ידי דוד קכה

למ"מ ואז נדרוש לאחיו לכ"ג ונזיר אלא ודאי דמפרש דהקושיא דש"ס על לאביו ולאמו דכ"ג אבל לאביו ולאמו דנזיר ליכא קושיא דאביו צריכא ולאמו אגב גררא נסבא כמ"ש לעיל:

וכיון שכן קשה על פירוש זה דא"כ מה משיב צריכי דאי כתב אביו הוה אצוינא וכו' דלמה יכתוב אביו עד דבשביל זה צריך ליכתוב אמו דלא ליכתוב לא אביו ולא לאמו דלא צריכי כלל דגם לאמו לא אצטריך לג"ש כמו שכתב לעיל דלרע"ק לא צריך ג"ש דבנזיר מבואר דגם כ"ג ונזיר בקרא וכתיב בקרא במותם אבל מטמא לנגעם ולזיבתם דכ"ש כהן גדול גרידא:

ואיפשר לומר דכוונת הש"ס כך צריכי וכו' דהיינו הגע עצמך דאם כתב רחמנא אביו שודאי אמינא דטעמא הוא דלא מיטמא משום דחזקה בעלמא הוא אבל אמו וכו' ליטמא לה וכן אם כתב אמו דהוה אמינא משום דלאו אזיל זרעה בתרה וכו' דנמצא דיש בזה מה שאין בזה והייתי טועה וג"כ אם לא נאמר כלל לא אביו ולא אמו ג"כ הייתי טועה דעמ' דעל כל נפשו' מת האי דווקא בצד אחד מהנך משני צדדים דהייתי מעדיף לצד על צד להכי כתבינהו רחמנא לתרוייהו ודוחק:

דף מ"ט ע"א תו' בד"ה ומשני דצריכי וכו' וא"ת ואפי' איכתוב אביו ולא ואמו היכי תיסק אדעתין דלאמו יטמא ותיפוק ליה מק"ו מאביו דלעיל ומה שבמקום שכהן הדיוט וכו' דק"ו ניתן למדרש ע"כ:

ונ"ל לתרץ דכמו דלר' ישמעאל לית ליה האי צריכותא כמו שכתבו לעיל בד"ה ואין לי אלא בנזיר וכו' יעו"ש גם לרע"ק לית ליה האי ק"ו דס"ל כיון דראינו דקרא כתיב על נפש מת וכו' דגם הקרובים לא יטמא להם דהוא בין אביו ובין אמו ואח"כ כתיב לאביו ודאי דאתא לומר דקרובים דאמר הוא לא דווקא וכאילו גילה הכתוב כפירוש דהכי עדיף למדרש משנדרוש אותה לדיוקא אבל מיטמא למת מצוה:

בא"ד והילכך כיון דגלי אביו ואמו הוא הדין אחיו ואחותו ואין לנו לומר תו אין בכלל אלא מה שבפרט ע"כ קשה לי על זה כיון דילפותא דאין בכלל אלא מה שבפרט הוא דאין ללמוד דבר אחר לבד מה שבפרט אפי' דבר שהיה יכול לבא בשום מדה מן המדות דאם לא כן למאי אהני כללא אלא ודאי אהני כדי שלא להוסיף על מה שמבואר בפרט היכי שייך לומר דהוא הדין אחיו ואחותו דא"כ למאי אתא כללא יאמר רחמנא פרט דווקא ואנו מביאין אחיו ואחותו ומה שמביא ראיה ואמר ותדע דהכי הוא שהרי לעיל במלתיה דר' ישמעאל דקאמר מעיקרא או אינו אומר לאביו אלא למעוטי אחרים רחוקים ופירשו בתו' לעיל מטעמא דכלל ופרט וסתר ליה משום דגלי בכהן הדיוט וכו' לע"ד אדרבא משם נראה דכל דבר שבא בכלל ופרט עליו אין להוסיף לפי כיון שבא לדונו בכלל ופרט השיב לו שהם אתה דנו בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט לאו סברא היא דהכי תדייניה דק"ו הוא אלא לא תדייניה בכלל ופרט שאם אתה בא לדונו בכלל ופרט נפק דינא מניה שלא כהסברא להכי לא תדייניה הכי בכלל ופרט דסתר להאי דבא לדונו בכלל ופרט דכן נראה משמעות דברי התוספות ואע"פ שאין כך בתו' שלפנינו דאדרבא נראה שלא בא לדונו בכלל ופרט אלא מכח סברא רצה לומר אז אינו כמו שכתוב בתו' שלפנינו דטעמא איכא למימר דשמא אקרובים אזהריה רחמנא מפני שמציר עליהם וזהו זילותא דנזיר דאקרי קדוש אבל רחוקים שאינו נעצב עליהם לא אזהרי' רחמנ' עכ"ד הרי לאו מכלל ופרט קאמר הכי מ"מ לפי מה שכתב שכתבו כך התו' דהוא בכלל ופרט רצה לדון וסתר מכלל ק"ו נראה דסתר ללמוד של כלל ופרט דהיינו שאין לדונו בכלל ופרט:

ומ"מ בדבר שדנים בכלל ופרט ודאי שאין להוסיף על מה שכתוב בפרט אפ"ג דיש סברא להוסיף כן נראה לפי הלימוד של כלל ופרט:

אבל ודאי שהוא ז"ל דעתו רחבה מני ים ואני אינו אלא כמחט סדקית ודבריו חיים וקיימים וצ"ע:

בא"ד וא"ת מי מזקקינן לומר את הצריכיות לרע"ק בין אמו לאביו אדרבא וכו' ואמו לג"ש שבשניהם פירוש דאמו בשניהם אתי לג"ש דלנגעם ולזיבתם וכ"ש דמופנה משני צדדים דאליבא דכ"ע למידין ואין משיבין:

בא"ד אלמא לאו דווקא הכא נמי נימא דלאו דווקא נקט אמו לא אביו לחודיה נפקא ע"כ פי' דאע"ג דהזכיר אמו נמי לדרשא דמ"מ אימא דלאו דווקא דלמ"מ מלאביו לחודיה נפקא ואמו אתי לג"ש כנ"ז:

בא"ד וי"ל דלא דמי דודאי לר' ישמעאל כי אם אמו דהא לאביי אצטריך לגופיה לקרובים וכו' וא"כ הכא ליכא למימר כמו לר' ישמעאל אלא ש"מ דווקא הזכיר שניהם למת מצוה ומצריך צריכי כדמסיק במסקנא ע"כ ואנכי איש צעיר לא נ"ל האי דמחלק בכך דאדרבה בברייתא דר' ישמעאל דלאביו אתי לגופיה נקט ליה לדרשא דמ"מ משום אמו דהוא הוה לימדרש לה להכי אע"ג דאין כך הוא במסקנא משום דאי לא הוה כתיב לאחיו הוה דרשינן ומוקמינן לאמו למת מצוה ולא לג"ש ומשום זה נקט בברייתא לאביו ולאמו משום מ"מ אע"ג דלמסקנא אין א' מהם להכי אתא כ"ש שנאמר דר"ע דאגב דדריש לאביו למ"מ דהוא מיותר נקט בהדיה ואמו אע"ג דה אתי לג"ש דהוא נקט לקרא בבת אחת לאביו ולאמו ואע"ג דלאמו לא צריכא להכי דהוא אתי לג"ש דרבי דתנא דבריית' סמך על הך ברייתא דרבי דמבואר בה דאמו אתי לג"ש דהרי דגם בברייתא דר"ש לא הזכיר מג"ש דרבי אלא דהש"ס הוא דקא דריש לה הכי לדעת רי"ש