ידי דוד קיח

דלא מעכב דב"ה צריך ואין לו תקנה קאמר ואדרבא לומר דבשם שאין לו שער דמעכב גם ביש לו שער דמעכב כך דברי הברייתא דקתני בין יש לו שער וכו' ועל זה אמרו וצ"ע וכו' דהיינו דלפי דברי רבינא דמפרש הכי א"כ קשה דאם לרבנן הא אית להו דתגלחת אינה מעכבת וא"כ לר"א היא ותיפוק ליה מאמר כל המעשים ולמה אצטריך וזאת תורת הנזיר. וקאמרי ואם באנו לומר דאינו חושש לקושיא זו וכו' פירוש דאם אנו אומרים דלא חושש לקושיא זו דלמה אצטריך וזאת תורת הנזיר ותיפוק מאחר כל המעשים דזאת אינה קושיא כ"כ כמו דאם אמרינן דרבנן היא דלא איפשר דאינהו ס"ל דתגלחת מעכבת א"כ בפרק הקומץ הים יכול להעמיד דברי רב אליבא דר"א משום דכתיב אחר כל המעשים והתם קא מוקמו ליה אליבא דרבנן דהא קאמר התם דהוא משום וכן יעשה הא לאו הכי אינה מעכבת דהוא משום דרבנן סברי אחר מעשה יחידי ואמאי לא מוקמי ליה אליבא דר"א ומשום אחר כל המעשים אלא ודאי דהכא לא מוקמו לא אליבא דד"א ותו הא דתנן ב' מינים שבנזיר מעכבין זה וכו' דהיינו כיון דאמרו דטעמא משום דכתיב כן יעשה ולא אמרו משום אחר כל המעשים וכי אין זה לרבנן דאם לר"א הא מאחר כל המעשים הו"ל אלא ודאי דלרבנן איירי והכא דאם לא מוקמינן לרבנן דמעכב תנופה משום דהך שיער דלא איפשר לאוקים לה אליבייהו ג"כ משום דתגלחת מעכבת היאך מוקמו התם דמעכבי ב' מינין שבנזיר:

ואמרו דישמי שמשני וכו' דהיינו דזאת הקושיא אינה קושיא דמעכבין זה קתני אבל הם לא מעכבי אם לא עשה אותם. מיהו אכתי קשה דמעכבין דהתם דהוא המנופה דמוקים לרב כרבנן דמשמע דהיא מעכבת גם מלשתות היין ולטמא למתים:

וקאמרי ונראה דסוגיא דהתם כלישנא בתרא וכו' ומשום וכן יעשה כי ההיא דפרק הקומץ עכ"ל נראה לי דהכוונה דלאו כר"א הכא מוקמו לה דא"כ דקשה מה שהקשו. דמהנך סוגיות משמע דרב כרבנן דגם רבנן ס"ל דתנופה מעכבת ולאו לענין לשתות יין ולטמא למתים אלא לענין לעכב דקרבן דמלתי' דרב לעכב בקרבן קאמ' ומשום וכן יעשה כמו ההיא דפרק הקומץ וקא מפרשי דברי הש"ס דהכא דמעיקרא קס"ד דפרוש דברי רב לומר דמעכבת מלשתות יין ועל זה קא פריך הש"ס אי אליבא דר"א פשיטא ואלא אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא תנופה מבעיא דאין מעכבת מלשתות יין אבל אה"נ דמעכבת השלמים לרבנן וכמו דקתני במנחות שני מינין שבנזיר מעכבין זה את זה והכוונה בזה דלרבנן אתי שפיר דברי רב אם קאי על עיכוב הקרבן שהרי רבנן ס"ל דמעכבת תגלחת בקרבן כמו שני מינין וכל זה הביא הש"ס ראייה לדבריו עוד מברייתא זאת דקתני זאת תורת הנזיר בין יש לו כפים דמעכבת דתורה משמע לעכב דודאי לרבנן היא דלר"א מאחר כל המעשים נפקא וכיון שכן דלענין קרבן קא אתייא דמעכת כדאמר בהקומץ רבה דמעכבת לרבנן דהוא מוכרח לקרבן קאמר ועל זה קא פריך אלא הא דתניא וכו' דהיינו שזאת הברייתא נמי תפרש בה דזאת תורת הנזיר משמעותה לשון עיכוב כמו שפירשתי כהך דכפים לומר דאין לו שער מעכב והתניא נזיר ממורט וכו' דס"ל דצריך ויש לו תקנה אלמא דזאת תורת משמעותו דלא לעיכובא אתא ותרץ לו מאי צריך וכו' צריך ואין לו תקנה דאה"נ דגם ברייתא דשער היא לעכב אתא כמו הך דכפים דנמצא לפי זה דמוקמו דברי רב לעכב בקרבן קאמר וכדברי רבנן משום וכן יעשה כמו הך דפרק הקומץ. דהשתא התוספות קצרו דבריהם שלא הביאו דברי רבינא דהוא מבואר אלא כתבו זה במה שאמרו ומוקמו מלתיה דרב לעכב בקרבן כרבנן וכו' דהוא אחר מה שתרץ רבינא ומה שכתוב בגירסא שלפנינו אלמא לב"ה דמורטא לא מעכב מנליה כתוב. הוא ט"ס דדבריהם אלו אין בהם הבנה וצ"ל אלמא לב"ה דמורטא לא מעכב מה שכתב ע"כ והכוונה שאינו צריך כמו שכתוב ואח"כ קאמרי ומוקמי מלתיה דרב לעכב בקרבן וכו' וכמו שפירשתי הכוונה ודו"ק:

ועוד איפשר לומר דלא הוו גרסי תנופה מבעיא אלא כך גרסי השתא תגלחת לא מעכבא דווקא והכוונה ואי אליבא דרבנן משמע מדנקט תנופה ולא נקט ג"כ תגלחת משום דתגלחת ודאי לא מעכבא לרבנן ועל זה קא מקשי והשתא תגלחת לא מעכבא נהי דאין מעכבת מלשתות יין מכל מקום מעכבת השלמים וכדתני שני מינים שבנזיר מעכבין זה את זה דכן התגלחת מעכב השלמים מוכן יעשה וח"כ גבי אליבא דרבנן אמר לה דלענין לעכב בקרבן ומה דנקט תנופה לאי למימרא דאבל תגלחת מעכבת אלא דאפילו תנופה דהיא שיירי מצוה ולא מעכבת בשאר קרבנות בנזיר מעכבת מוכן יעשה והביא ראיה לזה והתניא בין יש לו כפים וכו' וכמו שפירשתי ודו"ק:

גילח על הזבח ונמצא פסול וכו' כתב המפרש וסותר שלשים וזבחיו שהפרש עכשיו וכו' ט"ס הוא וצ"ל וזבחיו שהקריב:

גילח על החטאת וכו' כתב המפרש כיצד גילח על החטאת וכו' נראה הא שמוסיף כיצד וכו' שקשה לו דא"כ רישא דקתני גילח על הזבח במאי איירי דאם בשלמים הרי אח"כ קתני גילח על העולה או על השלמים ולהכי הוא מפר' דרישא דקתני גילח על הזבח או על אחד מזבחיו והדר תנא לפרושי כיצד גילח על החטאת וכו' והאי דתנא קאמר לחטאת לחוד ועולה ושלמים משום דר"ש לא פליג אלא בעולה ושלמים שהם קרבנות כשרים שלא לשמן אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אבל בחטאת מודה ר"ש דתגלחתו פסולה כיון דחטאת עצמו הוא פסול שנשחט שלא לשמו כמ"ש בזבחים. חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה פסולה: