ידי דוד קכט

כבשר נמי וי"ל דבהמה שאני כיון דטומאת נבילה תלה הכתוב באוכל אע"ג דזה ראוי לאכילת כלב מ"מ כיון שנמחה עפרא בעלמ' הוא ולא מקרי אוכל:

וראיתי להרמב"ם בפ"א מהל' אבות הטומאה שכתב וז"ל בשר נבילה שנפסד והבאיש ונפסד מלאכול הכלב טהור לפיכך נצל הנבילה ספק אם מטמא בכזית או לא ע"כ נראה ממ"ש לפיכך על ונפסד מלאכול הכלב טהור משמע דעל ידי שטהור זה שנפסד מאכילת הכלב הוא דנפל הספק אם מטמא בכזית או לא דנצל איפשר שנפסד מאכילת הכלב דהבעיא אם נפסד מאכילת הכלב וא"כ לא גמירי נצל בבהמה דהוא נפסד מאכיל' הכלב או גמירי נצל בבהמה לפי שלא נפסד מאכיל הכלב. דלא כפירוש המפרש והתוספות דמפרשי דודאי לא נפסד מאכילת הכלב אלא משום דהוא כעפרא דארעא:

ונראה דהרמב"ם גריס כמו הגירסא שלפנינו ואי ס"ד עד לכלב אפי' בחמה נמי דהיינו דאם זה הנצל חזי לאכילת כלב אפי' בחמה נמי יהיה טמא דלא נפסד מאכילת הכלב כמו הנצל ודחי ליה דהניחו בחמה שאני דלא נמחה עד שסרח כבר בחמה ונפסד מאכילת הכלב אבל הנצל אימא דלא נפסל מאכילת הכלב:

אבל המפרש והתוספות גרסי ואי ס"ד יש נצל לבהמה אפילו בחמה נמי ולפי דברי הרמב"ם הנז' מפרש גמירי דאמר הש"ס הכוונה דסברי רבנן כך ולא משום הקבלה ודו"ק:

ואי ס"ד עד לכלב אפילו בחמה נמי כתב המפרש ואי ס"ד דיש נצל לבהמה אפי' המחהו בחמה ליהוי טמא עי חזר וקרש ע"כ:

קשה לי דלמה כתב כי חזר וקדש דלא מצריכינן קרש היכא דלא ידעינן אם מגופיה דמת אם מכיחו וניעו ולהכי אם קרש דעינן דמגופיה דמת אבל הכא דאיירי בחלב נבילה בודאי למאי צריך קרש ואיפשר לומר דקים ליה דכלזמן שהוא מחוי אינו ראוי לאכילת כלב אלא עד שיקרוש:

תנן כל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפיחית כתב המפרש והואיל והן עבין נעשה תחתון כמו מחובר לעליון וכו' קשה לי הא דכתב משום דעבין והא בעיא אח"כ דבעי רמי בר חמא יש ניצוק לאוכלין או אין ניצוק לאוכלין וכו' דבעי על טעמא דדבש והצפיחי אם משום דאית בהו רירי או דילמא משום דסמיכין וכו' דהיינו משום דהם עבים כמו שפירש הוא שם. וכן קשה נמי לדברי התוספות דפירוש טעמא דמתוך שהוא עב הרבה חשיב אוכל דהא אח"כ קא בעי על זה:

וי"ל דפירשו לפי הפישוט ת"ש וכו' בין בראשונה בין בשניה דהוא ליפשוט דיש ניצוק לאוכלין דטעמא דדבש והצפיחית הוא דהם עבין וחשיבין כאוכל ולפי דברי המפרש שם לל"ק ולדברי התו' שם לפי ת"ש ראשונה ודחיה דשניה ואח"כ ראיתי להרמב"ם בפ"ז מהל' טומאת אוכלין דפסק דאין ניצוק לאוכלין וטעמא דדבש והצפיחית משום רירי דלא כהך ת"ש אלא כר' זירא וכמר בריה דרבינא וכדחיית רב אשי דאמר מדי איריא לפי פי' המפרש ללישנא קמא וללישנא בתרא ולדברי התו' כדברי רבי זירא ומר בריה דרבינא וכפשוט דאמר ליה רבינא לרב אשי:

והכ"מ כתב שם דרבינו פסק כר' זירא ומר בריה דרבינא ולא שבקינן לפשיטותא דרבינא משום דחייתו דרב אשי ע"כ דזה הוא לפי דברי התוספות וכלישנא בתרא דהמפרש ודברי טעם הם:

ועוד נ"ל דמה שכתבו המפרש והתו' דטעמא הוא משום דעבין הם הוא דהכי ריהטא דמתניתין מדנקטא דבש הזיפים והצפיחית דווקא דמשמע אבל בדבש אחר לא דהוא משום דדבש אחר צלול הוא והני משום דעבין. אלא דרמי בר חמא קא בעי דשמא דטעמא הוא משום רירי ואם כן אוכלין אחרים דלית להו רירי לא אע"ג דהם עבין:

ע"ב גמ' בעי רמי בר חמא וכו' והני לית בהו רירי וכו' כתב המפרש גבי דבש והצפיחית וכו' משום דאית בהו רירי דם ולדות ע"כ איכא לימדק כיון דאמרי ב"ש אף המקפה של גריסין ושל פול מפני שהיא סולדת לאחריה משמע שדברי ת"ק לא איירי משום רירי שם ולדות דאל"כ היה לו לומר מפני שגם הם סולדות ובודאי שדברי ת"ק משום דסמיכי דהיינו שהם עבין בתכלית ועל כן יחבר נצוק שלהס בין שני הכלים ויהיו גוף אחד וב"ש מוסיף המקפה אע"פ שאין בה עובי כ"כ לשיחברם יחד מ"מ אית בהו רירי שיחזרו ויטמאו המקפה אשר עירה ממנה:

וי"ל דודאי שסולדת לאחוריה דקאמרי ב"ש אינן באופן דת"ק אבל ת"ק איירי משום רירי שחזור העמוד כולו והמקפ' אינו חוזר העמוד אלא מעט רירי שחוזרים ולא חשיבי וב"ש קאמרי אע"פי שאינו חוזר העמוד כולו מ"מ יש בה רירי שחוזרין ומשום זה גם היא יש בה ניצוק חיבור וכמו זה אמרו בתוספות ודו"ק:

ואי ס"ד אין ניצוק לאוכלין שלם והתיכו נמי ליטהר ע"כ יש לדקדק דאם אמרינן דנפרדה טיפה מעט על ידי האור אע"ג דנשאר חיבור על ידי ניצוק מ"מ בשעה שהוא ניתך הרי הוא כמשקה וכמו דבש הצלול דניצוק שלו אינו חיבור ג"כ הכא ניצוק שלו אינו חיבור ומוכרח לומר דלא נפרדה שום טיפה ממנה ועדיין הוא מחובר יחד ואינו דומה לאופן האוכלין דקא בעי ואיפשר לומר כיון דלית בה רירי שיחזרו יהיה טהור: