ידי דוד קנד

דנערכים מאיש דנדרים ולפי דלא ידעינן דבאי זה כותים ממעט קרא להכי כתב איש כי יפליא דהיינו שבנו גדול ויודע להפלות דהוא לגלות דמיעוטא דכותים דמעטינן מבני ישראל הוא בגדול ואינו יודע להפלות אבל גדול ויודע להפלות אליבא דכ"ע מעריכין דנמצא דאליבא דכ"ע דאיש כי יפליא דערכין הוא למעוטי גדול ואינו יודע להפלות ופליגי בהאי חד סבר בני ישראל למעוטי נערכים ואידך לא אימעטו נערכים דהם איתרבו מאיש דנדרים ולא אימעטו מבני ישראל ולא כותים אלא למעריכים ובגדול שאינו יודע להפלות דווקא כמו שגילה הכתוב איש כי יפליא דמשמע אבל שאינו יודע להפלות לא דהרי נתבאר דבני ישראל דממעט כותים הוא בגדול ואינו יודע להפלות כן נ"ל פירוש דברי המפרש ז"ל:

אבל קשה יאמר קרא דווקא איש כי יפליא ואנן ידעינן דאיירי בעכו"ם דווקא דאי בישראל גדול אע"ג דאינו יודע להפלות ולמאי צריך לימכתב בני ישראל למאן דדריש ליה למעוטי עכו"ם מעריכים:

וי"ל דאי כתב דווקא איש כי יפליא לא הוה מוקמינן בגדול ואינו יודע להפלות אלא במופלא הסמוך לאיש ועל ישראל איירי דהא השתא אזיל למאן דאמר מופלא הסמוך לאיש דרבנן להכי כתיב בני ישראל למעט עכו"ם ועלה כתיב איש כי יפליא דמשמע דעלה קאי לגלות דמיעוטא דעכו"ם בגדול ואין יודע להפלות כן נ"ל דאיפשר לתרץ כך:

אבל התו' כתבו וא"ת והא גבי ערכין קיימינן ואפילו כותי גדול יודע להפלות אין מערכין ע"כ דלא ס"ל כדברי המפרש דגם למ"ד אין כותים מעריכין אם היה גדול ויודע להפלות מעריך ולכן הוקשה להם קושיא זו. ותירצו ויש לומר דאם אינו ענין לערכין תנהו ענין לנדרים עכ"ל:

והקושיא על דבריהם אלו מבוארת דהשתא דאתית להכי דהכוונה תנהו ענין לנדרים אמאי הש"ס נייד מתירוץ ראשון דאמר לאיתויי מופלא הסמוך לאיש דכותי יאמר דאם אינו ענין לערכין תנהו ענין לנדרים:

ונ"ל לתרץ דשאני מופלא הסמוך לאיש בכותי דהוא חידוש דבישראל עצמו לא מהכי אם נאמר דקרא לגופיה אתא אע"ג דזה מלתא דתמיהא נימא ואל תתמה כמו שכתב המפרש שהחמירה תורה על הכותי בכמה מקומות שהוא תירוץ מדוחק אבל כדי לאוסופי ולומר דאע"ג דלגופיה אי איפשר תנהו ענין למקום אחר כל כי האי גוונא לא עבדינן דודאי לא משמעותיה דקרא הכי אבל הכא דאמר לאיתויי כותי גדול ויודע להפלות דהיינו שבא למעוטי אותו כמו פשטיה דקרא דהוא למיעוטי כותי אלא דאיכא קושיא על מיעוט זה דגם בעדיף מניה שהוא יודע להפלות נתמעט מקרא זה ברישא דקרא אה"נ דאמרינן דאם אינו ענין לזה שהרי בעדיף מניה נתמעט תנהו ענין למקום אחר דשייך בו מיעוט זה דווקא ודו"ק:

לאתויי ידים שאינן מוכיחות וכו' כתב המפרש דהוין ידים וכדאמר לעיל בפ"ק כגון שהנזיר עובר לפניו וכו' דהיינו דכי יפליא לרבות דבהפלאה כמו זה חשיבה הפלאה כיון דכי יפליא יתירה. ולפי דבריו אלו הגירסא כמו הגירסא שלפנינו אביי אמר הויין ידים:

רבא אמר לא הויין ידים. והפירכא בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא מא"ל:

אבל התו' מפרשי לאיתויי הוא כמו למעוטי משום דכי יפליא אדרבא משמע דבעינן הפלאה גמורה וכדאמרינן בפ"ק ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים מכי יפליא והגירסא אביי אמר לא הויין ידים. ורבא אמר הויין ידים אבל לא אתי שפיר מאי דגרסי הניחא לרבא דהא רבא אמר הויין ידים וא"כ כיצד הניחא לרבא והא למעוטי קאמר בש"ס ולהכי ר"ת אומר דהגי' הפוכה הוא אלא גרסינן רבא אמר לא הויין ידים אביי אמר הויין ידים וכמו דגרסינן בנדרים וא"כ ניחא מאי דאמר הניחא לרבא דאמר לא הויין ידים אלא לאביי מא"ל אלא דקשה לי שלדברי המפרש דמכי יפליא יתירה הוא דס"ל אביי הויין ידים א"כ התם בנדרים דקאמר אמר לך אביי אנא דאמרי אפי' כרבי יהודא וכו' אלא גבי גט דבעינן כריתות וליכא אבל בעלמא מי שמעת ליה ע"כ משמע דשאני גט דבעינן כריתות אבל בעלמא דליכא האי טעמא לא ואמאי והרי הכא שאני דכתיב כי יפליא יתירא הוא דריבה הכתוב דהויין ידים אבל בעלמא כל מדי לא הויין ידים ולא משום גט דבעינן כריתות וג"כ קשה מדברי רבא דקאמר התם רבי אידי אסברה לי וכו' אף ידות נזירות בהפלאה אלמא דכי יפליא משמע מינה דבעי הפלאה ומיהו לזה יש לומר דזהו מה שאמר שא לרבא מאי איכא למימר דהיינו דאדרבה משמע מכי יפליא דבעי הפלאה גמורה וא"כ לא דריש דכי יפליא לאיתויי ידים שאינם מוכיחות ועל הקושיא ראשונה יש לתרץ דסוגיא דהתם ס"ל כמסקנא דהכא דכי יפליא אתא לכדתניא היתר נדרים פורחים באויר וכו' דהוא גם לאביי ומה דס"ל דידים מוכיחות הויין ידים הוא דס"ל כרבנן דהתם דסברי הכי אלא הכא מעיקרא היה הש"ס רוצה לומר דכי יפליא יתירה דהוא לרבות דגם ידים שאינן מוכיחות הויין ידים וכאשר הקשה לו דלרבא לא אתיא דאדרבה דמכי יפליא משמע דבעי הפלאה גמורה. אזי חזר לומר דבעי לכדר' טרפון דהוא אדרבה בעי הפלאה גמורה וכאשר הקשה לו הניחא לרבי טרפון וכו' חזר לומר לכדתניא וכו' והשתא גם לאביי אמרינן כך ומה דס"ל ידים מוכיחות הויין ידים משום דליכא מיעוטא בהו: