ידי דוד יא

ואם הא דקאמר נעשה כאומר שלמים לא דווקא וכן הא דקאמר באומר שלמים לא דווקא אלא אפי' אם אמר שלשים יום מאי קא פריך תנן אם גילח יום שלשים לא יצא והא איירי בשאמר שלשים דהוא כמו שאמר שלמים ובר פדא לית ליה מקצת היום ככלו ולהכי לא יצא ולא איירי בר פדא אלא באומר הריני נזיר סתם וכמו דקתני ברישא אם גילח ביום שלשים יצא ובהכי אתי שפיר נמי דמתני' רישא אסיפ' לא קשה דמה דקתני שאם גילח ליום שלשים יצא הוא איירי באמר נזיר סתם. וסיפ' איירי בשאמר יום שלשים בפירוש ולא קשה אלא לפי דברי בר פדא דס"ל דאומר שלשים הוא כמו שאומר הריני נזיר סתם. ועל זה קא מקשה והא תנן גילח יום שלשים לא יצא. דקשה על דברי בר פדא דא"כ סיפא דלא כרישא:

ואין להקשות דאמאי דאם אמר שלשים בפי' אם גילח ביום שלסים יצא והא כיון דלית ליה מקצת היום ככלו צריך להיות עד יום ל' ואחד דרב פדא ס"ל דמה שאמר ל' יום הכוונה חשבון הסמוך לשלשים יום אבל אם אמר שלמים היא כמו שקבל עליו מאה יום או יותר:

שם הריני גזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא באומר שלימין ע"כ כתב רשי' באומר שלימין ממש וכן משמע דהקושיא היא לבר פדא וכמו שפירשתי לעיל. וקשה לי דאמאי לא תקשה נמי לרב מתנה דאמאי לא יצא דאע"ג דאמר שלשים יום בפירוש כיון דהוא ס"ל דמקצת היום ככלו דהא הוא מפרש דלא אמרינן דצריך להשלים כל מה שהזיר אלא באומר שלשים שלמים:

וי"ל דלרב מתנה דס"ל דסתם נזירות שלשים יום דהכא דפירש שלשים הו"ל כאילו שלשים שלמים אבל בר פדא דס"ל דסתם נזיר כ"ט יום מה שאמר שלשים הכוונה מספר הסמוך לל' וכמו שפירשתי לעיל:

אבל. התו' מפרשים דלבר פדא דלית ליה מקצת היום ככלו אם אמר שלשי' יום קבל עליה משך נזירות שלשים ולהכי אם גילח ביום שלשים לא יצא ומפרשי דהקושיא היא לרב מתנה כיון דס"ל דמקצת היום ככלו אמאי אם גילח ביום שלשים לא יצא אפי' אמר שלשים הרי מקצת היום ככלו ותרץ דאמר שלמים הכוונה דחשבינן דבוריה כאלו אמר שלשי' יום שלמי' לפי כיון שהוא ס"ל דאם אמר סתם הריני נזיר הוא ל' א"כ היכא דפירש ואמר שלשי' דהוא לישנא יתיר' הוה ליה כאלו אמר שלשים יום שלמים דבהא ודאי צריך עד יום שלש' ואחד דדומה למי שקבל עליו מאה יום דצריך להזיר מכלם ולעד"ן דאין זה פשט הש"ס דאם כדבריהם הוה ליה לש"ס לומר שאני התם דאמר שלשי' דהוא כאומר שלימין. אבל מה שאמר באומר שלמים משמע דחדש לו דאיירי מסגי' באומר שלימים להדייא ודוק:

עוד כתב רשי' ז"ל איכא דגרסי לה בלישנ' אחרינא רישא באומר שלימין ומפרש לה רישא וכו' ואם אמר שלשים שלימין אם גילח ביום שלשים לא יצא עכ"ל פירוש דהשתא הדר מהך תירוצ' דקאמ' מעיקרא דנעשה כאומר שלמין דמתני' דקתני דמגלח ליום שלשים ואחד הוא לכתחילה דווקא ובדיעבד אם גילח ליום שלשים יצא אלא דאיירי בשאמר שלשים יום בהדיא דאז צריך למנות ל' יום כיון דאמר בהדיא שלשים וזה פירש אותו בסיפא דקתני הריני גזיר שלשים יום דסיפא מפרשא לרישא. דלפי פירוש זה דאם אמר סתם הריני נזיר אין צריך למנות לכתחילה שלשים יום דלא כלישנא קמא דעכ"פ צריך למנות לכתחילה ל' יום ולגלח עד יום לא'. ומה דקתני ואם גילח ביום ל' יצא הכוונה ואם בסתמא ולא פירש יצא דהכי דינו הוא שנזירות סתמא כט' יום וקתני סיפא דאם גילח ביום ל'לא יצא משום דקתני ל' יום בהדיא דהוא רוצה להיות נזיר שלשים יום שלמין להכי אם גילח ביום ל' לא יצא ומה שכתב ואם אמר שלשים יום שלמין אין הכוונה דבעי לומר שלמין אלא דמה שאמר ל' יום הוא כוונתו ל' יום שלמין ומה שכתב בתחי' דצריך למנות לכתחילה שלשים וכו' אין הכוונה דדווקא לכתחילה אבל דיעבד לא. אלא פירוש לכתחלה דקאמר הוא ר"ל בתחלה צריך למנות ל' ולגלח ביום ל' ואחד וכך ראיתי בגרסאות ישנים צריך למנות תחלה לשים וכו' דהוא כמ"ש ודוק:

שם תנן מי שנזר שתי נזירות וכו' אלא לבר פדא קושיא ע"כ פי"רשי דלכי גילח ביום שלשים ואחד לראשונה לאלתר נכנסה לו נזירות שניה באותו יום עצמו וכו' אלא לבר פ' קשה למה ליה כולי האי בס' חסר אחת סגי ע"כ משמע דהקושיא כמי שהקשה לעיל וכן נראה ממה שכתב אח"כ בד"ה שא סיפא מסייע' ליה לבר פדא מדקאמר שאם גילח את הראשונה ליום ל' שפיר דמי ע"כ דמשמע כמו קושיא ותירוץ דלעיל דכן דרך הש"ס להקשות בזה אחר זה דתירוץ אחד שתרץ בראשונה הוא שמתרץ במה שמקשה אח"כ ובודאי שהמקשה הקשה כלם בבת אחת ותירוץ אחד עולה לכלם והש"ס הוא שמסדר להו זה אחר זה ולפי פירוש זה מה שמקשה הש"ס אח"כ ולרב מתנ' קשיא סיפא הוא דקתני שאם גילח את הראשונה ליום ל' שפיר דמי וכיון שכן למה לי לש"ס להאריך בלשוני ולומר אמר לך רב מתנה כדקתני סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן היה לו לומר כמו שתרץ לעיל קסבר מקצת היום ככלו וכי תימא דכוונתו כמו שאמר אח"כ דעולה לשתי נזירות אלא דלא הבי דבריו ואמר מאי היא מקצת היום ככלו הא אמרה חדא זמנא דא"כ עליה אני דן למה הקשה עליו הא אמרה חדא זמנא דכמו שלא הקש' על בר פדא הא אמרה חדא זמנא דהא כד תרץ לו אלא סיפא מסיייע ליה ריש' כאומר שלמים דהוא תירוץ דלעיל