ידי דוד קמד

אחד קרבן טומאה אבל אחד שני נזירים יביאו קרבן טומאה דאיכא ספק טומאה בין שניהם דשמא לא זה שנטמא אלא השני:

וכן בשני שמא לא זה שנטמא אלא האחד וכיון דבין שניהם שייך הספק אי איכא או לא לכן יביאו קרבן אחד בין שניהם. וחזרו והקשו א"כ מאי פריך מעיקרא והא ספק טומאת ברשות הרבים וכו' והכא בודאי אחד מהם טמא ע"כ פירוש דלפי תירוצם שאמרו דלגבי כל אחד ואחד לא הוי דומיא דסוטא ולהכי לא מביא כל אחד ואחד קרבן טומאה משום דאחד מהם ודאי טהור א"כ מאי פריך מעיקרא דהויא ליה ספק טומאה בר"ה ולא יביאו קרבן טומאת אלא קרבן טהרה דהם טהורים מקרו והא הא דאמרינן ספק טומאה בר"ה ספיקו טהור משום דגמרינן מסוטה דלא מקרי טומאה אלא כעין סוטה דהיא ברשות היחיד אבל בר"ה טהור ואיך שייך ללמוד הכא והא סוטה דמטהרינן בר"ה משום דאיפשר דליכא טומאה כלל אבל הכא ודאי איכא טומאה דאחד מהם ודאי טמאה:

ותרצו דספק טומאה בר"ה לאו מסוטה גמרינן לה וכו' דהיינו דודאי ספק טומאה ברשות היחיד מסוטה גמרינן לה אבל ברשות הרבים דטהור לאו מסוטה גמרינן לה אלא משום דמוקמינן אחזקתיה דכל אחד ואחד אלא דברשות היחיד רחמנ' אמר דלא מוקמינן אחזקתיה וספקו טממה דזה מסוטה גמרינן לה ולהכי הוא דקא פריך מעיקרא דהא ברשות הרבים ספיקו טהור אע"ג דודאי אחד מהם טמא כיון דלא ידעינן ליה אבל אחד אמרינן דמוקמינן ליה אחזקתיה וטהור ודו"ק:

אמר רב אשי דייקא נמי דקתני ואני יודע איזה מכם כתב המפרש דייקא נמי דלא קאי בהדייהו דקאמר ואיני יודע דאילו הוה קאי בהדייהו אי איפשר דלא הוה ידע ע"כ פי' דמשמעות איני יודע הוא דלא ידע מעולם וזה ודאי משום דלא הוה עמהם אלא מרחוק ראה דנגעה טומאה באחד מהם ולא הכיר במי נגעה משום שהיה מרחוק ואין לפרש כוונת דבריו ואני יודע עכשיו משום ששכח דהם כן היה לו לומר שכחתי וכן פירוש דברי התוספות וק"ל:

ע"ב ואמאי דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה ע"כ פירוש כשחוזרין וסופרין ל' יום אחר תגלחת ראשונה צריך תגלחת שניה משום תגלחת טהרה ותגלחת ראשונה תגלחת טומאה היא ולהכי פריך ואמאי וכו' דהיינו דע"ב אחד מהם לאו טמא הוא ואין עליו אלא תגלחת אחד כשהוא מגלת תגלחת שניה שלא לצורך קא עבר על בל תקיפו פאת ראשכם וק"ל:

אמר שמואל באשה וקטן פירוש דאיירי מתני' בנזירות של אשה או של קטן שהדירו אבי וק"ל]:

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא ודידך מאן מגלח להו וכו' כתב המפרש לדידך דאמרת דהמקיף את הקטן חייב קטנים וכו' מאן מגלח להו ע"כ הנה המפרש דמה דאמר ודידך מאן מגלח להו הוא כמו לדידך דהיינו לסברתך או איפשר דהוה גריס לדידך בהדייא דודאי דהכי משמע לפי סברתך שאמרת שהגדול המקיף את הקטן חייב א"כ מאן הוא דמגלח להו לקטנים משמע מזה דלסברת רב אדא בר אהבה דהמקיף את הקטן פטור ולפי זה מאי דלטייה רב אדא בר אהבה לבניה הוא לפי סברתו דרב הונא ולהכי פירש המפרש דלדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב כי מקפת ליהו אשה חייבת אבל לדידי אפי' גדול המקיף את הקטן פטור ולא יש חילוק בין איש לאישה דהיינו כיון דלא יש לך חילוק בין קטן לגדול א"כ ודאי דעשתה איסור חובה דאקפתינהו לבניה לפי שלא יש חילוק בין איש לאישה המקיפים את אחרים דלהכי לייטייה רב אדא בר אהבה דזהו מה שכתב אח"כ וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה דהיינו שבמקום שחייב המקיף לא יש חילוק בין אשה לאיש:

מכדי תרוייהו סבירא הקפת כל הראש שמה הקפה במאי קמי פלגי ע"כ הנה זה לא שייך לפלוגתייהו:

ונ"ל דהש"ס ניחא ליה לבאר דגם הני אמוראי ס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה אגב דמפרש לפלוגתייהו:

במאי קמי פלגי כתב המפרש כלומר מאי איכא בנייהו דמאי דאסר בגדול אמאי שרי באשה ע"כ פירוש דלרב הונא דלא יש חילוק בין גדול לקטן והתיר לאשה להקיף הוא גם לגדול אמאי שרי דמאי שנא אשה לאיש דבמקום שאסור לאיש הוא גם לאשה אבל לכאורה קשה דאמאי לא פירש דגם על רב אדא בר אהבה שואל מאי טעמיה וי"ל דפשיטא ליה טעמא דרב אדא ביון דניקף פטור גם המקיף פטור:

רב הונא סבר וכו' והני הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה דהיינו דלהכי היקשא דקרא דאשה דלא שייכא בהשחתת זקן לא עברה על בל תקיפו דהשתא אשה מותרת להקיף לאחרים אפי' לגדיל נמי:

ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע וכו' כתב המפרש כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע ולהאי מלתא אתקש וכו' ולא שנא אשה ע"כ אין הכוונה אבל רב הונא ס"ל דלא אתא קרא אלא לניקף דווקא דא"כ אמאי פטר אלא האשה אלא הכוונה כיון דכתב רחמנא לא תקיף דמשמע תרוייהו ולא כתב ציוי לכל חד וחד להאי דינא הוא דכתב רחמנא כדי להקיש מקיף לניקף דכל היכא דניקף מחייב מקיף נמי מחייב והאי קטן הואיל והוא גופיה לא מחייב משום דהוא לאו בר עונשין דמקיף ליה נמי לא לחייב ואפי' איש דהיינו דרב אדא סבר דעיקר היקשא לא אתי אלא להאי כיון דתרוייהו נפקי מחד ורב הונא ס"ל דכתב