה לפי שמהלך ברגליו וכו' ואח"כ יאמר או טעון נמי לא שא"א שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהל או לפחות ליתני ברישא רכוב ואח"כ טעון כיון דרכוב הוא הפך מהלך ברגליו אבל טעון אע"ג דנימא דהוה דמי לרכוב שלא יוכל לכוין שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל מ"מ ברכוב הו"ל להתחיל ברישא שהוא הפך מהלך ברגליו:

ואיפשר דבמשמעות מהלך משמע דהוא מהלך ריקן משמעות ברגליו לאפוקי רכוב ועלה קתני אבל טעון או רכוב וכו':

ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד כתב המפרש ולא אמרי שהותרה טומאת אלא לטומאת מת בלבד אבל לענין זב וזבה לא פירוש דלא הותרה טומאת התהום דזב וזבה כגון אם ספר שבעה נקיים וטבל ביום שביעי והביא קרבנותיו וראה אחר טבילה אמרינן שיהא טמא למפרע ואותם הקרבנות נפסלו:

אבל קשה דלעיל דף ט"ו ע"ב אמרו דתהום דזיבה התירו אלמא דגם לענין זב וזבה נאמרה טומאת התהום:

וי"ל דהתם בדרך דחייה קאמר לה והכוונה דהאי תנא ס"ל דגם טומאת התהום דזיבה התירו דלא כהאי תנא דברייתא:

דף ס"ד ע"א גמ' חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה וכו' כתבו התוספות כגון האדם ההולך במים וכו' פירוש דהם מפרשי רישא דקתני כל הניטלן וכו' דאם עומד במים וכו' ולהכי מה דקתני חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה וכו' דהיא ג"כ דאיירי במים דמחלק תנא דברייתא בין שרץ דהוא מטמא במגע ולא באהל ובין טומאת מת לענין אהל ולאתויי זב וזבה דבאלו אין לנו להיטה' משום טומאה צפה אלא במגע דווקא דומיא דשרץ דמפרשי להברייתא כולה איירי בטומאה צפה וסתם צפה היא במים וכמו דמוזכר בברייתא דלעיל דקתני ספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע וכו' דמשמע דאיירי במים ולהכי כתבו לעיל דמסתפקי אם צפה באייר הוא כמו צפה במים או דווקא צפה על פני מים וכמו שכתבתי לעיל דגם הנזרקין מפרשי ליה במים:

אבל מדברי המפרש נראה דמפרש להאי ברייתא לאו בצפה במים איירי דבנטלין ובנגררין בקרקע איירי שמאחר שהם נגררין וניטלין על פני קרקע הרי הם כטומאה מונחת בקרקע ולא בצפה דסובר דצפה דאויר היא מקרייא צפה ולהכי מפרש דנזרקין באויר הוא דכטומאה צפה דמיא ודו"ק: