ידי דוד טו

דהחזיק בדרך אין בדעתו להיות נזיר כי אם בהיותו בדרך לבד. נראה דמפרשי שהחזיק בדרך דקאמר רבא הוא שקבל עליו להיות נזיר כל זמן שהוא בדרך. דלא כמו שפירשתי בדברי ר"שי:

וכתבו הטעם דקא פריך וליהוי כל פרסה ופרסה אחר מה שתרץ מעיקרא כמאן דאמר אריכא לי מלתא משום דאם נאמר דנזירות ארוכה עד סוף העולם קביל עליה הו"ל לפרש מהלך חמש מאות שנים אבל אם נאמר דקביל עליה נזירות הרבה על כל פרסה ופרסה כדי שיוכל לגלח בסוף כל נזירות שפיר דקאמר מכאן ועד סוף העולם. דהיינו שעל כל פרסה ופרסה מכאן ועד סוף העולם הוא מקבל נזירות ולהכי לא נאמר דכמאן דאריכא לי מלתא קאמר וזהו מה שאמרו ושמא דמנין נזירות קביל כמנין פרסאו' לחומרא ולא מצינן לפרושי להקל דהיינו להקל ולומר דכמאן דאמר ארי' לי מלתא דהשתא אין להקשות א"כ היה לו לומר מנין העולם דמזה מוכרח לומר דאריכא לי מלתא קאמר וזהו מה שאמרו ואין להקשות וכו' דהיי' דהשתא אין להקשות וכו' ועבדינן כפשט דבריו ולחומרא כיון דליכא להקשות על פשט דבריו ותמיהא לי על דבריהם דכמו דמקשינן על פשט דבריו שהוא עד סוף העולם דהו"ל לפרש חמש מאות שנים ג"כ מקשינן על כל פרסה ופרסה כיון שהוא יודע שהעולם מהלך חמש מאות שנה הלא הוא יודע שכמה פרסאות יש בעולם והו"ל לפרש. דמאי שנא. וכמו שכתבתי בדעת רש"י ז"ל שזה הם פירשו בשינוייא דש"ס כל מלתא דקצבתא לא קתני וכו':

עוד כתבו ופריך וליהוי כל אונא ואונא כמנין מהלך ימים שעד סוף העולם וכו' מילא תנן הריני נזיר כשער ראשי וכו' הרי זה נזיר לעולם אלמא נזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מלתיה לקולא למימר הריני נזיר שלשים יום וכשער ראשי דקאמר כלומר אריכא לי מלתא דקאמר כאילו אמרתי הריני נזיר כמנין שער ראשי ע"כ ודבריהם קשים אצלי שנראה מדבריהם דהש"ס הביא האי לראה דנזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מלתיה לקולא דאריכא לי קאמר ולמאי צריך והלא הם כתבו דפשט דבריו כך לחומרא דאין להקשות וכו' וכיון דאין להקשות על פשט דבריו ודאי דעבדינן כפשט דבריו וי"ל דודאי דעיקר הראייה היא דאדם עשוי לקבל נזירות בכי האי גוונא דעל כל פרסה ופרסה ועל כל אונא ואונא דאל"כ אפי' דפשט דבריו כך הוא כיון דלא עביד איניש לקבולי בכי האי גוונא הוינא מפרשי דאריכא לי קאמר להכי הביא ראיה מי לא תנן הריני נזיר בעפר הארץ וכו' דאלמא דזירות הרבה קביל עליה ולא מפרשינן מילתיה לקולא למימר דאריכא לי האי מלתא כעפר הארץ וכשער ראש:

עוד כתבו ומשני כל מלתא דאית ליה קצבתא לא קתני פירוש האומר הריני נזיר דער סוף העולם אית ליה קצבתא דמהלך העולם חמש מאות שנה ואם נזירות במנין קביל עליה הוה ליה לפרש דהיא אחרי שיש להם מנין ולכך יש לומר דחד נזירות קביל עליה ע"כ נראה דפירוש דבריהם כך הוא דאונא ואונא דעד סוף העולם יש להם קצבה שהרי מהלך העולם חמש מאות שנה ואם נזירות כמנין האונות קביל עליה הו"ל לפרש בהדיא כמה נזירות קביל עליה שהוא יודע שהעולם מהלך חמש מאות שנה והאונא מהלך יום אחד וא"כ יודע כמה אונות יש בעולם וא"כ הו"ל להזכיר בפירוש ומדלא הזכיר בפירו' יש לפרש דחד נזירות קביל עליה אבל שער ראשי ועפר הארץ אין להם קצבה ומנין כדי לפרש ואז אמרינן שקיבל עליו כמנין שער ראשו ועפר הארץ. וקשה לי על זה דהרי המקשה קא פשיט ליה דהאי כאלו פירש דבריו כמו שנראה מדבריהם לעיל וכיצד חשיב ליה המתרץ דזה לא פי' דבריו דנראה דזה פשוט דמקרי שלא פירש דבריו ואם המקשה והמתרץ חולקים בזה דהמקשה חשיב ליה כאילו פירש דבריו והמתרץ חשיב ליה שלא פירש דבריו א"כ העיקר חסר בהאי תירוצא דלא היה לו לימנקט בהאי גוונא דבשלמא לדברי רש"י שפיר דנקט בהאי גוונא:

עוד כתבו בדבור שאחר זה וז"ל ואם תאמר כיון דמחלק מתניתא בין דלית ביה קצבתא לאלף שנים דאית ליה קצבתא א"כ גם במתניתין יהיה נזיר ארוך עד יום מותו כמו באלף שנים ע"כ. גם דבריהם אלו קשים אצלי דמתניתין דידן שאני כיון דהוא יודע מנין העולם הוה לו לומר חמש מאות שנים וכיון שלא אמר כך אמרינן דחד נזירות קביל עליה וכמאן דאמר אריכא עלי מלתא אבל בהאי מתניתא אמר אלף שנים דפירש להדיא וכיון שכן אמרינן דכל ימיו חייו קאמרי:

ואיפשר לומר דהכי קאמרי כיון דהש"ס מדמי מתניתין דידן דאית ליה קצבתא לאלף שנים דמתניתא דלא נאמר נזירות הרבה קביל עליה שבא לומר בהאי סייעתא דחדא נזירות קביל עליה אלמא דעבדינן דין שתיהם שוה וכיון שכן אמאי לא עבדינן דין דמתניתין דידן כדין דמתניתא דהו"ל ליעביד כדין דמתניתא ולמה אמרינן דאריכא ליה מלתא קאמר:

ותרצו דשאני הכא דאמר הריני נזיר אלף שבים ולא אמר מכאן משמע נזירות ארוך קביל עלים אבל במתניתין אמר מכאן ועד סוף העולם דמשמע טפי אריכא ליה מלתא כמכאן ועד סוף העולם מלומר דנזירות ארוך קביל עליה מדלא אמר הריני נזיר עד סוף העול' ולא מייתי מהך ברייתא אלא דאיכא חילוק בין מלתא דאית ליה קצבתא למילתא דלית לוה קצבתא ע"כ.