ידי דוד קמג

עליהן הז' לוקה ע"כ דמשמע שהם מדאורייתא מדלוקה עליהן וכבר תמה על רבינו בזה הרב מש"ל והניח בצ"ע:

א"ר עקיבא דנתי לפני ר' אליעזר מה אם עצם כשעורה וכו' כתב המפרש וה"ה דהוה ליה למימר על אהלה דלרע"ק אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דק מייתי ליה מניה מק"ו לא מצי אמר על אהלה לא אמר נמי גבי רביעית דם ע"כ פירוש דרע"ק ס"ל דגם על אהל רביעית דם הנזיר מגלח ומה דנקט הכא על מגעו ומשאו הוא משום דמק"ו דעצם כשעורה קא עביד ליה על עצם כשעורה אינו מגלח אלא על מגעו ועל משאו ודיו הבא מן הדין להיות כנדון והאי דפשיטא ליה להמפרש דלר' עקיבא דנזיר מגלח על אהל רביעית דם הוא דמשמע הכי לעיל דף נ"ב ע"ב דקאמר הש"ס ואיבעית אימא כי קתני כל היכא דנזיר מגלת על אהלו לאפוקי עצם כשעורה דלא אלמא דהנך דמנה התם ששה דברים שרע"ק מטמא לחכמים הוא גם לענין נזיר מתניא וכו' כתב שם המפרש דלרע"ק נזיר מגלח על אהל רביעית דם וכן נראה מדברי התו' שם יעו"ש. והשתא לפי זה מוכרח לומר דרע"ק דקאמר הכי הכא הוא לדברי ר"א קאמרי דהיה לו ללמוד מק"ו מעצם כשעורה אבל רע"ק מקרא נפקא ליה מעל כל נפשות מת לא יבא כמו שכתב שם המפרש יע"ש ודו"ק:

אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן קל וחומר פירוש בדבר זה אין דנין ק"ו לפי שזה הדין של עצם כשעורה הוא מהלכה ולא מקרא ילפי לה והדין הוא שאין דנין קל וחומר מדבר שהוא בא מהלכה ורע"ק לא הבין דברי ר"א מה היא כוונת דבריו שאמר לו אין דנין כאן ק"ו ועוד בא לפני ר' יהושע ואמר לו שזה הדין של עצם כשעורה הוא הלכה ואין דנין קל וחומר מהלכה שהוא כמו שאמר לו ר"א אלא שר"א לא פירש לו שסמך על בינתו:

דף נ"ז ע"א גמ' איבעי להו עצם כשעורה הלכה וכו' או דילמ' רביעית דם הלכה ועצם כשעורה ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה וכו' כתב המפרש או דילמא הכי קאמר רביעית דם הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל. ועצם כשעורה ק"ו כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דרביעית דם יהא נזיר מגלח ע"כ פי' או דילמ' דכוונת דבריו כיון דזאת החומרא שיש ברביעי' דם היא מה לכה לא תעביד לה נמי בחומרא דאית בקל מכח ק"ו דלא עבדינן ק"ו מדבר שהוא בא מהלכה ולא מקרא ילפי לה דחומרא זו לא אלימא כדי להביא לדבר זה חומרא אחרת מם שיש בדבר אחר הקל ונפקא מינה דלצד ראשון שאותה חומרא שיש בקל כיון דהיא מהלכה לא עבדינן לה נמי בדבר החמור דלא באה ההלכא אלא בזה דווקא אבל אה"נ דחומרא זו היא אלימא כדי לימעבד מינה ק"ו להביא לה החומרא שיש בדבר אחר הקל לצד השני אותה חומרא כיון דהיא באה מהלכה לא אלימא להביא החומרא שיש בדבר הקל אבל אה"נ שאותה חומרא אעפ"י שהיא באה מהלכה אם יש דבר שהוא חמור מאותו ענין יכול להביא אותה חומרא אצלו מכח הק"ו דודאי דנפקא מינה לדינא לעלמא בלהכי קמבעיא להו בש"ס ופשיט ליה ת"ש עצם כשעורה הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה דהיינו שעצם כשעורה היא הלכה וכיון שהיא הלכה זאת החומרא שהנזיר מגלח עליו לא ילפינן מינה בק"ו לרביעית דם כדי שיהא הנזיר מגלח עליו שהוא צד ראשון של הבעיא ודו"ק:

שני נזירים שאמר להן וכו' מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה וכו' כתב המפרש משלימין לנזירותם ומגלחין ומביאין קרבן טומא' וקרבן טהרה בשותפו' ע"כ דודאי אינם יכולין לגלח כדין נזיר טמא אחר הזאת ג' וז' משום דאחד מהן נזיר טהור ואינו יכול לגלח בתוך ימי נזירותו כדכתי' תער לא יעבור על ראשו הכי צריך להשלים נזירותם כדי לגלח ומזין שניהם ג' וז' כדי שיוכלו לגלח ביום תשלום הנזירות ומה ששוהין התגלחת והקרבן על הטומאה עד סוף נזירותם ליכא מדי שהנזיר טמא יכול להשהות תגלחת טומאה וקרבן טומאה כמו שירצה אבל נזיר טהור כיון ששלמו ימי נזרו מצוה להביא תכף קרבנות טהרה ביום מלאת אחר תגלחת טהרה ונ"ל שמשום זה הוא שכתב המפרש בתחלת המשנה שני נזירים שקבלו עליהם נזירות ביחד דאל"כ למה צריך שקבלו עליהם נזירות ביחד שאע"פי שאחד קדם לחבירו איזה ימים שייך דין זה דמתני' שימתין עד שישלים המאוחר ומגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה וכו':

כתבו התו' צריך לומר שהם שותקין שאם היו מכחישין אותו לא היה נאמן וכו' האי דאמרו שהם שותקין אין הכוונה שהם מודים שנזרקה טומאה בניהם ונגעה באחד ושכחו במי נגע שא"כ למה צריך זה העד הלא הלא בלא העד כיון שהם ידעו זה צריך לעשות האופן דקתני מתני אלא הכוונה ששתקו שלא הכחישוהו לומר לו שאין זה אמת ודו"ק:

אמר רבה בר רב הונא באומר ראיתי שנזרקה טומאה בניכם כתבו התו' וא"ת א"כ יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי דכל ספק טומאה ברשות היחיד שורפין עליה תרומה פי' דהא כל אחד הוא בספק שמא הוא שנגעה בו טומאה:

ותירצו דלא גמירי מסוטה אלא דבר שאפשר להיות כסוטה וכו' דודאי אחד טהור ע"כ פירוש דודאי דלחיובי כל אחד ואחד לא הוי דומיא דסוטה. דסוטה איפשר דנטמאת אבל הכא ודאי דאחד מהם לא נטמא להכי לא יביאו