ידי דוד קנג

משום דאין מורישין אלא משום דאין להם קנין בעבד דהוא משום דכתיב מהם תקנו אתם קונים ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה מ"מ כיון דלגבי ישראל כתיב והתנחלתם אותם דהכו אבות מקרו. עלייהו קאי לאביו ולאמו לא יטמא ולא על הכותים דלא שייכי בהאי כנ"ל:

אי הכי עבדים נמי לא כתב המפרש לפי שאינן בתורת נחלה להוריש לבניהם דכל מה שקנה עבד קנה רבו ולא הן קינין זה מזה עכ"ל קשה לי כיון דאמר משום דכל מה שקנה עבד קנה רבו הוא אפי' אם היה הדין שקונין זה מזה אין להם דין נחלה להוריש לבניהם בכל מדי א"כ למה צריך לומר עוד ולא הם קונים זה מזה:

. ועוד דמזה משמע דאם היו קונים היה ניחא ואמאי והלא מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ אין להם דין נחלה:

ואיפשר לומר דהכי כוונתו ואפי' אם היה באופן שאין לרבו רשות בו כגון שניתן לו עבד על מנת שאין לרבו רשות בו אפי' הכי לא קני ליה דגם הן אינן קונין זה את זה דלאו ישראל נינהו וכמו שכתבו התו':

אלא אמר רבא בשלמא גבי ערכין וכו' יכול אף לא יהיו נזירים כלל ת"ל איש אי משום קרבן לאו מהכא נפקא וכו' דברי רבי יוסי הגליני כצ"ל כתב המפרש והאי דכתיב בהו איש איידי דכתיב אשה לצורך כתב נמי איש שלא לצורך ע"כ קשה דלמה אשה לצורך דמאי שנא אשה מאיש והא כתיב לא יחל דברו בנדרים ונזירות נדר הוא והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה ועוד דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים ומצינו דכל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב בה וא"כ הוא הדין איפכא דכל מצוה שהעבד חייב בה אשה חייבת בה:

ומיהו לזה יש לומר דאי לא דכתיב אשה בהדיא בקרא לא הוה דרשינן ואמרת לרבות העבדים אלא הוה דרשינן לה לדרשה אחריתי:

ועוד יש לומר דלא אמרינן אלא כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ולא אמרינן דכל מצוה שהעבד חייב בה האשה חייבת בה:

כתבו התו' בד"ה אמר רבא וכו' וא"ת וכיון דכותים אימעיטו לגמרי מנזירות א"כ למה לי לעולה פרט לקרבנות נזירות והפירוש דודאי כיון דאינן ואסורין בדיני נזירות ודאי דלח יש קרבן:

ותמיה אני על דבריהם אלו והלא אי לאו דכתיב לעולה פרט לנזירות לא הוה מוקמינן מיעוטא דבני ישראל אלא לקרבנות דווקא ואיש איש לרבות אותם לדיני נזירות אבל כשבא לעולה פרט לנזירות אזי מוקמינן בני ישראל למעטם גם מדיני נזירות:

אימא בני ישראל מגלחין על נזירות אביהן ואי הכותים מגלחין על נזירות אביהי:

וקשה לי דאיך שייך לומר כך והא כתיב לעולה פרט לנזירות שהכותים אינן מביאין קרבן נזירות דגם האב אינו מביא קרבן נזירות:

ונ"ל דקושיות אלו בתראי קא פרכי להו אמוראי מעיקרא על דברי הברייתא דקתני דבר אל בני ישראל ולא לכותים דהרי פירכא קמייתא שהביא הש"ס אחר דברי רבא דהיא אימא בני ישראל נוזרין נזירות עולם וכו' קא מתרץ לה רבי יוחנן דהוא מאמוראי קמאי דודאי להדיא דהך פירכא לא קאי על דברי רבא דרבא מאמוראי בתראי שא דהש"ס קא מסדר להו הכי שלתרוץ רבא שתרץ משום דכתיב לעולה פרט לנזירות לא תוקשה קושיא זו והאימורא דקא מקשי ואימא בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם וכו' לא שמיע ליה הך ברייתא דר' יוסי והמתרץ תרץ לו לפי קושייתו מדברי ר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר כמו שתרץ לו על קושיא ראשונה דף ס"ב ע"א גמ' אי הכי איש כי יפליא נדר כערכך למה לי וכו' דלא גרסינן אי הכי והכוונה דהא דכותים נערכין מפקינן לה מנדרים דאיתרבו כותים כמו נדרים וכדי להיות נערכים דלמעריכין אימעטו מבני ישראל וא"כ למה כתיב איש בערכין:

אלא האי איש מיבעי ליה לאתויי מופלא הסמוך לאיש ע"כ וא"כ מאי דבברייתא קא דריש איש לשיהיו נערכין הכוונה דאם לא כתיב בנדרים איש הוה דרשינן לה לשיהיו נערכין:

לאתויי מופלא הסמוך לאיש דכותי ע"כ פי' דאתא איש דערכין לרבות מופלא הסמוך לאיש דאיהו כגדול לענין נדרים דערכין ועל זה קא פריך הניחא וכו' יכול לא יהיו מעריכין תלמוד לומר איש שפיר דהיינו דרבייה רחמנא להעריך ואע"פ שאינו גדול אלא למ"ד וכו' יכיל לא יהיו נערכין ת"ל איש דהיינו איש דנדרים א"כ איש דערכין דאיהו לרבות מופלא הסמוך לאיש הוא לענין דנערכין ולזה לא אצטריך שאפי' מבן חדש הוא נערך כיון דאיתרבו כותים מאיש דנדרים שיהיו נערכים הוא כדין ישראל דמבן חדש נערך:

אמר רב אדא בר אהבא וכו' כתב המפרש גבי כותי מיהא אינו יכול להעריך ולנדור עד שיהא גדול ויודע להפלות לדברי הכל וכו' ואתא האי איש כי יפליא למעוטי וכו' פירוש דהאי איש דערכין אתא למעוטי גדול שאינו יודע להפלות אליבא דכ"ע דלמ"ד בני ישראל למעוטי דנערכים ואיש לרבות מעריכים הוא איש דנדרים והוה אמינא דאם היה גדול אע"פי שאינו יודע להפלות הרי הוא כישראל דמעריך להכי אתא איש דערכין לומר דווקא יודע להפלות ולמעוטי שאינו יודע להפלות ולמ"ד דבני ישראל למעוטי מעריכים וכו' הכוונה דבני ישראל למעוטי גויים דאינם מעריכים אבל