ידי דוד קכו

בא"ד ומיהו קשה דכיון דהתם בפרק טבול יום לית ליה צריכותא דאביו ואמו וכו אכל בכ"ג קשיא דתסגי בהך לג"ש פירוש דאם בשביל ג"ש דמטמא לנגעם ולזיבתם הוה סגי בחדא, דהוא סגי בחדא דהוא לאמו ולאביו מאי עביד ליה וקאמרי וליכא למימר דסוגיא דהתם ידרוש גבי כ"ג מלאביו וכו' דהא ידעינן מ"מ בכהן גדול וכו' מה ליה כ"ג לחודיה מה ליה כ"ג ונזיר ע"כ פירוש דליכא לממר דלאביו דגבי כ"ג ידרוש לה למת מצוה ולאמו לג"ש הנ"ז דא' תקשי דלמה צריך בכ"ג לאביו למת מצוה והרי בנזיר דרשינן דאפי' כהן ונזיר מיטמא למ"מ וא"כ אמאי צריך בכ"ג לחודיה דבשלמא לסוגיא דידן דאית לה צריכותה נקט אביו משום אמו דצריכה לג"ש וק"ל. בא"ד ועוד יש לי לישב וכו' ומעתה גם בנזיר שוין ואייתר ליה בנזיר תרוויהו לדרשא. כדדריש התם ע"כ פי' דמה דעביד צריכותא הכא הוא מקרא דכ"ג הוא דעבד צריכות' ונקט לה בנזיר לגלוי מלתא דאיכא האי צריכותא ולנזיר לא צריך קרא דילפינן לה מכ"ג ושוין הם ובודאי דגם הכא דריש כמו התם וכמו דמפרשי אח"כ וא"ת א"כ אמאי דריש הכא וכו' דהאי וא"ת אינו כמו בכל מקום שהוא קושיא אלא תשלום דבריהם דקאמרי דגם הכא ידרוש כמו התם דגם הכא דרשי ואמו לכהן הדיוט כדדריש התם ולא חס לפרושי כל הדרשות הכא משום דסמיך אסוגיא דהתם ופירשו דבריהם בזה וא"ת וכו' וי"ל וכו' וקי"ל:

בא"ד וא"ת א"כ למה הזכיר לרע"ק כאן דרשה דכ"ג ונזיר כדדרשינן ליסמוך נמי אסוגיא דהתם כמו שסומך בדרשא דכהן הדיוט ונזיר וכו' נצ"ל והדברים מובנים מעצמם:

ע"ב ג"מ על לאפוקי רחוקים וכו' שנאמר על כל נפשות מת לא יבא ע"ב כתבו התו' לכך נראה דהכא נמי דריש רחוקים מעל כל נפשות מת ומכל מקום דרוש נמי מניה רביעית דם משני מתים מדכתיב נפשות לשון רבים ולא נפש ע"ב נראה דאם לא כתיב אלא נפש הוה דרשינן רביעית דם ממת אחד ולהכי רבנן דפליגי ארע"ק וסברי עד שיהא רביעית מאדם אחד קאמרי במ"ס סנהדרן דף ד' דטעמא דרבנן משום דנפשות כתיב:

וקשה לי דמנין לו לרע"ק דדריש רחוקים וקרובים מהאי קרא אימא דהכתוב בא לומר האי דרשא דרביעית דם היוצא משני מתים שמטמא באהל דווקא ונראה דטעמיה דאי להאי דווקא אתא קרא למה לי לכתוב על כל להכי דרשינן אלו הרחוקים ואי כתב נפש הוה אמרינן דבעי רביעית ממת אחד. והדרשא דרביעית דם הוא מדהזכיר נפש בקרא דהוא משמעות רביעית דם שנפשו של אדם הוא ומדכתיב את כל דהוא מיותר דרשינן ליה לקרובי' דהשתא כולי דרשות הוא מדכתי' קרא הכי וגם לרבנן דדרשי נפשת דווקא רביעית דם מאחד מת אה"נ דמודים בהנך דרשות דרע"ק דעל כל נפשות אלו הרחוקים מת אלו הקרובים וגם ר"ש דלא דריש על כל אלא הרחוקים מת אלו הקרובים אלא דמוקים קרא לקרובים מק"ו דכהן הדיוט. אה"נ דאזיל ומודה בדרשא דנפש דהוא רביעית דם דמטמא אלא דהוא ס"ל כרבנן וכמו שמוזכר בחולין דף עא' משום דנקט קרא נפש אלא דהתם בחולין דרשי לה לר' ישמעאל מן בנוגע במת בנפש ובסנהדרין קאמרי דיליף מועל כל נפשת מת דסבר יש אם למסורת:

ומעתה לא תקשי מה שמקשה הרא"מ ז"ל בפ' אמור וז"ל וא"ת כיון דפירוש על כל נפשות מת ברביעית דם שיצא מן המת קמיירי כדלעיל א"כ קרא דלאביו ולאמו לא יטמא לאו יתירא הוא ולמדרש מניה לאביו הוא דאינו מטמא אבל למת מצוה מטמה ע"כ דודאי דקרא אתא דלא ליטמא אפי' לקרובי' אלא מדכתב נפש נמי דרשינן נמי לרביעי' דם כמו שדרש הכא רע"ק כולהו מהא קרא וא"כ אייתר לאביו ולאמו למדרש להו הא למת מצוה מטמא:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"נ מהל' טומאת מת שכתב שטומאת רביעית דם וכו' שכלן טומאתן אינן דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ע"כ וכתב הכ"מ דסובר רבינו דקרא אסמכתא בעלמא הוא יעו"ש ולדידי קשה דהא קאמרי בסנהדרין על האי דפלוגתא דרע"ק ורבנן ברביעית דם שיצא משני מתים משים דמר סבר יש אם למקרא ומר סבר דיש אם למסורת אלמא דבדאורייתא פליגי ולא במדי דרבנן והראיה שהביא רבינו שהרי אין הנזיר מגלח עליהן ראיתי דטעמא דאין הנזיר מגלח עליהן משום שלא נאמר בו כ' יטמא לנפש אלא וכי ימו' מת עליו וג"ו דמשמע עד שיטמא בטומאת שהן בעצמו של מת ע"כ וכיון שכן טעמא דביאת מקדש שאינו חייב משום דבנזיר כתיב וטמא ראש נזרו ובמקדש כתיב את מקדש ה' טמא הכא מייתי קרבן על טומאתו והכא מייתי קרבן על טומאתו על מה שזה מביא זה כמו שכתב הראב"ד שם בהשגה:

על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת וכו' ועל אבר מן המת שיש עליו בשר כראוי כתב המפרש דהיינו כדי שיכול לחיות ולהבריא אע"פי שאין עליהם בשר כזית ע"כ לפי זה מה דקתני ועל כזית מן המת הוא שאינו אבר אלא בשר בעלמא להכי בעי כזית וק"ל:

ועל חצי קב עצמות כתבו ומיירי שבאו מרוב מניינו או מרוב בניינו כגון שיש רוב בקב עצמות שנשתברו וחצי קב עצמות זה מהן מעט מכל עצם והיינו מרוב מניינו וכו'. נ"ל דכתבו כך כדי שלא תאמר דבמקום אשר נאמר רוב מניינו או בניינו הוא דיהיו כל רוב מניינו הם עצמות שלימים להכי כתבו כגון שיש רוב בקב עצמות שנשתברו וכו' דהיינו אעפ"י