ידי דוד קכ

קרבנות לישנא דסותר דנמצא דבין להמפרש בי' להתוספות דכדי ליגלח בטהרה צריך לגדל שער ז ימים אחר תגלחת הטומאה כדי לגלח תגלחת הטהרה:

אבל הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהל' נזירות כתב ואם נטמא אחר שנזרק עלו א' מן הדמים אינו סותר כלום ומביא שאר קרבנות טהרה שלו כשיטה ע"כ משמ' דמיד שיטהר מביא קרבנו' טהרה:

כהן גדול ונזיר אין מטמאין לקרוביהם אבל מטמאין למת מצוה כתבו התו' דלא גרסינן ליה כדמוכח בג"מ פירוש דלא גרסינן במתני' אבל מטמאין למת מצוה לפי שלקמן בש"ס קאמר ע"כ לא פליגי אלא בכ"ג ונזיר כי אזלי בהדי הדדי אבל חד וחד לחודיה בני אטמויי אינון וא"כ הוא מפורש כמתני' למה ליה לדיוקא ישאל על המתני' מנלן אלמא דלא גרסינן לה במתני' וצריך לדיוקא כמו שכתבו הם לקמן:

אבל יש לדחות זה דאימא האי דלא בעי אמתני' כדי לבאר לו דגם ר"א וחכמים מודים לת"ק דאיפשר לומר דמר אמר יטמא זה ואל יטמא זה ומר אמר יטמא זה ולא זה הוא משום דהשני לא יטמא אף לחודיה:

יטמא כ"ג ואל יטמא נזיר וחכ"א יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט כתבו התוספות למ"ד דיטמא נזיר ואל יטמא כהן ואפ' כהן הדיוט וכתבו עוד יטמא כהן ואפ' כ"ג הנה משמע להדיא דגרסי במתני' כהן סתם ולא כגירסתנו ולהכי אמרו דלמ"ד יטמא נזיר ואל יטמא כהן ואפי' כהן הדיוט לפי הטעם שאמר משום דקדושתו קדושת עולם זה הטעם שייך בכהן הדיוט נמי ולמ"ד יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טומאתו הוא שייך גם בכ"ג וקל:

יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם כתבו התו' נזיר קדושתו קדושת שעה ואפילו אמר נזיר עולם מ"מ סתם נזירות ל' יום. פירוש דאזלינן בתר רובא ורובא הכי אפילו אם יהיה נזיר עולם מהלך עם הכהן כהן הוא חמור יותר מנזי' כיון דרובא דנזירים כהן חמור יותר מהם כן נ"ל פירוש דבריהם:

ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם הנה הני תנאי מר חשיב להאי חומרא ומר חשיב להאי חומרא ולכאורה קשה למ"ד דקדשת עולם חמור דלקמן מייתי הש"ס דמהיכא נפקא להו דנזיר מטמא למת מצוה משום דכתיב לאביו לאמו לא יטמא אבל הוא מטמא למת מצוה וקאמר עד שלא יאמר יש לי בדין ומה כ"ג שקדושתו קדושת קדושת עולם וכו' לא אם אמרת בכ"ג שכן אינו מביא קרבן על טומאתו תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו שלא יטמא למת מצוה ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה. הרי מא שאצטריך לאביו ולאמו הוא משום דלא הוה אתי מכ"ג דעדיף צד שמביא קרבן על טומאתו דאי לאו הכי למ"ד שקדושתו קדושת עולם הוא עדיפא הא הוה אתי מק"ו מכ"ג ו"ל דאידך תנא ס"ל דלהכי אצטריך קרא בכ"ג ולא הוה יליף מנזיר משום דמה לנזיר שאין קדושתו קדושת עילם תאמר בכ"ג שקדושתו קדוש עולם אלא דאם נאמר א"כ לא יאמר בנזיר ותיתי בק"ו מכ"ג שקדושתו קדושת עולם אזי נאמר משום דהייתי טועה לומר דנזיר חמיר שמביא קרבן על טומאתו אבל האמת כ"ג חמיר דכך הוא סברתו דהאי חומרא עדיפא. וג"כ אידך תנא נמי מוכרח לומר דהייתי טועה. דלהכי אצטריכו תרוויהו דאי הכי למה אצטריך בכ"ג והא הוה אתי מ"קו מנזיר אבל הוא סובר דהאמת הוא דצד דמביא קרבן על טומאת הוא חמור ודו"ק:

בשלמא כ"ג ונזיר וכו' פירוש דהוא בא לומר בעיא דלקמן משוח מלחמה וסגן הי מנייהו עדיף להכי קא מקדים האי הקדמה לומר דהאי פשיטא וליכא בעיא אבל הבעיא היא משוח מלחמה וסגן הי מנייהו עדיף וכו':

משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים וכו' כת המפרש כלומר והא פשיטא וכו' וכה גדול שלא נמשח בשמן המשחה וכו' הא נמי פשיטא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה וכו' אב מרובה בגדים אינו אלא כיחיד ע"כ הנה לא פירש היכי דמי שמינו כהן אחר אחר שנגנז שמן המשחה וג"כ היכי דמי שעובדים בבת אחת שהקריב משוח שעבר פי' כלומר קודם שנגנז וכו' ומנו אחר תחת דמשמע אבל בהך שלא עבר אלא עדיין במקומו ואי כיצד להיות שני כהנים גדולים בבת אחת וג"כ צרי לדעת במה שפירש בהך דמשוח שעבר דמנו אחר תחתיו ומשחוהו וכו' ושני עובר לו ע"כ דאי איפשר להיות דהראשון מרובה בגדים והרי קודם שנגנז שמן המשחה היה שהרי השני משחוהו. ונ"ל דהמפרש ז"ל ס"ל דאין צריך לכל הא שכתבו התו' וכי מציאות שקלת מעלה דבחלוקא ראשונה איירי דכהן גדול שנמשח אין בו מום או חלה ונעשה השני אחר שנגנז ש המשחה והוא ג"כ חלה או אירע בו מום ואח"כ שניהם מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה דעכי שניהם שוים דלא היו יכולין לעבוד עבודה מחר חליים או מפני מומן. על זה קאמר דמשוח בשמן המשחה עדיף דמביא פר הבא על כל המצות ד עכשיו שאם הורה הוראה לעצמו בשוגג כמו ציו הוא דמביא פר אע"ג דעכשיו הוא אינו עובד עבודה דמ"מ כהן משוח הוא לאפוקי מרובה בגדים דא מביא פר אלא דינו כיחיד דודאי לא יהיה גד ממשוח שעבר לגמרי דמתניתין מפורשת להדיא בהוריות דף ס' ע"ב קתני משיח שעבר ממשיחו ואח"כ חטא מביא פר ע"כ ובדף י"א מתני' קתני אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דהיינו שאינו שהוא עובד אינו מביא פר: