ידי דוד י

וגו' ומצינו בכהנים דמגלחים לשלשים יום בג"ש מנזיר דודאי דטעמא הוא משום כובד שער והו"ל ניוול. א"כ גם כובד דאבשלום הוא לשלשים יום ואח"כ ראיתי שהתו' הקשו קושיא זו:

שם ר' יוסי אומר מגלח מע"ש לע"ש ע"כ קשה לי כיון דאמרינן דהוא מיקל דווקא ואינו מגלח לגמרי א"כ מאי מייתי ראייה מבני מלכים והא בני מלכים מגלחים לגמרי וגם על דברי ר' נהוראי דיליף מכהנים ס"ל לנזיר עולם ליגלח לגמרי כמו הכהנים ולא דווקא הקלת שער בתער וכי תימא דגם בכהנים כתיב כסום יכסמו את ראשיהם זה אינו דקרא איירי בכהן גדו' דכתיב אחריו ויין לא ישתו כל כהן משמע דמקודם איירי בכ"ג וכמו שנראה הכי בגדרים בפרק דאמרו לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כהן גדול דכתיב כסוס יכסמו את ראשיהם אלמא דקרא איירי בכהן גדול ועוד דכסוס יכסמו דקרא הוא כמו שאמרו התם ראשו של זה בצד עיקרו של זה ואין זה הקלת שער דנזיר עולם שהרי התו' אמרו לעיל דמה שמיקל דווקא ולא מגלח לגמרי הוא משום באבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו ואם כסוס יכסמולא הוה ביה שיער להתלות:

וי"ל דאע"ג דהכהנים ובני מלכים מגלחים לגמרי הרי מ"מ הוא משום כובד דבהאי שיעורא איכא כובד ובאבשלום דכתיב ביה כובד הוא כי הך שיעורא דכובד דכהנים או דבני מלכים ואע"ג דהוא היה מקל דווקא הוא משום דהכי הלכתא דנזיר עולם דמיקל בעת הכובד דאחריני אבל אכתי קשה כדאמר הש"ס מאי היכא ביניה לשאר אחוהי לימא ליה דאיכא דהוא מיקל דווקא ואחוהי מגלחין לגמרי:

ואיפשר לומר דאע"ג דהוא מיקל דווקא מ"מ ליכא הכירא דנזיר הוא דאיפשר דהוא אינו רוצה לגלח לגמרי אלא מיקל דווקא דנוי הוא לו כשיהיה ראשו מכוסה בשער אבל כשאינו מיקל ודאי דכובד הוא לו ובהכי ניחא נמי דלא אמר איכא בינייהו דאיהו לא מגלח אלא בתער ואינהו גם במספרים משום דבהאי ליכא היכרא דנזיר דאיפשר דמה שהוא בתער והם במספרם משום דהוא ניחא ליה בתער ואינהו ניחא להו במספרים אבל במה שאינו מגלח ביום טוב שחל להית באמצע שבת אי נמי לגלוחיי מן צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין כי כן דרכם לגלח בצפרא ואיהו לא מגלח עד פניא איכא היכרא דנזיר הוא:

שם אמר לך ההוא לדרשא וכו' פי"רשי ז"ל וכיון דהני אתא לדרשא ולא למניינא אחריני נמי לאו למניינא אתו ע"כ פירוש אלא דגם הם אתו לדרשא אלא דלא ידעינן להו יש לדקדק דמשמע דאי אידך למניינא הוי ניחא למילף מנייהו והוא בצרי להו מאי דדרשינן להו ולא הוו שלשים ומתני' קתני ל' יום וי"ל דאי הוו מנייהו למניינא הוה אמרינן גם הנך לדרשא אתו להו למניינא:

אבל התו' מפרשי כיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומניין להו כ"ט:

וקשה ליעל דבריהם דא"כ מאי קאמר ובר פדא אמר לך ליכא חד מנייהו:

דלא לדרשה אלא מדההוא למניינא כולהו נמי למניינא וכי רב מתנא אמר דליכא חר, מנייהו למניינא והלא הוא אמר דכולהו למניינא אלא דלא מצטרפין עמהם הנהו דלדרשא אתו ומניין להו כ"ט. דבשלמא לפרוש רשי' ניחא וכמו שפירשתי דבריו דרב מתנה סבר דכולהו לדרשה אתו אלא דלא ידעינן להו ורב פדא אמר דלכל הפחות איכא חד דלאו לדרשא. ומדהא למניינא כולהו למניינא אע"ג דאית בהו דרשא מדאפקיה קרא בהאי לישנא כולהו אבל לפי דבריהם כך היה לו לומר מדההוא למניינא כולהו נמי למניינא:

ע"ב ג"מ. תנן סתם נזירות ל' יום בשלמא לרב מתנא ניחא אלא לבר פדא קשייא ע"כ איכא למידק כיון דרב מתנה ובר פדה אמתניתין קיימי כמו שאמר מנהני מילי וכו' א"כ היה צריך להיות הפירכא כך והא מתני' קתני סתם נזירות שלשים יום וכיצד אמר בר פדא ל' חסר א' ולמה לו לומר דבשלמא לרב מתנא ניחא:

ונ"ל. דרב מתנה ובר פדא לא קיימי אמתניתין אלא דהיו עסקי בנזירות דרב מתנה אמר ימי משכו ל' יום כדאמר קרא יהיה בגמטריא תלתין הוו ובר פ' אמר כנגד נזיר נזרו האמורין בתורה ל' חסר אחת אלא דהש"ס כד אמר מנהגי מלי הביא דבריהם מה שפליגי רב מתנא ובר פדא שמדבריהם ידעינן טעמא דמתני' ועל זה קא פריך הש"ס דבשלמא לרב מתנא דמפיק מקרא קדש יהיה בגמטריא תלתין ניחא דמתני קתני ל'יום כמו שלדרשתו היא ל' יום אבל לברפ' לא אתיא מתני' כמו דרשתו דהא קתני ל' יום:

ותרץ לו אמר לך בר פדה איידי וכו' משום הכי תנא ל' דהיינו דמתני' נמי סברה כוותיה ומה דקתני שלשים יום הוא משום אירי דאיכא וכו':

שם אלא סיפא מסייעא ליה רישא נעשה כאומר שלימין ע"כ כתב רשי' ז"ל אמר לך בר פדה רישא דתני שמגלח לשלשים ואחד נעשה כאומר שלשים יום שלמים ע"כ משמע מדבריו דאע"ג דאמר הרני נזיר שלשים יום אם גלח ליום שלשים יצא וכן הוא להדיא במה שכתב אח"כ וכיון דלא אמר בהדיא שלמים אם גלח ליום שלשים יצא ולפי זה אתי שפיר דמקשה אח"כ והא תנן גלח ליום שלשים לא יצא. ותרץ לו באמר שלמים