ידי דוד יג

כהנך סתמי דאייתי לעיל דהנך מוכרח לומר דס"ל דמקצת היום ככלו וכמו דעת ר"א הכא וכמו שאמר לקמיה וס"ל דגם ר"א ס"ל סתם נזירות שלשים דאם לא תפרש להו דס"ל מקצת היום ככלו א"כ הוה ס"ל דסתם נזירות אליבא דכ"ע כ"ט יום והוא ס"ל דליכא מאן דס"ל סתם נזירות כ"ט יום:

אבל לבר פדא אי איפשר לומר דהאי מתני' ס"ל נמי כ"ט יום דהא קתני סותר את הכל להכי אמר בר פדא אימא סיפא ר"א אומר אינו סותר אלא שבעה דהיינו דהא ר"א ס"ל הכי להדייא ואנא פסיקנא כוותיה משום דתנא לעיל סתם כוותיה בהך דאמר בר פדא לעיל אנא הכי סמכי וכיון דהש"ס מהאי מתני' צריך קא עסיק ליתובי לה גם לרב מתנה דס"ל דגם ר"א נמי הכי סבר דסתם נזירו' ל' יום ואמאי קסבר ר"א מקצת היום ככלו וכוותיה הנך מתני' דלעיל דסברי מקצת היום ככלו וחזר הש"ס ליפרוך האי מדתנן הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל ר"א אומר אינו סותר אלא שלש' ואי סלקא דעתך וכו' לא לעולם לא אמרינן מקצת היום ככלו אי הכי ליסתור כלהו אמר ריש לקי' וכו' דעסיק לדחות הך סברא דאמר דר"א ס"ל מקצת היום ככלו. וטעמא הוא כדר"ל דאמר קרא זאת תורת הנזיר וכו'. דהיינו דאם נטמא ביום מלאת סותר שלשים לאחר מלאת אינו סותר אלא שבעה. משום דבעי לגלח בטהרה ולהכי אמר ר"א דאם נטמא ביום מאה סותר ל' דהוא יום מלאת ואם נטמא ביום ל' היכא דאמר נזיר סתם שהוא כ"ט יום שיום ל' הוא אחר מלאת ואינו סותר אלא שבעה. וכן אם נטמא יום מאה ואחד אינו סותר אלא שבעה שהוא אחר יום מלאת:

ומ"ש רשי' בין לנזירות שלשים איירי דאמר ל' יום בפירוש. וכמו דקתני התם הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלמים סותר את הכל לפי שהוא יום מלאת אבל לקמן נקט טעם אחר בלאו הכי וז"ל נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר"א דהא קאמר שלמין ואפי' לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה ע"כ:

והשתא כיון דהש"ס עסיק לסיועי לבר פדא וכמו שכתב רשי' ז"ל בד"ה לעולם לא סבר מקצת היום ככלו והאי דקאמר אינו סותר אלא שלשים יום מסייעא ליה לבר פדא וכו' וכאילו דמזה איתות' רב מתנה לא הדר לפרוך עליה מנטמא יום מאה ואחד דסותר שלש' לת"ק ועוד דהיה יכיל לתרץ לו דגם לת"ק דר"א ס"ל ג"כ האי דר"ל וכיון דהוא ס"ל דלא אמרי' מקצת היום ככלו להכי אם נטמא ביום מאה סותר את הכל דחשיב ליה בתוך מלאת שהרי קודם שגמר הנזירות נטמא ואם נטמא ביום מאה ואחד מקרי ביום מלאת שהוא יום הבאת קרבנות. וכי תימא א"כ ג"כ בנטמא יום שלשים ואחד יהיה סותר שלשים שהוא יום מלאת שיום הבאת קרבנותיו הא לא קושיא דלא אמרה תורה דביום מלאת סותר אלא במפרש נזירותיו אבל בסתם נזיר לא יסתור שלשים ביום מלאת. אבל ר"א ס"ל דיום מאה מקרי יום מלאת אע"ג דס"ל דלא אמרינן מקצת היום ככלו ולהכי סותר שלשים אבל נטמא יום מאה ואחד אחר מלאת מקרי ובהכי אתי שפיר דלמה לא הקשה לבר פדא מנטמא ביום מאה ואחד דלרבנן סותר שלשים דהש"ס עסיק לסיועיה לבר פדא מרישא דהיא סיפא דרישא וכד אמר היינו טעמא דר"א אמר קרא מה לו דליפרוך מרבנן ומכ"ש דיכול לתרץ כמו שאמרנו לרב מתנה כן נלע"ד לומר לדעת רשי' ז"ל ודוק:

שם אמר לב רב מתנה כולי עלמא שלשים יום בעינן וכו' פירוש דרב מתנה אמר דכ"ע כוותיה ס"ל אבל לבר פדא מוכרח לומר דתנאי היא דהא ר' יאשיה אמר אין גידול שער פחות משלשים יום. והא דקאמר לימא כתנאי הוא אם רב מתנה יכול לאוקומי תרוייהו כוותיה או תנאי היא וק"ל:

דף ז' גמ' הריני נזיר וכו' רשי' ז"ל גריס ברישא אחת קטנה ומפרש דאע"ג דאמר קטנה לא תהיה פחותה משלשים יום דאפי' אמר יום א' הרי זה נזיר ל' יום וכו' דכוונתו ז"ל דפירוש קטנה קטנה ממש אבל גדולה פירוש דהיא אריכא עלי קאמר דתנא תרתי מלי קמ"ל מתניתין אבל התו' גרסי ברישא אחת גדולה. וכיון דפירוש גדולה היא אריכא מלתא עלי קאמר כמו דמכאן ועד סוף העולם דסיפא להכי פירשו קטנה דקתני באמצע הוא כלומר דלא טריחא לי כלל:

שם ואימא הכא נמי אריכא לי הא כמכאן ועד מקום פלוני פירוש דאע"ג דפשט דבריו הוא כמה ימים עד מקום פלוני קאמ' דלהכי פריך לעיל ואמאי והא מכאן ועד סוף העולם קאמר מ"מ כיון דפירש במתני' דאריכא לי מלתא קאמר ג"כ הכא נפרש דארכ לי מלתא קאמר כמכאן ועד מקום פלוני:

וקשה לי דמאי פריך דבשלמא התם הוא משום דאם הוא כפי פשט דבריו היה לו להזכיר מנין סוף העולם דהוא חמש מאות שנים כמו שפי' התו' בד"ה ואמאי וכו' אבל הכא אימא דאיירי בדלא ידע כמה הדרך דלא שייך לפרש דבריו וכיון שכן אמרינן כפשט דבריו ומחמרינן עליה שיהא נזיר כמנין ימי הדרך:

ונ"ל לפרש שהכוונה כיון שהמתני' סתמא קתני דאיירי בכל גוונא ואעפ"כ מחמרינן עליה וע"ז קא פריך דאמאי בהיכא דידע כמה רב הדרך דלא אמרינן גמי דאריכא לימלתא קאמר דומיא דמתני' דידן: