ידי דוד קלט

דנקטו בדבריהם התו' הוא משמע דלאו משום אהל הוא אלא כיון דפרוצה מתחתיה ואין דבר מפסיק הוה ליה כאילו נגע בגושא דעבדי לאויר גושא כאלו גושא וכאילו נגע בגושא ולפי זה אה היתא שאינה פרוצה מתחתיה אינו טמא וכיון שכן אתי שפיר מה שפירש המפרש לקמן בד"ה ור' יוסי דר' יהודה וכו' ולא משום אוירא וכיון דקרקעות שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הנושא הוי טהור ע"כ אלמא דהכא איירי בשאינה פרוצה מתחתיה אבל התם דשבת איירי בפרוצה מתחתיה וקרי לה אוירא דהוא מפרש לה כמו דמפרש לה רש"י ז"ל התם דאל"כ למה נקט דקרקעות השידה תיבה ומגדל מפסיק היה לו לומר וכיון דלא נגע בה בגושא טהור דהוא משמע דאף אם היא פרוצה מתחתיה כיון דלא נגע לא יטמא אלא מוכרח לומר דס"ל דאם היא פרוצה מתחתיה אע"ג דלא נגע יחשב לו כאילו נגע משו' דהוא אויר גושא וכמו דאמר' בשבת דגם על אוירא גזרו. וא"כ ודאי דפשיטא ליה דשאני אוירא דאמרו בשבת מאוירא דהכא דאוירא דשבת הוא אויר גושא, היכא דליכא הפסק והכא מיירי בדהפסיק ואעפ"כ קא מיבעיא ליה אם על אוירא נמי גזרו משום דכך גזרו על אויר ארץ העמים הרי הוא כעפרה:

תו' בד"ה ת"ש ומזה ב"ג וב"ז וכו' ושלח לו רבי' חיים כהן אי זה בית אשר תבנו לי דאם הנזיר מגלח עליו ה"ה דכהן מוזהר עליו ואין לך בית וכו' כצ"ל והפירוש דרבי' חיים כהן שלא לו' לו לר"ת על מה שאמר שהנזיר מגלח על כלי מתכות א"כ אי איפשר לשום כהן ליכנס לשום בית דסתם בתים מתים בהם בני אדם ואין לך שום בית שאין בו כלי מתכות או מסמר ואם הוא הדין דהנזיר מגלח עליו א"כ הכהן מוזהר עליו והביא ראיה:

ממנחות דכל שהנזיר מגלח עליו בהן מוזהר עליו שהוא היה בהן אמר בלשון מליצה איזה בית אשר תבנו לי וק"ל:

בא"ד ומשמעתין קשה למה שפירש הר"ר יצחק וכו' דבהדיא אמרינן בשמעתין הנוגע בשאר כלים אינו טמא אלא טומאת ערב ע"כ פירוש מדקאמר בש"ס הני כלים בני הזאה נינהו וק"ל:

בא"ד ויש לדחות דהתם משום דיקרב בדיקרב וכו באותה שעה היה נוגע בהחמת והחמת בתנור ע"כ פי' דהתם שאני שהוא היה בחיבורין ובחיבורין מטמא כל דבר וק"ל:

בא"ד ועוד הביא מדקאמר בספרי וכו' אף בשאינן כלי מתכות ע"כ פי' דמקרא דבחלל חרב ילפינן שחרב הוא כחלל דהוא אבי אבות הטומאה ואדם הנוגע בו הוא אב הטומאה הרי מקרא זה למדנו לכלים ואדם אבל לכלים ואדם וכלים מנין ת"ל וכבסתם וכו' דהיינו מדכתיב כל הורג נפש שהוא אדם נגע בחרב והבגדים שנוגעים באדם הוא מדכתיב וכבסתם בגדיכם הרי כלים ואדם וכלים ומדכתיב בגדיכם משמע דאיירי בכלים שאינן כלי מתכות וק"ל:

בא"ד וכללא דמלתא וכו' ותו לא מדי עכ"ל פי' דכלים הנוגעים במת. או דנגעו באדם באופן שיתבאר או אדם שנגע בכלים שנגעו במת הרי דינם אחד הוא אבל אדם שנגע בכלים ואותם כלים לא נגעו במת אלא נגעו בכלים שנגעו במת או אדם שנגע באדם שהוא נגע במת ירדו מעלה אחת דהיינו כלי מתכות שנגעו במת הרי הם כמוהו דהם אבי אבות הטומאה דחרב הרי הוא כחלל ואדם הנוגע בהם הוא אב הטומאה ואם נגעו באדם זה כלים אחרים הרי הם כמוהו להיות אב הטומאה ואע"פ שהם שלשה למת כדכתיב וכבסתם בגדיכם וגו' בקרא זה איירי באדם ההורג על ידי חרב דנמצא דכלי הנוגע באדם הוא נעשה כמוהו אבל אדם שנגע באדם זה אינו נעשה כמוהו אלא ראשון מקרי אבל כלים שנגעו בכלים הם תמיד ירדו מעלה אחת שהם נגעו בכלים שנגעו במת אינם כמותם להיות אבי אבות הטומאה אלא מקרו אב הטומאה דווקא וג"כ גם הכלים הנוגעים באדם שנגע במת דאמרנו שהם כאדם להיות אב הטומאה אם נגעו בהם עוד כלים אחרים אינם נקראים כמותם אב הטומאה אלא ראשון מקרו וג"כ אם כלים נגעו בכלים שנגעו במת שאמרנו שהם נעשו אב הטומאה אם נגע בהם אדם ג"כ מקרי ראשון דנמצא דכלים הנוגעים במת או נגעו באדם שנגע במת שהם שניים למת או אפי' זה האדם לא נגע במת אלא בכלי שנגע במת הרי דינם שוה לענין טומאת שבעה דכל שנקרא אב הטומאה הוא טמא טומאת שבעה וכל שנקרא ראשון אינו אלא טומאת ערב וכל זה מבואר בפ"ק דאהלות אלא דהלשון אינו מתוקן בגי' שלפנינו. וצריך להיות כך וכללא דמלתא כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם הרי הם כמו אדם במת ואדם בכלים דהם מכלים ואדם באדם ירדו מעלה אחת דאילו כלי מתכות במת הרי הן כמוהו דחרב כחלל וגם כלים באדם כדכתיב וכבסתם בגדיכם אבל כלים בכלים לא אשכחן שיעשו כיוצא בהן וכלים בכלים השלישי אינו אלא ערב בין אדם בין כלים אבל כלים באדם הכלים כמו האדם מה האדם טמא ז' אף כלים הנוגע בו טמא ז' וכלים במת הרי הן כמת וכו' ותו לא מדי ע"כ:

דף נ"ה ע"א גמ' לא דכ"ע משום גושא מר סבר אהל זרוק שמיה אהל ומר סבר לא שמיה אהל ע"כ פירוש דכ"ע ס"ל דלא גזרו על אוירא והוא טהור ומאן דמטמא הכא משום דס"ל דאהל זרוק לא שמיה אהל כדי שיפסיק בינו לבין גושא ומר סבר דשמיה אהל ויפסק בינו לבן גושא והיכא דהקרון והספינה או שידה תיבה ומגדל מונח בפתח ארץ העמים דלא הוי זרוק גם רבי מטהר דמפסיק משום גושא ואי משום אויר הנכנס מפתחיהן הרי לא גזרו על אוירא כן נראה במה שדחי ליה לא דכ"ע משום גושא וכו' ועוד נ"ל דאיכא נפקותא נמי בין אם אמרינן דתנאי היא ובין אם אמרינן דכ"ע משום גושא מר סבר אהל זרוק