ידי דוד קמה

רחמנא כך כדי להקישו להשחתת זקן דהני נשי דליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה כלל לא לענין הקפת עצמה ולא לענין להקיף אחרים:

תו' בד"ה במאי פלי מאי טעמייהו עכ"ל ודאי הכי נראה מהש"ס דעל תרוייהו קא בעי דהא קאמר ורב אדא סבר אחד המקיף וכו' מקיף נמי לא מחייב דמשמע דאכתי לא ידע הש"ס טעמיה דרב אדא אלא כהמפרש כמו שכתבתי לעיל:

ב"דה ורב אדא בר אהבה וכו' ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב ולא תוקפו מוסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כירוש דכתב רחמנא הכי דנפקי תרוייהו מחד ולא כתב כל אחד מפני עצמו כדי להקיש וכו ודו"ק:

בא"ד והאי דלטייה הינו לפי סברתו דרב הונא וכו' דלא ס"ל למדרש לרב אדא לדרוש כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה לפטור אשה המקפת אחרים ע"כ תמיה אני וכי בשביל דלא ס"ל לדרוש כוותיה מילט לייט ליה:

ואיפשר לומר דלא לייט ליה ממש אלא הכוונה לומר כיון דאין סברא לדרוש הכי חוששני לה שמה תהיה נענשת ונענשה כשגגה שיוצאת מלפני השליט:

בא"ד ונראה דקיימא לן כרב הונא דאשה שריא להקיף לקטן וכו' אלמא דאשה מותרת להקיף לקטן ברב הונא ע"כ גימגום לשון זה דמאי ראיה מזה והלא גם רב אדא מודה דאשה מותרת להקיף לקטן ואין הראיה אלא מדנקט אשה ולא איש משמע דאיש המקיף לקטן חייב דאשה היא דלאו בר חיובא דהוא מה שאמרו אח"כ ומדנקט נמי אשה ולא איש וכו' לכן נ"ל דטעות הוא וצ"ל כך דהשליח דהיינו האשה לאו בר חיובא היא דמותרת להקיף קטן מדנקט אשה ולא איש דמשמע דאיש חייב אם הקיף קטן והיינו כרב הונא והוה מצי למימר שהאיש אמר לאשה אקיפו ליה גדול:

לימא דהקפת כל הראש תנאי היא דת"ר ראשו מה ת"ל וכו' פי' דלמה אצטריך לכתוב ראשו כיון דכתב את כל שערו ראשו בכלל ואמר לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן דהיינו שלא יקיף והא דכתב כל שערו היא שאין בו דין הקפה אבל ראשו שיש בו דין הקפה לא יקיף להכי כתב רחמנא ראש להתיר אף שיש בו דין הקפה:

ותניא אידך ראשו מה ת"ל וכו' מאי לאו תנאי היא וכו' דהיינו דלמ"ד מנזיר הוא משום דקסבר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ולא בא קרא ללמד לן דאתי עשה ודחי לא תעשה גרידא דהא הקפת כל הראש לא שמה הקפה ובודאי דאין ללמוד אלא הכי ראשו ללמד על נזיר מצורע שיש בו לאו דתער לא יעבר על ראשו ואז ילפינן מיניה גם למדחי את לא תעשה ועשה אבל אידך דדריש לראשו למצורע לבד הוא משום דס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ ודאי דלא אתא קרא אלא למצורע לבד למילף דאתי עשה ודחי לא תעשה דלמה לן לאוקים ליה בנזיר מצורע דאית ביה לא תעשה ועשה דנמצא לפי פירוש זה דמכאן אנו לומדים דאתי עשה ודחי לא תעשה דהכי משמע מדברי המפרש דכתב בד"ה מאי לא תנאי וכו' קסבר משום לאו דהקפה לא צריך וכו' דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ע"כ אלמא דאידך צריך לזה לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה דהוא דהקפה וכן כתב עוד ואידך דמצריך משום לא תקיפו קסבר דהקפת כל הראש שמה הקפה:

אבל התוספות כתבו בד"ה לפי שנאמר לא תקיפו וכו קס"ד השתא דמן הדין לא אצטריך קרא למדחי לא תעשה דהקפה דאף לאו השוה בכל קים לן דדחי אלא קמ"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה דהיינו דלענין דאתי עשה ודחי לא תעשה אית לן בעלמא דדחי אף לאו השוה בכל מכ"ש לאו דהקפה שאינו שוה בכל ולאו להכי אצטריך ראשו אלא כדי להודעינו דהקפת כל הראש שמה הקפה:

ונ"ל דמה דפירשו הכי שלא כדברי המפרש הוא משום דלקמן כד דחי ליה הש"ס אלא דכ"ע דהקפת כל הראש שמה הקפה קא פריך ומאן דנפק אליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדילים משמע אבל לפי קס"ד דתנאי לא תקשה קושיא זו דהוא ודאי משום דזאת פלוגתייהו דמר סבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה ולאו להכי אתא קרא לאשמועי' זה ומוכרח לאוקמי קרא בנזיר מצורע ואידך סבר דלהכי אתא קרא לימילף לן דהקפת כל הראש שמה הקפה וא"כ לא תקשה מ"ט לא נפקא ליה מגדולים דודאי דלענין זה דאתי עשה ודחי לא תעשה נפקא ליה מגדילים ולא אצטריך ראשו אלא למילף לן דהקפת כל הראש שמה הקפה וכן נראה להדיא ממה שכתב לקמן בד"ה ומאן דמוקי ראש ללאו גרידא מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים דאילו להקפת כל הראש שמה הקפה לא אצטריך קרא דסבירא ליה השתא מסברא ידעינן יכו' כי היכי דמאן דמוקי ליה ללאו ועשה דהיינו בנזיר אית ליה דשמה הקפה מסברא ולאו כמו דסלקא דעתין מעיקרא דבעי קרא לאשמועינן דהקפת כל הראש שמה הקפה עכ"ל וסברא זו אשכחן לה לעיל דף מ"א ע"ב דקאמר צריכי דאי כתב רחמנא זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה להכי כתב רחמנא ראשו ע"כ:

אבל נ"ל דאין זה כדאי לפרש בש"ס הכי דה קאמר מאי לאו תנאי היא למ"ד מנזיר קסבר הקפת כל הראש שמה וכי אתא קרא למדחי את לא מעשה ועשה דהיינו מסברא הכי קאמר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה דהא לית ליה קרא הכי וכיון שכן מאי דאמר אח"כ ואידך סבר הקפת כל הראש שמה הקפה היא מסברא נמי ועוד מדקאמר וכי אתא קרא למדחי לאו גרידא משמע דלא אתא קרא אלא להכי לומר דאתי עשה ודחי