ידי דוד קל

ואיפשר לומר דס"ל להמפשיט כיון דהוא מ"מ אוכל אם לא היה הדין שיש ניצוק חיבור לאוכלין משום דסמיכי אלא אע"ג דסמיכי ומחוברין זה בזה טהורין דדבש טעמו משום רירי ושאר אוכלין לית בהו רירי א"כ האי חלב שהתיכו לא ליטמא כי היכי דלא ליחלק באוכלים א"כ לא ליטמא דמוכרח לומר דלא נפרדה שום טיפה ועדיין הוא מחובר כיון דאיכא טעמא משום דיש ניצוק לאוכלין וזה מקרי אוכל עדיין אע"פ שהוא כמים ואמר לו רבי זירא אנא ומר בריה דרבינא תרגימנא הכא וכו' דהיינו דלעולם אין אין ניצוק לאוכלין והכא היינו טעמא דטמא דעסיקנן כגון דבהדי דמרתח וכו':

ועוד איפשר לומר דבחלב בתחילת התכתו כשנפרדת הטיפה ממנו עדיין הוא עב כמו שאר אוכלין ואינו דומה לשאר משקין ודו"ק:

א"ל רבינא לרב אשי ת"ש ב"ש אומרים אף המקפה של גריסין וכו' מדי איריא וכו' כתב המפרש ת"ש בית שמאי אומרים אף מקפה של גריסין אלמא דיש ניצוק לאוכלין מדי איריא וכו' מי אמרינן דגבי שאר אוכלין כגון עדשים מי אמרינן כיון דסמוכות כגון מקפה של גריסין הוי חיבור וכו' לא הוה ניצוק ע"כ משמע מדבריו אלו דהבעיא היא לב"ש כמו שהשיב רב אשי מדי איריא וכו' דפירש דהבעיא בשאר אוכלין מי אמרינן כיון דסמוכות כגון מקפה של גריסין הוי חיבור דזה לב"ש. דת"ק פליג אדברי בית שמאי במקפה וכיון שכן מה שמפשיט רב אשי מדברי ב"ש דלא ידע להאי חילוקא דחילק רב אשי בדברי ב"ש דאמר דזה כוונת הבעיא מי אמרינן כיון דסמוכות כגון מקפה של גריסין וכו' הוא דסבר רבינא דהבעיא היא אם יש ניצוק לאוכלין או אין ניצוק לאוכלין. לא איירי על הך מתני' אלא בעלמא קא בעי ופשיט מהאי מתני' מדברי ב"ש דיש ניצוק לאוכלין עד שהשיב לו רב אשי מדי איריא וכו' דפירש לו כוונת הבעיא דקא בעי אם יש לחלק בין מקפה לשאר אוכלין דאז ליכא פישוט מדברי ב"ש דלעולם אימא לך אין ניצוק לאוכלין. זה כוונת המפרש. ודברים אלו תמוהים דהא כבר פירש המפרש בפירוש הבעיא דהבעיא היא לת"ק דהכי כתב לעיל וז"ל גבי דבש הזיפים וכו' דהוא לדברי ת"ק וכמו שפירשתי לעיל דבריו וכי תימא דהוא פירש קושטא דמלת' שא דרבינא לא הבין הבעיא. זה אינו דהא פירש דגם בדברי רב אשי דהבעיא לדברי ב"ש:

ועוד קשה דאיך איפשר לומר דרמי בר חמא קא מבעיא ליה אליבא דב"ש דלאו הילכתא נינהו:

ומוכרח לומר דמה שפירש לעיל כנז' הוא לפי לישנא אחרינא וכפי מה שהשיב לו רב אשי לרבינא אבל אכתי קשה נם לפירוש לישנא אחרינא דמשמע דרבינא הבין דהבעיא לדברי ב"ש מדכתב כדברי רב אשי וכי קמבעיא לן אליבא דרבנן משמע דרבינא המפשיט הבין דהבעיא היא לדברי ב"ש וזה תימא דאיך איפשר לומר דרמי בר חמא קא מבעיא ליה אליבא דלאו הילכתא. ואם משום דרבינא קא פשיט מדברי ב"ש מדי הוי דכוונתו דמדברי ב"ש אנו יודעים דברי ת"ק וכמו שפירשו התוספות:

אלא דגם על דברי התוספות קשה לי לפי מה שפירשו בדברי הבעיא דהמבעי קא מבעיא ליה אם כצד זה או כצד זה דלא ידע אי זה צד עדיף ורוצה לברר לו אי זה צד עדיף א"כ רבינא דפשיט לו תא שמע וכו' וכי לא ידע זה והלא הוא רוצה לברר לו קישטא דמלתא. והוא לא חידש לו שום ראייה כלל לזה הצד ורב אשי שדחי ליה מדי איריא משמע דלא ידע ליה רבינא והלא המבעי הבעיא שלו על שני הצדדים אי זה צד עדיף:

ואיפשר לומר דכוונתם לומר דרבינא הוא אומר דצד זה עדיף דהוא מה שאמר ת"ש ב"ש אומרים וכו' דממנה נשמע לרבנן. ורב אשי השיב לו מדי איריא דבד משום דסמיכי עדיף וזו דוחק שלא הזכירו מזה כלל:

. ממאי דהאי מקשרי אצבעותיו ולמעלה לראש דילמא למטה מדידיה דהוה ליה פיסת היד ע"כ פי' מניין לך לומר דלמעלה דקאמר הוא דכשהאדם הוא משתמש בידיו הוא מנביהם ויהיו מתחלת הצבעות למעלה דילמא למעלה דקאמר הוא בענין כשיהיו הידים בלא עסק שהם ראשי האצבעו' הם למטה ויהיו קשרי האצבעות הם למעלה לצד הגוף וא"כ זה הוא שאמר מעיקר אצבעותי' ולמעלה שהוא מקשרי אצבעותי' ולמעלה שהוא מתחיל פיסת היד משם דנמצא דדברי רבי מאיר כדברי חזקיה וק"ל:

דף נ"א ע"א גמ' אימא הכי רקב הבא מן הבשר עד שיש עצם בבשר פירוש דמה דקתני רקב הכא מן הבשר טהור אין הכוונה הא מן העצם טמא אלא הכוונה רקב הבא מן הבשר לבדו טהור לפי שצריך שיהא עצם עמו נמי:

תנן התם כל מה שבמת טמא וכו' בעי חזקיה וכו' או דילמא השתא מיהא הא מחוברין ע"כ כתב המפרש כגזוז דמי ונעשה לו גלגלין ואין לו רקב ע"כ דמפרש לבעיא דחזקיה לענין אם נעשית לו גלגלים דהכי משמע מדאמר הש"ס וניפשטו ליה מדרבא בר חנא טעמא משום דגזז הא לא גזז לא הכי קאמר גזז הרי זה גלגלים לא גזז מיבעי ליה ע"כ דמשמע דלענין גלגלים הוא דקא מיבעי ליה:

והתו' כתבו דהבעי' היא מי הוי כשאר חיבורין למת וטמא או כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר ולא ניחא להו במה שיש מפרשים דלענין גלגלין קא מיבעיא ליה משום דהוא קאי אמתני' דכל שבמת טמא דלאו לענין גלגלין איירי