ידי דוד קנא

דס"ל דלא מייתי ומתנה לית ליה תקנה וא"כ לא אשתמיט שום תנא לאשמועינן דלרבנן לית ליה תקנה והתוספות לעיל דף נ"ה ע"ב כתבו דלרבנן דר"ש אית להו דאשם אינו מעכבו לאכול בקדשים ולפי זה הקושיא כך והא קא בעי אשם דהוא בא לכפר וא"כ מעכבו לאכול בקדשים בדקיימא לן הביא כפרתו אוכל בקרשים ותרץ ר"ש היא דאית ליה תקנת' דאמר מייתי ומתני' אבל לרבנן דס"ל דלא מהני תנאי אינו מעכבו לאכול בקדשי' וא"כ הך תנא דלא קתני אשם הוא רבנן דס"ל דל' מעכבו בקדשי':

ע"ב גמ' שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי נזיר טהור ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן כתב המפרש כלומר נזיר והוא מצורע וכו' ביום שנשלמו ימי נזירותו וכו' פירוש כגון שנצטרע ביום ל' ונחלט ונרפא בו ביום למה אינו עולה תגלחת אחד לכאן ולכאן דהיינו דלמה צריך ארבע תגלחיות בענין דקתני במתני' ותני עלה:

אמר להן אילו זה לגדל וזה לגדל וזה להעביר יפה אתם אומרים קשה לי דאיך שייך לומר דאם היה דזה להעביר וזה להעביר יפה אמרו והרי כד מקשו לי ותעלה לו לימי ספרו דהוא תרוייהו להעביר אמר להן דשאני דזה לפני זריקת דמים וזה לאחד זריקת דמים אלמא דגם בזה להעביר וזה להעביר לא יפה אמרו וי"ל דרשב"י ודאי כוונתו לומר דיפה אמרו דבימי ספרו דלא שייך ביה זריקת דמים אם היה להעביר יפה אמרו והם ספרו דכוונתו דהעיקר הוא אם היה זה להעבי' יפה אמרו דהוא בכל מדי ולהכי קא פרכי ליה מימי ספרו כיון דגם הוא להעביר והשיב להם כיון דזה יש בו זריקת דמים כמו נזיר טהור ומצינו שחלוקים הם דזה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים לא תעלה לו דלא דבר דאם היה זה להעביר וזה להעביר דתעלה אלא על ימי חלוטו דלא שייך ביה זריקת דמים:

ותעלה לו לימי צרעתו וטומאתו כתב המפרש אלא תעלה לו לימי צרעתו של ימי ספרו וטומאתו דנזיר שנטמא וכו' ששניהם מגלחין בשביעי ומביאין קרבן בשמיני שלהן ע"כ קשה לי דהא תגלחת ימי ספרו כדי להעביר ותגלחת נזיר שנטמא הוא כדי לגדל שער אחר שיהא מגלח לנזירות טהרתו וכמו שאמרו אח"כ ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו דזה לגדל וזה לגדל אלמא דטמאתו הוא כדי לגדל:

ונ"ל דמה שכתב המפרש הכי גרסינון וכו' ותעלה לו ימי חלוטו ולימי טומאתו שזה לגדל וזה לגדל הכוונה שגרסינן הכי ולא כמקודם ותעלה לו לימי צרעתו וטומאתו ועלה קא משיב להן שזה לאחר ביאת מים וזה לפני ביאת מים אלא הכי קא פרכי ליה שהוא מימי חלוטו הוא כמו לישנא אחרינא וכמו שכתבו התו' וז"ל אמרו לו יפה אמרת כמו לשון אחר הוא בכמה ספרים ע"כ וכיון שכן בלישנא קמא דקא פרכי הכי ותעלה לו לימי צרעתו וטומאתו ס"ל דלא מקרי תגלחת דטומאה לגדל אלא להעביר השער שנטמא במת ולהכי פרכי כיון, דשניהם שוים בזה וכולם קודם זריקת דמים אבל ללישנא אחרינא דפרכי מימי חלוטו ס"ל דתגלחת נזיר טמא מקרי כדי לגדל שער נזירות טהרה:

ומה שמפרשי שזה כמו לישנא אחרינא הוא משום דאם לא כן מאי האי דקאמרי יפה אמרת שלא תעלה לו לימי ספרו ולנזירותו והא קא סלקי ממה דקאמר ליה ותעלה לו לימי צרעתו וטומאתו ומה להם להזכיר עוד ימי צרעתו ונזירותו שהוא נזירות טהרה:

ועוד דהא קא משיב להם כבר דמצורע לפני ביאת מים ומאי קאי פרכי עוד מימי חילוטו וטומאתו דימי חילוטו קודם ביאת מים ועוד דהוא הא דקא משיב להם ג"כ דנזיר טמא לפני ביאת מים. להכי מוכרח לומר דזה אמרו לו יפה אמרת וכו' הוא כלישנא אחרינא דהיינו שכך היתה הפירכא שכאשר השיב להם אלא מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים השיבו לו יפה אמרת שלא תעלה לו לימי ספרו ולנזירותו ותעלה לו לימי חלוטו וטומאתו דזה לגדל וזה לגדל הוא ודו"ק:

דף סא בעי רמי בר חמא הני ארבע תגליחיות וכו' כתב המפרש מי אמרינן משום מצוה איתנהו וכו' וכולן בתער או דילמא משום עבורי שיער טומאה אתנהו ואפי' מעביר לה בנשא שפיר דמי ע"ב פירוש דאם אמרינן משום מצוה הצריך לד' תגלחיו' א"כ עבדינן להו בתער במצותן כמו דתנן להדיא בפ"ב דנגעים דנזיר ומצורע בעי תער וכן בנזיר טמא גמרינן:

לה מנזיר טהור לעיל דף מ"א או נאמר כיון דהא עבדינן ד' תגלחיות הוא מספק לא צריכין למעבר תער כמצותן דתגלחת לא מעכבא בכולה אלא למצוה דווקא ומה דקתני בסוף הך מתני' וכולן שגיל' שלא בתע' לא עשו ול' כלו' הכוונ' שלא עשו כמצותן דריש' דמתני' אבל אה"נ של' מעכבי ומה דקת' דארב' תגלחי' בעי הוא משו' עבורי שער טומאה דווקא ואינו צריך תער כמצותן אלא אפילו בנשיא סגי ושפיר פירש דהכי דייקי דברי הבעיא משו' מצוה וכו' ועוד דאם לא כן קשה דמאי בעי והלא מתני' היא דבעי תער:

אבל התוספות מפרשי להבעיא דבעי דווקא אתגלחת דנזיר טמא דרמי בר חמא לא איתליה בהך סוגיא דנזיר טמא גמר מנזיר טהור אלא בעיא אצלו הן אמת דלע"דן דפשטא דבעיא הוא כדברי המפרש דאכולה בעי ומה שכתבו דנקט הני תגלחיות משום דאיירנהו בהו בסוגיין קשה דעדיף הוא לימנקט נזיר טמא דווקא כי היכי דלא נטעה ודו"ק:

הכותים אין להם נזירות כתבו התוספות ואין קרבנן קרב אע"ג דמקבלין מהן נדרים ונדבות פירוש אע"ג דאתרבו לענין קרבנות לנדר ונדבה שמקבלין מהן ונזירות הם נדר דקרבן שהרי איכא קרבנות בנזיר והוה אמינא דנדר דנזירות