ידי דוד קיט

אבל התוספות לא גריס כיצד לפי שפירשו במה שקתני ונמצא פסול נשפך דמו או יצא או נטמא ע"כ לומר שזה גם ר"ש מודה שתגלחתו פסולה כיון שזבחו פסיל ואח"כ תני ושלא לשמה דבזה פלוגת' דר"ש ות"ק דלר"ש כשרה תגלחתו בעולה ושלמים כיון שלא לשמן כשרים וכחטא' מודה שתגלחתו פסולה לפי שהחטאת פסול שלא לשמה והוא כמו שנשפך דמו או יצא או נטמא אבל אכתי איכא למידק למאי אצטריך למתני החטאת כיון דדמי לנשפך דמו או יצא או נטמא:

וי"ל אגב דבעי לומר גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן דבהו פלוגתא דת"ק. ור"ש תנא נמי גילח על החטאת:

ואם גלח שלשתן ויצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה כתב המפרש ואם גלח על שלשתן סתם וכו' שהרי על זבח כשר נמי גילחן וכי פירוש שגילח סתם לא יחד על אי זה מהם הוא מגלח אמרנן שדעתו לגלח על אי זה מהם שיהא כשר וכיון דדינא הוא שעל אחד משלשתן אם גילח יצא לכ"ע להכי תגלחתו כשרה וק"ל:

תו' בד"ה וזבחיו לא עלו לו שאר הזבחים שהקריב אחר התגלחת פסולה וכו' משמע מדבריהם שאם הביא שאר קרבנותיו קודם התגלחת כשרה התגלחת ונראה לי הטעם כיון שהם כשרי' הוה ליה בגילח עליהם דהא כשגילח על אחד מהקרבנו' כשר וכן נראה מדברי המתני' דקתני גילח וכו' ואחר כך הביא קרבנתיו וכו' דמשמע שאחר הגילוח הביא שאר קרבנותיו אבל מסיפא יש לדייק איפכא דקתני ואם גלח על שלשתן וגמרא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה דמשמע דדווקא שגילח סתם ולא יחד על אי זה מהם מגל' הוא דכשר דאמרי' שדעתו לגלח על אי זה מהם שיהיה כשר אבל אם יחד קרבן זה ונמצא פסול אע"ג שגילח עד לאחר שהקריב כלן תגלחתו פסולה ולא עלו לו:

ואיפשר לומר דודאי דאם יחד אחד מהם כדי לגלח עליו וקודם הגילוח נודע שפסול יגלח על האחרים ויביא קרבן אחר בשביל קרבן הפסול אבל אם נודע לו שקרבן פסול הוא והביא שאר קרבנותיו תגלחתו פסולה ולא עלו לו כיון שכוונתו בהך תגלחת על הקרבן הפסול וסיפא שאני שהקריב שלשתן ולא נודע בפיסול עד לאחר שהקריב שלשתן וגלח אין להתלות לומר שכוונתו על הראשון או על כולן ואם נמצא פסול שתגלחתו פסולה אלא אמרינן שכוונתו בשעת תגלחת על מי שימצא מהן כשר הוא מגלח ודו"ק:

בד"ה קסבר ר"ש וכו' במנחות דרשינן בפרק התודה וכו' וה"ה דמקשי להו למימר אם גילח עליו יצא כצ"ל פירוש דבמנחות קאמרי ודכתיב על תורת שלמיו לרבות שלמי הנזיר ליום לילה א"כ בההקש זה ג"כ נאמר דמקשי נמי שלמי נודה לשלמי נזיר שאם גילח עליהם יצא דהיינו לפי הקש זה אין צריך לטעמא דאמר הכא:

דף מ"ז ע"א גמ' אמר רב מאי סותר נמי דקאמר ר"א סותר קרבנותיו כתב המפרש והכי קאמר יביא קרבנותיו לאחר שיטהר ואותו זבח ראשון שנזרק דמו לא עלה לו ולעולם הז' הוא דסותר ותו לא לדברי הכל ע"כ האי דקאמר סותר ז' לדברי הכל דמשמע דגם לרבנן סותר ז' לאו סותר מן הימים הראשונים דהרי לרבנן כיון בנזרק א' מן הדמים מותר בכל אלא הכוונה כיון דעדיין שלא הביא שאר קרבנותיו ואינו מביאם אלא עד שיטהר מן הטומאה שהוא ז' כדי שיביא אותם בטהרה:

והתוספות כתבו ור"א לטעמיה דאמר בגמ' אחר כל מעשה כולם וכו' הרי כשנזרק א' מן הדמים עד שיביא שאר הקרבנות אינו ראוי לתגלחת הואיל ונטמא קודם שהקריב כולם כנטמא אחרית וכו' משמע מזה דאם נטמא אחר שהקריב כל הקרבנות אינו צריך להביא קרבנו אחרים כיון הראוי לתגלחת וקשה לי כיון דלר"א תגלחת מעכבת א"כ כיון דעדין לא גילח הרי לא הותר לשתות יין ולטמא והרי אותם הקרבנות כאילו הביא אותם תוך מלאת. ומאי מהני דהוא ראוי לתגלחת כיון דעדיין לא גילח. הן אמת דהמתני' איירי בנזרק אחד מן הדמים אבל משום האי טעמא מוכרח לומר דלאו דווקא דנזרק אחד דאפי' דנזרקו כל הדמים נמי כיון שלא גילח סותר ומה דקתני אחד מן הדמים הוא משום רבנן נקט להו ואיפשר לומר דמה שאמרו אינו ראוי לתגלח' דהיינו שאפילו אם יגלח אינו מועיל דבעי אחר המעשים כולן וה"ה אפילו אחר כל הקרבנות כולם כיון דלא גילח דתגלחת מעכבת לר"א וכמ"ש:

ונ"ל עיקר עוד לומר בדברי המפרש דהוא סובר דכמו דלדעת ר"א לאחר מלאת דסותר ז' כנגד ז' שמונה בהם ג' וז' דהיינו שלאחר שגילח תגלחת טומאה עוד מונה ז' ימים כדי שיגדל שערו שיהיה ראוי לתגלחת ויגלח תגלחת טהרה כן לרבנן כדי שיקים תגלחת טהרה למצוה דכן כתב המפרש לדעת ר"א בדף ט"ל ע"ב דהכא כיון שלא גילח עדיין וצריך לגלח תגלחת טהרה כן יעשה ואח"כ יביא הקרבנות וכן נראה דעת התו' שכתבו בד"ה וח"כא וכו' ורבנן לטעמיהו וכו' ואח"כ כשיטהר ויזה הזאת ג' וז' יביאם למנין סתירה דמשמע דיש לו מנין סתירה אחר הזאת ג' וז' ועוד כתבו בדיבור שהחריו וז"ל הואיל ובחדא ראוי לתגלחת שנזרק אחר מן הדמים לרבנן נמי די בסתיר' ז' ע"כ דכן משמ' לשון סתירה ואע"ג דאין זה מקרי סתירה נקטו הכי לישנא דמתני' דקתני סתר קרבנותיו לר"א הם אמרו בדברי רבנן בשאר