ידי דוד קב

ולפי שאם המשרת תנן הוא דבא ליאפלוגי את"ק להכי לא פסק לחומרא כר"יש אלא כת"ק דהוא בסתם תני ליה רבי. דכן משמע דלא גזר בשאינה משרת דקתני חופף ומספסף דהוא ביד דדבר שאין מתכוין מותר כיון דלא פסיק רישיה הוא ומנה שמעינן אבל באדמה דפסיק רישיה אסור אבל אין משמע דגוזרין הא אטו הא ולהכי לא אסר באדמה שאינה משרת כר"יש ללישנ' אחרינא ומה שכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כר"יש אין הכוונה דפליגי אלא כדי שלא נטעה לומר דלת"ק לית ליה הא דר"יש דכן משמעו' ר"יש אומר דהוא פליג ועבדינן כת"ק דגם באדמה מותר להכי אמר והלכה כרי"ש ובחיבורו פסק להאי דאדמה אסור כמו שכתב בפירושו וגם בפירושו רמז דהאי דאדמה גם ת"ק מודה שהרי כתבדין אדמה קודם פירוש דסורק דהכניס דין אדמה בתוך דברי ת"ק. והשתא רבינו פסק בסוגיא דידן דסבר דת"ק איירי ביד כמ"ש דלא כהך סוגיא דשבת דסבר דאיירי אף בנתר וחול דסוגיא במקומה עדיף. ומה גם דנראה מהך סוגיא דנתר וחול לא פסיק רישיה דזמנין דלא משיר והוא דומה לחופף ביד להכי נקט לה התם אבל אדמה היא משרת ודאי כמ"ש רבינו ודלא כתוספות דמדמה להו אהדדי הכא והתם. ומה שכתב רבינו בפירושו וז"ל ואדמה טיט איזה טיט שיהיה מכל מיני הטיט שרוחצין בהן השער כמו הנתר ע"כ לאו דווקא בנתר שמשיר אלא שרוחצין בהם קאמר כמו הנתר אבל הנתר דלא משיר שער תמיד דלאו פסיק רישיה כן נלע"ד דלא כמרן בכ"מ והת"יט ז"ל יעו"ש ודו"ק:

ע"ב גמ' איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דבר הכתוב וכו' כתב המפרש בנזיר לא יטמא להם במותם להזהירו על הטומאה וכשחזר וכו' לא יבא חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת לומר לך שאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים עכ"ל הכוונה כיון דכתיב לא יטמא משמע בכל טומאה דמת איירי בין בנגיעה בין במשא בין באהל וכיון שכן למה כתב עוד על כל נפשות מת לא יבא. והרי בכלל לא יטמא הוא. אלא ודאי דרצה הכתוב לחייבו עוד משום לא יבא דאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת חייב שתים כך כוונת דבריו ונקט שאם נטמא במת וחזר ונכנס באהל שיש בו מת דמשמע דלאו בבת אחת איירי הוא לס"ד דש"ס דלקמן דקא פריך טומאה וביאה נמי הא מטמא וקאי דמשמע דנטמא תחלה במת ואח"כ נכנס לאהל המת. וקשה לי דא"כ מה שאמר הש"ס אבל טומאה וטומאה לא הוא דוגמת טומאה וביאה שמתחלה נטמא במת ואח"כ נכנס לאהל המת כך בטומאה וטומאה שמתחלה נגע במת אחר שלאחר שפירש מן המת ראשון נגע במת שני וכיון שכן למה פירש בטומאה וטומאה לא. דאיירי בעוד שהוא נוגע במת ראשון נגע במת שני דמשמע הא פירש מנית ראשון ונגע במת שני חייב וא"כ הרי שוה טימאה וטומאה לטומאה וביאה. ועוד קשה דלטעמא דפירש דבטומאה וטומאה לא משום דהא מיטמא וקאי דהמת על כתפו אבל אם פירש וחזר ונגע חייב א"כ מטעם זה גם בביאה נמי דאע"ג דהוא טמא מת חייב על הביאה ולמה צריך קרא דלא יבא לומר דאם בא אח"כ דחייב שתים. ועוד דא"כ מאי קא מקשה לקמן טומאה וביאה נמי ופירש הוא ז"ל לקמן טומאה וביאה נמי קא מיטמא ליה קודם שנאהל באהל ואמאי מחייב ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם הוה ליה טמא וכי הדר נגע אמאי חייב עכ"ל והרי לפי דבריו דלא מקרי מיטמא וקאי שא שהמת עדיין נוגע בו וכיון שפירש לא מקרי מיטמא וקאי ג"כ הכא אפי' נטמא במת מקודם כיון דפירש ממנו ונכנס לאהל המת לא מיקרו מיטמא וקאי. ועוד קשה דא"כ כד אמר רב יוסף האלהים אמר רב הונה אפי' טומאה וטומאה דאמר רב הונה נזיר שהיה עומד בבית הקברות וכו' דחשיב לה כמו שהמת מונח על כתפו דהוא דומה למה שאמר רבה אבל טומאה וטומאה לא ולהכי איתיביה אביי כהן שהיה לו מת מונח על כתפו וכו' דהוא דומה לכהן בבית הקברות וכו' וכיון שכן מאי קאמר ליה ותיקשי לך מתני' דתנן היה מטמא למתים וכו' מאי קושיא וכי לא ידע דהוא יתרץ לו דהתם איירי דמטמא וחזר ומטמא שפירש מן המת וחוזר ונוגע במת. וכי תימא דהמפרש פירש לפי המסקנא דטומא' דקאמר דלא דהוא איירי בחיבורין אבל מעיקרא לא ס"ל להאי חילוקא דלא שאני ליה בטומאה כיון שנטמא אע"ג שפירש מן המת מקרי מחולל ועמד ועל זה קא שקלו וטרי א"כ גם בטומא' וביאה היה לו לפרש לפי המסקנא דאיירי בביאה וטומאה באין לו כאחת. ועוד אחר מה שתרץ הש"ס כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין מאי קא פריך לו עוד טומא' וביאה נמי והרי טומאה וביאה לא בחיבורין הוא ולהכי חייב כמו נגע ופירש וחזר ונגע ולמאי צריך לאוקמא שבאו בבת אחת ועוד אפי' יהיה בחיבורין כך גזרת הכתוב דבטומאה וביאה חייב. ומיהו לזה יש לומר כיון דגלי לן קרא דולא יחלל יצא זה שהוא מחולל ועומד ודאי דמה שמחייבו קרא על הביאה נמי איירי באופן שאינו מחולל ועומד ולהכי מוקים שבאו בבת אחת אבל הקושיא מעיקרא ליתא כיון דבטומוא' וטומאה נמי אם נגע ופירש ואח"כ נגע דחייב דלא מקרי מיטמא ועומד ג"כ בטומאה וביאה כה"ג לא מקרי מיטמא ועומד דלאו בחיבורין הוא.