ידי דוד קנ

ולפי הגי' דלא גרסינן אלא הכי גרסי אם דעתו לידור בנזיר איפשר דהכי כוונת דבריהם דאחד שהיה בדעתו להיות נזיר אינו שומע לו להיות נזיר בכי האי גוונא שרצונו להיות נזיר גמור ויביא קרבנותיו כהוגן ולא כמו זה לא מי זה שידור כנגדו דהיינו מי ישמע לו להיות נזיר לפי שהרבה בני אדם שמפייסין אותם להיות נזירים וישמעו ויעשו כיון דנזירות קדושה הוא דקעביר:

אלא מביא מביא חטאת העוף ועולת בהמה וכו' כתבו התוספות ועולת בהמה כדי לגלח על אחד מן הדמים פירוש דהא הוא עכשיו מגלח על כל פנים דאם הוא טמא הרי היא תגלחת טומאה והוא מביא חטאת העוף ועולת העוף שהם קרבן טומאה וצריך להביא עולת בהמה דהוא מקרבן טהרה כדי שיוכל לגלח דבלאו הכי לא יוכל לגלח דשמא אינו טמא ואסור לגלח אם לו שיביא אחד מן הרמים של קרבן טהרה וכיון שחטאת אינו יכול להביאו על תנאי שאין חטאת נדבה להכי מביא עולת טהרה שהיא בהמה כדי שיוכל לגלח ומתנה שאם הוא טמא וזו תגלחת טומאה הרי הביא קרבן טומאה שהוא חטאת העוף ועולת העוף ועולת בהמה היא נדבה ואם טהור הרי העולת בהמה היא חובתו שה א מקרבן טהרה:

אלא שהמפרש כתב ולעולת העוף לא חיישינן וכו' הן אמת דמתני' לא קתני לה אבל איפשר לומר דלא חש לפרשה דודאי יביא כיון דהוא מתנה שתהא עולת נדבה למה לא יביא וכמו שכתבו לעיל:

אבל הודו לו חכמים לבן זומא כתב המפרש שאין חוששין אם הביא קרבנותיו לחצאין ועוד שאינו מוצא מי שידור נזיר כנגדו ע"כ משמע מדבריו שאמר ועוד. דבלאו הכי לא חיישי למאן דמקריב קרבנותיו לחצאין. ולי קשה דודאי דבלא סיבה ודאי חיישי דצריך להביא קרבנותיו כמו שכתב בתורה וכן התוספות כתבו דלא איכפת ליה אם מביא לחצאין דהלא לא ימצא אחר שידור כנגדו ע"כ משמע דמשום דלא ימצא מי שידור כנגדו הוא דאמרו דלא איכפת ליה אם מביא לחצאין וכמ"ש:

דף ס' ע"א גמ' שנייה מביא חטאת העוף וכו' כתבו התוספות הג' שנייה מביא חטאת העוף לאו משום נזירות טומאה וכו' פירוש דאין לומר דחטאת העוף זה הוא משום נזירות טומאה דאמרינן אלו שלשים יום השניים שהם במקום ימי ספרו דצריך למנות ז' ימים ומגלח אלא דעבדינן ל' יום משום שמא נזיר טמא היה ותגלחת ראשונה דנזירות טמאה צריך להתחיל למנות נזירות טהרה דהוא ל' יום ובתוך ל' אסור לגלח להכי עבדינן ל' יום כדי לגלח נזירות שניה דמצורע ולכאורה נאמר כיון דאנו מסופקים דשמא מצורע הוא וגלח תגלחת ראשונה ומסופקים נמי דשמא נזיר טמא דתגלחת מצורע קודם והוי תגלחת ראשונה דמצורע נאמר דאלו השלשים יום השניים דהם בשביל תגלח שנייה דמצורע דעולים ג"כ בשביל נזירות טומאה דשמא מצורע ונזיר טמא דהם כמו ז' דמצורע תגלחת שנייה דתגלחת זו עולה לשניהם ויתחיל למנות טהרה ממתרתו כמו יום שמיני לזה אמר דזה אינו לפי דמשום נזירות טומאה כבר עשה בתגלחת ראשונה שהביא חטאת העוף שהוא משום ספק נזיר טמא. כדי שיכנסו שלשים דטהרה כדי שיוכל לגלח לבסוף ל' תגלחת שניה דמצורע שא דחטאת העוף זאת הוא משום חטאת בהמה דצריך להביא המצורע בתגלחת שניה. אלא משום דאין חטאת בהמה באה על הספק להכי יביא חטאת העוף שבא על הספק שמפקיר נכסיו כמו שאמר המפרש לקמן ואמרו ואף עולת בהמה שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר טמא דהיינו שעולת בהמה שיביא הוא משום שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר. טמא וא"כ זאת תגלחת שנייה דנזירות טהרה ואינו יכול לגלח כי אם על א' מן הדמים להכי מביא עולת בהמה זו משום נזירות טהרה כדי שיוכל לגלח כמו בתגלחת ראשונה דלא הצריכוהו להביא אלא קרבן המתירו לתגלחת וכמו שאמרו לעיל ודו"ק:

וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה ע"כ קשה דבתמורה קתני מתני' חטאת העוף הבאה על הספק תשרף ר' יהודא אומר יטלינ' לאמה אלמ' ליכא שום תנא דאמר לקבור' אזלה והיה עולה על דעתו לומר דמה שאמר הש"ס לקבורה לאו דווקא אלא לומר כיון דאינה נאכלת לית לן בה דלא נחית הכא להודיענו מה דין חטאת העוף הבא על הספק ואח"כ ראיתי דבפ' כל שעה אמרו לר' יהודא אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שאני אומר בשרפה ואתה אומר בקבורה ע"כ אלמא דמה שאמר ר' יהודא בסוף תמורה יטלינה לאמה הוא משום קבורה. ולא ידעתי דאמאי הש"ס תפס דברי ר' יהודא והניח דברי רבנן:

והא בעי אשם וכו' כתב המפרש והא קבעי לאתויי אשם מצורע בתגלחת שנייה ואשם מצורע ודאי מעכב באכילתו ע"כ פירוש אע"ג דאיכא אשם נמי בנזיר טמא. לא קא פריך מניה משום דפשיטא ליה לש"ס דאשם לא מעכב מלמנות נזירות טהרה כמו שאמרו בש"ס לעיל דף י"ח ע"כ אליבא דרבנן וקא פריך דווקא מאשם מצור' דהוא מעכב באכילתו ומה שכתב אח"כ ואינא בכל הני ארבע תגלחייות אמאי לא תני ליה אשם ע"כ הכוונה דאמאי בכולהו לא תני להו אשם והם עכ"פ צריך למתני אשם באחת מהן משום מצורע דהוא בתגלחת שנייה:

רבי שמעון היא דאמר מייתי ומתני כתב המפרש דהכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני ע"כ קשה לי דא"כ אמאי לא תני ליה נמי דמייתי ומתני דהא בעולת בהמה קתני דמייתי לה בכל תגלחת ואיירי דמתני ועוד קשה לי דא"כ לא אית ליה תקנה כי אם לר"ש אבל לרבנן