ידי דוד קמו

לא תעשה ומה דלא פריך הכי הש"ס אלא עד דאוקים לכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה הוא משום דאכתי לא ידע לקרא דגדילים והוה עסיק למדחי ליה דלאו תנאי ואמר אלא דכ"ע הקפת כל הראש שמא הקפה אזי קא פריך ומאן דמוקים לקרא למדחי ל"ת ועשה לאו גרידא מנליה וקאמר דיליף מגדילים וכיון דידע לקרא דגדילים אזי קא פריך ומאן דנפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים וכו':

דף נ"ח ע"א גמ' אמר רבא דכ"ע הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכו' וכיון דאלו גלחיה בתר זמנא לא מחייב כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מחייב ע"כ אין להקשות דלמה ליה טעמא כיון דאילו גלחיה בחד זמנא לא מחייב כי הקיף ולבסוף גילח נמי לא מחייב הא בלאו הכי אתא קרא לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה דודאי דהכא שאני דאיפשר לקיים את שתיהן להכי צריך להאי טעמא וכי תימא א"כ מאי קא פריך ליה והאמר ר"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת וכו' דהכא שאני כיון דאילו גלחיה בחד זמנא וכו' הא ליתא דקא פריך מדר"ל דמשמע דבכל גוונא דאיפשר לקיים את שתיהם לא אתי עשה ודחי ל"ת דלא דהי אלא אי איפשר לקיים את שניהם דווקא וק"ל:

והאמר ר"ל כל מקום שאתא מוצא עשה ול"ת וכו' כתב המפרש כגון גדילים תעשה ולא תעשה לא תלבש שעטנז וכו' ואם אין אתה יכול לקיים את שתיהם כגון מילה כצרעת ע"כ משמע מזה דכלאים בצצית אסור דהא קאמר דווקא מילה בצרעת דליכא שום צד לקיים את שתיהם. אבל ביצית איפשר לקיים את שתיהם כגון שכלו צמר לקיים מצות תכלת וכיון שכן קשה לי דהא ברייתא קתני להדיא לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך ובכל מקום בש"ס מייתי לה:

אח"כ ראיתי דבכתובות דף מ' ע"א קאמר הש"ס כדברי המפרש יעו"ש וכתבו התו' התם מחמת קושיא אחרת דעיקר מילתא מכלאים בציצית והאריכו שם וקאמרי דכלאים בציצית נמי אי איפשר לקיים את שניהם מקרי יעו"שב וכן ראיתי מה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' ציצית דין ו' ומה שכתב שם מר"ן בכ"מ יעו"ש ודו"ק:

ומאן דמוקים לקרא למדחי ל"ת ועשה וכו' כתב המפרש ואי אמרת לא כ"ש הא לא אריא וכו' הילכך נפקא ליה מגדילים ע"כ פירוש דהא אית לן דבעלמא אתי עשה ודחי ל"ת ומנא ליה דמהאי לא נפיק מכ"ש משום דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה וקאמר דנפקא בדעלמא מגדילים ואצטריך קרא דנזיר משום דאית ביה עשה ול"ת אע"ג דהוא קיל לא הוה ילפינן מגדילים דהוה מינא דאין לך אלא מה שאמור בענין דהוא לא תעשה גרידא:

ומאן דנפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים כתב המפרש ולמאן דנפקא ליה מראשו ללאו גרידא ולא פריך כדפרכינן מה ללאו דהקפה שכן אינו שוה בכל דבני אהרן ולא בנות אהרן אמר רחמנא טעות זה וצ"ל דנשים לא בר הקפה נינהו ופירש דבריו כך היא דלמאן דיליף לדעלמא נמי באתי עשה ודחי ל"ת מראשו והונח לו האי ילפותא ולא פריך לה כדפרכינן מה להקפה שכן אינה שוה בכל שהרי אינה בנשים כדאמרי כל שישנו בהשחתה והני נשי דליתנו בהשחתה ליתנהו בהקפה מ"ט לא יליף מגדילים והא דרשא דגדילים היא עדיפא דליכא לימפרך עלה כלל כן נ"ל מה שהכריחו להמפרש ליכתוב זה הוא משום דבלא זה מאי קא פריך מ"ט לא נפקא ליה מגדילים דמאי שנא זה מזה אלא משמע דזה עדיפא להכי פירש דודאי על הך דרשא איכא לימפרך עלה כנז' אבל על גדילים ליכא לימפרך עלה ודו"ק:

אמר לך לכדרבא וכו' הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ע"כ הנה ריהטא דש"ס דקאמר צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן דהכוונה ציצית של פשתן בטלית של צמר וציצית של צמר בטלית של פשתן חבל שאר מינין כל אחד אינו פוטר אלא במינו. וכיון שכן קשה והא אפי' מדרשא דרבא נפקא דאתי עשה ודחי לא תעשה דהא כלאים איכא ולהכי פירשו התו' צמר ופשתים פוטרין בין במינו כגון צמר לצמר ופשתים לפשתים בין צמר לכנף וסקריקין דאז ליכא כלאים וזהו שאמרו אבל כלאים בציצית דליתי עשה ולידחי לא תעשה אכתי לא נפקא לן ע"כ דהיינו דלהכי אצטריך ראשו דמצורע ללמוד דאתי עשה ודחי לא תעשה:

וקשיא לי דאיך ילפינן לעלמא דאתי עשה ודחי לא תעשה מראשו דמצורע דהא אינו שוה בכל דליכא דין הקפה בנשים ומיהו הרי אח"כ כתבו בדיבור דאחר זה דמייתר ראשו דהקפה אם אינו ענין לשאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל יעו"ש:

והאי תנא דמפיק לראשו ללאו גרידא דאתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה מנלן כתבו התו' היכא דשאינו שוה בכל מנליה ע"כ פי' לפי מה שאמר מנליה משמע דזה הדין איכא בעלמא אלא דהוא שואל מנליה. והרי לית לן כי אם דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא ולהכי פירשו דהוא שואל היכא דאינו שוה בכל ועל זה אמרו ואין לתמוה אמאי פשיטא להש"ס דדחי וכו' ואם כן מייתר לו ראשו דהקפה אם אינו עניין לשאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל ומשום הכי פשיטא לי וקא בעי מנלן דדחי עשה ל"ת ועשה כשאינו שוה בכל:

וקאמרי דסוגיא ד"פ קמא דיבמות וכו' דהיינו דהתם הוה בעי לימלף מראשו דאתי עשה ודחי ל"ת קא פריך ליה מה ללאו דהקפה שכן לאו שאינו שוה בכל. והרי הכא לא פריך הכי דהוא כמ"ש משום כיון דאיכא זקנו