ידי דוד יד

ותרץ רבא דאיירי בשהחזיק בדרך דמשום אונס הדרך קבל עליו דהשתא אף אם ידע כמה מהלך הדרך איכא הוכחה דלא אריכא לי מילתא קאמר:

שם ולהוי כל פרסה ופרסה וכו' פי"רשי דאמתניתין גופה דמכאן ועד מקום פלוני קפריך דלהוי כל פרסה ופרסה חד נזירות וכו':

וקשה לי דמאי פריך דהא כשהחזיק בדרך לפירוש א' מוכחא מלתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמ' מפני אונס הדרך ולא קביל עליה כחשבן פרסאות:

וי"ל דמה שאמר רשי' ז"ל כל זמן שיהא בדרך אין הכוונה שיהא נזיר בדרך אלא הכוונה כל זנין שיהא בדרך יהיה נזיר כנגדן ימים כשינצל מן הדרך ועל זה קא פריך ואימא שקבל עליו על כל פרסה ופרסה שבדרך אשר הלך שם כשינצל ממנו. כיון שהוא משום זכות לינצל בדרך כל מה שהוא מגדיל הזכות הוא עושה:

והא דלא פירש רשי' ז"ל דהקושיא על מתני' דידן נ"ל לומר משום דאם הוא אמתני' דידן קשה דמאי פריך עוד כיון דאמר הכי קאמ' אריכא לי מלתא וכו' דהוא משו דאם כוונתו על מנין מהלך העולם היה לו לפרש כיון שהוא ידע שהעולם מהלך חמש מאות שנ' גם בכל פרסה ופרסה אנו אומרים כך דאם כוונתו על פרסאות העולם כיון שהוא יודע שמהלך העול' חמש מאות שנה הרי הוא יודע כמה פרסאות בעולם שמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום והיה לו לבאר בהדייא ג"כ:

ועוד דא"כ כשאמר הכי קאמר וכו' היה לו ליפרוך מיד ואימא כל פרסה ופרסה וכו':

ועוד מדקא פריך תנן הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני וכו' ואימא הכא נמי אריכא לי הא מלתא כמכאן ועד מקום פלוני וכו' משמע דהש"ס קבל האי סברא דאריכא לי מלתא קאמר עד דפריך מנה על הך דתני' וכיצד הדר פריך ואימא וליהוי כל פרסה ופרסה:

ועוד דמשמעות קושיא זו על מה שתרץ לו שהחזיק בדרך ועל זה קא פריך דלהוי כל פרסה ופרסה מאותו הדרך:

ועוד ממה שתרץ רב פ' באתרא דלא מני פרסי משמע דאפרסה דקאי עלה ואם על פרסאות העולם כל המקומות לא מני כרסה לעולם וכן בכל אונא ואונא משמע דבכל המקומות מונין לאונות העולם וזה אי איפשר דמה שמונין לעולם היא מהלך חמש מאות שנה ואם הכוונה על פרסות ואונות המקומות קאי דכיון דרגילין למנות כך גם העולם ימנה בנזירות דמה שייכת זה לזה כיון שאין רגילין למנות של כל העולם ג"כ בנזירות אמרינן דאין כוונתו כך שמכל אלה רש"י ז"ל פירש דאמתני' ליכא למקשי עלה דוודאי דש"ס קביל הך תירוצא דאריכא לי מלתא קאמר מדלא פירש דבריו וכמ"ש והקושיא על מתני' דמכאן עד מקום פלוני. דכאשר תרץ רבא שהחזיק בדרך אזי מצא מקום להקשות וליהוי כל פרסה ופרסה מהדרך ההוא וכמו שכתבתי דאי לאו הכי לא הוה פריך עלה ג"כ כמו דלא פריך אמתני' משום דא"כ היה לו לפרש בהדיא אבל כשאמר שהחזיק בדרך לא צריך לבאר דהרי מוכח דבריו שידור נזירות על כל פרסה ופרסה אשר ינצל בלכתו בה וזה נראה ג"כ ממה שאמר רבא לבסוף מה לך לאקשויי כולי האי דהיינו שכל הקושי' הם באו ממה שאמר מעיקרא שהחזיק בדרך. לזה אמר דלמה לך לאקשויי כילי האי הרי יכול לתרץ באופן אחר אפי' אם לא נאמר בשהחזיק בדרך. דמה פריך הוא דאימא ג"כ הכא בהאי דמכאן ועד מקום פלוני דאימא הכא נמי אריכא לי מלתא כמכאן ועד מקום פלוני וכו' זאת אינה פירכא דטעמא דאמרי' במתני' דידן כאומר אריכא לי מלתא הוא משים דקאמר אחת אבל במקום אחר לא אמרינן כאומר אריכא לי וכו' וא"כ ליכא פירכא כלל:

ונראה לי דאף לדברי רבא זה עדין צריכין אנו לומר דהך מתני' דמכאן עד מקום פלוני היא איירי כשהחזיק בדרך דאע"ג שכדי לתרץ מתני' אמתני' אין צריכין לומר בשהחזיק בדרך וגם כדי לפרוך עלה לבד דאימא כל אונא ואונא ליכא שהרי לא עסיקנן בשהחזיק בדרך מ"מ אהנך דלא אמרינן במוכרח דאריכא לי מלתא קאמר אלא בדאמר אחת אבל בדלא אמר אחת אע"ג דלא אמרינן במוכרח דאריכא לי ממלתא קאמר מ"מ לא פסיקא למלתא דלא אמר דאריכא לי מלתא קאמר דאיפשר לומר כך ואיפשר לומר כך שכך נראה מדברי רש"י בד"ה רבא אמר למה לך לאקשוי וכו' שהרי דבנדון דבמתני' דידן דאמר אחת כתב לא איפשר דלא אמרינן דהכי משמע מיכן ועד סוף העולם דפירוש דבריו דמוכרח לומר דאריכא לי מלתא קאמר אבל בהך דמכאן ועד מקום פלוני כתב לא איפשר דאמר לך' דקביל עלויה בציר וכו' ולא אמר ג"כ דלא איפשר דלא אמינא לך דקביל עליה מהלך ימים עד מקום וכו' דמשמעותו שהיא מוכרח כבראשונה אלא איפשר כך ואיפשר כך. דרבא לא בא אלא לתרץ הקושיא דאימא הכא נמי אריכא לי מלתא כמכאן ועד מקום פלוני ואמר דשאני מתני' דאמר אחת אבל הך מתני' לא אמר אחת לכן לא אמרינן בה אריכא לימלתא קאמר וכיון שכן קשה דלמה לי למתניתין לומר דהיא פסיקא דמכאן עד מקום פלוני לימים מהלך קאמר ומשום זה צריכין אנו לומר בשהחזיק בדרך איירי גם לתירוץ רבא בתרא ודוק:

אבל התו' כתבו דאמתניתין פריך כי אמר מכאן ועד סוף העולם דאין לפרש דקאי אמאי דמסיק מניה כיון דטעמא דוי משום