ידי דוד קיד

בכמה מקומות דמדינה היא גבולין דאיפשר דלאו בכל מקום הרמב"ם יפרש דמקדש ג"כ ירושלים ומדינה היא גבולין דהכל לפי עניינו:

ומעתה מה שהרמב"ם פסק בחיבורו בפ"ח מהל' נזירות דין ג' דבין שמגלח במדינה ובין שמגלח במקדש תחת הדוד הוא משליך שערו וכו' מה שכתב במדינה היא ירושלים ואתי שפיר דמשליך שערו תחת הדוד דאם הוא בגבולין אינו יכיל לשלח שערו לתחת הדוד דהיא מחוסר הבאה לקיחה נתינה אבל בירושלים לא מקרי מחוסר הבאה כיון דהשתא מיהא יכול להשליך שערו תחת הדוד שבביתו וכן נראה שגורס במתני' דידן ואם מגלח במדינה היה משלח תחת הדוד וכו' וכמו שכתב התי"ט דפסק כסתם מתני' ודלא כחכמים דברייתא:

אשם בנזיר טהור מי איכא אמר רבא ה"ק ואם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם יצא ע"כ קשה לי דבשלמא בנזיר טהור אתי שפיר מאי דקתני ואם שלחו תחת הדוד של חטאת יצא דהוא בעי תחת הדוד של שלמים והוא שלחו תחת הדוד של חטאת ששינה בו אבל בנזיר טמא דלא בעי שלוח תחת הדוד והוא שלחו היאך אתי עלה לשון יצא:

אבל מדברי המפרש נראה דטמא טעון שילוח תחת אשם שכך כתב בד"ה מ"ט דכתיב זבח וכו' ואם טמא הוא טעון שילוח תחת זבח שלו דהיינו אשם ע"כ ולפי זה מה דקתני יצא הוא משום חטאת דנזיר טהור דהוא בדיעבד נקט לה גבי אשם כיון דבחדא מחתא כליל לון ולפי דבריו אלי אתי כר' מאיר דקתני אח"כ בברייתא הכל היו משלחין תחת הדוד חוץ מטמא שגילח במדינה מפני ששערו נקבר דברי' ה' מאיר ע"כ דמשמע דאם במקדש גם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם:

אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' נזירות דין י"ד כתב שנזיר טמא אינו צריך לגלח על פתח המקדש ולא להשליך שערו על האש ובין:

שגלח במדינה או במקדש שערו אסור בהנחה וטעון קבורה ואפרו אסור כאפר כל הנקברים והמגלח במקדש אם השליכן תח' הדוד של אש' יצא ע"כ דמשמ' מדבריו שו דמפרש דיצא בדיעב' כמו חטאת דנזיר טהור דמפרש להאי ברייתא כסתם מתני' דקתני אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד וברייתא קתני דבדיעבד יצא דמשמע דלכתחלה לא ישלח תחת הדוד של אשם אבל אכתי קשה דמנין לו לרבינו דברייתא איירי שגילח במקדש דווקא:

ונ"ל לומר דס"ל לרבינו דאם במדינה אפילו ר' מאיר ס"ל דאינו משלח ולהכי רבנן דס"ל דגם במקדש לא היה משלח א"כ מאי דקתני דבדיעבד יצא שדינן לה דאם גילח במקדש דווקא דאז הוי פלוגתא דר' מאיר ורבנן בהכי דטמא שגילח במקדש דלרבנן דווקא בדיעבד ולכתחלה לא. ולר' מאיר אפי' לכתחלה:

ועוד דהא בעי ליגלח סמוך לדוד ואם גילח במדינה אינו סמוך לדוד דאשם בעי לבשל ליה בעזרה ואינו דומה לשלמים דמבשל ליה בעיר נמי ויכול לגלח סמוך לו דלהכי צריך לשלח חת הדוד אף אם גילח במדינה אלא דצריך לדקדק עוד דלמאי הא דיצא אם הוא במקדש דמשמע אבל במדינה לא יצא דהרי לא אמר דאסור להשליך שערו על האש אלא אמר אינו צריך לגלח על פתח המקדש ולא להשליך שערו על האש דמשמע דאינו צריך דווקא וכיון שכן אם השליך מאי חילוק אם גילח במדינה או בעזרה דהרי לא עשה שום איסור אלא במה דלא צריך הוא עשה:

ונראה לי לומר דמה שכתב ולא להשליך שערו לא קאי נמי אאינו צריך דקתני ברישא אינו צריך לגלח על פתח המקדש אלא דאיסורא קאמר שלא להשליך שערו על האש משום דשערו חסור בהנאה וטעון קבורה ואפרו אסור בכל הנקברי' וא"כ לפי זה עכשיו ושהשליך על האש דעבד שלח כדין לא יצא קמ"ל דיצא משום דרבי קרא זבח לרבות החטאת ואשם כמו שאמר בש"ס והך קרא איירי בשגילח סמוך לדוד האשם והשליך שערו שם כמ"ש לעיל אבל אם גילח במדינה והשליך שערו לא יצא כיון דלא רבי ליה קרא נמי כנ"ל לדעת רבינו ז"ל ודו"ק:

היה מבשל את השלמים את השלמים או שולקן ע"כ כתב המפרש או שולקן שאינו מבושל יפה ולפי דבריו אלו דקמ"ל תנא אע"ג דאינו מבושל יפה מקרי בשול אבל התוספות כתבו או שולקן בישול יותר מדאי ולפי דבריהם דקמ"ל תנא אע"ג דבשלם יותר מדאי לא נפקא מתורת בשול וק"ל:

ואח"כ הותר הנזיר לשתות ביין כתבו התו' לכאורה נראה דהאי תנא כר"א דאמר בגמרא דאסור לשתות יין עד אחר כל המעשים שמפרש עכ"ל נ"ל הא דכתבו לכאורה דלא פסיקא להו דהכי הוא דאימא דתנא סדרא דמצוה קמ"ל ולאו לעיכובא ולהכי בא ר"ש לפרש לן דלעיכובא לא אלא כיון דנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים דהיינו דתגלחת לא מיעכבא אם לא גילח דודאי דגם הוא מודה דלמצוה בעי לימעבד כסדר דת"ק וכן נראה שזה דעת הרמב"ם ז"ל דבפ"ח מהל' נזירות דין ד' כתב כדברי ת"ק דמתניתין דידן אע"ג דהוא בדין ה' כתב דתגלחת אינה מעכבת וכתב שכל דברים אלו למצוה ולא לעכב אלמא דהוא מפרש דמתני' למצוה קאמיירי ואין אנו צריכין למ"ש מרן בכ"מ ולא למ"ש התי"ט יעו"ש ודו"ק דף מ"ו ע"א גמ' מהו דתימא כיון דלענין כפרה שיירי מצוה היא הכא נמי לא תעכב קמ"ל פי' דמעכבת מדכתיב ואח ישתה הנזיר יין אחר המעשים כולן דמזה ר"א קא מפיק דתגלחת מעכבת א"כ גם תנופה מעכבת: