ידי דוד קמח

לימעבד האי פירכא כד תרץ לו נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל דהוה מצי לימהדר וליפרוך דנזיר נמי ישנו בשאלה והוו שקולים ואתו זה מזה אלא דניחא ליה ליפרוך הכי כן נ"ל אבל כבר המפרש תקן זה במה שכתב ואפי' הכי בעלמא לא ילפינן מניה כדלקמן שכן ישנו בשאלה וכו' אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן הואיל דכהן לאו שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דאיתיה בשאלה אפילו הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר וכו' וכמו שפירשתי דבריו לעיל ודו"ק:

ומאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא למה לי למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו משמע למדחי לאו גרידא ומשמע למדחי ל"ת ועשה הילכך שקול ויבאו שניהן ע"כ זאת הגי' שלפנינו כך היא לדברי המפרש דהוא דלא לכתוב זקנו כלל אלא ראשו דווקא וכיון דהוא שקול מוכרח לומר דיבאו שניהם דהוא גם במצורע נזיר איירי קרא וכיון שכן זקנו לא אצטריך בודאי דהא לאידך תנא דמפיק מראשו לנזיר קאמר דאצטריך לתער. אבל להאי מנא קאמרינן דזקנו אצטריך לעשה ול"ת ולהאי קא פריך על האי סברא דלמה לי זקנו כלל:

ונ"ל דהכוונה דהש"ס מעיקרא הוה פריך ומתרץ תירוצים לפי פשט הברייתות דברייתא חדא מפקא מראשו ללאו גרידא וברייתא מפקא מראשו לעשה ול"ת דהוא נזיר דבתחלה אמר לימא בהקפת כל הראש שמא הקפה פליגי ודחי ליה דכ"ע הקפת כל הראש שמא הקפה ואח"כ קא שקיל וטרי במה שיכול לתרץ לפי פשט דבריהם עד דאוקי למאן דמפיק מראשו לנזיר זקנו אצטריך לתער. והשתא הדר ליפרוך לאידך תנא דמפיק לראשו ללאו גרידא דמשמע דזקנו אצטריך לכהן דאית ביה עשה ול"ת דאי לאו הכי מנליה עשה ול"ת דלהכי לא יכול לתרץ דאצטריך לתער דא"כ אמאי מפיק מראשו ללאו גרידא הוה לי לאוקומי גם לנזיר כמו אידך תנא אלא ודאי דאית ליה דראשו ללאו גרידא ממש וזקנו לעשה ול"ת דעל זה ודאי תקשה דלמה לעשות כך דודאי דמראשו היה יכול למפיק ליה גם לנזיר דאיהו עשה ול"ת וא"כ זקנו לא אצטריך לכהן דהא אפי' נזיר דהוא שוה בכל דחי ליה עשה כ"ש כהן. ואח"כ תרץ קושטא הוא מדנקט ראשו ללאו גרידא הוא להורות לן דאכתי אצטריך קרא אחרינא לעשה ולא תעשה דהוא זקנו ולא אתא לתער דאם כן היה ליה למנקט מראשו נזיר כמו אידך תנא אלא ודאי דהוא סבר דזקנו אתא לעשה ול"ת ממש וכיון שכן הדרינן לומר דהא דנקט ראשו ללאו דהקפה ודאי הוא דגם נזיר נפקא ליה מניה ולאו דווקא נקט מצורע אלא להורות לן דאכתי צריך קרא אחרינא דאם לא כן למה צריך קרא ללאו גרידא והא אפי' עשה ול"ת דחי כמו דמפיק מזקנו ומה דאצטריך לנזיר וכהן משים דלא ילפינן זה מזה דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואם מזקנו דכהן דמה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל להכי אצטריכו תרוייהו כן נראה לי פשט הש"ס וגם לפי הגי' שלפננו דלעיל קא מייתי האי ברייתא זקנו מה ת"ל וכו' להצריך תער. והכא לא תרץ הכי ג"כ דהוא משום כמו שכתבתי דדיוק שפיר הוא אבל מדברי התוספות נראה דהגי' שלהם כך ולמאי דמפיק ראשו ללאו גרידא למה ליה ע"כ ומפרשי דהכוונה דלכתוב זקנו לבד דהוא משמע בין זקנו דכהן בין זקנו דישראל וכו' כיון דאזהרה אחת היא וכתב הר"פ והשתא מצי לשנויי דאי מזקנו איכא למפרך שכן לאו שאינו שוה ככל דליתיה בנשים ואצטריך ראשו דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל פירוש דאי מזקנו לא הוה ילפינן בעלמא כיון שאינו שוה בכל ולהכי אצטריך ראשו ללאו גרידא דאמרינן למה צריך לימכתב ללאו גרידה והא אפי' עשה ול"ת דחי כ"ש לאו גרידא אלא ודאי דכתביה כדי לעשות אם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין ללאו השוה בכל לילף לעלמא מניה:

ונראה לי דמה שכתבו לעיל התו' בד"ה והאי תנא דמפיק ליה וכו' לא ס"ל הר"פ כך כדבריהם דלעיל דהא לפי דבריהם הנ"ל כך כוונת הש"ס במה שאמר נפקא ליה מזקנו דהוא דאייתר ראשו כדי לדון אותו באם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין ללאו השוה בכל א"כ הקושיא מעיקרא ליתא עד דאצטריך לשנויי הכי:

בא"ד וקשה להר"מ במאי קאמר כהן מנזיר לא יליף וכו' וע"ק לו דקא פריך למ"ד ראשו ללאו גרידא וקא מהדר ליה למ"ד ראשו לנזיר אתא מדקאמר כהן מנזיר לא יליף וכו' עיין כדיבור הקודם דלפי מה שפירשתי בש"ס לא קשה האי קושיות ודוק:

בא"ד וי"ל דהכי פריך למה ליה לתנא דלעיל לאתויי זקנו למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת דקתני זקנו מה ת"ל וכו' תמיה אני והא הא ברייתא עצמה שהביא אותה לעיל וקאמר דלמילף תער אתא לכן אני אומר שלא כך היתה גירסתם לעיל אלא כך מיבעי ליה לכדתניא ופאת זקנם לא יגלחו אי זו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ע"כ דהיינו שלא הביאו אלא זאת הברייתא דתניא ופאת זקנם לא יגלחו וכו' אבל הך ברייתא זקנו מה ת"ל וכו' משמע דאצטריך זקנו משום מצור' וכהן אתא ולא אתא בשביל להצריך תער וגם המפרש כתב גירסא אחרת דלאו כמו שכתוב אצלינו בש"ס דהיא ברייתא אחרת דבה שמתרץ וי"ל וכו' דתנא דלעיל קתני בהדיא דזקנו אתא למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת להכי פריך למה לי וכו':

אמר רב מקיל אדם כל גופו בתער מתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה וכו' פירוש דמשמע מדברי רב דאמר כל גופו אפי' בית השחי ובית הערוה דהוה אמרינן דהך ברייתא איירי בתער דווקא דלהני קא מקשה אח"כ והא רכ נמי בתער קאמר ותרץ לו כעין תער