ידי דוד קלז

שביאר להדיא בהל' טומאת מת בפ"ד דין ד' וכמו שהעמיד הש"ס הכא דאקמח אקמוחי כן נ"ל:

והא רביעית דם וכו' וקתני בסיפא רביעית דם פי' דרביעית דם דגם על מגעו ועל משאו אינו מגלח דלא קתני בסיפא אהל אלא על רובע קב עצמות אבל רביעית גם על מגעו ועל משאו אינו מגלח ולפי דברי רבי יוחנן כל מלתא דמשתמע מכללא לא הדר תני בסיפא אלא ברובע קב עצמות דווקא כי היכי דלישתמע דמגלח על מגעו ועל משאו ותרץ לאפוקי מדר"ע וכו' כתב המפרש לאפוקי. מדר"ע דאמר רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל קמ"ל סיפא דממת אחד בעינא לה ע"כ פירוש דלא אצטריך למתנייה רביעית דם אלא לאשמועינן דדין טומאת רביעית דם בעינה לה ממת אחד דאל"כ הוה ליה לימנקט רביעית דם משני מתים כן נראה פירוש דבריו ולא נתיישב לי דבריו אבל התו' כתב והפ' לאפוקי מר"ע דאמר בשילהי פירקין דעל רביעית דם דעל מגעו ועל משאו מגלח ע"כ והכוונה דלא שמעינן מכללא דרישא דהוה אמינא דעל רביעית דם מגלח על מגעו ועל משאו משום דאתי מקו' מעצם כשעורה כמו שהיה דן רע"ק. להכי אצטריך למתנייה בפירוש בסיפא דלא מגלח על מגעו ועל משאו דכן הלכה:

או במת זה אבר הנחלל מן המת ע"כ דאם למת ממש לא אצטריך דאפי' בחרב שנגע בו מטמא כ"ש במת עצמו אלא לאבר הנחלל מן המת ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה דחשיב כמת עצמו:

תו' בד"ה או בקבר וכו' וצ"ע לרבנן וכו' אמאי אצטריך או בקבר ע"כ פי דלרבנן סברי דאף קברי כותים מטמאים באהל א"כ למאי אצטריך או בקבר לרבות קבר שלפני הדיבור שהוא מתן תורה והרי אפי' גויים מטמאין באהל כ"ש קברי ישראל דלפני מתן תורה:

ותירצו דהאי ברייתא כילה ר"ש אבל רבנן לא דרשי הכי להני קרא:

בא"ד ומיהו קשה וכו' כדאמר רבינא בפרק הכא על יבמתו וכו' פי' דהתם כד אקשו לר"ש מקרא וכל נוגע בחלל תתחטאו וגו' דהוא משמע דגם גויים מטמאין תרץ רבינא נהי דאמעיטו מאהל משום דכתיב ביה אדם אבל ממגע לא אמעיטו וא"כ למה אצטריך או בקבר לרבנן דקודם מתן תורה והרי גם גויים לא אמעיטו מדין מגע וכ"ש ישראל ואמרו ודוחק לומר דלא כרבינא דהיינו דהא דדריש הכי רשב"ל דלא כרבינא אלא כאידך שינוייא דשם דאמר דילמא איקטיל חד מישראל. דלפי דבריו גם ממגע אמעטינהו. וא"כ אצטריך קרא דאו בקבר דלרבות דלפני הדיבור לרבינהו לענין מגע דאע"ג דקודם דיבור לא קרויים אדם כיון דעדיין לא קבלו התורה וגויים אמעיטו גם ממגע אפילו הכי רבינהו קרא דזה דוחק דלא אתי כרבינא:

בא"ד והריב"א פירש וכו' דהיינו דפירוש קודם הדיבור לאו לענין מתן תורה שא לפני הדיבור קודם שנאמרה אותה פרשה ואפי' שהיא לאחר מתן תורה הוה ס"ד לומר דכל אותן שמתו קודם שנאמרה פרשה זו לא יטמאו כמו הך דכי יזוב זב מבשרו דהוה ס"ד מכאן ואילך עד דאצטריך פסוק לזב שלפני הדיבור דלהאי אצטריך או בקבר לאותם שמתו ממתן תורה עד לאחר שנשנית פרשה זו ואה"נ כד נשנית לא אמעיטו גויים ממגע כדברי רבינא דהוא מיירי במלחמת מדיין שהוא לאחר שנשנית פרשה זו:

בא"ד ומקשינן לר"ש אמאי הוה רבי בנאה מציין מערת המכפלה וכו' דהיינו דלר"ש לא אמר אלא משום דקרויים אדם דהיא מזמן דקבלו התורה אבל מקודם הוו כמו גויים דאינם מטמאין באהל וא"כ אפי' שבא קרא לומר דקברי אותן שמתו קודם הדיבור מטמאין במגע מ"מ לא מציינים על דבר שאינו מטמא באהל אלא במגע ותרץ ריב"א דשפיר קרייה אדם הראשון אדם ואברהם האדם הגדול בענקים דהיינו דאדם הראשון ואברהם אבינו קרויים אדם וא"כ מטמאין גם באהל להכי הוה ר' בנאה מציין מערת המכפלה שהם קבורים שם:

וקשה לי על זה דאע"פי שהם קרויים אדם לא יטמאו אלא במגע כמו ישראל דלאחר מתן תורה דהם קרויים אדם והוה ס"ד לומר דלא יטמאו כלל עד שנשנית פרשה זו ולהכי אתא קרא דאו בקבר דלרבנהו למגע וא"כ גם הם לא יתרבו אלא למגע וחזרה קושיא לדוכתא דלמה רבי בנאה הוה מציין מערת המכפלה והלא דבר שאינו מטמא באהל לא מציינים עליו:

ואיפשר לומר דריב"א קאי אקושיא ראשונה דאמרי וצ"ע לרבנן וכו' דהוא מתרץ לרבנן דקרא אתא לישראל דמתו בין מתן תורה עד שנשנית פרשה זו אכל גויים ליכא חילוק בין קודם הדיבור בין לאחר הדיבור וליכא קושיא מר' בנאה דאנהו גויים מקרו ולהכי אמרו ומקשינן לר"ש דר"ש טעמיה משום דאתם קרוים אדם דהוא משום קבלת התורה וא"כ אמאי ר' בנאה מציין מערת המכפלה ואפי' דדריש או בקבר הוא דווקא לנגיעה ואין מציינים על דבר שאינו מטמא באהל ותירץ ריב"א דאדם הראשון ואברהם מקרו אדם לכן מטמאו באהל דתירוץ זה שפיר אתי ולר"ש דהוא לא דריש או בקבר לישראל דמתו בין מתן תורה עד שנשנית פרשה זו כמו רבנן אלא אתא לכל קברות דקודם מתן תורה ודלא כרבינא אלא כאידך שנוייא דגם ממגע נתמעטו גויים ואצטריך או בקבר לקברות הקודמים למגע ולא לאהל אבל אדם הא' ואברהם קרוים אדם ולכן רבי בנאה ציין מערת המכפלה ודו"ק:

בא"ד אי נמי דקסבר מקשר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר הדיבור שלאחר מתן תורה עכ"ל פירוש כיון דאתא קרא לרבות קבר