ידי דוד קלא

ומפרשי דמאי דקאמר הש"ס וניפשטו ליה מדרבה בר בר חנא דמדקאמר דלא גזז לא הוי גלגלין הכי נמי דינא דבשעת חיבורו טמא דהוי בגופו וגרסי לא גזז תיבעי לך ומפרשי לה כלומר לרבה בר חנא גופיה קא מיבעיא היכא דלא גזז:

וקשה לי על פירוש זה דלענין דליטמא בשעת חמייבורו במת קא מיבעיא ליה וקא מיפשיט מדרבה בר בר חנה דמדלא הוי גלגלים הוי מטמא נמי דשאני גלגלים כיון דהוא מחובר עמו לא מקרי תערובת דבר אחר אבל לענין ליטמא כיון דהוא עומד לגזז לא מקרי בשר המת כדי ליטמא בבשרו:

ואח"כ ראיתי להרמב"ם ז"ל בסוף פ"ג מהל' טומאת מת דפסק לענין טומאה שהיא ספק דמפרש להבעיא כפירוש התו' הנז' ומדלא תני לה בהלי' נזירות נמי נראה דלענין גלגילים לא הוי אבל קשה דהא אמרו הש"ס לא גזז תיבעי לך:

וי"ל כיון דבדרך דחייה קאמר לה לא שבקינן דברי רבה בר בר חנא דבכל גוונא קאמר לה אבל הלח"מ כתב דרבינו סומך על הל' טומאת מת יעו"ש:

ת"ש דתני ר' נתן וכו' דרך עקב קאתי ע"כ הנה קס"ד דלא קא בעי אלא הבא מן העקב כיון דאין בו חיותא אין בו דין רקב דלא גמירי אלא בבא ממקום אחר דווקא הוא דיש לו דין רקב. ולהכי לא פשיט ליה מכל מת דעלמ' דאמרינן דתרווד רקב מטמא ולא חיישנן דשמא זה התרווד רקב הוא בא מן העקב ג"כ ואין מצטריף לתרווד דאימא דאיירי בדידענן דזה תרווד רקב בא ממקום דלאו עקב אבל מהא דרבי נתן משמע דשני מתים בכללות' לא עמדו כי אם על תרווד אחד וכמו דפירש לה רבא לעיל במה שאמר והרקיבו ועמדו על מלא תרווד שודאי איכא מן העקב בהם לצרפו לתרווד רעב דמניה פשיט שפיר דגם מן העקב איכא רקב וכמו שכתבו בתו' בד"ה ונרקבו וכו' ובד"ה רקב הבא משני מתים:

ודחי ליה הש"ס אי דארקיב כוליה מת וקאתי דרך עקב וכו' וקאתי דרך עקב דהיינו דזה הרקב דקא בעי עליה הוא דאתי מן עקב לחודיה אבל כשנרקב כל המת ונרקב גם העקב יש בו דין רקב:

והשתא הא דתני עולא בר חנינא לקמן מת שחסר אין לו רקב דמשמע באף שחסר ממנו העקב שהיא לבדו אין לו דין רקב שהוא כמאן דליתיה דמי אפ"ה אם חסר מן המת אין לו דין רקב במת כלו כיון דהוא מצטרף לתרווד היכא דארקיב כל המת:

אבל לפי ס"ד דבשאר הגוף לבד העקב יש בו דין רקב א"כ גם אם חסר המת העקב יש בשאר הגוף דין רקב כיון דאינו מעלה ואינו מוריד וכיון שכן לפי ס"ד לא אתי כעולא בר חנינא דאכתי לא ידע לה להא דתני עולא בר חנינא:

או איפשר לומר דהא דתני עולא בר חנינא דמת שחסר אין לו רקב לאו משום דחסר מרקב של כל גופו דבעי הרקב מכל גופו אלא דהכי גמירי דאין דין רקב אלא בשנקבר שלם:

ומ"מ נ"ל שלדברי תני עולא בר חנינא ליכא ספיקא עוד דהכי משמע דהבל תלוי במה שנקבר דאם נקבר חסר אפי' אם יהיה כל הרקב משאר הגוף אין בו דין רקב ואם נקבר שלם בכל גוונא יש בו דין רקב בכל אשר ימצא נרקב מקצת ממנו דאפי' בל הרקב הוא מן העקב יש בו דין רקב:

וכן נ"ל שזה דעת הרמב"מ ז"ל בפ"ז מהל' נזירות ובהל' טומאת מת שלא הזכיר דין זה דנרקב העקב דווקא שהוא בספק טומאה כדין כל תיקו שבש"ס דהוא פסק כתני עולא בר חנינא דהעיקר הוא שבכל שנקבר חסר אבר אין לו דין רקב וכל שנקבר שלם כל רקב שבו מטמא אפי' שבא כולו מן העקב דלא נרקב אלא העקב לבד שרבינו סובר דהבעיא היא קודם דלא ידע להא דתני עולא בר חנינא אבל אחר דתני עולא ליכא ספיקא כלל ומשום זה נמי לא פסק להא דאמר עולא לעיל אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים מן העצמות דהעיקר הוא בקבורת המת אם חסר כל רקב הבא ממנו אינו מטמא ואם נקבר שלם כל רקב הבא ממנו מטמא כן נ"ל ודו"ק:

שייך לעיל קודם ת"ש דתני וכו' או דילמא השתא מיהא הא מחוברין ע"כ לכאורה קשה דאמאי לא פשיט ליה הש"ס דהיא מחלוקת תנאים כמו דפשיט לה בסנהדרין דף ט"ו על הך בעיא דר' אבין וכן בהשולח דף ט"ל קאמר הש"ס נמי דפלוגתא דתנאי דמר סבר כגזוז דמי ומר סבר לאו כגזוז דמי ולבסוף קאמר דבשער כולי עלמא ס"ל לאו כגזוז דמי משום דשער דכל כמה דקאי אשבוחי משבח:

ונ"ל דאין הנדונים שוים דשאני מת לענין טומאה דשער עצמו אין בו טומאה אלא משום דמחובר למת דעל חיבור זה קא בעי אם אמרינן שהוא כגזוז דמי ולא מקרי מחובר או דילמא דהשתא מיהא הוא מחובר ודו"ק:

ע"ב בעי רב אחא בריה דרב איקא עורו מהו כתב המפרש ואית דמפרשי עורו עיר האדם ממש:

וקשה לי דאיך שייך לומר עור האדם ממש והלא כי בעי רב פפא פירשה מהו הוא דפשיטא ליה כיון דלא מקיימא בדלא אכלה חיותא הוא ולא הוי גלגלין אלא משום דמעלמא אתי הוא דקא מסתפק א"כ בעורו דהוא חיותיה דאינו חי אם תפשיט לו לעורו ולאו מעלמא אתי ודאי דלא הוי גלגלין וכי תימא דרב אחא בריה דרב איקא לא ס"ל הך דרב פפא א"כ הש"ס אמאי מייתי להך בעיא דרב פפא והא אפי' בחיותיה ולאו מעלמא לא מיפשט לה דנעשה גלגלין כ"ש הך: