ידי דוד קכג

לקרובים שלא תפרש כלל כמו דכהן הדיוט ודלא כמו שאמרת דאתי למת מצוה וא"כ צריך אתה לומר מהיכן אתה דן למת מצוה והשיב לו דמלאחיו אתיא דמלאביו צריך הוא לגופה כמ"ש דהינו שמסדר הברייתא הוא נושא ונותן והראה דמלאחיו נפקא והשתא לא תקשי דאמאי לא קאמר הדרשות על סדר הכתוב דכך צריך להיות דבתחלה אתי לומר דמת מצוה נפקא מאביו ומצדד אצדודי עלה ואמר דנפקא מלאחיו דלהאי הוא דקא שקיל וטרי ואח"כ הוא אומר הדרשות דהפרטים הנזכרים בכתוב:

ו' כתבו משם הר"ם ז"ל דלאו לענין מת והתו' מצוה בעי לימלף אלא בא לומר דלאביו לאמו בנזיר מייתר וכו' ומאי דקאמר אף כללות דאמרינן בנזיר מיטמא למת מצוה היינו כלומר מייתורא דאביו דלא אצטריך לגופיה ע"כ ודבריו אלו קשים אצלי דהא משמעו' דקתני עד שלא יאמר יש לי בדין דהיינו שלא יאמר לאביו ולאמו יש לי בדין דמטמא למת מצוה כמו שקתני מעיקרא עד שלא יאמר יש לי בדין ומה כ"ג שקדושתו קדושת עולם וכו' דהוא הכוונה עד שלא יאמר לאביו ולאמו כדי לומר דמיטמא למת מצוה יש לי בדין וכו' ולמה צריך אביו ואמו למת מצוה ואדרבה הכי מוכרח מהסוגייא דהלא לפי דבריו יפרש עד שלא יאמר דהיא הכוונה דבא לאלומי דבריו דכך משמעות עד שלא הוא כך דהיינו דאי לו לגופיה לאסור קרובים עד שלא יאמר לאביו ולאמו יש לי מן הדין נאמר כללות בכ"ג וכו' ולמה נאמר לאביו ולאמו אלא ודאי דמיותרים הם כדי שנדרוש לאביו ולאמו לא יטמא אבל יטמא למת מצוה ואין זה במשמעות הש"ס כמ"ש ולפי דברי המפרש כמו שפירשתי אתי שפיר דברי הש"ס ודו"ק היטב:

הרי שהלך לשחוט את פסחו וכו' כתב המפרש והאי דנקט להו אהדדי היינו משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבין את פסחו פירוש דהוא מפרש דמה דקתני למול את בנו ולשחוט את פסחו דהולך לעשות שתיהן כאחד שימול את בנו כדי שישחוט את פסחו שמילת בנו מעכבתו מלעשות הפסח שאם לא מל את בנו אינו יכול לעשות הפסח:

אמרת לא יטמא כתבו התו' אף בעושה פסח ומילה גרידה בלא נזיר וכ"ג פירוש דאנהו גרסי הרי שהיה כ"ג ונזיר וכו' ועל זה קאמרי דאף בלא נזיר וכ"ג והיה הולך לעשות פסח או מילה דהם מצות עשה דיש בה כרת דודאי לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה שאין בה כרת ודחי עשה דפסח ומילה שיש בהם כרת דהאי ברייתא רע"ק היא דס"ל דלא יטמא מצוה דהיא סיפא דברייתא דמייתי אח"כ רע"ק אומר וכו' אלא דהש"ס הוא דקאמר ולאחותו לכדתני' דתניא לאחותו וכו' דהוא קא מסדר הדרשא של הפרטים דאית בקרא דנזיר:

והשתא דאית בטומאה מצות עשה לא תימא כיון דפסח ומילה יש זמן לעשותם דפסח אית ליה פסח שני ומילה בכל זמן א"כ יטמא כדי לקיים מצוא עשה דטומאת קרובים דהיא מצות עוברת קמ"ל דלא יטמא משום דטומא' מצות עשה שאין בה כרת להכי לא דחי פסח ומילה שיש בהם כרת והאי דנקט לכולהו התנא אהדדי הוא משום סיפא דאע"ג דאית ביה כל הני נזיר וכ"ג והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אע"פכ יטמא למת מצוה:

רבי עקיבא אוסר נפשות אלו הרחוקין מת אלו הקרובין וכו' כתבו התו' דסברא הוא לאוקמי קרא קמא ברחוקים מת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים וכו' פירוש דאי לא כתיב אלא נפשות הוה דרשינן ליה לרחוקים לבד אבל כיון שכתב עוד מת דרשינן ליה בקרובים מיירי דגם בקרובים אסר קרא:

לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מיטמא למת מצוה פי' כיון דאסר קרא גם בקרובים למה ליה לכתוב עוד לאביו ולאמו לא יטמא אלא בשביל שנדרוש הכי לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה ולר"ע גזרה שוה דרבי מנליה כתב המפרש דאילו לדידיה לא משמע ליה מלאמו כלל הא קאמר דאגררא נסבא קרא ע"כ אזיל לפי מה שכתב לעיל מזה ורע"ק לא משמע ליה מאמו כלום אגב אגררא דאמר לאביו נסבא קרא דודאי כתב זה לעיל לפי מה דקא בעי הש"ס ולרע"ק גזרה שוה דרבי מנליה. וקשה לי בל הש"ס דקא סבר הכי עד דקא בעי גזרה שוה דרבי מנליה ואם משום דלא הזכיר דרשא דאמו אלא דנקט לאביו ולאמו בדרשא אחת לענין דליטמא למת מצוה דאם מזה גם בברייתא דלעיל קתני לאביו ולאמו אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה וקאמר הש"ס ולאמו לג"ש דרבי וכו' ואח"כ ראיתי לקמן בד"ה ומשני דצריכי וכו' דמהר"פ תרץ לזה דלא דמי וכו' יעו"ש ושם אכתוב על תירוץ זה ולעד"ן דהש"ס כיון דראה דרע"ק דריש לאחיו אם היה כ"ג ונזיר אלמא בקרא זה דנזיר מוזכר כ"ג ועליה כתיב במותם אבל מיטמא לנגעם ולזיבתם א"כ ודאי לא צריך לקרא אחרינא ללמוד זה ולהכי כדי לבאר לן זה הש"ס עשה דרך שאלה ולרע"ק גזרה שוה דרבי מנא לן ותרץ אחר לך כיון וכ"ו דהוא עצמו קאמר אמר לך וכו' כי כן דרך ה"שס דעושה דרך קושיא ותרוץ הוא עצמו בדרך זה אבל לרבי ישמעאל דלא הזכיר האי דרשא דעביד לאחיו למת מצוה עביד דלאמו לג"ש ולפי שרצה הש"ס לומר דגם רי"ש מודה דגם בנ"ג ונזיר מיטמא למת מצוה עבד לה מסברא כיון דשרא רחמנא חד לאו מה לי תרין אבל אינו מוזכר בקרא זה כ"ג כדי שנאמר דבמותם וכו' קאי על כ"ג נמי דלהכי אצטריך לג"ש דאמו דאי לאו הכי למה צריך ג"ש והא קאמר