ידי דוד קא

ונראה לי דאין הדבר מוכרע לפרשכך בדברי התוספות דאם כך כוונת דבריהם היה להם לומר אלא צריך לגלח כל ראשו עמהם ולכך נראה לי לפרש דבריהם דמה שאמרו וגילח שתי שערות לבד הוא דאע"ג דהוא מראה שבא לגמור תגלחת ראשונה קא מסתפק מי אמרינן הרי גילח כל השערות שהיו במי נזירות או דילמא כיון שכבר גדלו שערו ראשו כשגילח אותן שערות לא מקריא גמר תגלחת ראשונה לפי כיון שכבר גדלו שערות ראשו הרי אותן שתי שערות לא מקרו עוד של נזירות ולא יהיה לו תקנה בתגלחת ראשו כולו:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' נזירות דין ז' שכתב וז"ל גילח והניח שתי שערות וגלח ראשו כלו וחזר יגילחו כלו עם איתן שתי השערות וכו' הרי זה קיים מצות גילוח ע"כ וכתב הכ"מ דמדברי התוספות משמע שאם חזר וגילח כל ראשו עם אותם שתי השערו' פשיטא ליה שקיים מצות גילוח ולפיכך פסק כן רבינו עכ"ל וכבר כתבתי שמדברי התוספות אינו מוכרע כן:

א"ל גילוח אין כאן שער אין כאן כתב המפרש א"ל אי אמרת גילוח אין כאן דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן עכ"ל נראה דהוה גריס בש"ס אי גילוח אין כאן שער יש כאן וכהוונה אם דגילוח אין כאן דמשמע דנחשב כאילו עדיין לא נתגלחו השערות א"כ הוי כמו שיש שערו' עדיין ואת אמר' גילוח אין כאן שער אין כאן ותרץ לו הכי קאמינא אע"פי ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן והכוונה אע"פי שהשתא הא קמן ששער אין כאן לא תחשוב להו כאילו נתגלחו שמצות גילוח אין כאן לפי שהניח שתי שערות דחל עליהם חובה לגלחם השתים וכיון שנשרה האחת ולא גילחה הרי לא קיים מצות גילוח באחת הנשארת באחת כמאן דליתא דמיא:

עוד כתב ומיהו בדיעבד שפיר דמי איכא למידק כיון דלא קיים מצות גילוח איך אמרינן ובדעבד שפיר דמי למה לא יקיים מצות גילוח דאורייתא דאפי' למ"ד דתגלחת לא מעכבא מ"מ מצוה לגלח אח"כ ונ"ל לומר דס"ל דמה שאמר גילוח אין שער אין כאן הכוונה דלא מעכב והקשה לו כשאתה אומר שפר אין כאן א"כ חשיב גילוח. ותרץ לו הכי קאמינא אע'פי ששער אינו כאן דלא מעכב מצית גילוח אין כאן דלא חשיב גילו' דשערה אחת דזהו שאמר ומיהו בדיעבד שפיר דמי דהוא בנזיר הממורט דאינו צריד העברת תער ודו"ק:

נזיר חופף ומספסף וכי' כתבו התוס' שיחוף ראשו בנתר ובאדמה וכו' הא דפירשו הכי משום דר"יש קאמר בתר הכי לא יחוף באדמה והוא בא לאפלוגי את"ק משמע דת"ק איירי אפילו באדמה מותר לחוף ולכאורה קשה דא"כ מאי קא מבעיא להו או דילמא מפני המשרת תנן. דאיך בא לאפלוגי רי"ש כולי האי דלא די דאסר אדמה דלא כת"ק אלא גם לינזור באדמה דאינה משרת משום אדמה דמשרת. הן אמת דבשבת דף נ' משמע להדיא ת"ק האי דקתני חופף לאו ביד איירי דהא התם קאמר הא נחר וחול שרי וכו' במאי אוקימתא להא דשרי כר"ש אימא סיפא אבל לא יחוף בהם שערו ואי ר"ש משרא שרי דתנן נזיר חופף ומספסף וכו' אלמא דפשיטא ליה להש"ס דחופף דקתני לאו ביד הוא אלא אפילו בנתר וחול ושרי ר"ש משום דלא פסיק רישיה הוא. ומזה קשה לי על הרמב"ם ז"ל דפירש במתני' דחופף ביד וגם הרע"ב ז"ל פירש דמחכך ביד. ועוד דלפי הך סוגיא דשבת א"כ רי"ש דאסר הוא משום דס"ל דדבר שאין מתכוין אסור כרבי יאודה וכיון שכן אמאי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' נזירות דין י"ד פסק כר"יש והלא הרמב"ם בכל מקום פסק כר"ש ועוד איכא לימדק בדברי רבינו שם שכתב וז"ל ולא יחוף באדמה מפני שמשרת חת השער ודאי ואם הוא משיר את השער בודאי גם ר"ש נמי ס"ל דחסור דהוא פסיק רישיה ועוד מדקאמר אח"כ ואם עשה כך אינו לוקה ואם הוא כר"יש דס"ל כרבי יאודה אמאי אינו לוקה ולכן אני אומר דרבינו ז"ל דייק מסוגיא דידן ממה דבעייא להו או המשרת תכן משמע דפשיטא ליה דת"ק דאמר חופף הוא ביד חאינו. באדמה ונתר וחול כמו הך סוגיא דשבת משום דא"כ חיך שייך לומר המשרת תנן. דכולי האי לאפלוגי רי"ש את"ק דת"ק מתיר באדמה המשרת ור"יש גוזר גם באדמה שאינה משרת דמניין לנו לומר כך דודאי דאם איירי ת"ק בחופף באדמה א"כ מה דבא לאפלוגי רי"ש הוא דווקא בהך אדמה דת"ק. ועוד דאיך שייך לומר דת"ק מתיר באדמה והלא פסיק רישיה הוא וליכא למימר דת"ק ס"ל דלאו פסיק רישיה הוא ור"יש ס"ל דפסיק רישיה הוא דחולקין במציאות. אלא מוכרח לומר דת"ק דווקא ביד קאמר אבל באדמה אסור דהוא פסיק רישיה וקמבעיא להו אי משרת תנן ורי"ש לא אתא לאפלוגי את"ק אלא לאורויי לן דת"ק איירי ביד דווקא דלאו פסיק הוא דאיפשר שלא ישיר או המשרת תנן דהוא גוזר גם באדמה דלא משרת ופשיטא דת"ק איירי ביד אבל באדמה דמשרת ודאי דאסור והוא פסיק רישיה אבל לא יגזור גם באדמה שאינה משרת. ורבינו פסק הכא כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר דהוא ביד דלא פסיק רישיה אבל באדמה שהיא משרת בודאי אסור כר"ש ג"כ דאסר בפסיק רישיה דלהכי דייק בלישניה וכתב מפני שמשרת את השער ודאי.