ים של שלמה על גיטין ח

הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה ה"ז מגורשת זרקו לה בתוך ביתו או לתוך חצירו אפי' הוא עמה במטה אינה מגורשת לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"ז מגורשת ופריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רבא אטו עבד למ"ד בשטר קונה את עצמו ע"י עצמו לאו ידו כיד רבו דמי אלא גיטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחת. ומסיק ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למתבי' ניהלה למחר תקף לי' עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל לקנייה ניהלי' לההיא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דתנן נעל גדר פרץ כל שהוא ה"ז חזקה והא דבעינן ותיחוד ותפתח כתוב בח"מ סי' קצ"ב ופריך לי' רב עיליש והא מה שקנתה אשה קנת' בעל' איכסיף רבא לסוף איגלי מילתא דארוסה הויא אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ל"ש נשואה גיטה וחצירה באין כאחד וכתב הרא"ש ז"ל תקיף לי' פי' רש"י ואסור לטלטל הגט ולמוסרו לה ואע"פ שרגילין לטלטל אגרת בשבת היינו משום דחזי לצור ע"פ צלוחיתו אבל גט מקצה לי' ודמי לספרא דאגדתא דאסור לטלטלו לעיל בפ' הנזקין ושטרי הדיוטות דאמרו אין קורין בהן אף לטלטלו אסור אם מקפיד עליהם לצור ע"פ צלוחיתו ע"כ ותימא לי מאחר דשרי ליתנו בשבת למה ג"כ לא יטלטלו אותו דמ"ש מאיזמל דמוקצה נמי לכ"ע משו' חסרון כיס ומ"מ היכא דמלין בו שרי לטלטלו ודוחק לומר דיש חילוק דמילה אי אפשר לדחותו למחר א"כ גט ש"מ דתקיף לי' עלמא נמי אי אפשר לדחותו ואולי מילה שהיא מצוה רבה שאני אבל העיקר נ"ל דגבי איזמל לא הי' מוקצה בין השמשות שהרי מוכן הוא למילה שתהי' באותו יום משא"כ בגט דשמא לא יתנו למחר או שימות בלילה או שמא יבריא ולא יתן הגט או לא יהא תקיף לי' עלמא ויתנהו למחר וכ"כ הרא"ש בשם הרשב"ם והשיג עליו וז"ל שגט מותר לטלטלו אלא שלא הי' יכולין להביאו אצל החולה דרך ר"ה ולא נהירא שהרי הי' יכול לעשות שליח וילך שם ויתן לה הגט ואע"פ שאסור לקנות בשבת כדאמרינן בערובין גבי בטל רשות דמקני רשות בשבתא דאסור גבי ש"מ התירו כדאמרינן בפ' מי שמת קונין מש"מ ואפי' בשבת וכן התירו לגרש אע"פ דתנינן בתוס' אין מקדשין ואין מגרשין בשבת אבל טילטול לא רצו להתיר בשבת דניחא טפי להתיר קנין כמה שמצינו שהתירו חכמים בש"מ ואפשר אם הי' הגט מונח ברשות אחרים היו מתירים גם הטילטול ע"כ פי' כל מה שאפשר לתקן מתקן מאחר דאין אנו צריכים להתיר טלטול מוקצה להדיא וכן פי' הר"ן אכן המחוור בעיני כשם שלא התירו לטלטל מטע' דאיתקצאי בין השמשות כך לא התירו לגרש כי דוחק לומר הא דתניא סתמא בתוספת' שאין מגרשין בשבת איירי דוקא בבריא וגם מסתמא אינו בנמצא שיגרש בשבת אם לא בש"מ ואינו דומה לקנין שהתירו דלא אושא כ"כ מילתא וגם הוא מעשה קל משא"כ בגרושין דמעשה רבה הוא ואושא מילתא טפי ומה שהתיר רבא לגרש הכא זייינו ע"י קנין דלא מיחזי כ"כ אבל לא שיטלטל הגט לגרש בו להדיא ומ"ה אפי' היה הגט מונח במקום אחר ג"כ אין לגרש כ"א ע"י קניין כגון שאותו פלוני יקנה מקומו לבעל המגרש ע"י אחר שיעשה בו חזקה ואח"כ יקנה הבעל לאשה ותתגרש בו והיכא שמגרש ע"י קניין צריך שיאמר לה זכי במקום זה זכיי' זו זכי בגיטך ותתגרש בו ותהא מותרת לכל אדם וכל זה היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר כגון שאותו הפלוני המונח גט בביתו אינו בכאן או שאינו רוצה להקנות את מקומו חלילה לי לחלק על רוב הקדמונים שהתירו לגרש בהדיא בש"מ כאשר כתבתי בפרק בתרא דביצה סימן ז' מצאתי שמותר לטלטל גט בשבת דאנו למדים מתוכו הלכות גיטין ואומר אני דאפשר דמיירי בגט שכבר ניתן אבל קודם שניתן אסור משום מוקצה דחסרון כיס שמקפיד עליו שלא יתקלקל וכתב הר"ן וז"ל הא דאורי להו רבא בחזק' ה"ה דאף בחליפין שרי אלא כיון דאפשר אורי להו בהכי דלא מנכרא מילתא וכן התיר ר' שמואל ז"ל לקנות מש"מ במתנות ש"מ במקצת דבעי קניין כדי שלא תטרוף דעתו עליו והכי מוכח בפ' מי שמת דגרסינן התם קונין מש"מ ואפי' בשבת ולא ליחוש לר' אליעזר שלא תטרוף דעתו עליו וה"פ קונין מש"מ ואפי' בשבת בדבר הצריך קנין כגון במתנות ש"מ במקצת דבעי קניין ואין חוששין לדברי ר' אליעזר דלימ' כי היכא דלדידיה דאמר כל מתנות ש"מ בעי קנין ובשבת לא ס"ל דמקניא ובאמירה בעלמא סגי דנימא דלדידן נמי במאי דבעי קנין דהיינו מתנת ש"מ במקצת דבשב' ליסגי באמירה דליתא מ"מ שמעינן מיני' שקונין מש"מ בשבת מאי דבעי קנין ע"כ ודברי' נכונים הן וכתב עוד ואיכא למידק בהאי סוגיא מאי קושיא דרב עיליש ורבא במאי איכסיף הא איהו דאמר בפ' חזקת דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות י"ל דגט זה לא הי' בביתו של ש"מ אלא בבית השליח שהוא היה עוש' שליח מע"ש לתת גט לאשתו והגט הי' עדיין בבית השליח וחצירו של שליח הי' ורבא אמר לשליח דליקני לה ההוא דוכתא כדי שלא תטרוף דעתו של שכיב מרע עליו וליקני לה גיטה מדין חצירה כנותן גט בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליה דקנאתו ומתגרשת בו כדאיתא בפ' המביא תנינא ומ"ה מקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה עד דמסיק גיטה וחצירה באין כאחד ע"כ:

פסק הרמב"ם והטור הביאו בנוסח האמיתי וזה לשונו כתב גט בשבת או ביה"כ בשוגג ונתנו לה הרי היא מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורש' שהרי עדים פסולים מן התורה כתבו בי"ט בזדון ונמסר לה בפני עדים כשרים ה"ז גט פסול ע"כ והאי פסול דקאמר פי' מדרבנן לפי שמודה ר"א במזויף מתוכו דפסיל דחיישינן שמא יסמוך עליהם ויתנו בפניהם ולא איירי כלל בכתבו ולא חתמו אלא דמסתמא אף בחתמו קאמר והראייה בבבא הראשונה נמי לא הזכיר וחתמו ומסתמא בחתמו קאמר ומה שהזכיר כאן בי"ט לאו דוקא קאמר אלא אף בי"ט פסול הגט וכ"ש בשבת וי"כ ולא תימא מאחר דאיכא צד למעליות' בעדי מסירה א"כ לא חשבינן כעדים פסולים ממש בפרט בי"ט והקאר"ו כתב שיש לדקדק דבבבא קמיית' לא נקט אלא כתב לא נקט חתמו וכיון דבשוגג הוא אפי' חתמו נמי ואפשר דמשום דלא מתרמו להיות שוגגים הסופר והעדים מ"ה לא נקט בה חתמו אבל קשה דאי בלא עדי חתימה איירי הל"ל ונותנו לה בפני עדים כשרים כמו שכתב בבבא שלישית ועוד איכא למידק דקתני ונותנו לה דמשמע דוקא דיעבד ולכתחלה אמאי לא והכי הל"ל ה"ז גט כשר ולא ה"ל לאדכורי נתנו לה ולא מסרו לה וצ"ע. ע"כ. ואין כאן צורכ' עיון כי בודאי איירי בבא ראשונה שחתמו העדים כדפי' והא דלא נקט ה"ז גט כשר משום דבודאי לכתחלה לא יתן לה הגט בשבת משום שלא יהנה מאיסור מלאכה בשבת בפרט היכא דאפשר ליתן לה לאחר זמן ומה שק' שלא נקט בבא שניי' הרי הגט בטל דמשמע דאפשר ליתן לה לאחר זמן ובאמת אפי' לא נתן לה הגט היום מ"מ הוא בטל ואין לו תקנה ומה שלא הל"ל נותנו לה דאי הוה בכה"ג שלא נתנה לה ומסרו לה בפני עדים כשרים בטל מאחר דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי ונהי דמודה ר"א במזויף מתוכו לענין פסול דרבנן כדפי' אבל לא היותו בטל מעיקרו אבל היכא שנתנו לה הגט בפני אותם עדים החתומים שוב אין לו תקנה והוא בטל ואפילו נשאת בו תצא והולד ממזר כי אין שם גרושין כלל:

פסק בתוך ביתה או בתוך חצרה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצירה רבי אושעיא אמר אפי' היא בטבריא וחצירה בציפורי וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והלכתא כעולא דהכי אסקא רב אשי בפ"ק דב"מ רב אשי אמר חצר איתרבאי מידה ולא גרע משליחות גבי גט דחוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו הלכך בעינן שעומדת בצד ביתה או בתוך חצירה גבי מתנה דזכות הוא לה זכין לאדם שלא בפניו ע"כ ודע שצריך נמי חצר המשתמרת לדעתה פירוש לציוויי' עם זה שעומדת בתוך בית' והנה גירסת הרי"ף והרא"ש בדברי עולא שעומדת בתוך ביתה אבל לגירסת הספרים שלנו והוא שעומדת בצד ביתה והנ' הטור תפס דברי הרי"ף והרא"ש וכתב נמי שעומדת בתוך ביתה ולבי אומר שאף לגירסא זו לאו דוקא קאמר בתוך ביתה אלא לאפוקי מר' אושעיא שאפי' היא בטבריא קאמר וכן יראה מלשון הרמב"ם שהי' בכל המקומות תופס דברי הרי"ף וגירסתו וכתב וז"ל זה שאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה ואחד ידה או חצירה או חיקה או שלוחה שעשתה ידו כידה הכל אחד הוא ואחד חצירה הקנויי' לה או חצירה המושכרת או שאולה לה הכל רשותה היא וכשיגיע לרשותה נתגרשה. הזורק גט לאשתו לתוך חצירה אם היתה עומדת שם בצד רשותה נתגרשה ואם לאו לא נתגרשה עד שתעמוד בצד חציר' ואע"פ שהיא חצר שישתמ' הגט מתוכ' שחובה לה הגרושין ואין חבין לאדם שלא בפניו וכתב הר"ן נקטינן דבעומד' בצד ביתה וזרק לה גיטה מגורשת אפי' בעל כרחה אבל אינה עומדת בצד ביתה אפי' זרקו לה מדעתה מסתברא דאינה מגורשת דליכא למימר דכיון שהיתה מחזרת להתגרש זכות הוא לה מגורשת דהא איכא למימר שמא חזר' בה וכתב בחדושי הרשב"א ז"ל בלשון הזה אבל אם נתנו כבר בחצירה שהיא משתמרת וא"ל הא גיטך בחצירך ואמרה תזכה לי חצרי כזו נראה דמגורשת ומצאתי בירושלמי דמכילתא בפ"ק נותנים לה את גיטה ואמרה תזכי לי חצירי שבעכו אמר ר' חנינא נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה אלמא כענין זה זכתה לה חצירה ומגורש' אלא א"כ תדחה דר' חנניא כר' אושעיא ס"ל והראשון נראה עיקר ולא עוד אלא אפי' לא נתנו לה שם עדיין אלא שאמר' היא זרוק לי גיטי בחצרי, ותזכי לי חצרי משמע לי דמגורשת דהא חצר לא גרע משליחות כדאיתא בפ"ק דב"מ ובשליח דכוותייהו מגורשת בממנה שליח לקבלה ע"כ ולירושלמי דקאמר נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה ובכה"ג בתרא הוא שאמרה היא מתחלה זרוק לי גיטי ותזכי לי חצרי ואח"כ זרקו לה שם דאלו בכה"ג קמא שהרב ז"ל מחשב יותר דהיינו שנותנו כבר בחצירה ואח"כ אמרה תזכי לי חצירי שבעכו לא ידעתי האיך היא מתגרשה דהא בשעה שזרקו שם חצר לא הוי שליח דיד' ואין לך לומר שיהא אלא כאלו נתנו לה לפקדון ובתר הכי כי אמרה תזכי לי חצרי שבעכו היכא מתגרשת והא בעינן שיאמר לה ה"ז גיטך ואם כשאמר לה כן לאחר שאמרה תזכי לי חצירי הרי היא כאומרת מתחלה תזכי לי חצירי ואח"כ זרקו לה דהיינו האי גוונא בתראי שבדברי הרב ז"ל ע"כ ויפה השיג עליו שכל כה"ג בענין קמא שאינ' מגורשת מאחר דק"ל כעולא ומ"מ לחומרא ולא לקולא ולא להתירו כה"ג ליבום מאחר שיצאו, הדברים מפי הרשב"א להתיר בכה"ג וה"ה נמי שלא להתיר כגוונא בתרא אף שהר"ן לא השיג עליו בזה ועדיפא לי' מ"מ מאחר דלסברת הרשב"א עדיפא לי' כגוונא קמא וכן הוא נראה דרך הפשוט ראוי להתיר כגוונא קמא א"כ כגוונא בתרא אין להתירה וכן יראה מדברי הרמ"ה שהביאו הטור וז"ל אם נתן הגט בחצירה ואח"כ באה שם ואמר לה ה"ז גיטך אע"פ שעדיין הגט שם אינה מגורשת עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגר' בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכה וכן גיטה וחצירה באין כאחד בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה ואע"ג דאזלה בתר הכי והדר אתיא ואקני לה החצר בתר דפי' ואמר לה ה"ז גיטך ה"ז מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחלה וסוף וה"ה בחצר דידה בעינן דתהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה"ז גיטך ואם לא סמוכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה ע"כ יראה מדבריו שאין שום היתר בקבלת הגט בחצר כ"א בסמוכה בתחלה וסוף וכן עיקר אכן מה שכתב עד שתטלנו משם לא נהירא כלל דס"ס הוי כמו טלי מעל גבי קרקע מאחר שאינה מתגרשת בקבלת החצר ע"כ נראה שצריך הוא ליטלנו משם ויחזור ויתננו לידה כמו שכתבנו לעיל בפ' ב' סימן כ"ז גבי עבד ע"ש עוד כתב הר"ן בשם הרשב"א דהיכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה ואינה עומדת בצד ביתה מסתברא במקום יבם הויא לה מגורשת דהא מספקא לן בפ' האשה שלום מזכה גט לאשתו במקום יבם אי מהנה דדלמא זכות הוא לה הלכך בחצירה נמי חולצת ולא מתייבמת והיכא דקיימה בצד ביתה וזרקו לה בצד ביתה ושלא מדעתה אפשר לומר דמגורשת אי זרקו לה בפני עדים ואמר להו ראו גט שאני נותן לאשתי דומיא דידה מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא שהעיד על חרשות שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ולא דמי דהכא אית לה יד לזכות וכיון דאית לה יד אף חצירה קונה לה כידה ועוד כתב וכן נמי צ"ע אם זרקו לה בחצירה שהיא עומדת בה והיא ישנה אם היא מגורשת דאיכא למימר דלא עדיפא מידה ומסבר' דהואיל ואין לה יד אין לה חצר ע"כ וכן יראה להחמיר:

מסקינן ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימה בחצר אבל גיטא נפל בפיסלא פי' אחתיכת עץ אמר רב יוסף חזינן אי הויא ד' אמות על ד' אמות פלג לי' רשותא לנפשי' ואי לא חדא רשותא היא ומוקי בחצר דידי' ואושלה מקום לקבלת הגט וחד מקום מושלי אינשי שני מקומות לא מושלי ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה אבל גבוה עשרה אע"ג דלא הוי ארבע אמות ולא אמרן אלא דלית לי' שם לווי אבל אית לי' שם לווי פי' שם לעצמו שלא נקרא סתם חתיכת עץ אע"ג דלא גבוה עשרה ואע"ג דלא הוי ד' אמות חשוב ולא בטיל וכתב הר"ן וז"ל מדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' גרושין נראה דוקא כגון שזה הפיסלה הוא רחוק מד' אמותי' אבל אם הוא בתוך ד' אמותי' מגורשת דכל תוך ד' אמותי' חד מקום הוא וצ"ע מנין לו זה וכבר השיגו הר"ם הכהן גם המ"מ תמה עליו בזה דמנין לו ואעתיק לך לשון הרמב"ם השאילה הבעל מקום בחצירו ולא ייחד לה וזרק לה הגט והגיע לד' אמות שלה שהיא עומדת בהן ה"ז מגורשת נתגלגל ונפל ע"ג קורא או ע"ג סלע רחוק ממנה אם המקום שנפל עליו אין בו ד' אמות על ד' אמות ואינה גבוה עשרה ואין לו שם לווי הרי זה לא חלק רשות לעצמו כאלו הוא והיא במקום אחד ואם יש שם אחד מג' דברים אלו חלק רשות לעלמו ומקום אחד כו' כתב המ"מ וז"ל שאם זרקו לה ברחוק ד' שהיא על ד' וכו' שהוא בתחלתו נח תוך ארבע אמות שהיא עומדת ואחרי נח ברחוק ד' אמות אינה מגורשת ויהי' הטעם מפני שהשאילה מקום בחצירה אין קונה לה אלא בקירוב מקום שהיא עומדת בו שהרי בחצר שלה אינו קונה לה הגט אלא בעומדת בצידה כמו שכתבתי ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקו' מושאל לה ושאר החצר אינו מושאל לה נמצא שאינה בצד המקו' המושאל לה והאיך תתגרש בו לא עדיף ההיא מחצירה שאינ' מתגרשת אלא בעומדת בצידה או שמא דעתו הוא שכל שנפל במקום שיש ד' על ד' או שהי' גבוה י' טפחים או יש לה שם לווי ולא אמרו שאינה מתגרשת כשנפל על מקום כזה אלא כשנפל רחוק ממנה וזה שכתב או ע"ג סלע רחוק ממנה לומר שאם הי' קרוב לה בכל גוונא מתגרש' ואיזה תהא כוונתי לא ידעתי מאין הוציאו וכו' וכתב שדעתו מסכמת לפי' הראשון ואני אומר שדעתי מסכמת לפי' השני כאשר הבין אותו הר"ן ועתה יש טעם מאחר ששאל לה מקום בסתם כל ד' אמות שהי' עומדת אם נפלה הגט בתוכו הוי כאלו נפל מתוך ד' אמות שלה או בתוך ד' אמות שהיא עומדת אם נפל הגט בידה או אפי' נפל הגט בפיסלא מתגרשת בודאי אפי' לא הוי פוסל שלה דס"ס נח בתוך ד' אמות אכן מאחר שהאחרונים השיגוהו אין להקל בדבריו אלא להחמיר:

פיסקא ואפילו הוא עמה במטה אמר רבא לא שנו אלא במטה שלו אבל במטה שלה מגורשת תניא נמי הכי ר"א אומר במטה שלו אינה מגורשת במטה שלה מגורשת ופריך ובמטה שלה מגורשת ש"מ כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח פי' ובפ' הספינה בעיא היא ולא איפשיטא לא צריכא במטה דגבוה עשרה והאיכא מקום כרעי אמקום כרעי המטה לא קפדי אינשי וכת' הרא"ש מדברי התו' פי' באשתו משמעע דבאחר אפשר דקפדינן אפי' בכה"ג. תו מסיק לתוך חיקה או לתוך קלתה כו' אמאי כליו של לוקח ברשות המוכר הוא אמר רב יהודא אמר שמואל כגון שהיתה קלתה תלוי' בה וכן אמר ר' אליעזר אמר ר' כגון שהיתה קלתה תלויה בה ור' שמעון בן לקיש אמר קשורה אע"פ שאינה תלוי' בה רב אדא בר אהבה אמר כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה רב משרשיא בר רב דימי אמר כגון שהי' בעלה מוכר קלתות ר' יוחנן אמר מקו' חיקה קנוי לה מקום קלתה קנוי לה אמר רבא מ"ט דר' יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקו' קלתה תניא נמי הכי זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה או לכל דבר שהוא כקלתה ה"ז מגורשת לאתויי מאי לאיתויי טסקא דאכלי בה תמרי ע"כ בסוגיא ומדתני בברייתא לתוך דבר שהוא כקלתה ולאתויי טסקא ש"מ להדיא דכליו של לוקח ברשות המוכר לא קנה דאי קנה לא צריך לאתויי טסקא דפשיטא מאחר שהוא בכליה שקנתה ודוחק לומר דברייתא נמי מספקא אי קנה או לא קנה ואף שדעת התו' כן דמ"ה לא פשיט הבעיי' בפ' הספינה ומ"מ אני אומר מאחר שמצינו כמה פעמים בעיות שלא נפשטו במקום שאילת' ובסוגיא אחרת נפשטו אף הכא כן והיינו דהתם בעי לאיפשטי ממשנה דלתוך קלתה וכו' ודחי ע"ש ולא אייתי הברייתא דאייתי הכא מ"ה לא נפשטו אבל הכא דאייתי בריית' כוותי' דר' יוחנן נפשטה האבעי' ומצאתי כדברי בפי' הר"ן שכתב וז"ל ומסקינן כר' יוחנן דאמר דהיינו טעמא לפי שאין אדם מקפיד ותנאי כוותי' הלכך נהי דבפ' הספינה איבעיא לן כלי של לוקח ברשות מוכר אי קנה אי לא קנה ולא איפשיטא סוגיא דהכא מוכח דלא קנה ע"כ:

מתניתין אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וממילא לדידן נמי צריך לומר והרי את מותרת לכל אדם וכתב הטור בשם הרמ"ה דוקא דאמר לה כנסי דמשמע לשם פקדון דעלמא אבל אם אמר לה מעיקרא ש"ח זה מיגו דקני' לי' בנתינה לצור ע"פ צלוחית אע"ג דאמר לה בתר הכי ה"ז גיטך לא תקנת' עד שיטלנה ממנה ויחזור ויתננו לה והיכא שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי חזר ואמר כנסי ש"ח זה הוא בפ' הניזקין וכתבתי כל הצורך בפ' חרש סי' ה', נתן לה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך בברייתא פליגי ר' ורשב"א דר' ס"ל שרי לו באמיר' לחוד ורשב"א ס"ל עד שיטלנו מידה ויאמר לה כו' מ"מ הלכה כסתם משנה ועוד הלכה כר' מחבריו וא"צ לחזור ולטלה הימנה וכתב הטור בשם הרמ"ה דה"ה אם מסר מודעא על הגט ונותנו לה ואח"כ בטל המודעא מרצונו דקאמר לה התגרש בגט שנתתי לך כבר א"צ לחזור וליטלו ממנה כיון שמכח נתינות הבעל בא לידה אע"ג דמעיקרא לא הוה בדעתו ליתנו לה בתורת גרושין כתב הרא"ש וז"ל דישנ' גרעה מחרשת דישנה לית בה דעת כלל והר"ן כתב דטעמא דלא הוי גט היינו משום דבעיא מקום המשתמר וכשהי' ישינה לא משתמר וכיון דהאי טעמא הוא אין ספק שאם נותנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישינה מתגרשת דהא משתמר עכ"ל וכתב מהר"י קארו ז"ל ונראה דגם לדעת הרא"ש שפי' דטעמא משו' דישינה דלית בה דעת כלל שלחה שליח קבלה שלה הרי ידו כידה וכיון שיש לו דעת מגורשת וע"כ יש לומר כן לד"ה שאל"כ לא הי' לנו להכשיר שליח קבלה אלא א"כ ידענו שהיתה ניעורה בשעת קבלת הגט ואם אין הבעל במקו' ההוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו וסתם שליח קבלה כשאין הבעל והאשה במקום אחד הוא כו' ופשוט הוא וכתב הרמ"ה ז"ל ואין הגט בידה בשעה שניעור' אינו גט עד שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך וכו' מסתברא דמה שנתן לידה בשעת שהיא ישנה אינה נתינה כיון שנפל מידה בשעה שניעורה אע"פ שנפל קודם שניעורה כגון שנפל מידה בעודה ישנה אע"פ שחזרה ולקחתו אינו גט עד שיחזור בו וכן איתא בטור והנ' מה שכתב הרמ"ה נתינה בשעת ישנה אינה נתינ' כו' ה"ק אינה נתינה שראוי להתגרש בו דהא אינה ראוי' להתגרש עתה וגרועה מחרשת אבל מ"מ הוי שפיר נתינה לעניין נתינת הבעל דהוי שפיר ונתן בידה שהרי אם לא נפל מידה א"צ ליטול מידה ולא הוי טלי מעל גבי קרקע כו' וכתב הטור וז"ל ואם לא אמר לה ה"ז גיטך אפי' אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לך אינו כלום ופשוט הוא ומסיק מצאתו לאחוריו כי אמר לה הא גיטך מאי הו' הוה לי' טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום אימא ששלפתו מאחוריו והא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דערק לה חרצי' ושלפתו פי' עקום מתניו לקרב אלי' הגט והוי כאלו קרב לה את ידו והיא לקחה הגט מתורה אבל אם היתה ידו פתוחה והגט מונח עלי' ולקחתו משם והוא לא קרב ידו אליה אין זו נתינה ואינה מגורשת אבל אם אחזו בראש האחד והושיטה לה ולקחתו בראש השני ה"ז גט דהוי כשלפתו ור"ח ז"ל פירש, כגון שהי' הגט דבוק במתניו וצמצם מתניו ונתחלחלו ונטלתו הוי כאלו נתנו לה הוא ונרא' דגם ל"ל לפירושו שקירב עצמו אליה דאל"כ אם היה הגט סגור בידו ופתחה ידו ונטלתו הוי גיטא ולהך פירושו אם הית' ידו פתוחה וקרב אלי' ונטלתו לא הוי גיטא דבעינן תרי שיסיענה בנטילתה וגם שיקרב הגט אליה ע"כ ויש לחוש לדברי ר"ח והרא"ש שהביא דבריו להצריך שניהם אבל מ"מ אין להקל נמי כפירוש הראשון שאם עקום מתניו וקרב אלי' לא ס"ד שלא יהא גט כלל ותהא מותרת ליבום או לכהן או אם היא ערוה לפטור צרתה אלא חיישינן דגט מעליותא הוא כדעת רש"י והרמב"ם תו מסיק אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ו ומשמרתו ה"ז גט ניעור אינו גט דהוה לה חצר המשתמרת שלא לדעתה ופריך ישן ומשמרתו ה"ז גט אמאי חצר המהלכת היא כו' וכ"ת ישן שאני והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה כו' והלכתא בכפות מהכא דכפות וישן מהני וכן דעת ה"ג ורוב הקדמונים וכ' אהני כ' כל הצורך לעיל פרק ב' סי' כ"ז:

מתניתין הית' עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מרצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לעניין קידושין וכן לענין החוב אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב מחצה על מחצה יחלוקו ופריך ה"ד קרוב לו אמר רב ארבע אמות שלה זהו קרוב לה ארבע אמות שלו זהו קרוב לו ואפי' האשה בד' אמות שלו כיון שהוא קודם לתוכו זכה בה והן שלו ומחצה על מחצה שבודאי אי אפשר לצמצם ששניהם כאחד מסיק רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו בשתי כיתי עדים אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו ור' יוחנן אמר קרוב לו שנינו אפי' מאה אמה וקרוב לה שנינו אפי' מאה אמה ה"ד מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא לדידי מפרשי לי מיניה דר' יוחנן הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשומרו זהו קרוב לה שניהם יכולין לשומרו שניהם אין יכולין זהו מחצה על מחצה והנה בסוגיא הזכיר שניהם יכולין לשומרו או שניה' אינם יכולין לשומרו זהו מחפי' על מחצה והרא"ה לא הזכיר אלא שניהם יכולין לשומרו משו' דקשיא לי' היכא דשניהם אינן יכולין לשמרו כל עיקר פשיטא דאינו כנותן כלל ואפילו בתוך ד' אמות אם היא אינה יכולה לשמרו אינו גט דלא קנה לה ד' אמות אלא דיכולים לשמרו אם שניהם אינם יכולין לשמרו היינו כל אח' אין יכול לשומרו אלא שניהם יחד וזהו לא גרע משניה' דיכולין לשומרו דמגורשת ואינו מגורשת אבל אם היא אינה יכולה לשמרו ביחידי אלא עמו והוא יכול לשמרו לבדו נראה דזו אינה בכלל שניהם יכולין לשומרו אלא אינה מגורשת כלל וכן נמצא במקצת תו' וכתב הרא"ש וז"ל ור' יוחנן לא אתי לאפלוגי אדרב דשפיר אית לי' דאם זרק הגט לתוך ארבע אמותיה שהיא מגורשת דהא ר"י גופא קאמר בפ' שני דב"מ קטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות דיליף ממציאה מגט אלא דלשון קרוב לה לא משמע לי' לפרושי בד' אמות דמשמע אפילו רחוק ממנה הרבה וגם מחצה על מחצה אינה מתפרשת יפה אליבא דרב לכך נראה לו לפרש קרוב לו אפי' מאה אמה ומשום עגונא תקנו חכמים בגיטין וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכך אמר ר' יוחנן בגיטין אמרו ולא לדבר אחר ע"כ ובענין זה פי' הר"ן ומכל מקו' צ"ל דאיכא חילוק בין ד' אמות לחוצה לה דהיכא שהיא עומדת בתוך ד' אמות שלה והוא חוצה ואפי' הוא יכול לשומרו כמו היא מגורשת ולא אמרינן דהוי כמחצה על מחצ' אלא שאף היא אינה בתוך ד' אמות וכן איתא בתו' וכתבו עליו ואף דרב אשי דהוא בתראי אמ' בר"ה לא תקנו ד' אמות ודוחק לומר דהכא איירי בסימטא או בצידי ר"ה אלא התם באינה יכולה לשומרו והכא איירי ביכולה לשומרו ומסיק אמר ליה שמואל לר' יהודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה אמר לי' רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואצרכוה חליצה וכתב הרא"ש וז"ל שמואל לאו לפרושי מתני' אתא דאי לפרושי מתני' אתא א"כ לא הל"ל א"ל שמואל לרב יהוד' אלא הכי הל"ל ושמואל אמר כדי שתשוח ותטלנו זה קרוב לה כדי שישוח ויטלנו זהו קרוב לו שניהם יכולים לשוח וליטלו זהו מחצה על מחצה אלא שמואל מודה אם זרק לה גט לתוך ד' אמותי' והוא עומד חוץ לד' אמותי' שהיא מגורשת דליכא מאן דפליג אהא דארבע אמות של אדם קונות לו וכ"ש בגט משום עיגונא וכן מוכח לקמן דרב יהודא אית לי' ארבע אמות לענין גיטא דאמר רב יהודא לקמן הית' ידה עשויה כקטפרס וזרקו לה אינה מגורשת ופריך הש"ס אמאי והא קנפיל לד' אמות דיד' וצריך לאוקמא בעומדת על גב הנהר אלמא דקים לי' לתלמודא דר' יהודה אית' לי' ד' אמות לענין גיטין וגם אדר' יוחנן לא פליג אלא שמואל אמר לתלמידו שראוי להחמיר אם שניהם עומדין תוך ד' אמות אע"פ שקדמה האשה לתוכו וזכתה בהן שאינו גט אלא קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו לפי שפעמים שהאיש יקרב לתוך ד' אמות וגם אם הם חוץ לד' אמות אלא שהיא יכולה לשומרו ולא הוא אין לסמוך על זה שלפעמי' הוא יוכל לשומרו ולא היא או שניהם יכולין לשמרו ובקל יבא לידי קלקול הלכך ראוי להחמיר בכל אלו עד שתשוח ותטלנו ואתה תחמיר יותר עד שיבא הגט לידה והלכה כשמואל דמחמיר היכא דשתיהן עומדי' בתוך ד' אמות או חוץ לד' אמות אבל אם זרקו לתוך ד' אמותי' והוא עומד לחוץ ד' אמותיה בהא מודה שמואל דמגורשת כך נראה לפרש שיטה זו אבל רב אלפס ז"ל כתב ה"ד קרוב לה אמר שמואל לרב יהודא כו' ולא הביא דברי רב ור' יוחנן משמע דס"ל דשמואל לפרושי מתני' קאתי ותימא היכי פסק כוותי' דשמואל והא ק"ל כרב באסורי ועוד דהלכה כר' יוחנן בכל מקום נגד רב ושמואל ועוד דרבי יונתן ס"ל כר' יוחנן וגם תניא כוותי' לכך אני אומר רב אלפס שכתב ה"ד קרוב לה וכו' ודילג דברי רב ור' יוחנן משום דס"ל הלכ' כשמואל שמחמיר ולא בא לפרש המשנה ולא חשש להאריך בדברי האמוראים המפרשין המשנה מ"מ צריך לדקדק מאחר ששמואל בא להחמיר כדי שתשוח ותטלנו ואח"כ בא לומר שלא לעשות מעשה עד שיבא הגט לידה הני תרי חומרא הכי אשכחן ונ"ל דחומרא ראשונה הוא להתיר לכל הפחות בדיעבד היכא שאי אפשר לגרש שנית שתנשא בזה הגט אבל לעשות מעשה להתיר בגט זה לכתחלה לא יעשו אפי' הי' קרוב לה בכדי שתשוח ותטלנו אלא עד שיבא הגט לידה וכתב הרא"ש וז"ל חז"ל כתב קבלנו מרבותינו דאפי' זרק לה הגט בחציר' לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה וגרסינן נמי בירושלמי המחוור שבכולן עד שיתן לה גיטא לידה ודבריו תמוהין דהאיך נלמד מחומרא זו שנחמיר גם בחצירה דהא רבא דהוא בתראה עביד עובדא בחצירה גבי תיזיל איהי ותיחוד ותפתח וגם סתמא דתלמוד' פשיטא לי' דארבע אמות זוכות לה בגט גבי היתה ידה עשויה כקטפרס והירושלמי שהביא קאי אקרוב לה ואקרוב לו דהכי איתא בירושלמי תניא ר"א אפי' הוא קרוב לה מלו ובא כלב ונטלו אינה מגורשת שמואל כהדא דר' אלעזר המחוור שבכולן עד שיתננו לידה וכן לענין קידושין עכ"ל ולכאורה הי' קשה בעיני דברי הרא"ש שחולק על ר"ח כולי האי אפי' בד' אמות דסתמא דמילתא לכאורה בד' אמות איירי דומיא דמתני' אף לשמואל מאחר שלא מצינו דפליג על רב דמוקי מתני' הכי וכן בתו' אינם חולקים על ר"ח אלא במה שכתב דאפי' חצר לא מהני גם לשון כדי שתשוח ותטלנו יראה דבד' אמות איירי ולא מהני אלא בכדי שתשוח ולכתחלה עד שיתננו לידה אכן אי דייקת לא קשה מידי אלא כשהוא נמי עומד בתוך ד' אמות שלה אפי' היא קדמה וזכתה ואפשר שהיא יכולה לשמרו ולא הוא אפ"ה לא מהני ד' אמות אבל אם הוא אינו עומד כלל בד' אמות של הגט אבל בתוך ד' אמות שלה לחוד והוא משתמר על ידה הוא כמו חצר וא"צ קבלת ידה וכן הוא בדברי הטור כמו שפיר' ומ"מ מאחר שיצאו הדברים מפי ר"ח אין לחלוק עליו בלכתחלה שצריך קבלת ידה ממש בכל מקום וזהו לשון הטור והוא קצת מדברי הרמב"ם הלוה מעות מחבירו הם באחריותו עד שיגיעם ליד המלוה או ליד שלוחו ואם זרקו בפניו ונאבדו חייב לא מיבעיא סתם אלא אפילו א"ל זרוק לי חובי וזרקו קרוב למלוה ונאבדו חייב דמסתמא זרוק ושמור קאמר ליה אבל אם אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפי' רחוק ממלוה ונאבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשוהו בכך ואם א"ל זרוק לי חובי בתורת גיטין אז יש לו דין גט זרק בד' אמותיו של מלוה ונאבדו פטור שכבר זכה בו זרקו חוץ לד' אמותיו אם יכול לשומרו אפי' הוא רחוק ממנו הרבה זכה בו ונפטר הלוה ואם הלו' יכול לשומרו ולא המלו' אז לא יצא עדיין מרשותו וחייב ואם שניה' יכולים לשומרו אז היא ברשות שניהם ואם נאבד משם נאבד משניהם וכתב עוד בשם הרמב"ם דכ"ז מיירי בסתם שלא גילה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלם לפיכך אם זרקו לו ונאבד חייב שאומר לו אלו נתתים לי הייתי שומרם אבל אם אמר הלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו אם הוא במקום שמלוה משתמרת שם נפטר ואינו צריך להביאם לב"ד דפרעון בע"כ הוי פרעון וכן נמי כי אמר לו הנה מעותיך צרורים ומונחים בביתי ובא וטול מעותיך והלה מסרב בו ונגנבו או נאבדו הלוה פטור אא"כ פשע בהם ונגנבו או נאבדו ע"כ ונראה בעיני דהאי וכן עוד שכתב שאינו מדברי הרמב"ם גם המגיד משנה מביא דבריו כמו הטור ובבא זו לא הזכיר וכן בתשובה שכתב הרמב"ן:

אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ופריך איתבי' ר' אבא וכן לענין החוב אמר זרוק לי חובי כו' לא צריכא דאמר לי' זרוק לי חובי בתורת גיטין א"ה מאי למימרא מהו דתימא מצי אמר לי' משטה אני בך קמ"ל וכתבו התו' אהא דמקשה אי הכי מאי למימרא וא"ת אדרבה תקשי לי' אמאי קרוב ללוה חייב לוה כיון דאמר זרוק חובי ותיפטר קרוב ללוה נמי ליפטר וי"ל דמיירי מסתמא שמפרש לו שיזרוק לו למקום שיוכל לשומרו הוא ומסיק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורש' וכ' הרא"ש פר"ת כגון שהגט כב' והמשיחה דקה דאי משוך לי' לגבי' מפסיק בענין זה פירש הר' יוסף בשם הרשב"ם דמיהדק קשר יפה ולא איפסוק כשיביאנ' אצלו אבל אם קפצ' ידה ומחמת זה יפסוק החוט כשהוא מושך לא מיקרי נתינה ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה קרינא בי' שפיר ונתן אע"פ שהיא גמרה הנתינה וכן לעיל בפ"ב אל תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פלוני ואמרינן כי מטה התם אגרשה לה ומסתברא אפילו הוציאה הגט מרשותה בינתיים ושוב נטלתו ובאה לאותו ב"ד אע"פ שבנטיל' האחרונה לא בא הגט לידה מיד הבעל כיון דתחילת נתינתו להתגרש נתנו בידה ונתן קרינא בי' ולא טלי גיטך מעל גבי קרקע הוא וכן האומר לאשה ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום דמיבעי' בפ' הכותב אם הניחו בצידי ר"ה אי הוי גט אבל אם נטלתו וישנה בידה בסוף שלשים יום משמע דמגורשת אע"פ שמעצמו' גומרת הנתינה ונ"ל דלא דמי דהתם מעיקרא נתינה מעליותא הוא אעפ"י שיש הפסק בנתיי' במ"מ כשיגיע הזמן והגט בידה מגורש' ע"י נתינה הראשונה אבל הכא מעיקרא לא הוי נתינה דכל זמן שידה פתוחה יכול לנתקו ולהביאו אצלו וכשקפצה ידה הרי היא עושה כל הנתינה ע"כ א"כ הסכים לדעת ר"ח כל שיכול להביא הגט אצלו במשיחה שבידו כשהיא לא תסגור את ידה אינה מגורשת וכ"כ הטור שהסכים הרא"ש לסברת ר"ת והאי ר"י שהזכיר כמדומה שאינו ר"י בעל התו' שלנו שבתו' כתב וז"ל ונראה דלא מיירי כשהיתה ידה פתוחה ולאחר שנתן הגט בידה קפצה ידה דא"כ אפי' אין יכול להביאו אצלו אינה מגורשת כיון דבשעת נתינה הי' יכול להביאו אצלו ומה שקופצת ידה אח"כ זה אינו עושה הבעל אלא היא וה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע ואינו גט אלא נראה לר"י דאיירי שכבר היתה קפוצה והוא תחב הגט לתוך ידה ואם תחוב כ"כ בחוזק עד שאינו יכול להביאו אצלו הוי מגורש' ור"ת מפרש דבידה פתוחה איירי שפיר ואם אינו יכול להביאו אצלו היינו כשהגט כבד ואם ימשוך אצלו תינתק המשיחה ואומר אני ר"י שהוזכר בתו' הוא ר"י אחר פירש היינו ר"י שהוזכרו בתו' הוא ג"כ על דרך הנכון ואפשר אף ר"ת מודה לזה וכתבו עוד בתו' וז"ל וצריך ליזהר שתהא יד האשה פתוחה עד שיניח כל הגט בידה דאם תקפוץ ידה בעוד שהבעל אוחז בראש הגט בידו לא הוי גט דהוי כמו גט בידה ומשיחה בידו ונראה דכשר דלא גרע מערק לי' חרצי' ושלפתו דהוי גט אע"ג דביד הבעל להדק מתניו שלא תפול והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ וכן כתוב בסמ"ג והוא הנכון להחמיר לכתחלה:

מתניתין היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף ה"ז מגורשת וה"ה ברישא כיון שהגיע לאויר הגג כו' והא לא מינטר אמר רב יהודא אמר שמואל בגג שיש לו מעקה עסקינן. עולא בר מנשיא משמי' דאבימי אמר הכא בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן דכל פחות משלשה סמוך לגג כגג דמי והוא מלמעלה והיא מלמטה מוקי רב יהודה אמר שמואל כגון שמחיצות התחתונים של חצר עודפות על מעקה של גג דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר ומש"ה בעינן עודפת דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה ויפול לחצר ומסיק לא שנו אלא שנמחק דרך יריד' כשזרקו כלפי מעל' כדי להעבירו את המעקה לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד אבל נמחק דרך עליי' אע"פ שיצא מאויר הגג לאויר החצר ומחיצות התחתונות עודפות אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה ותו מחלקינן בגמרא הא דנשרף ל"ש אלא שקדם זריקת הגט לדליקה אבל קדמה דליקה לזריקת הגט לא מ"ט מעיקרא לשריפה קאזיל ומ"מ אם בא תוך ג' לארץ אפילו לא עומד לנוח ס"ס הוי כלבוד וכאלו נח ולרמב"ם יש לו שיטה אחרת ומפרש נמחק או נשרף במשנה דוקא אסיפא ולא ארישא וברישא כל היכא שנמחק ונשרף קודם שיגיע לידה לא הוי מגורשת ודחק הר"ן והמ"מ ונלאתי להביאם כי הוא דבר שאינו מצוי:

אמר רבא ג' מדות בגיטין פי' שחלוקין דיני גיטין משאר דיני שבת הא דאמר ר' קלוטה כמי שהונחה דמי ופליגי רבנן עלי' ה"מ דפליגי רבנן לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא מינטר והא דאמר רב חסדא נעץ קנה ברה"י וזרק ונח על גביו אפי' גבוה ק' אמה חייב פי' דהויא לה הנחה ברה"י שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אע"ג דאויר ר"ה אינו למעלה מעשרה ה"מ לענין שבת אבל הכא משום אנטורי הוא והא מינטר כך הוא גירס' הרא"ש ובגמרא שלנו גרסינן טרסקל וכתב הרשב"א דחידוש הוא כלומר אפי' טרסקל לא חשבינן לי' כמינטר אבל לענין שבת בלא טרסקל חשיב כרה"י כו' והא דאמר רבה אמר שמואל לא יעמוד אדם על גג זה וילקוט מי גשמים מגגו של חבירו שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה ה"מ לענין שבת אבל הכא משום קפידא הוא וכולי האי לא קפדי אינשי פי' אע"פ שאמרו חד מקום משאיל תרי' מקומות לא משאיל מ"מ אם השאיל חד גג ונפל על הגג שני לא אמרינן דהאי מקום לא משאיל לי' דכולי האי לא קפדי אינשי בפרט מאחר שאין תשמיש רגיל בגגין ולא קפדי וכתב הר"ן וז"ל כך פירש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל מפרשה בפ"ה מהל' גרושין בשגג אחד שלה והאחד מאיש אחר דומיא דהא דשמואל דלא יעמוד אדם בגג זה כו' ע"כ ולא סיים דבריו ולא הכריע ביניהם וכך הוא לשון הרמב"ם היתה עומדת על גגה וזרקו לה ונפל לגג אחר סמוך לה אם יכולה לפשוט ידה וליטלה ה"ז מגורשת שאע"פ שדיורין חלוקין מלמעלה כשם שהן חלוקין מלמטה אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה ע"כ ויפה כתב דא"ל דאיירי בגג של חבירו אין הענין שוה שכתב מגיטין לנדון דשבת דאיירי בשני בעלי בתים והכא איירי בבעל בית אחד גם הטור הביא דברי הרמב"ם באחרונה משמע דהכי ס"ל:

תו מסיק אמר אביי שתי חצירות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות וזרקו לה כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה נגד הפנימית ה"ז מגורשת מ"ט פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מנטרה ופי' התו' שדוקא שחצר החצונה יש לה נמי מחיצה גבוה מפסקה בגגה לפנימי אלא שיש לה לפנימה מחיצה קטנה בפני עצמה דאל"ה הא לא משתמר אויר הפנימי משום בני החיצונה א"נ אפי' בלא מחיצה גבוה מבפנים איירי אלא שיש לה מחיצה גבוה מבחוץ וכן דעת רוב המחברים ואי לא דמסתפינה מחביריי אמינא דדוקא בכה"ג שאין לחצר החיצונה עוד מחיצה שמפסקת לפנימית דאי בכה"ג דחזינא דפנימית מינטר באפי נפשה והחיצונית באפי נפשה שהרי פנימית לא היתה צריכה למחיצתה וכן חיצונה למחיצות הפנימית ודוקא כשאין מחיצה חצונה אלא מבחוץ א"כ חצונה. סומכת אמחיצה של פנימיות מ"ה אמרינן לענין גבוה המחיצה של חצונה שהפנימית סומכת עלי' מאימת אנשים שבחוץ והיינו שפירש"י שפיר שמחיצה החצונה משתעבדת לפנימית ובחנם פי' תוס' על פי' רש"י משתעבדת לאו דוקא קאמר כו' דלאו בשיעבוד ממש קאמר אלא כמו שפי' ואיירי שהיא. עומדת בצד חצירה כו' משא"כ בקופות קופה זו בתוך זו פנימית שלה והחיצונה שלו וזרקו לה אפילו הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת מ"ט דהא לא נח פירש"י לפי שאין מחיצו' כלי עשוין לאוירן דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו ע"כ והנה תו' הבינו דעתו דס"ל אין אויר כלי קונה והקשו עליו ופירושו דזו לא נח באויר הפנימית אבל הגיע לתוך אויר חלל פנימית דכ"ע מודה דהוי גט דאויר כלי קונה קודם שנחו ואני אומר דאף רש"י לא עלה בדעתי בע"א ואין להאריך ופריך וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא הכא במאי עסקינן בקופה שאין לה שוליים פי' דפנימית מונחת על גבי קרקע:

מתניתין ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה במאי קמפלגי ב"ש סברי לא אמרינן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סברי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה שמא ישהא את הגט שנתיים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנה בתוך הזמן ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנוי' נולד משגרשה והוי פגם אמר ר' אבא אמר שמואל אם נשאת לא תצא א"ד א"ר אבא אמר שמואל אם נתגרשה תנשא לכתחלה והביא הרי"ף שתי לשונות ומסתמא הלכתא כלישנא בתרא כאשר רגיל לפסוק וכ"כ הרא"ש להדיא וז"ל והלכתא כלישנא בתרא וכן מוכח לקמן בפ' בתרא וכן מוכח לישנא וב"ה אוסרים משמע אוסרים לכתחלה לפטור בגט ישן אבל אם גרשה מגורשת ע"כ וכן דעת הרמב"ם שפסק כלישנא בתרא שתנשא בו לכתחלה עוד כתב הרא"ש בשם הרמ"ה ואי תיקשי לך הא דאמר לעיל בפ' שני המשליש גט לאשתו לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר שלשה חדשי' משנתנו לה מותר' לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע הא אי חוששין לגט ישן אסורה לינשא ואמרינן נמי בפ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מכנגד פניך ל' יום והי' הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט והא לא עבר אמר רב הונא מאי פניך תשמיש ור' יוחנן אמר פניך ממש מי קתני ה"ז מגורשת ה"ז גט קתני דלא הוי גט ישן ולכי מלו תלתין יומין הויא גיטא משמע טעמא דלא נתייחד עמה הא נתייחד עמה הוי לי' גט ישן ואי שריא לאנסובי בי' מאי נפקא מיני' דהוי גט ישן ותירץ הא דאמרינן הכא דאם נתגרשה בגט ישן תנשא לכתחלה היינו היכא דנתנו לה אחר הייחוד דלכתחלה אסרו חכמים לגרש בי' גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אבל אם נתנו לה הבעל אחר היחוד תנשא לכתחלה דאם איתא דבא עלי' חייש לפוגמה דבריה וכתוב לי' גיטא אחרינא אבל היכא דיצא הגט מתחת ידו קודם יחוד ונתנו לה השליח לאחר ייחוד לא תנשא לכתחלה דאי הוה מימלך בזה שליח הי' מצוה לכתוב גט אחר ותדע דהא ר' יוחנן גופי' דאית לי' האי סברא דכל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום איהו לא סבירא לי' לקמן בפ' בתרא שלשה גיטין פסולין דאם נשאת לא תצא ומאן דאית לי' לא תצא ס"ל גבי גט ישן תנשא לכתחלה ע"כ ואני אומר דלפי' רש"י והר"ן לא קשה מידי כי הם פי' שלא תנשא לכתחלה אלא כשהלך בעלה למ"ה דאיכא אונס קצת אבל בע"א לא תנשא אלא בגט אחר ולפ"ז לא קשה מידי וכן נראה להחמיר שלא תנשא לכתחלה בשום ענין אלא שהלך למדינת הים ויש לחוש לעיגון:

מתניתין כתב לשום מלכות שאינה הוגנת פי' מלכות רומי לשם פרס ומדי ולשם מלכות יון כלומר שלא כתב לשם שבאות' עיר שכותבין הגט לבנין הבית ולחורבן הבית הי' וכתב במערב תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה אם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמאין לה פי' כגון שהראשון כהן והשני נזיר א"נ ישראל ואין מחוייבין לטמאות:

קאמר ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידי' ולא בהפרת נדרי' היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונ' בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומ' ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתיבתה פי' כתובת בנין דכרין ואם מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים אלו בה ומסיק אמר עולא מפני מה תקנו מלכות בגיטין משום שלום מלכות ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר אין ר"מ לטעמי' דאמר רב המנונא משמי' דעולא אומר הי' ר"מ כל המשנ' ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר ומסיק לקמן אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר פי' זקן הממונ' להיות בקי בנחלות גבול שדה כל איש ואיש ה"ז מגורשת אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר אמ' רב אשי אף אנן נמי תנינא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הא מאן קתני לה אילימ' ר"מ ליערבינהו וליתנינהו אלא שמע מינה רבנן היא ש"מ כתב הרא"ש פי' רש"י דהך מילתא דרב אשלום מלכות קאי כההיא דשמואל וכן משמע מתוך דברי רב אלפס ז"ל כי לא הביא דברי שמואל והביא דברי רב אמתני' דשלום מלכות והאי דלא קאמר וכן אמר רבי אבא וכו' משום דפליג ארב יהודה אמר שמואל דאיהו קאמר לרבנן אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר מגורשת דמשמע שמותר לכתחלה לינשא בו אע"ג דהוי כאלו לא כתב בו מלכות כלל דזילו להו מילתא אבל רב קאמר הולד כשר משמע אבל לינשא לכתחלה אסורה והלכתא כרב באיסורי ור"ת פירש דמילתא דרב יהודה אבמזרח והי' במערב קאי ולא פליגי בשלום מלכות וכן מוכח מדקאמר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה משו' דדמיא להי' במזרח וכתב במערב ע"כ ובתו' הוסיפו וז"ל ולא פליג ר' אבא ארב יהוד' דלעיל ומגורשת היינו שתתגרש בו לכתחלה קאמר אפי' נכתב לשם סנטר שבעיר דזילו בהו מילתא וכ"ש השתא שמותר לכתוב לבריאת עולם דלא זילא בהו מילתא כלל דלא מתקנאים בזה וק"ל כחכמים ואע"ג דסתם לן תנא כר' מאיר מ"מ מדקאמר לעיל משום שלום מלכות הולד ממזר אין ר"מ לטעמי' כו' דמשמע דלית הלכתא כוותי' ע"כ ועוד כתב הרא"ש וז"ל ור"ת כתב דהלכה כר"מ בהי' במזרח וכתב במערב מדחזינן לרב ורב הונא דחיישי להכי משמע דאיהו מפרש מילתי' דרב משום שלום מלכות ומה שפסק כר"מ משום דרב הונא ורב חיישי להכי אין נ"ל ראי' דגם רבנן מודו לכתחלה איכא למיחש אבל אין ראיי' משו' דהולד ממזר וכל הדרכים האלו בה ולענין שלום מלכות אין נפקותא האידנא בפסק זה דוקא בימיהם שהיו נכרים מונין בשטרות לשנות המלכים כדאמרינן בפ' גט פשוט כך מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לו שנים תקנו שגם הישראל יעשה כן משו' שלום מלכות אבל האידנא לא קפדי וליכא שלום מלכות ונהגו לומנות לבריאת עולם אבל הי' במזרח וכתב במערב לדברי ר"ת ז"ל הולד כשר אבל לא תנשא ולדברי ר"ח ז"ל הולד ממזר ולשאר מפרשים רבנן לא מודו לר"מ אלא בשינה שמו אבל הי' במזרח וכתב במערב מכשרי רבנן לגמרי וחלילה להקל כאותן מפרשי' דשרי לכתחלה להנשא בהי' במזרח וכתב במערב אלא כר"ת דהולד כשרולפי מה שכתב לקמן בפרק המגרש סי' ט"ו דכי פסלי רבנן אם נשאת תצא באין לה בנים ה"נ דינא הכי:

פיסקא היה במזרח וכתב במערב. מאן אלימא בעל היינו שמו ושמה שם עירו ושם עירה כו' וכתב הרא"ש מדברי התוס' ותימא אמאי לא מוקי לה בבעל ושם עירו היינו מקום דירתו והיה במזרח וכת' במערב היינו מקום עמידתו ביום הכתיבה דומיא דהא דמוקי לה בסופר ומדלא מוקי לי' הכי משמע שאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיב' דכל גיטין הבאין ממדינת הים מי יודע באיזה מקו' האשה עומדת וה"ה באיש נמי וגם מקום הלידה א"צ לכתוב דעירו ועירה אמקום עיקר הדירה קאי ביהודה וגליל דלעיל בפ' השולח וגם עירו ועירה אין עיכוב בכתיבתו דמתני' לא קאמר אלא שינה אבל לא כתב כלל לא מיפסיל גיטא בהכי ונהגו באשכנז ובצרפת לכתוב מקום הלידה והעמידה ודירה היכא דיודעין משום חששת דשני יוסף בן שמעון ואם טעו ושינה מקום הלידה מעשה הי' והכשירו ר"ת ז"ל דדוקא שינה מקום הדירה הוא דהוי חששא משום שהוא ידוע לכל שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני וכשרמאין שינוי המקום אומר לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש אבל מקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקו' לידתו וליכא חששא ומשו' העדים אין לפוסלו דחתימי אשיקרא דכיון דא"צ לכותבו לא קיימו סהדי עלי' כדאמרינן בכתובות דאין מעלין משטרות ליוחסין אם הי' כתוב בן איש פלוני כהן דעדים אמנת שבשטר קא מסהדי ולא אפלוני כהן דאין צריך לכותבו ע"כ והאידנא אפי' מקום דירה נמי אינם כותבין כדי שלא יבא לידי תקלה וכותבין המקום שכותבין ונותנין בו הגט ועומד שם הבעל בשעת כתיבת הגט וכן כותבין על האש' העומדת היום וכו' אם היא אצלו בשעת כתיבת הגט וא"ל דאין מזכירין כלל מקומה בשום דבר והיכא שלא הזכיר שם העיר כלל כותבין רוב הפוסקים שאין לפסול גט בהכי ומ"מ נרא' היינו בדיעבד ובפרט מאחר שכתב המרדכי בפ' השולח אשה וכי בשביל שאנו מדמי' נעשה למעשה ומ"ה אפי' כבר נתנו הגט אם נוכל להשתדל לגט אחר חשוב כלכתחל' שלא תנשא אבל היכא דאיכא למיחש לעיגון כדי הוא ר"ת וכל הנמשכי' אחריו לסמוך עליהם בשעת הדחק. נחזור לסוגיא אלא הי' במזרח כו' קאי אסופר כדאמר להו רב לספרי כי יתביתו בשילי כתובו בשילי אע"ג דמימסרי לכו מילי בהיני וכי יתביתו בהיני כו' פי' שתי מקומות הי' סמוכות זו לזו ולרבותא נקטינן הכי דאע"פ שאין דומה כ"כ לשיקרא כיון שיכול לבא מזה לזה ביום א יש להחמיר וכתב הרא"ש וז"ל והא דקאמר אלא אסופר לאו דוקא אלא משום חששת העדים דצריך לכתוב בשטר שם העיר שהעדים חתומים בו אפי' נכתב בעיר אחרת שלא יאמר עמנו הייתם באותו יום במקום אחר ואין חוששין אם שנה בשטר הכתיבה תדע דאמרינן לעיל מלאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר לר"מ ואמאי לא חיישינן שמא לא נכתוב מקום הכתיב' ונפסל וזרקו לאשפה אלא ודאי אין חשש בזה ע"כ וכן נוטה דברי הרמב"ם אכן התו' כתבו דקאי אסופר וה"ה אעדים כו' משמע דסופר ג"כ בעינן שלא לשנות ואם שינה פסול וכ"כ הס"ת שצריך להזכיר בו ג"כ מקום עמידת הסופר ולכך אמר שם שצריך שיעמדו הסופר והעדים במקום אחד וכן דעת הרמ"ה וכן דעת הסמ"ג והג"ה מיימוני וא"כ מי יעלה על דעתו להקל נגד כל אלו הגאונים עוד כתבו התוס' בשם ר"י דוקא בגיטין הוא דפסלינן היה במזרח כו' אבל בשאר שטרות אם כתב שילי בהיני כשר כדאמרינן באחד דיני ממונות שטר שכתבו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו באחד בניסן עמנו הייתם כשר דחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו אלמ' אע"פ שלא הי' בעיר ביו' הכתוב בשטר כשר מ"מ אומ' ר"י שאין עושין יפה אותן שרגילין לכתוב כתובה בעיר אחרת שאין מקום החופה אע"פ שלא יהי' הסופר שם ביום החופה דלכתחלה צריך ליזהר אף בשאר שטרות כדאמר לי' רב לספרי' כי יתביתו בהיני וכו':

כתב סופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת יד איש ושובר מתחת יד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר' אליעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן יצא ה"ז גט לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני ה"ד לאלתר וה"ד לאחר זמן אמר רב יהודא אמר שמואל כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר כל זמן שלא נשאת זהו לאלתר נשאת זהו לאחר זמן וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו מדקא מפרשי אמוראי דברי ר"א שמעינן דהלכתא כוותי' ומסתברא כדקא מפרש רב אדא בר אהבה דדייקא מתני' כוותי' פי' דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני משמע בנשאת איירי אע"ג דפרי' שמואל שינוייא בעלמא הוא ולא סמכינן אשינוייא ועוד דלא מסתבר טעמא דשמואל כלל לאחר שעמדו אמאי חייש ר"א מאי קנוני' שייך הכא אם הם מתחרטין על הגט יכול לקדשה פעם שנית ע"כ וכן פסק הרמב"ם וכתב הרשב"א דלאו דוק' נשאו ה"ה נתארסו וכן אית' בירושלמי אכן ראיתי להקשות על דברי הרי"ף שבא לפסוק כר"א משום דאמוראי קמפרשי דבריו ומה ראיי' יש זו וכי בעבור שאין הלכה כמותו לא יוכלו האמוראים לפרש התנאי ובפרט כה"ג שצריך פירוש דלא ידעינן מהו לאלתר ומהו לאחר זמן וכמו שהשיג הרא"ש על הרי"ף בפ' הניזקין ונ"ל דדייק מלישנא דתלמודא מדקאמרי כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן וכן אידך דכוותי' ולא, קאמר לאלתר כל זמן שיושבין כו' אלא ש"מ דלאו כלישנא דפרושי קאתי אלא כל שיושבין זהו לאלתר כלומר זהו דין ופסק הלכה שהולד ממזר עמדו זהו דין ופסק הלכה שלאחר זמן:

מתניתין כתב לגרש את אשתו ונמלך ב"ש אומרים פסולה מן הכהונה ובה"א אפי' נתן לה הגט על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה והלכה כב"ה וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והיכא דכתב גיטא לדביתהו ואמר הרי את מגורשת ואי את מותר' לכל אדם אע"ג דלא אישתרי לעלמא פסלה מן הכהונה ע"כ מסקינן שלח לי' רב יוסף ברי' דרב מנשיא מדויל לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה קודם שיוציאנה מבעל ופריך הדבר צריך בדיקה מאי האי אילימא דאי מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא והא נהרדעי אתרי' דשמואל היא ובנהרדעא לא בטלו קלא אלא דאי קרי לנתינה כתיבה וכי קרו לנתינה כתיבה לכתיבה גופא מי לא קרו לה כתיבה אין דאי מיגליא מילתא דקרי לנתינה כתיבה דלמא נתן קאמרי תצא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה מאי תצא דקאמר שמואל משני פי' אם מת כהן זה ונשאת לכהן אחר שאז תצא משני ופריך א"כ אתה מוצא לעז על בניו כיון דמשני הוא דמפקינן לה ומראשון לא מפקינן לה אתי למימר סמוך למיתה גרשה לפיכך חכמים מוציאין אותה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי דהואיל ומראשון לא אפקוה אין כאן לעז וכתב הר"ן ותמיהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה ואם נשאת לכהן אחר תצא מן השני ולא חשש לבדוק אי קרו לנתינה כתיבה ע"כ ואפשר דס"ל דהאידנא קרו לנתינה כתיבה ואף אם אינה בודאי יש לחוש לכך אבל מ"מ קשה אפי' קרו לנתינה כתיבה ולמה יש לנו לאוסרה מכח ספק דשמא כתיבה ולא נתינה קאמרי ואוקי אותה בחזקת כשירות וראיתי שכתב הר"ן ז"ל וטעמא מפורש בתוס' לפי שקול זה כו' ע"כ. ואני אומר מה שהוא אומר והיא יושבת תחתיו הוא ג"כ מלשון הקול א"כ משמע להדיא דבעלי קול מתמיהים על הדבר והך כתיבה נתינה קאמרי:

מתניתין המגרש את האשה ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני אימתי שנתגרשה מן הנשואין ומודי' שאם נתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה ומוקי מתני' בשלא ראוה שנבעלה ובאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה פליגי ב"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וב"ה סברי אמרינן הן הן עדי ביאה ומודים שאם נתגרשה מן האירוסין וכו' ל"א הן הן עדי ביאה דאין לבו גס בה אבל ראוה שנבעלה בין ארוסה בין נשואה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין וכתב הרא"ש וכן הר"ן בשם הרשב"א ומסתבר דוקא בגרושתו מן האירוסין כיון שכבר הית' ארוסתו אומר נתחרטו על הגירושין וחזר ובעל לשם קדושין אבל אם ראו עדים שבעל אשה דעלמא אין חוששין לקדושין דהאמר ר' אליעזר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולא אמרינן שבעל לקדושין ולא מפליג בין בעל לפני עדים ובין בעל שלא בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ולא חיישינן שמא בעל לשם קדושין והוי אשת אביו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י' דקדושין עכ"ל ומ"מ גבי שפחתו אמרינן דלא עביד איסורא ומסתמ' שחררה ובעל לשם קדושין כדאיתא ביבמות פרק ב' ועיין שם בסי' י' כי שם הארכתי:

מתניתין גט קרח הכל משלימין עליו דברי בן ננס ר"ע אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראוין להעיד במקום אחר איזה קרח כל שקשריו מרובין מעדיו פי' גט קרח שקשוריו מרובין מעדיו בב"ב אמרינן דתיקנו רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין גט פתאום לנשותיהן ומתחרטין לאחר זמן ואינן יכולין לחזור ותקנו להם גט מקושר שאינו נח לכתוב מהרה שמא בתוך כך יתפייס וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים וכורכין על החלק ותופר עד אחד חותם על הכרך מבחוץ וכן כו' עד שלישי ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו זהו קרח ופסול כדמפרש בגמרא משום כולכם דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מבתחלה וחיישינן שהרואה יאמר מסתמא אמר להו כולכם חתמו והרי אחד שלא חתם וכבא להכשיר אפי' אמר להדיא כולכם ואחד לא חתם שכשר אף שמפי' רש"י לא משמע מ"מ פירוש שפי' הרש"י הוא פי' הרמב"ם ועיקר הכל משלימין עליו ואפי' פסולין פי' מאחר דלית להא השלמא אלא משום חששא בעלמא ש"מ כשיוצא אחר זמן בב"ד וסבורין שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו ולא חתמו כלם ויבא להכשיר נמי כולכם כדפרי' ור"ע ס"ל די דמקילת בזה להשלים הקרובין אבל לא בפסולין גמורין ברחוק אלא קרוב שהוא ראוי להעיד בעדות אחר ואין עליו פסול עדות אלא קרובים אבל גנב וגזלן לא שפסולין בכל מקום לא רצו להתיר ומסיק בסוגיא אמר ר' זירא אמר רבה בר שאילתה אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה גט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה ששה ועדיו חמשה חמשה ועדיו ארבעה ארבעה ועדיו שלשה ע"כ מחלוקת בן ננס ור"ע אבל קשריו שלשה ועדיו ב' ד"ה אין משלימין עליו אלא קרוב א"ל ר' זירא לרבה בר שאילתה מכדי כל שלשה במקושר כשנים כפשוטה דמי מאי התם קרוב לא אף הכא קרוב לא ומשני הנח לג' במקושר דלאו דאורייתא תניא נמי הכי גט קרח קשריו שבעה ועדיו ששה ששה ועדיו חמשה חמשה ועדיו ארבעה ארבעה ועדיו שלשה ע"כ מחלוקת בן ננס ור"ע השלים על עבד בן ננס אומר הולד כשר ור' עקיבא אומר הולד ממזר אבל קשריו שלשה ועדים שנים ד"ה אין משלימין עליו אלא קרוב רב יוסף מתני כשר והתניא קרוב אמר רב פפא תני כשר ונראה דהלכה כרב יוסף כי לכאורה משמע דאף רב פפא שהוא בתראי ס"ל כוותי' ועוד אפשר לומר דאפי' כל הני אמוראי דלעיל ס"ל כרב יוסף אלא שאמרו ד"ה אין משלימין עליו אלא קרו' נגד בן ננס קאמרי אע"פ שס"ל דמשלימין אפי' עבד הכא מודה לר' עקיבא ומ"מ ר"ע ס"ל הכא דאין משלימין אלא כשר ובזה יתיישב שפיר שאמר תני כשר ולא שמגיה הברייתא והבן. תו מסיק א"ר יוחנן לא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא דילמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר אמר רב אשי מתניתא נמי דיקא דקא מדלג ותני חד חד ש"מ אמר אביי ש"מ האי קרוב חתים אי בעי בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף במאי מדלא קבע לי' מקו' וש"מ מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין דאי ס"ד בעינן רצופין לקבע לי' מקום להאי קרוב בתחלה או באמצע או בסוף ולכשר בו קרובים טובא פי' וליכא למיחש דלמא אתי לקיומי בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובים בכל שלשה רצופין שבו שאין לך בו שני קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים בניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת ב' קרובים בקביעות מקום ש"מ לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים לי' בקרובין מפוזרין. ומסיק כי אתא לקמי' דר' אמי א"ל צא והשלים עליו עבד מן השוק פי' על גט קרח קאי וסבר כבן ננס אבל מ"מ אין הלכ' כן שאין מילוי בקרובי' וכן משמע בתוס' וכ"כ הרשב"א דהלכה כר' עקיבא נגד בן ננס דלא כפירש המשניות שפסק כבן ננס והאריך הרשב"א וכן פסק ר"ת ועיקר וכתב הרא"ש וז"ל האי לישנא כי אתי לקמי' דר' אמי משמע שכבר נחתמו כל העדי' שהזמין וגם לשון צא והשלי' משמע כן ומכאן מדקדק ר"ת ז"ל דגט פשוט שנחתם בשני עדים וחזר הבעל והוסיף בו עד שלישי כשר מכ"ש דהכא שהרי כאן היה צריך השלמה והכשירוהו אע"פ שלא חתם בפני הראשונים וגם הם לא חתמו בפניו כ"ש בגט פשוט שא"צ לעד השלישי כלום וה"ר משולם ז"ל פסק כן הלכ' למעש' ליתן טעם לדבריו דהא אמרינן דעדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה גזירה משום כולכם היינו דוקא בשניהם דלא סגי עד דחתימי כולהו ע"כ אבל התוס' כתבו בשם רבי אלחנן דפסול דס"ס גילה בדעתו שלא יהא גט אלא בחתימה שלישי וכו' וכן יראה מרש"י דפי' צא והשלים כגון שהעדים הראשונים עדיין בעפינו וכתב הרשב"א שהדבר צריך תלמוד ע"כ נראה שאין להקל כלל להתיר אפי' בדיעבד אם לא שנשאת כדי הוא ר"ת וה"ר משולם לסמוך עליהם בשעת הדחק:

הדרן עלך פרק הזורק