ידי דוד קטז

דהא והתניא וכו' דב"ה ס"ל דאין לו תקנה דצריך עכ"פ גילוח וזה אין לו שער דמוכרח דהברייתא מתניה אליבא דהלכתא כב"ה ומוכרח נפרש לה דבין יש לו שער בין אין לו שער מעכב וכיון שכן הך ברייתא דכפים הכי נפרש לה דמעכב קאמר וא"כ שפיר קאמר רב דתנופה מעכבת דהוא פסק כב"ה. ועל זה רבינא קאמר דאין כוונת והתניא נזיר ממורט כמו שפירשת דאז הונח לך דרב פסק כב"ה דאין זאת הכוונה אלא דאיפכא הכוונה דלב"ה יש לו תקנה דגילוח לא מעכבא. וא"כ הך ברייתא דבין יש לו שער וכו' אליבא דהלכתא מתניא דהכוונה דגם באין לו שער קיים המצוה דתגלחת דאי' נמי עיכב' וה"נ תפרש להך בריית' דכפים דהכוונ' דהתנופה לא מעכבא אליבא דב"ה. וא"כ כיצד אמר רב דהתנופה מעכבת דלא כב"ה דהשתא רבינא מהדר להקשות לסברת רב דפסק דלא כב"ה דודאי דברי ב"ה סתמא דבתגלחת בכל גוונא לא מעכבא וכן כנגדה בתנופה בכל גוונא לא מעכב דהנך ריותות כוותיה אינהו דהוא אליבא דהלכתא ופשט דבריהם דבכפים בין יש לו כפים בין אין לו כפים קיים מצות נזיר דתנופה אינה מעכבת וכן בשער בין יש לו שער בין אין לו שער קיים מצות הנזיר דתגלחת אינה מעכבת ולא תקשה לב"ה דלמאי צריך זאת תורת הנזיר דהא איכא ב"ש דלב"ה לית להו הך ג"ש דדריש רבנן מקרא זה הוא דקא דריש:

והשתא אתי שפיר מאי דהרמב"ם בפ"ח מהל' נזירות דין ה' פסק דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער ואע"פי שאין לו שער או שאין לו כפים ה"ז מקריב קרבנותיו וכו' דרבינו פסק כדברי רבינא לפי פירוש זה של לישנא אחרינא של המפרש ז"ל דרב פדת כוותיה מפרש להך ברייתא דלב"ה דגילוח אינו מעכב וא"כ הך ברייתא דבין יש לו שער ובין היא לומר דנזיר ממורט קיים מצוה ואע"פ שאין לו גילוח וכן כוותיה הך ברייתא דבין יש לו כפים היא נמי לומר דבגם אין לו כפים קיים מצוה דכל שו לא לעיכובא אלא למצוה דהני ברייתות אליבא דהלכתא נינהו וכיון דהך ברייתא דבין יש לו שער משמע דאין צרי להעביר תער א"כ מאי דקתני ברייתא לפ"ה צריך להעביר תער וכו' לאו דווקא אלא תפס הפך דברי ב"ש דאמרו אינו צריך דהכוונה אין לו תקנה קאמר הוא צריך דיש לו תקנה להכי רבינו כתב דא"צ להעביר תער:

אלא דלכאורה אכתי קשה דא"כ אמאי רבינו בפ"ה מהל' מחוסרי כפרה פסק כר"א דאם אין לו בהן יד ובוהן רגל אין לו טהרה עולמית והלא ר"א כב"ש ס"ל אבל לב"ה אינו צריך כמ"ש רב פדת ורבינו פסק הכא כב"ה:

ונ"ל דרבינו ס"ל דלאו משמע דר"א דאמר הכי ב"ה לא ס"ל הכי אלא משמע דר"א ס"ל כב"ש דבעי קרא כדכתיב שהוא אמר כך דאם אין לו בהן יד בהן רגל אין לו טהרה עולמית אבל ב"ה אימא אע"ג דלא אמרו הכי בנזיר הוא משום דכתיב זאת תורת בנזיר כמו שמבואר בברייתות הנז' שאינהו כוותיה דב"ה מוקמינן להו אבל במצורע ודאי דבעינן קרא כדכתיב ומה גב דבנגעים פי"ד בדברי ב"ש מתנייא הכי דהוא פסק כת"ק ועוד דבפרק נגמר הדין קאמרי זמנין דבעינן קרא כדכתיב וזמנין דלא בעינן וא"כ אין הכרח לומר דב"ה לא ס"ל הכי להכי פסק כהך משנה דנגעים כת"ק:

לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב תנופה מעכבת בנזיר וכו' כתב המפרש ומי לא מעכבא ואפילו לרבנן והא תני אזאת תורת הנזיר בין אין לו כפים משמע דצריך תנופה דתנופה מעכבא פירוש דודאי האי ברייתא לרבנן מתנייא דאי לר"א מאחר כל המעשים נפקא דלרבנן מתנייא דאע"ג דאית להו ג"ש שאני הכא דאתא קרא דזאת תורת הנזיר לומר דתנופה מעכבא:

ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר בין שאין לו שער והתניא נזיר ממורט וכו' פי' דמלבד דאין שייך לפרש כך נמי בהך ברייתה דבין אין לו שער וכו' דמעכב דהא רבנן פ"ל דתגלחת לא מעכבא אלא בלאו הכי אי איפשר לפרש ומדתניא נזיר ממורט דלב"ה אית ליה תקנה דאין מעכבא הגילוח ומוכרח לומר דהברייתא אליבא דב"ה מתניא כהלכתא ומפרשין בה דאין מעכב א"כ הך ברייתא דכפים נמי מפרשין לה דאין מעכב קאמר וקשיא לרב דפסיק דתנופה מעכבת דלא כב"ה אמר רבינא לעולם אימא לך דמעכבא כרב מאי צריך לב"ה צריך ואין לו תקנה דמעכבא וכו' פירוש דאדרבא ב"ה ס"ל דאין לו תקנה וא"כ נפרש הך ברייתא דבין אין לו שער וכו' דמעכב קאמר כבית הלל וא"כ גם בהך ברייתא דבין יש לו כפים וכו' דמעכב קאמר וכדברי רבי פדת ורבי' פליג אדברי רבי פדת דאמר דב"ש ור"א אמרו דבר אחד דב"ש הוא דאמר דאין לו תקנה וב"ה ס"ל דאית ליה תקנה דבהפך הוא תו' בד"ה ואלא הא דתניא וזאת תורת הנזיר וכו' ואיידי דידע לברייתא דאיכא במורט בהדיא ניחא ליה לאתויי נזיר ממורט וכו' פי' כיון דהכי הוא כמ"ש ולר"א היא דאמר תגלחת מעכבת ועל כרחיך בא להשוות אין לו ליש לו וכו' וה"ג בא להשוות אין לו ליש לומר שזקוק להניף על זרועו כשאין לו כפים הרי מכאן כבר הוכח דתנופה מעכבא כדברי רב וא"כ למה צריך ליאתויי הך ברייתא והתניא נזיר ממורט וכו' לזה אמרו דאיידי דידע לברייתא דאיכא במורט בהדיא ניחא לאתויי והתניא נזיר וכו' וכמו שמפרשו אח"כ דקא' הרי אי איפשר לבית שמאי הדאמר תורת נזיר בין יש לו שער בין שאין לו להשוות יש לו לאין לו בין לר"א אין לרבנן בין לב"ש בין לב"ה דאי לב"ש יש לו שער יש לו תקנה ובאין לו אין לו תקנה ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו ע"כ לאם