ידי דוד קיב

ע"כ דמשום דקדם כאן ליכא מעלה אלא כיון שבכל מקום הוא קודם הה מעלה איכא גביה אבל נ"ל דאי איפשר לפרש במתני' דמקדים אחטאת ועולה לשלמים אלא דשוחט על השלמים דא"כ למה ליה לימתני' ושוחט את השלמי' ומגלח עליהן דמשמע דשוחט את השלמים תחלה דאם איירי דשוחט בסדר דקתני במתני' היה לו לימתני היה מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים ומגלח עליהם דהוא משמע דשוחט כסדרן ואח"כ מגלח ועוד דאין זה משמעו' הברייתא דהביא בש"ס ת"ר יגלח הנזיר פתחן אהל מועד בשלמים הכתוב אדבר וכו' דמשמע דלענין להקדים שלמים כדי שיגלח עליהם. דאם כסדר דקתני במתני' אינו נראה דהוא מגלח על השלמים אלא שיעשה כל הקרבנות. הן אמת שדברי מרן בכ"מ קשים הם ומה שנראה לי עיקר הוא דרבינו פסק כר"א שדבריו הם מלתא בטעמא ומפרש רבינו במתני' דמה שאמר ר' יהודה ושוחט את השלמים ומגלח עליה' הוא ששוחט את השלמים תחלה ומגל' עליהם כפשט דברי מתני' אבל ר"א סובר כיון שהחטאת קודמת בכל מקום ג"כ כאן צריך להקדימו דשוחט את החטאת תחלה ואח"כ שוחט העולה ואח"כ שוחט השלמים ואח"כ מגלח עליהם אחר שחיטת כולן ומה שאמר לא היה מגלח אלא על החטאת הכוונה שיקדים החטאת כדי שיכול לגילח אחר שחיטת כולן ועל זה קתני מתני' ואם גילח על אחת משלשתן יבא ר"ל אחר החטאת או אחר העולה יצא כמו שכתב רבינו אח"כ והשתא אתי שפיר דרבינו שם בדין ד' כתב דאינו מגלח עד שיהא פתח העזרה פתוח שנאמר פתח אהל מועד שזה סברת אבא חנן משום ר"א דרבינו פסק כר"א בהך דלעיל וא"כ דריש פתח אהל מועד להאי דלר' יהודא דריש לה לכדי שיגלח על השלמים וג"כ רבינו כתב בפ"ה מע"הק דבעי' דלתו' ההיכל פתוחו' כהך דרשא דאבא חנן דדרש לה בוגלח הנזיר וכו' אלא דקשה דלמה התם כתב דלתות ההיכל והכא כתב פתח העזרה כיון דדרשא אחת להן ונ"ל דרבינו ס"ל כיון דהקרבנות נשחטים בעזרה הוא דדרשי דבעי דלתות ההיכל פתוחים אבל בתגלחת דמגלח בעזרת נשים ודאי האי פתח היא פתח העזרה:

המפרש בד"ה שהחטאת קודמת בכל מקו' וכו' וקיימא לן דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה וכו' איכא לימד' דלמ' ליה לימכתב וקיימא לן דאפי' חטא' העוף וכו' דהכא כולהו קרבנות בהמה ועוד איכא לימדק מאי האי שכתב אף כן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה למה לי לטעמוא כדי שיהא נזיר מגלח עליה דהלא טעמא רבא איכא דתקדום החטאת כמו שאמרו שם זה בנה אב בכל מקום דחטאות קודמות לעולה הבאות עמהן וכו' ואיפשר לומר דמה דכתב וקייימ' לן דאפי' חטא העו' לרבותא נקטה דכל כך מעלת החטא' דאפי' חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה וג"כ מה שכתב אף כאן בנזיר תהא ק דמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה הכוונה כיון דאית לן דחטאת קודמת בכל מקום דגדלה מעלת החטאת ג"כ תגדל מעלתו לענין שיהא נזיר מגלח עליה כיון דהוא ראשון דבדין שיגלח על הראשון דלא תימא אע"ג שחטאת ישחט ראשין לא יהיה מגלח עליו אלא עד לאחר שחיטת כולן אלא דבדין הוא שיגלח על הראשון כנ"ל:

בד"ה ת"ר וגילח הנזיר פתח אהל מועד וכו' ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בשביל שהן דורון ע"כ משמע דלשאר הרבנות לא בעי פתיחת דלתות ההיכל אבל התוספות בפ"ג דיומא דף כ"ט כתו דה"ה לכל הקרבנות. לכאורה דקשה על דבריהם מהאי סוגיא דמשמע דבשלמים דווקא הכתוב מדבר וכדברי המפרש הנז' ויש לתרץ אע"ג דקרא כתיב בשלמים דמנה ילפי דוגלח הנזיר פתח אהל מועד דבשלמים הכתוב מדבר מ"מ שאר הקרבנות משלמים גמרינן חבל מדברי הרמב"ם בפ"ה מ"ה מע"הק נראה דדווקא בשלמים וכדברי המפרש:

בד"ה ר' יאשיא אומר אינו צריך לומר מכאן שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא וכו' שלח לגלות בשר ערוה עליו ק"ו שלא ינהוג בו דרך בזיון ע"כ קשה לי דבריו אלו דאמר אינו צריך לומר מכאן שאסור דרך בזיון וכו' והלא לח למד מכאן דאסור דרך בזיון אלא מסברא קאמר דדרך בזיון אסור להכי לא תפרש קרח כפשטיה ונ"ל שט"ס הוא וכצ"ל אינו צריך לומר מסברה שאסור דרך בזיון דמדוכתא אחריתי נפקא וכו':

ד"ה ר' יצחק אומר אינו צריך וכו' יצא זה וכו' והחי דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכטוב מדבר ע"כ כתב והאי דכתיב וגילח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר לומר דגם ר' יצחק מודה בהך דרשה דבשלמים הכתוב דחי איפשר לומר דפליג דא"כ מאי מפרש פתח אהל מועד ועוד מדקאמר אינו צריך משמע דחינו צריך דמשום בזיון דדרשת לה הכי אלא משום דהרי הוא אומר ולקח את שער ראש נזרו הוא דדרשינן דבשלמים הכתוב מדבר וק"ל:

ד"ה אבא תנן אומר לכך נאמר בו פתח שאינן יכול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח ע"כ כתב כך לכך נאמר בו פתח וכו' לומר דאבא חנן פליג במה דקאמרי כולהו דבשלמים הכתוב מדבר אלא דלכך כתב בו פתח דלהכי הוא דאתא לומר שאינו יבול לגלח כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח. דאי איפשר ללמוד שני דברים מפתח אהל מועד ודו"ק.