ידי דוד קז

וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן וכ' אין להקשות דלמה לא קאמר דחומר בטומאה מביוצא גפן דאין חייבין עליו קרבן דכיון דאין סותר לא שייך ביה קרבן אבל בתגלחת דסותר ואין חיביין עליה קרבן קתני לה:

אבל ראיתי כתוב דקשה על המתני' דאמאי לא תנא חומר מבתגלחת מטומאה ויין שבתגלחת עשה בה מגלח כמתגלח כדאמר בש"ס מה שאין כן בטומאה ויין:

ונ"ל דביין כיון דאינו סותר א"כ בדין הוא דלא נעשה בו משקה כסותה ולא מקרי חומרא שיש בתגלחת מביין. ואגב דלא הוה מצי לימתני מביין ג"כ לא קתני לה גם אטומאה:

ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ע"כ מכאן מוכח דקרא זה יתר להכי דרשינן ביה לאסור יין מצוה כיין רשות ולא כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דמשמע דקרא סתם קאמר ואינו דומה לטומאה דלא אמר לא יטמא בלבד אבל אמר לאביו ולאמו לא יטמא וכו' דאם טעמא דנזיר לאו מיתורא דקרא הוינן לילף מק"ו מטומאה אלא ודאי דמיתורא דקרא הוא דדרשינן הכי דלהכי אייתר קרא כי היכי דלא לילף ק"ו:

אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר נראה דהכוונה דקרא קא יהיב טעמא אמאי והימים הראשונים יפלו משום כי טמא נזרו דנטמא נזרו אבל דבר אחר לא יסתור וכיון שכן קשה מאי קא מקשה עוד הש"ס ותגלחת תסתור את הכל והא הכי משמע כי טמא נזרו דמשום טומאה הוה דסותר ולא משום דבר אחר:

ואיפשר לומר דהש"ס הוא דקא מסדר להו הכי אבל בחדא מחתא הקשה להו לתרוויהו ותירוץ להו לתרוויהו אבל התוספות פירשו כי טמא נזרו מיעוטא הוא ולפי זה שפיר דקא פריך עוד והתגלחת תסתור את הכל וכו' דאף דכתיב מיעוטא אימא דלא מעיט קרא אלא יין דלא מצינו בו שיסתור אבל התגלחת דמצינו בו שיסתור כדאמר הש"ס לקמן דבעינן גדול שער אמרינן דיסתור הכל מק"ו ולא נמעט ליה מהך קרא ותרץ לו דמהך מיעוטא נמי משמע טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל:

אלא דלכאורה קשה דמאי מקשה הש"ס ויין יהתור הכל מק"ו מטומאה וכו' והלא דמה דאצטריך קרא דמיין ושכר לאסור יין מצוה כיין רשות הוא משום דהוה עבדינן ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר וכו' אלמא דמוכרח לומר דיין אינו סותר דלהכי אתא קרא דמיין ושכר וא"כ כיצד אנו אומרי' דיין יסתור:

וג"כ תקשה על מה שאמר מקודם ויין יותר מכללו מק"ו מטומאה וכו' דאיך שייך לומר דיין יותר מכללו והלא מקודם אמר וטומאה לא הותרה מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכלל טומאה שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה ת"ל לאביו ולאהו לא יטמא וכו' אלמא מדאצטריך לאביו ולאמו דהוא דהוה אמרינן דלא תותר מכללה מק"ו וכו' משמע דיין אינו סותר ולא הותר מכללו. וג"כ תקשה במה שאמר אח"כ והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה טומאה שלא עשו בה מטמא כמיטמא וכו' אמר קרא והימים וכו' אלמא מדאצטריך קרא דוהימי' וכו' משמע דטומאה לא עשה בה מטמא כמיטמא וכיצד אומר אחר כך וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא והלא בשביל זה הוא דאצטריך קרא דוהימים וכו' ועוד במה שאמר אח"כ ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה וכו' והלא מה דאצטריך קרא לומר בטומאה שלא יעשה מטמא כמיטמ' הוא משום דהוה אתי בק"ו מתגלחת אלמא דבתגלחת בודאי שעשה בה מגלח כמתגלח. וג"כ במה שאח"כ ותגלחת לא תסתור כלל ק"ו מיין וכו' אינו דין שלא תסתור והלא דמאי דאצטריך קרא דראשו וזקנו הוא משום ק"ו וקאמר בו תגלחת שסותרת. אלמא דלהאי אצטריך קרא וכיצד נאמר דתגלחת לא תסתור. ועוד היאך אמר אח"כ ויין יסתור שלשים וכו' מדי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו כיון דאית ליה האי סברא למאי אצטריך כי טמא נזרו דלעיל דריש מניה דאין היין סותר:

. ומיהו לזה יש להשיב דלענין דאמרינן דיסתור שלשים ק"ו מתגלחת אמרינן מדי הוא טעמא דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שער וביין הא אית ליה שערו דחזי לגילוחי אבל לעיל דעבדינן ק"ו מטומאה דהוא לאו משום גידול שער לא שייך האי סברא:

ונ"ל דודאי דמה דעביד ק"ו הש"ס בראשונה וטומאה לא תותרה בכללה וכן בשניה ויין יותר מכללו וכו' עביד כך אגב השלישית דהיא ודאי צריך ק"ו דהוא בא לעשות ביין דבר שלא נזכר בו דהוא ליסתור אבל בראשונה ובשניה דבלא ק"ו אי לאו דגילה בהו קרא דטומאה תותר מכללה ודאי דלא תותר כיון דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ודאי שלא יטמא גם למת מצוה להכי אתא קרא לאביו ולאמו לא יטמא דלומר אבל הוא מיטמא למת מצוה וכן בשניה כיון דלא גלי קרא להתיר כמו בטומאה ודאי דאסור בכל גוונא ולא צריך ק"ו בהו אלא הש"ס עביד ק"ו אע"ג דלא צריך וכמו דכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דהא דמפיק מיין ושכר יזיר לאו משום דיתורא דקרא אלא משום דלא גלי ביה קרא להתירו מכללו כמו הטומאה וכמו שפירשתי דבריו לעיל דהוא ז"ל נקט הטעם דאתי בלא ק"ו ומה שנראה מהש"ס דהוא מיתורא דקרא