ידי דוד קכח

מרוב מנין מה שאמרו בדיבורם רבא אמר וכו' אבל אם אין בו רוב הבנין או רוב המנין אינו מגלח אלא א"כ יש בו חצי קב הכי פירוש אבל אם אין במת רוב בנינו או רוב מניינו שנפרדו עצמותיו ממנו הדר דיניה ברוב בנין או רוב מנין וכמו דבריהם הכא דלא כסברת הרמב"ם שכתבתי לעיל ודו"ק:

דף נ' ע"א גמ' ועדין יאמר על אבר ממנו מגלח על כלו ולא כ"ש ע"ב קשה לי דמה קושיא זו דמה לאבר ממנו שכן יש עליו בשר כראוי אבל במת עסיקנן דלית בה בשר כלל דכמו שתאמר שאין עליו כזית כדאמר ר' יוסי כ"ש מאבר שאין עליו בשר כלל ואם קא מקשה על דברי ר' יוסי דנקט שאין עליו כזית דמשמע אבל יש עליו בשר אלא שאין בו כזית הא לאו קושיא דר' יוסי לאו בדווקא נקט דבריו אלא על מה דמקשה עליו מכזית בשר השיב דלית ביה כזית בשר ולעולם נאמר שאין בו בשר כלל וי"ל דקא מקשה דאע"ג דאין עליו בשר כלל כיון דהוא מת כלו אתי מכ"ש מאבר שיש עליו בשר כראוי ולזה תרץ כדאמר ר' יוחנן לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידין ורבא אמר לא נצרכא אלא לרוב מניינו וכו' דהנייו שאינו מת שלם אלא עצמות מת שיש בהם מרוב מניינו או רוב בניינו וכו' וכתב המפרש דא ע"פי דבעלמא לא הוי חשיב לענין טומאת מת אלא א"כ שיהא בהן רובע עצמות גבי נזיר הויא חשיב כמת כלם הואיל ומגלח עליהם ע"כ. הנה אזיל כפי מתני' דאהלות דאינו מטמא באהל לא ברובע מרוב בניינו או מרוב מניינו ודבריו קשים אצלי כיון דבעלמא אינו מטמא באהל, א"כ לא ירדה טומאה לנזיר באהל זה ואמאי מטמא ומגלח עליהם דאדרבה במתני' דלקמן קא תני דברים שמטמאין באהל ואין הנזיר מגלח עליהן:

ואיפשר לומר דהכא דקתני מת הוא איירי שלא נתפרקו העצמות אלא שעומדים בעצמם ולהכי מטמא דלא דמי לעצמות מפורקין דאין מטמאין באהל אלא ברובע קב דווקא דהכא חשיב כמת שלם והה"נ דמטמא באהל ונזיר יגלח עליהם כן איפשר לפרש דבריו ומה שאמר דאע"ג דבעלמא לא הוי חשיב וכו' הוא דהיינו בשאין בעצמ' רובע והם מפורקין אבל הכא דעומדים בעינם דהא קתני מת אה"נ דמטמא עליהם באהל ומגלח עליהם ודו"ק. בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח כתב המפרש ומוהל שהרתיח שיצא מבשר המת כמין מים והרתיח ליקרש על ידי רתיחה שהרתיח וכו' פירוש שיהתיח מעצמו דלא כפירוש התו' דמפרשי והרתיח באור וכו' וריהטא דש"ס משמע כדברי המפרש דהוא קאמר שהרתיח דמשמע מעצמו דומיא דבשר המת שקרש דאמר ברישא דהוא דקרש מעצמו:

הך אלימא דלא ידענן דדידיה הוא כי קרש מאי הוי וכו' כתב המפרש אי ההיא משקה דקריש הוי מן המת כלומר דידענן ודאי דלאו ממת הוא ע"כ משמע דדווקא דידענן ודאי דלאו ממת הוא דאז תקשה דאמאי מטמא הא אם הוא ספק מטמא ומגלח וקשה לי דאיך מגלח על הספק:

ועוד קשה דהא קאמר ואי מן המת הוא בודאי אפי' לא קרש אמאי לא מטמא משמע אבל אם הוא ספק אינו מטמא ואינו מגלח והוא הפך צד ראשון:

ונ"ל דפריש כך משום דר' ירמיה קא מתרץ דהוא בסתם וכו' דמשמע דהמקשה סבר דאיירי בודאי ולהכי קא מקשה ומוכרח לפרש הקושיא דאמר אלימא דלא ידענן דדידיה הוא דהכוונה דידענן ודאי דלאו ממת והוא כי קרש אמאי מטמא אע"ג דקרש הוא סימן דמגופיה הוא הרי מ"מ ידענן דלאו מגופיה בודאי ואם מן המת בודאי אפילו לא קרש מאי הוי הרי ידענן דמגופיה הוא ומתרץ ר' ירמיה בסתם דהיינו דלאו במציאות דודאי אלא דאירי דנסתפק לן אי דמת הוי אי לא ש הילכך מהדרינן אי קרש הוברר דמגופיה של מת הוא. ואי לא קרש הרי הוברר דלאו מגופיה דמת הוא דהשתא אתי שפיר דהמקשה נמי ידע דקרש הוא סימן דמגופיה של מת אלא דלפי דהבין דאיירי הענין בודאי קא מקשה כנ"ז אבל לפי דברי התוספ' דהמקשה לא ידע דקרש הוא סימן דמגופיה דמת הוא אלא עד דחידש לו כך ר' ירמיה ולהכי פירוש בקושיא שאין אנו יודעין יכו' כי קריש מאי הוי היכי מגלח על הספק, הי דידענן דדידיה הוא ואע"ג דלא קריש ודבריהם אלו קשים אצלי דאיך שייך לומר דהמקשה לא ידע דקרישות הוא סימן דמגופיה של מת דא"כ מאי מועיל האי דקרש ולמאי נקט לה כיון דהוא ספק עדיין והדבר מוכרח מעצמן דקרישות מסיר הספיק דלהכי נקט לה הש"ס ודו"ק:

מי אמרינן נצל דאתי מאדם וכו' הנה לפי ריהטא דש"ס דקא בעי אם באה הקבלה גם לנצל דבהמה דלשניהם באה הקבלה דנצל הרי הוא כבשר ובודאי דהוא ראוי לאכילת הכלב דאי לאו הכי אפי' בשר עצמו אינו מטמא או דילמא דלא באה הקבלה אלא לנצל אדם דווקא וכתבו המפרש והתוספות אף אם הוא ראוי לאכילת הכלב כיון דנימוח הוא חשיב כעפרא דארעא. ולכאורה קשה דלמה צריך לומר כך כיון דלא באה הקבלה אלא לנצל האדם דווקא מהיכא תיתי לומר דגם לבהמה יש נצל כיון דהבעיא היא אם גמירי גם לבהמה. או לאדם דווקא משמע דאם לא גמירי אלא לאדם לא צריכין תו לשום טעם:

ונ"ל דכתבו הכי כי היכי דלא תקשי על בעיא זו דמהיכא תיתי לומר דליחלק בין בשר לנצל כיון דהוא ראוי לאכילת הכלב מה לי בשר מה לי נצל לזה אמרו כיון דהוא נצל בעלמ' אמרינן דהוא כעפרא בעלמא:

אבל אכתי איכא למידק דאם גמירי דנצל לאדם דהוא חשוב כבשר גם בבהמה חשוב