ידי דוד קלו

דרישא הוה משמע דגם על מגעו ומשאו אינו מגלח להכי תנייה לומר דאינו מגלח על האהל דווקא דאדרבא כדברי הוא דכל דלא תנייה גם על מגעו ועל משאו לא דלהכי אני אומר דבאין עליו בשר כראוי גם על מגעו ועל משאו אינו מגלח כיון דלא חזר ותנייה בחדא מחתא עם רובע קב דהוא על אהילו דווקא ואח"כ חזר הש"ס ואמר האי אבר מן המת היכי דמי וכו' לידע עיקר פלוגתייהו דר' יוחנן ורשב"ל עד דהעלה דטעמא דרשב"ל משום דרבייה קרא וכמ"של:

אבל אכתי איכא לימדק דלדעת רשב"ל דמטמא במגע אמאי לא הדר ותנייה בסיפא כמו דהדר ותני רובע קב עצמות כיון דדין אחד להם או דלא לתנייה גם רובע עצמות דמאי שנא זה מזה:

ואיפשר לו' דרובע קב עצמו' שאני דהא אקמח אקמוחי והוה ס"ד לומר דגם על מגעו ועל משאו אינו מגלח להכי תנייה לומר דווקא על אהילו הוא דאינו מגלח אבל אבר שאין עליו בשר כראוי אפי' לפי המסקנא דאיירי בשאין בו עצם כשעורה כיון דשם אבר עליו ולא נטעה לומר דגם על מגעו ועל משאו לא להכי לא אצטריך:

שייך לעיל ע"ב גמ' קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמי וכו' כתב המפרש חצי קב עצמות מיטמא עליו ועל מגעו ועל משאו ועל אהל על רובע עצמות לא. מיטמא וכו' ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע וכו'. נראה דהכי פירוש דבריו דמדקתני מתני' דחצי קב הוא דמיטמא על מגעו ועל משאו ועל אהלו משמע דברובע הקב אינו מטמא אפי' על מגעו ועל משאו ואמאי אינו מיטמ' ותיפוק ליה משום עצם כשעורה ומאי איריא רובע דאפי' בעצם כשעורה מטמא על מגעו ועל משאו וכ"ש רובע:

ותרץ הש"ס דאקמח אקמוחי דמתני' איירי בעצמות בשאין בהם עצם כשעורה להכי בחצי קב הוא דמיטמא על כולן אבל ברובע קב אינו ניטמא אפי' במגעו ובמשאו:

ומדי עברי בפירוש דבריו קשה לי דמנא ליה להש"ס דברובע הקב אינו מיטמא אפילו על מגעו ועל משאו והא הכי משמע במתניתין דחצי קב הוא דמיטמא גם על אהילו אבל ברובע הקב אינו מיטמא על אהילו שא על מגעו ועל משאו דווקא ועוד דאיך איפשר לומר דברובע הקב אינו מיטמא על מגעו ועל משאו. והא בסיפא דמתני' קתני אבל הסככות וכו' ואהל רובע עצמות דמשמע דעל אהל רובע עצמות הוא דאינו מגלח אבל מגלח על מגעו ועל משאו:

ונראה לי דכך משמע מדקתני מתני' בתר הנך ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו משמע דהנך אי לא היו כדקתני אינו מיטמא גם על משאו ועל מגעו דודאי דמה דאצטריך תנא לפרושי עצם כשעורה דמגלח על מגעו ועל משאו ואע"ג דהוא מיטמא בעלמא לענין קדשים ותרומה במגע ובמשא משום דהוה אמינא דלענין נזיר לא מיטמא על מגעו ועל משאו וכיון שכן ברובע הקב אע"ג דהוא מטמא בעלמא במגעו ובמשאו כיון דלח תני ליה תנא בהדי עצם כשעורה אינו מגלח עליו הנזיר על מגעו ועל משאו דהא חצי קב דמתני' איירי בשאינו בא מרוב בנין או רוב מנין דהא רבא אמר לעיל דמרוב בנין או מרוב מנין אע"ג דליכא רובע מגלח עליו וכך נראה להדיא לקמן מדברי ר' יוחנן דקאמר הש"ס התם אי לאו רובע עצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא דמשמע דמדיוקא דמתני' לבד אי לאו דחזר ותני ליה בסיפא משמע דגם על מגעו ועל משאו לא:

והש"ס דקא פריך תיפוק ליה משום עצם כשעורה דהיינו על דיוקא דמתניתין דמשמע דגם על מגעו ועל משאו לא וכי תימא דודאי מיטמא דהא קתני בסיפא על אהל רובע קב עצמות הוא דאינו מטמא אבל מיטמא על מגעו ועל משאו למאי אצטריך דהא עצם כשעורה מטמא ומאי איריא רובע דנראה דכך כוונת המפרש במה שכתב ומאי איריא רובע. ותרץ בדאקמח אקמוחי דהיינו דאיירי בדאקמח אקמוחי והדיוק דמתני' דברובע גם על משאו ועל מגעו אינו מגלח משום דלית ביה עצם כשעורה אבל אה"נ כיון דבסיפא הדר תני לה על אהילו דווקא הוא דגם בדאקמח אקמוחי אינו מטמא על אהילו דווקא כן נראה דכך כוונת דבריו כמ"ש:

אלא דקשה ממה שכתב לקמן בד"ה אי לא הדר תני וכו' אבל על מגעו מגלח וכגון דלא אקמח אקמוחי ויש בו עצם כשעורה ע"כ דאם איירי בשיש בו עצם כשעורה איך הוה ס"ד כך עד דתני ליה בסיפא ותיפוק ליה משום עצם כשעורה וכ"ת דרובע הקב:

ולדידי חזי לי דט"ס הוא וצ"ל וכגון דאקמח אקמוחי דלא יש בו עצם כשעורה. דהא כיון דאוקים לה הש"ס בדאקמח אקמוחי והש"ס הוא אמר שם אי לאו רובע מצמות הוה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו. אלמא דרובע דהדר תני ליה בסיפא הוא בכגון חצי קב דמתני' דהיה אמינא אפי' על מגעו ועל משאו לא דהוא בדאקמח אקמוחי דעל רובע ממנו הדר תני ליה כדי ליטמא על מגעו ועל משאו ודו"ק:

וראיתי להרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות דין ו' כתב וז"ל או שנטמא באהל רובע עצמות שאין בהן לא רוב בנין ולא רוב וכו' ה"ז איני סותר וכו' איני מגלח תגלחת טומאה וכו ולא כתב דמטמא על מגעו ועל משאו ונ"ל דזה פשוט ואינו צריך לבאר כיון דכתב כבר בתחלת ההלכה דעצם כשעורה מגלח על מגעו ועל משאו א"כ כ"ש רובע הקב אם יש בו עצם כשעורה ולא אצטריך למכתב על רובע הקב או שנטמא באהל רובע עצמות וכו' אלא אם היה שנדקדק ואין בי עצם כשעורה שהוא ג"כ מטמא באהל כמו