ידי דוד קמב

שכך נראה פירו' דברי המפרש מדנקט מדאינו וכו' עד לארבעה שנים דנראה שגורס כמו הגירסא שלפנינו תסגי ליה בשלש שנים ושלשים יום כן נראה שזה פירוש דברי התו' שהיו גורסים הכי ודו"ק:

ואין לי אלא ימי חלוטו ימי ספרו מנין וכו' כתבו התוספות וקצת קשה דתיתי בק"ו מנזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת טהרה ע"כ:

ונ"ל דלא היה יכול למייתי ליה בק"ו מנזיר בקבר דשאני נזיר בקבר דהוא טמא גמור אבל בימי ספרו דהוא קיל אה"נ דעולין לו מן המנין וכמו שכתבו התוספות לעיל במתניתין דאצטריך לימתני' ספרו וגמרו וכו' ואי תנא גמרו הוה אמינא אבל ספרו דקיל עולה ע"כ אלמא דימי ספרו הוא קיל ולא דמינן ליה לימי חלוט ה"נ לא דמי לנזיר בקבר:

ע"ב גמ' במאי אלימא בנזירות מועטת הא בעינן גידול שער וכו' כתב המפרש וא"ת לוקמא בנזירות חמשים יום כדלעיל הא לא איפשר דהא קתני לה דומיא דימי טומאה דמה להלן פסיקא לן דאין עולין אף כאן אין עולין עכ"ל פי' דלעיל כשרצה להוכיח ימי חלוטו מימי טומאתו אמר לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בהן את הקודמין תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמין א"כ כמו ימי טומאתו צריך שלאחר שנטהר יהיה עוד שלשים דפסיקא מילתא דימי טומאה אין עולין ג"כ בימי חלוטו פסיקא מילתא דאין עולין בכל גוונא:

וראיתי כתוב עוד תירוץ אחר מדקא אמר לא תוכיח ימי חלוטו מימי טומאתו משום דאם אמרת בימי טומאתו שאין עולין משום דמבטל הקודמים תאמר בימי חלוטו שאין מבטל הקודמין א"כ כי היכי דימי טומאתו צריך דלאחר שנטהר שיהיה עוד שלשים כמו כן בימי חלוטו נמי הוה מיירי שישאר שלשים אחר טהרתו ואפ"ה אמרינן דאין עולין שמע מינה דאין עולין ע"כ:

אמר ר"א משום ר' יהושע כל טומאה וכו' נ"ל דצריך להיות ר' אלעזר ביו"ד משום דבבריית' שהביא הש"ס קתני כשהלכתי לערדסקיא מצאתי את ר' יהושע בן בתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר"מ כהלכא וכו' וכיצד יהיה שר' אליעזר שהוא רבו של רע"ק יאמר כך על ר"מ שהוא תלמידו של רע"ק. ועוד דבש"ס אח"כ אמרו ש"מ כל שמעתתא דמאתמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן. דמשמע דר"א שהוא אחרון ור' יהושע שהוא ראשון. והלא ר' אלי עזר ור' יהושע הם חברים ואפי' דפירוש קדמאי ובתראי הכא הוא ראשון ואחרון בשמועה זו מ"מ משמע גמי ראשון ואחרון בזמן מדשמע מהשני ולא שמע מהראשון דאם הוא ר' אליעזר דר' יהושע בן חנניה חבירו היה לו למגמר מניה האי שמועה ולא מר' יהושע בר ממל:

א"ר מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ כתב המפרש ומה על טומאת השרץ שאין הנזיר מטמא כלום וכו' ואע"פי שאין הנזיר מגלח עליה ע"כ פי' דבטומאת שרץ הנזיר אינו מוזהר שלא ליטמא שטומאתו קלא אע"ה חייבין עליו משום ביאת מקדש על טומאה מן המת שהיא חמורה שהנזיר מוזהר שלא יטמא בה ואם נטמא צריך הזיה נ' וז' אינו דין שיהא חייבין עליו משום ביאת מקדש כן נראה פירוש דבריו אבל קשה לי על ק"ו זה של ר"מ דאימא דכן הלכה באה וא"כ ליכא ק"ו עוד:

ואיפשר שזה ש"כ הרמב"ם בפירו' המשניות ומאמר ר"מ אינו נכון והנה ראיתי לרע"ב שכתב וז"ל ומלתא דר"מ ליתא שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל הנזיר מגלח עליו וכדתנן במתני' ורביעית דם שהיא חמורה דמטמ' באהל אין הנזי' מגלח עליה ע"כ ונראה דהיינו שמצינו דאיכא קל וחמור ולא עבדי מן דין החמור כדין הקל לענין החומרא שיש בקל ג"כ הכא נמי הכי:

וקשה לי על זה דשאני התם דעצם כשעורה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה אבל הכא דשרץ מקרא אמאי לא עבדינן ק"ו אבל אם אמרינן דכך באה הלכה דכל שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש תו ליכא ק"ו משרץ ובודאי שמה שאמר הכי רבי יהושע הוא דהלכה באה כך דאל"כ הוה עבדינן ק"ו משרץ וכמ"ש:

ואח"כ ראיתי להרמב"ם בפ"ג מהל' טומאת מת דין ג' ש"כ יראה לי שכלן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן וכו' ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש ועל טמא מת בטומאה של תורה חייב על ביאת מקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה ע"כ וא"כ לפי זה הוא מה שאמר ומאמר ר' מאיר אינו נכון דהיינו שאותם אין טומאתן דין תורה וא"כ מה ענין לשרץ:

אלא שקשה לי על דברי רבינו אלו דא"כ רבי מאיר ס"ל דהם מדאורייתא ואם כך ס"ל למה לימנקט לומר לא תהא זו קלה מן השרץ. והיה לו לומר שהם מדאורייתא דבזה תלויה הבאת קרבן על ביאת מקדש דודאי מדנקט הכי ר"מ משמע דגם ר"א ס"ל דמדאוריתא הם אלא כיון דאינו מגלח שאינו מביא קרבן על טומאתו ג"כ על ביאת מקדש אינו מביא קרבן על טומאתו וכמו שכתב שם הראב"ד בהשגות יעו"ש ור"מ חלק עליו לומר אע"פי שאין מגלח עליו ואינו מביא קרבן מ"מ בביאת מקדש מביא קרבן כדי שלא תהא טומאת שרץ הקלה חמורה ממנה:

ועוד דברי רבינו אלו הפך דבריו בהל' נזירות בפרק ה' דין ט' ו שכתב נזיר. שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות שהוא מגלח עליהן כמו שהתבאר בין בטומאות שאין מגלח