ים של שלמה על גיטין ז

דין מי שאחזו קורדייקו' והוא שגעון חול' שיש לו רפואה ואמר כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי לא אמר כלום ואפי' נתנו בשעה שנשתפה אלא כתבו קודם שנשתפה מיהו מגורשת, אמר כתבו ותנו גט לאשתי ואחזו קורדייקס וחזר ואמר אל תכתבו כותבין ונותנין כשנשתפה ואינם צריכים לחזור ולשאול אותו אבל אי כתבו קודם שנשתפה אינו גט. וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כמו שאחזו קורדייקוס ואם הוא ספק אם הגיע לשכרותו של לוט הרי זו ספק מגורשת. וכל חולה שמצוה לכתוב גט מחמת חליו צריך לדקדק היטב בשעת כתיבה שלא יראו בו השתנות דעת בענין השטות. ואי יש לחוש לעיגון א"ע בדיקה, כלל כל זמן שלא ראינו בו דנשתנה ודעתו משובשת אבל אמר כתבו ונשתתק מחמת. החולי צריך לבדוק בו היטב שלא נשתנה דעתו לשטות וכמו שמבואר בסי' ב':

מי שאחזו קורדייקוס פי' שם שידה השולטת על שותה יין מגיתו ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום. אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך פי' לאו אמי שאחזו קאי אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי והרכין בראשו ובדקו אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו כתבי התו' הא דאמר אם אומר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום איירי אפי' אמר כתבו ותנו ונראה בעיני הא דלא קתני במתני' תנו רבותא קמ"ל דאפי' אמר כתבו לב"ד והם כתבוהו ואח"כ נפקח ורוצ' ליתן הגט בישוב הדעת דאמרינן לא אמר כלום וכאלו נכתב שלא לדעתו וצריך לכתוב גט אחר וכתב הרמב"ם והטור הביאו שאם הוא שיכור שיגיע לשכרות של לוט דינו כאלו אחזו קורדייקוס שלא אמר כלום הי' ספק אם הגיע לשיכרות של לוט הרי הוא בספק ועיין בב"י באה"ע סי' קכ"א ופליגי ר"י ור"ל היכא שאמר כתבו ואח"כ אחזו קורדייקוס ר"ל אמר כותבי' ונותני' לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה מ"ט דר"ל דקתני אין דבריו האחרוני' כלום ור' יוחנן אמר לך אין דבריו האחרונים כלום דלכי מיתציל לא צריך למיהדר לאמלוכי בי' ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה במאי קמיפלגי ר"ל מדמי לי' לישן ור' יוחנן מדמי לי' לשוטה והלכתא כר' יוחנן לגבי ר"ל וכתבו התו' והרא"ש צריך ליזהר בשכיב מרע שצוה לית' גט שתהא דעתו מיושבת עליו ואף בשעת כתיבה משום דחולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ועיתים חלים עתים שוטה ואפי' ר"ל דמדמי קורדייקוס לישן משום דסמי' בידן פי' רפואתו בידינו כדאית' בסוגיא ושמא אפי' לר' יוחנן כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה דרגיל שתתיישב דעתו ממילא וטוב ליזהר והטור נמי כתב כן וכתב עליו וז"ל ובעל העיטור כתב שאין צריך אלא כיון שצוה לכתוב כותבין אפי' נשתתק וא"א כתב כסברא ראשונה ואיני יודע ממה ידע הטור שבעל העיטור כתב שאין צריך להזהר בו ולראות בו אם דעתו מיושב' נהי דאין צריך ג' בדיקות מ"מ בקל נוכל לראות אם דעתו מיושבת עליו שלא יהא כשוט' בפרט מאחר שכבר צוה לכתוב וליתן אכן ראיתי בקאר"ו שהביא לשון בעל העיטור וז"ל ומסתברא דאמר כתבו ואחזו קורדייקוס דדעת' שגשת' הוא דאין כותבין אלא לכשישתפה אבל ש"מ שאמר כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת הנשמה דדעתא צילתא וכחישותא הוא דנקטי' דלא מחזקינן לי' כדעתא שגשת' תדע דהא בשמיעת הקול פעם א' דיו ובנשתתק מתוך חליו דיו בהרכנת הראש אחד כדגרסינן בירושלמי ש"מ דלא מחזקינן לי' כשוטה ואיכא מאן דאמר נשתתק ספק שוטה ולא דייק לן ואם איתא כי בדקינן לי' שלשה זימנין מאי הוי להוי בשעת בדיקה כחלים ובתר הכי כשוטה וליחוש דלמא פקח ונשתטה הוא ולעולם יהא צריך בדיקה עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה ועוד שיטה בבדיקה לא יהיב גיטא אלא ש"מ דנשתתק לאו כספק שוטה הוא ש"מ והא דאמרינן שיחי' דלאו לאו נקטי' לאו משום שוטה דשוטה כחדא מינא לא צריך אלא מינא דחולה הוא לא כמו שוטה ומעשה בא לידי בש"מ שאמר כתבו גט ונשתתק מתוך חליו והי' לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה על פיו עכ"ל, משמע להדי' דמוקמי' בחזקתו הראשון כ"ז שלא ראינו בו שטות ואולי דברי התו' ג"כ כיונו זה שצריכין להזהר בו שלא יראו השטות וכן נראה בעיני עיקר שאין צריך בדיקה יתירה דלא מחזקינן כלל כשוטה אכן מה שדעת הטור דאפי' בנשתתק דמתניתין שנשתתק פתאום כך הוא לא נהירא דזהו מחזקינן כספק שוטה כמו שפירש"י על הא דאמר ודלמא שיחי', דלאו לאו נקטי' פי' חולי שגעון המלמדו לאו לאו. וכן דעת הרמב"ם שכתב וצריכים לבדוק יפה יפה שמא נטרפה דעתו מה שהקשה א"כ מה תועיל הבדיקה יהא בעתים חלים ובעתים שוטה י"ל כגון שבדקו היטב ויצא מידי ספק שוטה אבל ש"מ שכבר נפל למשכב והכביד חליו עד שנשתתק כל זמן שלא ראינו בו השתנות דעת משובש ויש לחוש לעיגון אפי' בלא בדיקה ראוי לסמוך על בעל העיטור וליתן הגט קוד' שימות ודין הגוסס כתבתי בחידושי סי' ט"ז:

מתניתין נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו וניחוש דלמא שיחי' דלאו לאו נקטי' פי' חולי השיגעון המלמד להרכין תמיד בהרכנות לאו או הן ואינו משיב שום דבר א"נ שיחי' דהן הן נקטי' אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דאמרינ' בסירוגין חד הן ותרי לאו או חד לאו ותרי הן דבי ר' ישמעאל תנא אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושלימות הגשמים בימות החמה ופריך מאי ניהו אילימא גלופקרי וסדיני ניחוש דלמא קורא אחדיה א"נ חמה אחדיה וכתבו התוס' דהכי פריך ולמה לנו לחישבו כשוטה ונאמר שאינו גט ונעגן אשתו חנם פי' דליכא למימר דתנשא ע"י ספק ולומר קורא אחדי' כו' אלא למה נאמר שאינו בדעתו בכה"ג ולא שיבדקו אותו אח"כ בע"א אלא בפי' ופררש"י בפירי שאינה מצוי באותה שעה וכתבו התוס' דאין לפרש ששואלין אותו אם רוצה פירות של ימות החמה בימות הגשמים או איפכא שאפשר למצוא כבושין בדבש או בע"א אלא ששואלין לו אם רוצה שילקטו לו מן האילן ע"כ בסוגיא והג' מרדכי כתב ר' ישמעאל פליג אמתניתין ונ"ל מדקאמר דבי ר' ישמעאל תנא ולא אמר תני דבי ר' ישמעאל ש"מ דבי ר' ישמעאל אבדיקה דמתני' פליג ומצריך לבדוק בענין הגט כדמפרש בירושלמי כיצד בודקין לאו והן אומרים נכתוב גט לאשתך כו' כדלעיל וא"ת ל"ל בדיקה אחרת והלא בדיקה דמתני' טובה הוא וי"ל דר' ישמעאל עדיף טפי דאין לומר שיחיא דהן ולאו נקטי' כאן כיון שאינו טועה כלל בין ימות החמה לימות הגשמים ואפי' בעינן ג' לאו וג' הן סירוגין לא בעי פי' ר"י עכ"ל אכן הרי"ף והרא"ש הביאו נמי הא דרבי ישמעאל משמע דלא פליגי וכן איתא בתוס' וז"ל אין נראה לומר דפליגי דבדיקה דמתני' למה לא תועיל אלא קתני בדיקה דעדיפא טפי דליכא למימר בזה דשיחי' דלאו לאו או דהן הן נקטי' כיון שהיא חכמה גדול' במה שאינו טועה בין ימות החמה לימות הגשמים ואפי' בעינן ג' לאו וג' הן סירוגין לא בעינן ע"כ ור' ירוחם כתב וכן דעת הסמ"ק דר' ישמעאל בדיקתו בחדא זמנא סגי לי' וקולא גדולה היא כי סתם בדיקה דתנא ר' ישמעאל מסתמא אמתניתין קאי דאיירי בג' בדיקות כדאיתא במשנה וה"נ הטור כתב שצריך בדיקות סירוגין כעין מתני' חד לאו ותרי הן וכו' ומצריך נמי בדיקת דר' ישמעאל הא דפירי ומסוגיא לא משמע כלל דבעי תרווייהו אלא דבשאר בדיקות בעי סירוגין אבל בדיקות דבי ר' ישמעאל נהי דבעינן ג' לאו וג' הן מ"מ לא בעינן סירוגין מאחר שיש לו חכמה להבין בין ימות החמה לימות הגשמים וכמו שפי' התו' והרמב"ם כתב שבודקין אותו לסירוגין וכתב אח"כ ובודקין אותו יפה הוא מרמז שצריך סירוגין ממש כדאיתא בסוגיא מ"מ קשה אמאי לא כתב הסירוגין כצורתו חד לאו ותרי הן אלא נראה בעיני שהרמב"ם סבר שצריך בדיקה יפה או הא דר' ישמעאל אינו סירוגין ממש חד לאו ותרי הן ומ"ה לא כתב להדיא סירוגין וכלל על הכל בכלל בדיקה יפה כך הוא דרך המחוור בעיני ולפי פי' המגיד משנה אבל הקאר'ו רצה לפרש דלא בעי כלל ששה בדיקות חד לאו ותרי הן או חד הן ותרי לאו אלא בין הכל ג' בדיקות ולא מחוור כלל להיות חולק על רוב המפרשים גם התוס' פירשו דאין לפרש כלל שיהא סגי בתלת זימנא כי ששה בעי וכתבו תוספת דבדיקה זו מפורש בירושלמי כיצד בודקין לאו ותן א"ל נכתוב גט לאשתך אמר הן לאמך לבתך אמר לאו לאחותך אמר לאו פי' אחר הן של אשתך שואלין אותו על האם ועל הבת ועל האחות אכן מאחר שהרמב"ם והטור לא הזכירו אלא כותבין סת' משמע דס"ל דלאו דווקא קאמר הירו' דבעי הך בדיקה:

איתא בסוגיא בהך בריית' כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדות אמר רב יוסף בר מניומי אר"ש בעדות אשה דאקילו בי' רבנן משום עיגונא אבל עדות דעלמא לא דרחמנא אמר מפיה' ולא מפי כתבם ואינו דומ' למי שחתם עצמו על השטר דהוי שפיר עדו' שאני האם דחתימת ומתקיימת ע"י אחרי' ולא ע"י עצמו ולאו ירוש' דעלמ' אלא ירוש' בנו הבכור דנכסייהו דידהו נינהו ולכל דבעי מזכה בהו ומשאות ומתנות נמי איירי בדידי' כגון ליקח ולימכר אבל לאסהודי בבדיקה לא וכי קאמר במתניתין דבדקינן לגיטין דוקא למי שנשתתק אבל לחרש שאינו שומע ואינו מדבר לא דתני' חרש לא הלכו בו אחרי רמיזותיו ואחר קפיצותי' ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין וכתבו הרי"ף והרא"ש והאי דלא בדקינן לי' לענין גיטין כשאינו שומע ואינו מדבר דוקא שנשא כשהוא פקח ונתחרש אבל חרש מעיקרו בדקינן לי' דתנן חרש שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשטית לא יוציא נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית ומפרשינן דהא עולמות בא לרבות דאפי' כתב שיכתבו גט לאשתו אינו מועיל ותנן נמי לעיל בפ' הניזקין חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת לגיטין ע"כ והיינו בחרש מעיקרו והא דאמר רב כהנא חרש שאינו שומע ואינו מדבר ויכול לדבר מתוך הכתב שכותבין ונותנין גט לאשתו ואיירי שלא הי' חרש מעיקרו ואין הלכה כן אלא אדרבה ק"ל כר' יוחנן דאמר חלוקים חכמים על רשב"ג דס"ל דחרש מעיקרו לא הלכו חכמים אחר רמזותיו בגיטין כ"א בפקח שנתחרש אלא אדרב' אמרינן בחרש מעיקרו כשם שנכנס ברמיזה וכו' ובפקח שנתחרש שאינו לא שומע ולא מדבר לא מהני אפילו כתב ידו וכ"ש רמיזותיו וכתב הטור בח"מ סי' רל"ה וז"ל אחד חרש גמור שאינו לא שומע ולא מדבר ואחד שנשתתק שאינו מדבר ושומע דינן שוה ובשניהם אין מעשיהם קיימין עד שיבדקו אותן אם יש להם דעת כדרך שבודקין אותו לגיטין ויראה שהמדבר ואינו שומע דינו כפקח ואין דעת הרמב"ן ז"ל כן שכתב חרש שאינו שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע מוכר ולוקח ברמזותיו במטלטלין ולא במקרקעי ואף במטלטלין לא נתקיימו מעשיו עד שבודקין אותו ומתיישבין בדבר אלם שומע ואינו מדבר נשתתק מקחו וממכרו ומתנותיו מתקיימין בין במקרקע בין במטלטלין והוא שיבדוק כמו שבודקו לגיטין או שיכתוב בכתב ידו ע"כ הרי החמיר יותר במדבר ואינו שומע ואינו נראה כן ע"כ ויפה הכריע שמדבר ואינו שומע עדיף טפי גם בדיקה אינו צריך שמדבריו ניכר אם הוא פקח ומסתמ' סתם חרש שהשוו רז"ל לשוטה וקטן היינו באינו שומע ואינו מדבר אכן יש להקשות על שניהם הכווב"ן והטור מהא דתנינ' ומייתי לה בסוגיא מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין אלמא דשניהן שוין לפקחין דהרי הן כפקחין לכל דבריהם הרי שאין דינם כחרש שוטה וקטן כלל שהם פטורים מכל המצות כדאיתא בר"פ קמא דחגיגה וכן כשהוא פקח ונתחרש לחוד או נשתתק לחוד יכול להוציא בגט אלא שכשנשתתק צריך בע"כ בדיקה כדאית' במתני' דשמא חולי של שגעון בא עליו אבל מדבר ואינו שומע אפי' בדיקה אינו צריך אם מדבר כשאר בני אדם ואינו ניכר שטות בדבריו הרי הוא כפקח ממש והיינו כדברי הטור וכן עיקר כתב הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל ששאלת מי שהוא חרש ונושא ונותן יפה ומבין כשמדברים עמו בקול רם אע"פ שדעתו אינו מישבת עליו נ"ל אם יכול לעשות מחילה ולהיות מוכר ומקדיש דע כי בכ"מ שהזכירו חרש אצל שוטה וקטן היינו שאינו מדבר ואינו שומע כלל וכך הי' ממעי אמו אבל זה ששומע כשמדברים עמו בקול רם אינו חרש אלא שכבדו אזניו משמוע והרי הוא כפקח לכל דבריו ע"כ:

מתניתין אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתימו טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין מני ר' מאיר היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו אתאן לר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח רישא ר' מאיר וסיפא ר' יוסי אין רישא ר' מאיר וסיפא ר' יוסי כו' עד דמסיק רב אשי אמר כולה ר' יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפי' אמר תנו לא ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפי' אמר לבי תלתא אלא אפי' אמר לבי תלתא לא ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא תני' כוותי' דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב פירוש דאמר לעיל חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וכתבו התוספת וז"ל וא"ת ואמאי נקט מרב כהנא ממתני' נמי אתי' לאפוקי דמכשרה בהרכנת הראש בלא קול וי"ל דמסתברא דהרכנה דמתני' מהני כמו קול כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת קול כמו תן גט זה לאשתי אם הי' זכות לה לא הי' יכול לחזור בו ואע"פ שהיא אינה אומרת כלום כיון שהיא מתרצה בלא שמיעת קולה הוי שלוחה ובברייתא דנקט עד שישמעו קולו לא שנה אלא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי ע"כ והיינו משום דחשבינן לי' כפשוטא ולא יכול להוציא קידושין דאורייתא שנעשו בפקחות וכן הלכתא מ"מ הרכנה מהני באלם אבל כתוב לסופר ולעדים שיחתמו גט לאשתו לכתחלה לא מהני וכ"ש בפקח דיש להחמיר לכתחלה אפי' בהרכנה כמו שפירשתי לעיל בפרק האומר סי' ט"ו אבל האי למעוטי מאומר אמרו דקאמר אינו אלא לר' יוסי ואנו ק"ל כשמואל לעיל דמכשיר באומר אמרו אבל ר"ת והרי"ף פסקו דפסלינן באומר אמרו וכבר הארכתי בזה בפ' התקבל סי' ט"ו:

מתניתין זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמות פי' דמספקא לי' אי תנאה הוי מהיום יחול הגט אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר שיחול לאחר מיתה ומתני' כרבנן דר' יוסי אבל לר' יוסי חליצה נמי לא בעי דס"ל זמנו הכתוב בגט מוכיח עליו דמהיום קאמר והוי כאלו אמר מהיום ולאחר מיתה ופסק רבא דהלכה כר' יוסי אפילו אמר בעל פה אם מתי או לאחר מיתה ולא אמרינן זמן הכתוב בגט מורה שיחול הגט באות' זמן אלא שחזר ורוצה שיחול דוקא לאחר מיתה והרי"ף פסק כרבנן דר' יוסי ולקמן בסוף פרק נאריך בזה אי"ה ופריך תלמודא מ"ש רישא דאמר אם מתי כלאחר מיתה דלא הוי גט כלל וגבי מעכשיו או מהיום אם מתי ס"ל דהוי גט גמור ואינו כמו מהיו' ולאחר מיתה דהוי גט ואינו גט ומשני אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר לה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמו לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי ומהיום ולאחר מית' ספוקי מספקא לן אי הוה תנאה אי הוה חזר' הלכך חולצת ולא מתייבמות כתב הרא"ש בשם ר"ת שיש לכתו' בגט ש"מ מעכשיו אם מתי שאם נכתוב מהיום אם מתי ומת באותו יום לא ידענא מה אידון בי' והרמ"ה חולק ואומר אפי' מהיום אם מתי הוי כמעכשיו ואם מת באותו היום הוי מגורשת וקצת ראיי' לדבריו דסתמא קתני מהיום אם מתי דהוי גט דמשמע אפי' מת באותו יום אלא שמ"מ אין להקל בספק מאחר שיצא הדבר מגדולי גאוני עולם ר"ת והאחרונים אחריו ואף לדברי הרמ"ה מ"מ לא הוי מגורשת אלא דוקא שיש עדי' בדבר שהגיע הגט ליד' בחייו אבל אם אין עדי' מתי בא ליד' אעפ"י שכת' בו זמן וכתו' בו מהיו' כיון דלא משתרי' אלא בעדי חתימ' דעדי חתימה אינה עושין אותו גט אלא אחר היום וכיון שמת קודם לכן הוי ספק מגורש' וחולצת ולא מתייבמת והא דתנן במתני' מהיום ולאחר מיתה הוי ספק מגורשת ה"ה מעכשיו ולאחר מיתה אלא שהתחיל במהיום וה"ה במעכשיו דהא ברישא דמתני' השוינהו ולאפוקי מדעת הרמ"ה שכתב שאין מעכשיו כמו מהיום דאע"ג דמהיום ולאחר מיתה הוי ספק מעכשיו ולאחר מיתה הוי גט ואף שהטור הביאו אין לו הכרע כלל גם לא מסתבר לחלק ותמה אני שיעלה על דעתו להקל בלא ראיי':

מתני' זה גיטך מהיום אם מתי מחמת חולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט אמר רב הונ' גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גט אם עמד חוזר משום דאמרינן שמחמת דאגת מיתה הוא נותנו ומ"ה אע"פ שלא התנה חוזר בו כמתנה ומסיק תנן זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואי אמרת אם עמד חוזר ל"ל אומדנא הרי עמד אמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא שניתק מחולי לחולי והא עמד קתני עמד מחולי זה ונפל לחולי אחר והא הלך בשוק קתני הלך על משענתו והא קמ"ל דהלך על משענתו הוא דבעינן אומדנא אידך אומדנא נמי לא בעינן שמעת מיני' ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה אין דאמר ר' אליעזר משמי' דרב ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו' וכתב הרא"ש מדברי התו' ויש לדקדק מכאן דהא דאמר בש"מ שאם עמד חוזר לאו דוקא חוז' שיצטרך לומ' אני חוזר בי ואם לא אמ' כן ומת אח"כ הוי מתנה אלא מיד כשעומד מחליו נתבטלה המתנה וממילא מדדייק הכא וא"א עמד חוזר ל"ל אומדנ' הרי עמד משמע מיד שעמד נתבטל הגט ועוד ע"כ צרי' למימ' הכי דאי עד דאמ' אני חוז' בי למה לי עמד הא אמרי' כל שאלו עומד חוזר חוז' במתנתו והכי הל"ל ש"מ שנתן מתנה אימתי שירצה יחזור והיינו טעמא דחזרת ש"מ הוי משום אומדן דעתא ואנן סהדי שאין רוצה שתתקיים כשיעמוד וכתב עוד מדברי הרי"ף ולית הלכתא כרב הונא דהא אסיקנא רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הלכך אם עמד אינו חוזר אם לא שהתנה כדאתקין שמואל לקמן ע"כ כך היא הגירסא לרי"ף ולר"ת ולרש"י דגרסינן גיטא של ש"מ כו' ולפ"ז נוכל לומר דלא פליגי אדרב הונא אלא בשלא אמר אם מתי אבל באומר אם מתי אם עמד חוזר ואע"פ שמת מאותו החולי ורש"י פי' להדיא כן והנה הר"ן האריך בדבר והחזיק דברי רש"י דרבה ורבא לא פליגי אלא בסתם משום דבכ"הג איכא למיחש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל באומר אם מתי או מהיום אם מתי מחולי זה מודה לרב הונא שכל שהולך בלא משענת שהגט בטל יאמרו יש גט לאחר מיתה שהרי הזכיר בפירוש מהיום ואע"פ שלא אסמוך על סברתו להקל מ"מ אין הדבר יוצא מידי ספק באומר מהיום אם מתי או אם מתי מחולי זה להצריכה גט שני כהולך בלא משענת עכ"ל אכן בתוס' הקשו על זו מהא דאמרינן באיזהו נשך ההוא ש"מ דכתב גט לדביתהו איתנח אמרה לי' דביתהו אמאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא וקאמר דפטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ואמאי פשיטא והא רב הונא אית' לי' הכא אם עמד חוזר ע"כ נראה לר"ת ש"מ שנתן גט ולא התנה דאם עמד אינו חוזר ולא דמי למתנת ש"מ דאם עמד חוזר דמתנה אינה חלה כלל אלא לאחר מיתה אבל גט חל מחיים דדעתו שיחול מיד הלכך אינו חוזר אם לא פי' וגיטו כמתנתו דקאמ' ר"ה אומ' ר"ת מדקאמ' גיטו ולא אמר גט ש"מ משמע דקאי אמתני' דמהיו' אם מת מחולי זה וקאמר מה מתנתו אפי' בלא תנאי אם עמד חוזר אף גיטו בתנאי אם עמד חוזר ממילא שאין כאן עוד תנאי כיון שעמד אע"פ שחוזר ונפל באותו חולי הראשון ומת רבה ורבא לא ס"ל הא דר"ה דאפי' עמד והלך בלא משענת כיון דשוב מת מאותו חולי אינו חוזר והוי גט דאי לאו הוי גט אע"פ שמת מאותו חולי יאמרו שאין תנאי החולי הזה גור' אע"פ שהתנה שהרי מת זה מאותו חולי אלא מיתה גורמת ולכך לא הוי גט כשעמד ויש גט לאחר מיתה אבל השתא דעמד אינו חוזר כיון דמת מאותו החולי יאמרו שתנאי החולי גורם ולא מיתה ופריך אי אמרת עמד חוזר ל"ל אומדנא לפי' רש"י פריך מכ"ש כיון דאמרת אם עמד חוזר אף כשנתן גט סתם כ"ש דהיכי דפירש מהיום אם מת ולפי' ר"ת פריך בפשיטות ע"כ:

וקושיא של ר"ת חזקה היא בעיני עד שאין עלי' תשובה ותמה אני על הר"ן שהאריך במשא ומתן וקושיא זו שהקשה ר"ת שהיא עיקר לא העלה בספרו ע"כ נראה דברי ר"ת עיקר שאף באמר מעכשיו אם עומד אינו חוזר ואם מת הוי גט וכן פסק הטור שכתב וז"ל והיכא דאמר מעכשיו ר"ל מעכשיו ואם מתי מחולי זה צריך שימות לבסוף בחולי זה והטור איירי בזה הענין כמו שמוכח אח"כ בדבריו וה"נ מוכח מדבריו שלא השגיח בדברי הרא"ש שכתב כגירסת רש"י והרי"ף דרב הונא איירי בסתם גט ש"מ בלא תנאי דעל זה פלי' רבה ורבא אבל באומר מעכשיו מודים דחוזר אלא כדברי ר"ת דרב הונא איירי באומר מעכשיו או מהיום אם מתי ואפ"ה פליגי רבה ורבא וס"ל דאינו חוזר וכן עיקר ואולי ס"ל להטור כדעת הרמב"ם דס"ל דאף דגרסינן בדברי רב הונא גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה ואיירי בסתם מ"מ בהיום אם מתי נמי פליגי אדרב הונא דאל"כ כדפריך עלי' דרב הונא ממתני' דהיום אם מתי כו' ואמאי לא קאמר וליטעמיך הא מהיום אם מתי קאמר מתני' ואמאי צריך אומדנא מאחר כיון שעמד חוזר אלא ש"מ דבהא נמי פליגי וס"ל דאינו חוזר אפי' באומר מהיום אם מתי מחולי זה אם לא שניתק מחולי לחולי אחר והיכא דלא אמר מחולי נראה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט כשימות ולכאורה נראה בעיני אפי' אם הי' ש"מ ואמר מהיום אם מתי ולא אמר מחולי זה אפי' נתרפא לגמרי הוי גט לכשימות אכן המ"מ כתב בשם הרשב"א וז"ל דמסוגיא שמעינן דשכיב מרע שנתן גט ואמר מהיום אם מתי סתם והבריא בטל גיטו ולא אמרינן לעולם קודם שימות הוא דקאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר והביא ראיי' לזה אבל אם מתוך בוריו התנה במהיום אם מתי וודאי כל שמת בחיי' קאמר וכל אימת דמת ה"ז מגורשת דומה לעל מנת שתצא חמה מנרתק שסוף התנאי להתקיים והוא מתנה בכך עכ"ל ולקמן נאריך בזה עוד כתב הטור וז"ל עמד מחוליו והלך בשוק בלא משענה כדרך הבריאים אע"פ שחזר וחלה החולי הראשון ומת בטל הגט כיון שנתרפא בנתיים לא הלך בשוק אפי' ניתק מחולי לחולי והלך בנתיים בביתו בלא משענתו ה"ז גט וא"צ אומ' שבודאי מחולי הראשון מת ואם עמד והלך בשו' על משענתו אם לא ניתק מחולי אל חולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפי' הקיל בנתיים אין צרי' אומד שבודאי מחולי הראשון מת ואם ניתק מחולי לחולי כיון שעמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט ואם לאו אינו גט ע"כ ורבים מן המתמיהים עליו שפסק בשיטת אוקימת' דמר ברי' דר"י שמוקי מתני' בכה"ג שניתק ועמ' מחולי זה והלך בשוק על משענתו קאמר והכל אליבא דר"ה דס"ל אם עמד חוזר וכדי שלא יוקשה עליו אמתני' אבל לפי המסקנא דק"ל הלכתא כרבה ורבא דלא ס"ל הא דרב הונא א"כ פשטא דמתני' דאפי' הלך בשוק והבריא ואח"כ מת צריך אומדנא אבל בלא הלך בשוק אפי' אומדנא אינו צריך וכן דעת הרי"ף והרא"ש שהביאו המשנה כצורתה ולא הביאו האי אוקימתא כלל ומ"מ צ"ל כדברי הרמב"ן דבהיום אם מתי נמי פליגי רבה ורבא דאם עמד אינו חוזר דאל"כ אכתי תקשה מתני' דקתני להדיא מהיום אם מתי כו' דבעי אומדנא וא"כ צריכן לאוקימתא מר ברי' דרב יוסף אלא כדפרי' ראיתי בדברי הקאר"ו שבא ליישב דברי הטור ואע"פ שדברים הללו נאמרו לדעת רב הונא דלא ק"ל כוותי' סובר ר' דגם לדע' רבה ורבא צ"ל כן ע"פ פירש"י דרבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל אם אמר אם מתי מודה דאם עמד חוזר וא"כ אף לדידהו קשיא מתניתין דקתני הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה כו' אומדין אותו כו' ע"כ ולמה לו אומדנא והא באם מתי מחולי זה מודה דאם עמד חוזר וע"כ צריכין לאוקומי כשניתק מחולי לחולי וכו' כדאמר מר ברי' דרב יוסף ותדע דהא מר ברי' דר"י משמי' דרבא דפליג ארב הונא קאמר לה א"ו רבא אמר הכי לשנויי מתני' אליבי' וכי פריך תלמודא ארב הונא ה"מ למימר וליטעמיך כו' ולא דק דהא כבר כתבתי דעת הטור דרבא לא ס"ל דרב הונא אף באומר והיום אם מתי והעיק' נרא' בעיני דס"ל להטו' דהאי אוקימת' דמר ברי' דרב יוסף שהוא משמי' דרבא אע"ג דרבא גופא לא ס"ל הא דר"ה ולא קאמר נמי משמי' דרבא ואליב' דרב הונא דהוי משמע דאיהו לא ס"ל ומדלא קאמר הכי ש"מ דרבא גופא ס"ל דמתני' כה"ג איירי דלא מסתבר לי' למימר דאם הלך בשוק בלא משענת שצריך אומדנא אלא במשענת קאמר ועמד מחולי זה וניתק לאחר קאמר ובלא הלך לשוק אפי' במשענת ג"כ אין צריך אומדנא אפי' ניתק לחולי אחר מ"מ חולי הראשון לא פסק ובודאי מת ג"כ מחולי זה שהי' עליו כאוקימתא דרבא דאמר משמי' דהא מוקמינן נמי ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה וזו היא הלכתא דק"ל כר' אלעזר דאמר משמי' דרב הכי וכן הביאו כל המחברים ה"נ שאר אוקימתות הוי הלכות פסוקות ונמצאו דברי הטור נכונים. נחזור למה שאמרנו ש"מ שניתק מחולי לחולי שמתנתו מתנה כתב הר"ן וז"ל כתב רש"י אפי' מת מחולי האחר וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר אבל הרי"ף ז"ל כתב עלה דהא בפ' מי שמת בסוגיא דשמעתת' דדוקא בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון הוא מת מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה הלך בשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה וא"צ אומדנא ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' זכיי' ומתנה ודבריהם מתמיהים דממתני' מוכח דכי בעי אומדנא היינו דוקא באומר מחולי זה אבל באומר אם מתי וכן במתנה בסתם גיטו גט ומתנתו מתנה ולא בעי אומדנא דהא קתני ברישא תלתא בבי ה"ז גיטך אם מתי הרי זו גיטך מחולי זה הרי גיטך לאחר מית' וקתני לא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום אם מתי ה"ז גט ומהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והדר מפרש במהיום אם מחמת חולי זה דאומדין אותו אלמא ליכא אומד אלא במחולי זה אבל במהיום ליכא אומד ומ"מ משמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי קאמר ולא תנאי דלעולם הוא והכי מוכח מדאתקין שמואל בגיטא דש"מ דאם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ואי האי לישנא תנאה דלעולם משמע היכא תיקן שמואל בגיטא דש"מ דהא איהו לא בעי דתיהוי מגורשת אלא בשלא עמד אבל כשעמד לא א"ו כדכתיבנא ומיהו שמא בש"מ שאמר כן לפי שדעתו בכך אבל בבריא שהתנה ואמר אם מתי תנאי דלעולם הוא ואע"פ שהוא סוף התנאי להתקיים שסוף אדם למות מצינו תנאי כיוצא בו כדאמרינן לקמן ע"מ שתצא חמה מנרתקה ע"כ והוא מדברי הרמב"ן והנה מה שכתב דלא בעי אומדנא אלא גבי אם מתי מחולי זה יפה כתב וסוגיא דגמרא משמע כפשוטה שניתק מחולי לחולי משמע ספק חולי הראשון ולא מת אלא מחולי האחרון אפ"ה הוי מתנתו מתנה כל זמן שלא עמד ונתרפא לגמרי ואל תשגיח אל הטור כי הלך לשיטתו וכן גבי אם מתי ולא אמר מחולי זה אבל נתרפא לגמרי פשיטא שבטל הגט והמתנה בסתם ש"מ ואף שראייתו שהביא אין כ"כ ברורה לסתם ש"מ דאפשר לומר דלעולם קיים התנאי באם ימות והא דאתקן שמואל בגט דש"מ אם מתי ואם לא מתי כו' אפשר לומר לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דגבי מעכשיו וע"מ וה"ה מהיום א"צ תנאי כפול א"ה כשאמר אם מתי כו' ואם לא מתי דכפלי' לתנאי בודאי לתנאי גמור כפלי' אם יהיה אם לא יהי' מ"מ מסתבר לומר אפי' לשאר גאוני עולם דס"ל דבכל דוכתי' בעינן תנאי כפול ואינה מיותר התנאי מה שכפל מ"מ מאחר שהוא בלשון תנאי מסתמא תנאי גמור קאמר בפרט מאחר שהוא חולי שאם לא ימות כלומר שנתרפא לגמרי שלא יהי' הגט כלל אבל מה שהן באין לדמות לע"מ גבי בריא שאומר מעכשיו ע"מ שתצא חמה מנרתקה שלא יהי' גט שזה א"א וכשם שילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי שיכול להתקיים ה"ה היפך התנאי שאם לא יהי' כו' שיהא דבר שאפשר דומיא דהתם אלא האי ע"מ שתצא חמה מנרתקה הוא כמו מעכשיו עד זמן שיעלה השמש דהוו גט למפרע מעכשיו ואפי' מת קודם שיזרח השמש מ"מ כשיזרח השמש הוי גט למפרע מחיים וכמו האומר ה"ז גיטך מעכשיו ולאחר שלשי' יום דלכ"ע הוי גט מעכשיו אי לאו דמספקא לן אי תנאי הוה אי חזרה הוי שחוזר מעכשיו ואומר דלא יחול עד ל' יום וכדפרישי' בפ' האומר בסי' ד' והכא גבי ע"מ שתצא חמה מנרתקה לא שייך בה חזרה ואינ' דומה למעכשיו ובוודאי חד עניינא וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"כ כשתצא חמה מנרתקה חלה הגט למפרע מעכשיו ואפי' מת הוי גט ולא איירי כלל בתנאי אבל מ"מ נראה מכח סברא גבי בריא דתנאי דלעולם קאמר כלומר כ"ז שימות בחייה יהיו הגט ואם לא ימות בחייה לא יהא גט ויורשה ומטמא לה כאלו היא אשתו ממש דלא שייך לומר תנאי אחרינא מאחר שהוא בריא לפנינו בשעת התנאי וגט ש"מ בסתם כשם שאם עמד אינו חוזר ולא בעי אומדנא כך אפי' נתרפא לגמרי הוי גט גמור ולא יכול לחזור וכדמוכח מעובדא דאיזהו נשך גבי אי קיימת דידך אנא דאמרינן פטומי מילי נינהו:

ת"ר הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו קודם שעמד מחולי זה או הכישו נחש אינו גט אם לא אעמוד מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש ה"ז גט מ"ש רישא ומ"ש סיפא שלחו מתם מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לא"י והשיבו אכלו ארי אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק דעתי' תו מסיק ההוא גברא דזבין ארעא לחברי' קביל עלי' כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמי' דרבינא א"ל זיל שפי לי' דהא קבלת עליך כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אונסא דלא שכיח הוא איתבי' רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש ה"ז גט א"ל רבא ואימא מרישא אינו גט א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ומשום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה א"ל אין כיון דקשיא רישא אסיפא לא איתמר בי מדרשא ומשבשתא היא זיל בתר סברא ע"כ בסוגיא וכתב הרא"ש וז"ל ולפי סוגיא דשמעתא בתרווייהו לא הוי גט אבל בתו' קתני ה"ז גיטך אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או נשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו חולי והכי איתא בירושלמי וכן פי' ר"ח ז"ל דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו אתנאי דרישא קאי כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"ג שבא ארי ואכלו לא נתקיים התנאי שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה שנפל עליו בית או נשכו נחש ואם התנה אם לא יעמוד מחליו ונשכו נחש ה"ז נתקיים התנאי כי לא עמד לפיכך זה גט ותמיהני על ר"ח דשביק גמרא דידן ופי' על פי התוס' וירושלומי דלכאורה פליגי אהדדי והרמב"ם כתב דברישא אינו גט ובסיפא ספק מגורשת משום דפליגי אהדדי הצריך גט מספק ע"כ והנה דעת הרמב"ן והרשב"א בחדושיו כסתם סוגיא דגמרא דבשניהן אינו גט ועל דעת הרמב"ם דס"ל ספק מגורשת משום דפליגי תלמודא דידן וירושלמי תמהני דס"ס תלמודא דידן עיקר דסברה אינו גט ואפשר שהוא מפרש מה שאמר שלחו מתם אכלו ארי אין לנו כלומר אין לנו שיהא ודאי אלא הוא בספק וכן פירש הר"ן והמ"מ ומ"מ קשה למה פסק נגד רבא ורבינא דאמרי משבשתא היא ואם אפשר לומר שהוא ספק אף שברישא אינו גט א"כ אינו קשה רישא לסיפ' ולמה עשאה אותה משבשתא ונראה דהרמב"ם סבר דמ"ה עשאו משבשתא מאחר דברישא אינו גט משום מלתא דלא שכיחא א"כ למה הוא גט ודאי בסיפא דשמא ג"כ לא אסיק אדעתי' משום דלא שכיח אבל הוא ספק דלא ידעינן דעתי' דההוא גברא דשמא בלישנא דאם לא אעמוד כלל להדיא כל דבר בין שכיח בין לא שכיח ודוק ונראה מדבריו שחולצת ולא מתייבמת תו מסקינן רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע זבן שומשמי אגודא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו קבילו עלייהו המוכרים כל אונס דמתיליד לסוף איסתכר נהר מלכא א"ל אגורי חמרא אפקעינהו ניהלן דהא קבילתו עלייכו כל אונסא דמתיליד אתו לקמי' דרבא אמר להו קאקי חיורי פי' זקנים משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח, הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו דהלכתא כרבא וז"ל הטור היכא שקיבל עליו כל אונס שיארע לו בזה המקח אז חייב באחריותו אפי' אם הוציא גוי מידו אבל אם שטעה נהר או שפסק ממנו הנהר שהיו משקין אותה וכיוצא בזה אין חייב באחריותו כיון דאונסא דלא שכיח הוא ולא עלה על דעת המוכר שיצא עליו כזה שיקבלנו עליו וכתב הרמב"ם וה"ה נמי בכל תנאי שבממון שאומדים דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללן הי' התנאי וזה הי' בדעת המתנה כשהתנה כההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דזבין שומשמי אגידא דנהר מלכא קבלו עלייהו המוכרים למיעברינהו וכל אונסא דמתיליד ושכר המוכר ספינה להביאה ללוקח ונסתם נהר ואמרינן שלא הי' צריך לשכור בהמות להביא' שבודאי לא הי' דעתו על אונס כזה ואם פירש המוכר בפי' שלא יקבל עליו אחריות אפי' אם נמצאת גזולה ולקחה הנגזל מיד הלוקח אין המוכר חייב באחריותו ואצ"ל אם טרפה ב"ח שאינו חייב באחריותו אבל תנאי שבממון קיים שאל' לא"א הרא"ש ילמדנו רבינו ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהי' לו בכפר כל מדה בכך וכך ועשה לו שטר עליו לפי אומד סכום המדות וכשבאין לחשבון אם יוסיף היין יוסיף לו מעות ואם יחסר יחסור לו מעותיו ומסר לו מוכר ללוקח מפתח המרתף והתנה ביניהם וזה לשון התנאי שלא יהא אחריות על המוכר מאותו יין רק אם תשבור חביות או תשפוך בלבד וגם לא יהא אחריות על הלוקח כ"א לענין הטעם לבד כגון החמיץ יהא באחריותו לדבר זה ועתה בא אנס על הכפר לשלול וירא המוכ' שמא ינסך היין והתיר ללוקח שימדוד היין קודם שיבא שם האנס ואמר הלוקח אין עלי אחריו' כ"א לענין הטע' והמוכ' טוען אם יתנסך יתנסך ברשותך כי מסרתי לך כבר המפתח ואין עלי אחריות אלא שבירות החביות ושפיכתה לכן אם יתנסך היין צריך ליתן לו דמים ואעפ"כ אם תרצה לבטל המקח עכשיו וישאר היין ברשותי לי ולמזלי ואבטלנו ואתן לך שטריך והלוקח השיב איני רוצה לבטלו כי עליך ליתן לי היין באיזה זמן שארצה למדוד אותו כי לא פסקנו זמן למדידה ועכשיו הייתי הולך למודדו לולי סכנת הדרך. תשובה רואה אני התנאים שהתנו ביניהם המוכר שהתנה שלא יהא אחריות מאותו יין אלא אם תשבור החביות או תשפך בלבד ותנאי הלוקח שלא יהא אחריות עליו מן היין אלא לטעם לבד אם יחמיץ ואם יארע בה הפסד ניסוך לא פי' על מי יהי' אותו אחריות ואיכא למידק אחריות שבירה ושפיכה קבל עליו המוכר לבד ולא אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין ואיכא נמי למידק איפכא שאחריות הטעם קבל עליו הלוקח בלבד ולא קבל עליו אחריות שום הפסד אחר שיבא ליין והואיל דאיכא למידק הכי והכי אוקמינא בחזקת מרי' ולא נוציא המעות מלוקח שהוא מוחזק בהן כי עדיין לא פרע המעות ועוד כי הדבר מוכיח כי המוכר קיבל עליו אחריות היין אנוס דאתי לי' מעלמא ושפיכה ושבירה שכיח אבל אונס ניסוך דלא שכיח לא אסיק אדעתיה להזכיר בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין כי אם יתקלקל היין בטעם ואין להכנס בכלל אונס זה שום אונס דאתי לי' מעלמא אלא לכל שאר אונסין נשאר ברשות מוכר ומה שאמר המוכר ללוקח כשהי' היין בספק שהי' רוצה לחזור בו מן המקח ולא רצה הלוקח בזה לא הורע כחו של לוקח כי רוצה לעמוד במקח ע"פ התנאי' שהתנו ביניהם ע"כ עוד כתבתי מענין אחריו' בפ' ח"ה סי' צ"ו:

מתני' לא תתיחד' עמו אלא ע"פ עדים על פי עבד ע"פ שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה בשפחתה ומסיק ת"ר ראוה שנתחיידה עמו באפילה או שישנה עמו תחת מרגלות המטה אין חוששין שמא נתעסקו בד"א וחוששין משו' זנות ואין חוששין משום קידושין ואיכא כמה אוקימתות בגמרא ונלאיתי לכותבם דלא ק"ל כהאי ברייתא אלא כמתני' בפ' הזורק דס"ל ב"ה כל היכא דאיכא עדי יחוד בנשואה חיישינן בקידושין וצריכה גט שני אבל לא בארוסה והיכא שראוה שנבעלה אפי' בארוסה חיישינן לקדושין כתב הטור וז"ל ואם פי' בפירש שלא יחול הגט עד שעת מיתה ונתייחדה עמו בינתיים בעדים או שנתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים אז איכא למיחש שמא בעל לשם קדושין ומ"מ לא תתגרש בו לכתחלה אבל נתגרשה בו תנשא לכתחלה ע"כ וטעמא כמו שכתבו התוס' לר"י דמהיום הוי כא"א לכל דבריה ולא שייך אליבי' חשש קדושין כיון שעדיין אינה מגורשת וטעמא דלא תתייחד הוי משום גט ישן א"כ כשפירש להדיא לכ"ע אין חוששין וכן כשמגרש על תנאי פי' ולא אמר ע"מ או מעכשיו אלא באומר אם לחוד דלא חל הגט עד שיתקיים התנאי וזה נגד מה שכתב הרמב"ם בפ"ח מהל' גרושין דבין תנאי דמעכשיו בין תנאי דאם כל שלא נתקיים התנאי אם נתייחד עמה חיישינן שמא בעל לשם קדושין ואזיל לטעמי' דס"ל דגם בתנאי דאם שייך למימר דמיד חייל גיטא שהרי כתב שם שאם נשאת עד שלא נתקיים התנאי לא תצא אבל כבר השיג בזה כי בודאי תצא והולד ממזר שאין מתחיל הגט אלא בעת שנתקיים התנאי ולקמן בפרקין נאריך בזה בע"ה. תוספ' והביאה הרי"ף והרא"ש לא תתייחד עמו אפי' בנה הקטן עמה לפי שאין בושה לשמש כנגדו ראוה שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנה גט שני אחד אינה צריכה הימנה גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמר אין מצטרפין וכתב הר"ן וז"ל אחד אינה צריכה הימנה גט שני שאפי' קידש ממש בפניו אין חוששין לקדושיו שאין דבר שבערוה פחות משנים כדאיתא בפ' האומר דקדושין זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין דאע"ג דלגבי ממון ק"ל בפ' זה בורר דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת דווקא וכת' הרשב"א ומסתברא כגון שראה את העדי' אבל ראו אותו שנים מן החלון והן רואין ואינן נראין לו אין צריכה הימנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמה שלא בפני עדים אע"פ ששניהם מודים אינה מקודשת הלכך כשבעל זה שלא לשם קדושין בעל אלא לזנות בעלמא ע"כ כתב הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל אחר שגירש ונתייחד עמה אח"כ וקודם שגירשה פעם שנית קדשה אחד לשם פלגש ושהתה שם שאסורה לשניהם וצריכה גט משניהם שודאי השני בא עלי' ונאסר' עליו כיון שהיא א"א משום יחוד של ראשון וצריכה גט משניהם ואע"ג דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ולא חשבינן לה א"א ודאי לצאת מן השני בלא גט נחזור למשנה מה היא באותן הימים ר' יהודא אומר כא"א לכל דבריה ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא ק"ל אין גט לאחר מיתה אמר רבה נעשה כמי שאומר מעת שאני בעולם ואע"פ שאמר מהיום לא הי' בדעתו אלא שאם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה ור' יוסי מספקא אי מהיום ממש קאמר או מעת שאני בעולם קאמר הלכך הוי מגורשת וחייב במזונותי' פי' ואם זינתה קודם שמת הבעל צריך להביאה אשם תלוי וכן פי' התוס' והרא"ש וגירסת ר"ח נעשה כאומר ולאפוקי מגירסת רש"י באומר מעת שאני בעולם כו' והיינו שאמר בפירש ה"ז גיטך מעת שאני בעולם ומילתא באפי נפשי' היא ולא קאי ארישא אהרי זה גיטך מהיום אם מתי דהתם לכ"ע מגורשת משעת נתינה שאין זה נראה דלישנא דמה היא באותן הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל ועוד אומר רבינו יצחק דבהדיא משמע בתוס' דקאי אמהיום אם מתי דקתני ה"ז גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הימים שבינתים בעל זכאי במציאותיה כו' ומייתי פלוגתא דהנך תנאי דבסמוך וכתב הרא"ש וז"ל וחכמים היינו ר' יוסי וקאמר דאיכא בינייהו דר' זירא אומר כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינו מגורשת הבעל חייב במזונות וכל היכא שאמר' בלשונם גט ואינו גט אינו חייב במזונות דלרבנן אית לה מזוני ולר' יוסי לית לה מזונות ואי גרסינן מגורשת לכל דבר מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי והלכה כחכמים והיינו ר' יוסי דמתני' ע"כ ואף שאין הכרע לגירס' מ"מ נראה שיש לחוש לגרסינו דהוי ספק ואפ"ה אסורה להתייחד אפי' בלא עדי יחוד דשמא מגורשת היא משעת הנתינה שיתקיים התנאי ונמצא דהוי פנוי' וכל פנוי' אסורה להתיחד וכן דעת הרמב"ם:

מתני' ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז ה"ז מגורשת ותתן ע"ט שתתני לי מכאן ועד ל' יום נתנה לו בתוך ל יום מגורשת נתנה לאחר ל' יום אינה מגורשת מאי ותתן רב הונא אמר והיא תתן ורב יהודא אמר לכשתתן מ"ב איכא בינייהו שנתקרע הגט או שנאבד לרב הונא דאמר והיא תתן אינה צריכה הימנו גט שני לרב יהודא דאמר לכשתתן צריכה הימנו גט שני והלכתא כרב הונא דק"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכן פסקנו לשם בפ' האומר לענין קדושין התקדשי ע"ע שאתן לך מאתים זוז דפליגי נמי כה"ג בסי' ו' וכתב הר"ן וז"ל ודאמרינן דהיכא שנתקרע הגט או שאבד מגורשת היינו דוקא בע"מ משום דכאומר מעכשיו דמי אבל באם כיון שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים משמע שאם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת כלל אפי' נשאת תצא ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הנזכר שאם נשרף הגט או שאבד קודם שיתקיים התנאי שהוא באם אינה מגורשת ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא כו' וכבר השיגו הר' משה כהן ז"ל עוד כתב הר"ן ז"ל מסוגיא דהכא משמע שכל אשה המתגרשת על תנאי אין מתירין אותה לינשא עד שתקיים התנאי וה"נ משמע לקמן בפ' המגרש דאמרינן ע"מ שתבעל לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ע"מ שלא תבעל לאבא ולאביך אין חוששין ן שמא נבעלה להם כלומר שמא נבעלה מהם ומותרת להנשא מיד אלמא ברישא אסורה עד שיתקיים ואין מתירין אותה לינשא וגדולה מכולן אמרו לקמן בסוף פרקין גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן עד ל יום ומת דלא שרי לה אלא אחר ל' יום דמקיים תנאי ואע"פ שאין לחוש שמא יתבטל התנאי שהרי מת ושוב לא יבא ואיכא למידק מהא דפ' המגרש מקשינן א"ה כולהו תנאי' דעלמא לא תינסיב דילמא לא מקיים תנאי ונמצא גט בטל ובניה ממזרים אלמא כל תנאי מותרת לינשא ואין חוששין שמא לא יתקיים התנאי י"ל שאין דומה תנאי שהוא בשב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשה שכל תנאי שהוא בשב. ואל תעשה כגון שלא תנשא לפלוני ושלא תשתה יין מתירין אותה לינשא מיד ואין חוששין שמא תעבור על תנאי ומ"ה פרכינן בפ' המגרש א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא תנשא דבעלמא שרי לאינסובי משום דהתם תנאי בשב ואל תעשה קיימי אבל תנאי שהוא בקום עשה כגון שתתני לי מאתים זוז ושתבעלי או שתנשא לפלוני או שתשתה יין חוששין שמא לא תתקיים התנאי וכן כל תנאי שברשות אחרים בין שהוא בביטול חוששין לו כגון אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש חוששין שמא יבא ואפי' מת נמי גזרינן ואחרים מחמירין ואומרים שאפי' בתנאי שהוא תלוי' בה ואפי' שהוא שב ואל תעשה אסורה לינשא עד שיתקיים התנאי כגון ע"מ שלא תשתי יין עד ל' יום שאין מתירים אותה עד שיעברו עלי' ל' יום ודפרכינן בפ' המגרש א"ה בכולהו תנאין דעלמא נמי לא תנסיב נהי דודאי אסורה לנשא עד שיהא א"א לתנאי לבטל אפ"ה יש לומר שאפי' בקיים התנאי לא תנסוב לפי שכיון שבשעת נתינת הגט הי' ראוי לחוש נמצא שאין זה כריתות ופרכינן הכא לר' עקיבא דחייש התם כה"ג ואחרים מקילין בהם ואומרים כל תנאי שהוא בידה בין שהוא בשב ואל תעשה בין שיש בה קום עשה כגון ע"מ שתשתי יין וע"מ שלא תשתי מותר' לינשא מיד והכי מוכח בפ' המגרש גבי ע"מ שתנשאי לפלוני דבעינן למימר התם דשרי' לינשא לאחר ופרכינן התם והא לא איקיים תנאי לבטל הגט וכ"ת דאפשר שתנשא לאחר היום ומתגרשת למחר אטו בדידה קאי לגרשה דאלמא אי הוה קאי בדידה הוה מותרת לינשא ולא היינו חוששין שמא לא יתקיים התנאי והיינו נמי דאמרינן התם הכי השתא התם בדידיה קאי לקיומי לתנאי דאי בעי מבריא נפשי' בסולת ולא נאים כו' אלמא כל שבידו אין חוששין לו דכי תימא היכא אמרינן הכי דלאחר לא תנשא עד שתתן היינו טעמא לפי שהוא תנאי שתלוי בדעת אחרים דשמא ילך לו הבעל למדינת הים ונתינה בע"כ שלא בפניו לא שמה נתינה וכמו שנתבאר לפנינו בסי' ד' וכל שהדבר תלוי ברשות אחרים חוששין לו שהרי באם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אפי' מת גזרינן אבל בתנאי שבידה אין חוששין שמא לא תקיימנו אפי' הוא בקום עשה וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' גרושין שכתב ויש לה לינשא לכתחלה דאע"פ שלא נתקיים התנאי עדיין אין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והי' התנאי כמעכשיו או בע"מ המחוור שדבריהם אלו שבתנאי שבידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו אבל אם הוא בקום ועשה חוששין שמא לא תקיימנו וכל תנאי שהוא תלוי באחרים בין שיש בו קום עשה בין שהוא שב ואל תעשה חוששין שמא לא יתקיים התנאי ולפ"ז משמע דהאומר לחבירו הרי אני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיי' שקיים התנאי אבל אמר ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיי' שביטל תנאי ע"כ דבריו וכל הדיעות נראה דהכא גבי אם לא תתן לא תנשא דלא שייך לומר דיש בידה ליתן דשמא לאחר שעה תרד מנכסי ותעני שלא יהי' לה במה לשלם ובשאר תנאים נראה דרך המחוור כמו שכתב הר"ן וכ"כ המגיד משנה בשם הרמב"ן והרשב"א ולא כדעת הרא"ש שכתב לקמן בפ' המגרש סי' ג' בשם ה"ג דכל שיש בידה לקיימה בין הוא בשב ואל תעשה בין בקום ועשה תוכל להנשא מיד ועיין בפ' האומר סי' ה' תו תנן אמר לה ע"מ שתתני לי אצטליתי ואבד אצטליתו איצטלית דוקא קאמ' רשב"ג אומ' תתן לו את דמיה ואין הלכה כרשב"ג בציידן כדלקמן ומסיק בעי מיני' רב אסי מר' יוחנן ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו א"ל אינה מגורשת דהא לצעורה קא מיכוון ולא צערה תו מסיק ההוא גברא דא"ל לאריסי' כ"ע דלו תלת דלוותא ואכלו ריבעי' פי' כל עולם שוכרים פועלים שידלו וישקו השדות ג' פעמים בשנה ונוטלין רביעית השבח וההוא גברא התנה שידלה ד' פעמים ויאכל שליש התבוא' ואת הפירות דלי ד' ואכול תלת' לסוף אתא מיטרא פי' קודם שדלה רביעי רב יוסף אמר הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך וכתבו התוס' והרא"ש והא דאמרינן בפ' השוכר את האומנים אתא מטרא בפלגא דיומא פסידא דפועלים הוא שאני התם דשכירי יום היו והרי לא עשו מלאכה אבל הכא נחות לי' לארעא מידי דהוה אשאר אריסין דלו תלתא ואכלי ריבעא אפי' אתא מיטרא ולא אצטריך כלל לדלות וכתבו הרי"ף והרא"ש והלכתא כרבה ולא דמי למתני' דאמרינן איצטלית דוקא קאמר דהת' קאמ' לצעורה קא מכוין כדאית' בסוגי' תו מסקינן בסוגי' תנן התם בראשונ' הי' נטמן מי שקנ' בית בבתי ערי חומה ביום שנים עשר לחדש כדי שיהא חולט לו התקין הלל הזקן שיהא חולש לו מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ואימת שירצה יבא הלה ויטול מעותיו אמר רבא מתקנותיו של הלל נשמע ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתי' זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת מדאיצטרך לי' להילל לתקוני דנתינה בע"כ הוי נתינה מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הוי נתינה ודתיקון תיקון ודלא תיקון לא תיקון. ואין להקשות א"כ למה הי' נטמן בראשונה מאחר דנתינה בע"כ לא הוי נתינה דאפשר בפניו לא הי' יכול להעיז שלא לקבל כאשר פי' התוס' מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב שימי בר אשי ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה וכתב הרא"ש הא דשקיל וטרי רבא בנתינ' בע"כ לאו לענין מתנת חנם איירי דמילתא דפשיטא היא דאינו זוכה בע"כ ולענין פריעת חוב נמי פשיטא דהוי פרעון ומיפטר אם זרק לו חובו בפניו בע"כ וכן נמי לענין פקדון כדתנן בפ' הגוזל בתרא הלוה מחבירו או הפקיד אצלו בישוב לא יחזור לו במדבר הא בישוב מחזיר לו אפי' בע"כ אלא הכא מיירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחבירו וחבירו יש לו לזכות בד"א כנגדו כגון גט על תנאי דמאתים זוז ובתי ערי חומה והא דלא חייש בקושיות דרב פפא משום דס"ל דאם איתא דבע"כ הוי נתינה ה"ה נמי שלא בפניו ולא הי' צריך לתקן ואי משום ליחודי מקום שיתן שם מעות אפשר שיזכה לו ע"י אחר ע"כ. א"ד אמר רבא מתקנתו של הילל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה וכי איצטריך לי' הילל לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב שימי בר אשי ודלמא אפי' בפניו נמי מדעתו אין בע"כ לא והלל מאי דצריך לי' תיקן וכתב הרא"ש וז"ל בעל העיטור ז"ל כתב בשם ר' האי גאון ז"ל דהלכתא כלישנא בתרא ולא כדחויי דרב פפא וסבר רב האי דחשיב דברי רבא עיקר אע"ג דרב פפא בתרא הוא משום דרב פפא לא בא לחלק על רבא אלא נשא ונתן בדבריו כתלמיד לפני רבו והקשה בלשון ודלמא ואף לעצמו לא הוה הדבר ברור ורבא לא חש להשיבו כדפירש לעיל והרמב"ם ז"ל כת' דספק מגורש' היא וטוב להחמיר ע"כ ונראה לי שאין זה מדברי הרמב"ם אלא הרמב"ן כי הרמב"ם כתב שהוא גט פסול וכל פעם שכתב גט פסול פי' שלא תנשא לכתחלה כאשר נתן כללים בספרו וכ"כ עליו המ"מ וכן הר"ן שסובר כבעל העיטור שכתב כלשנא בתרא דרבא אלא לחומרא בעלמא פסלו אכן לא אוכל להשיג כוונת הרמב"ם כי מנין להחמיר ולעשות פסולים ואם הוא מסופק בהלכה אי הוה מגורשת ואינה מגורשת ע"כ וכן נראה לי עיקר כדברי הרמב"ן שבספק הדבר עומד וכן פסק הרשב"א דעיקר מגורשת ואינה מגורשת ותו מסיק אמר רשב"ג מעשה בצידן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כ"ע ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה וכתב הרי"ף וז"ל הלכך אצטלית דוקא בעי למיתב לי' ואי אבדה אע"ג דיהבה לי' דמים לא הוה גיטא וכתב עליו הרא"ש וז"ל יראה דמדעתו הוי גט ואע"ג דמחולין לך לא הוי גיטא שאני התם דלא ציערה אבל הכא דיהיבה דמי וציערה על גוף האיצטלית יכול למחול ע"כ ותימא א"כ לפירושו לא פליגי רבנן ורשב"ג אלא בנתנו שלא מדעתו וא"כ תיפשוט דנתינה בע"כ הוי נתינה והמחבר גופא הביא דברי הרמב"ן שבספק עומד וכן דעתו נוטה וגם רישא פי' להדיא דאיירי בקבלת הדמים מרצון הבעל ואפ"ה לרבנן לא אקיים תנאה דדוקא אצטלית קאמר אכן נראה לישב דעתו שסבר דהכא לא שייך לומר נתינה בע"כ מאחר שהיא חייבת איצטלית שלו והוא מבקש את שלו ואם אבד וצריכה לשלם לו וא"כ כל היכא שהיא רוצה להחזיר לו את שלו אפי' בע"כ איקרי נתינה כעין פריעת חוב אלא שהוא יכול לומר לא קיימת תנאך דוקא אצטלית התניתי וכל זה דוחק גם קשה לי מאחר דאמרינן לצעורי קמיכוין בתחלה שתתן דוקא את האצטלית מאי מועיל מחילה שלאחר זמן:

ת"ר ה"ז גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי הא מני ר' מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול וסיפא איירי בדלא כפליה לתנאי' אבל רישא איירי בלא תנאי שלא נתן לה הנייר כלל אינה מגורשת רבא אמר משום דהוי מעשה קודם לתנאי שאמר ה"ז גיטך ואח"כ התנאי ע"מ שתחזיר לי הנייר רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד וכתב הרא"ש מדברי התו' וז"ל בכולהו תנאי דמתני' לא דק התלמו' לפ' אם נעשו כהלכתן וסמך על זה מאח' שהוצרך לדקדק על תנאי דהכא מכח קושיא דפריך מרישא לסיפא ופי' לך כל דין תנאים מהכא איכא למילף בכל דוכתא דמידכר תנאי בגמרא שצריך שיעשה כמו שפי' כאן תדע דהא רבא קאמר בפ"ק דקדושין אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי אם לא יחזירו לא יצא ורבא בעי תנאי כפול בשמעתין וא"כ אמאי לא יצא אם לא החזירו הא לא כפלי' לתנאי א"ו מיירי כשהתנה כדין תנאים אלא דלא נחת תלמודא לפרש דדבר פשוט הוא הא בכ"מ שיזכיר תנאי דתלמוד מיירי נעשה כדין תנאים ומסקינן אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ופריך ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט ומשני לא מקדים איניש פורענותי' לנפשיה ומתקיף לה רבה והא בעינן הן קודם ללאו אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט דלא מקדים איניש פורענות לנפשי' אם מתי יהא גט דבעינן הן קודם ללאו כתב הרא"ש מדברי התוס' מכאן משמע דהלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול ואין לומר דשמואל ורבא לשופרא דשטרי הוא דתקון דא"כ נפיק מיני' חורבה היכי דאתני ולא כפל וכן פסק בה"ג ובע"מ נמי בעי כפילות לר"מ דהא בע"מ איירי בשמעתין ולקמן נמי פליגי בע"מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני ומילתא דר"מ מיתניא בפ' האומר גבי ע"מ לפיכך צריך ליזהר בכל התנאים שיהא תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד והא דקאמר בפ' איזהו נשך ההיא דאמרה אי קיימת דידך אנא ואמרינן פטומי מילי נינהו פי' דמשמע שאם התנה הוא כמו שאמרה הי' מועיל ואמאי הא בעינן תנאי כפול והא לא כפלי' לתנאי לר"מ לא איצטריך דבעי תנאי כפול ואיצטריך לאשמועינן דאפי' לרבנן לא מהני ומיהו יש דברים דלא בעינן אלא גילוי דעת פי' שאמר בשעת מכירה דאדעתא דלמסיק זבין וסגי בהכי ולא זו דלא בעי תנאי כפול אלא אף תנאי לא בעינן כ"כ הרא"ש להדיא בפר' יש נוחלין כי ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ויש דברים דאפי' גילוי דעת לא בעי כגון שטר מברחת ובידוע שאם בנו קיים וזבין ולא איצטרכי לי' זוזי דאזלינן בתר אומדן דעתיה אבל היכא דבעי תנאי בעי כפילות ואם לא כפל התנאי בטל והמעשה קיים אפי' בגט כדאמר ר"מ אע"פ שלא נתקיים התנאיים ה"ז גט וכתב עוד וז"ל הרב אלפסי ז"ל כתב בתשובה דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי בין באסורא בין בממונא וכ"כ בשמעתין אע"ג דבעינן בגיטין תנאי כפול ה"מ באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמ' ואם לא יעברו בני ראובן וגו' וכדאתקין שמואל בגיטא אבל בע"מ לא דק"ל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואף משמו של רב האי גאון כתב שכן כתב בתשובה וכן כתב הרמב"ם ז"ל כל האומר מעכשיו א"ל לכפול התנאי ולא להקדים תנאי למעשה אע"פ שהקדים המעשה תנאי קיים וכ"כ הגאון בתשובה שע"מ נמי כאמר מעכשיו כ"ש במעכשיו והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבריהם דתנאי דע"מ או של מעכשיו כיון דמהשתא חייל המעשה בתנאי הוא דחייל דהשתא מתנה עמו אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא בא לבטל המעשה לא הוי תנאי אם לא שכפל אותו ולדבריהם הא דאמר רב אשי הא מני ר' היא וכו' ה"ק לא מפני שהתנאי בטל כאביי ורבא דתנאי ודאי קיים דכל האומר ע"מ אינו צריך לכל דיני תנאים אלא אע"פ שהתנאי קיים מתגרשת משעת נתינה משום דכמעכשיו דמי ואע"ג דר"מ בעי תנאי כפול בעל מנת שתשמשי אבא רצונם לומר דאין הלכה כר"מ בהא והרמב"ם ז"ל הקשה על דבריהם דהא ר' מאיר בעי תנאי כפול בע"מ שתשמשי כדאמ' בסמוך ותניא בתוספתא דקדושין פ' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"ע שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה שוה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי אם לא עשיתי פי' שיתנה להדיא אם לא דברתי אם לא עשיתי לא יהא קדושין דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת אם לא נתקיים התנאי אינה מקודשת ובודאי אית לי' לר"מ הא דאמר רבי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוס' וכו' ואשכחן נמי דבע"מ בעינן תנאי אפשר לקיימו ע"י שליח דק"ל חליצה מוטעת כשרה וה"ד כגון דאמרינן לי' חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז אלמא דבע"מ בעינן כתנאי בני גד ובני ראובן ועוד מי עדיף ע"מ מעכשיו ממש ואף במהיום אם מתי אתקין שמואל אם מתי ואם לא מתי עוד גרסינן בירושלמי דקדושין בפ' האומר מתנה אדם על עירובו אמר ר"א מאן תנא אם בא ואם לא בא ר' מאיר היא הדין חבריא אמרן מדין ר"מ דקדושין דתני' אומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"ע שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ור"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודש' עד שיכפול תנאי והכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' עד ר' חגי בעי קומי רב אסי והא אם לא כלאחר הוא פי' והלא אם לא יעברו שאמר משה ג"כ כלאחר הוא דהא לאחר שיעברו יטלו חלק' בארץ ואפ"ה בעי תנאי כפול ואת אמרת דגבי אחר לא בעו תנאי כפול. א"ל שניה היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאם מידם מ"ה בעי תנאי כפול:

הרי דבגירסא זו משמע שהם סבורים דבע"מ ובמעכשיו בעי תנאי כפול ובלאחר ובאם לא מעכשיו לא בעי תנאי כפול והרמב"ם כתב ג"כ דבלאחר לא בעי תנאי כפול ור"ח כתב על ההיא דאתקן שמואל בגיטא וכו' סוגיא דשמעתא בעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ותנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח וסוגיא דשמעתא איירי בעל מנת ובמהיום אם מתי וגם הביא ראי' לדבריו מחליצה מוטעת דאיירי בע"מ אלמא דס"ל דבכל התנאים בעינן עד שיהא בהם כל דין תנאים וכן הסכימו חכמי ארצנו וכן עמא דבר עכ"ל והר"ן הביאו נמי הירוש' וכ' בזה"ל משמע לפום הגמרא דידהו דדוקא בע"מ היא דבעי רבי מאיר תנאי כפול אבל באם לא בעי והרי זה הפך סברת הגאונים ז"ל ונהי דלפי הגמרא דידן משמע דבאם בעי רבי מאיר תנאי כפול מכל מקום נראה שאין לנו לתפוס הפך הסברת הירושלמי לגמרי דנימא דוקא באם הוא דבעי אבל בעל מנת לא בעי עד כאן. ונראה מדבריו דמודה לאחר תנאי דאם לא ולא כן הבנתי דבוודאי אם התנה ואמר ה"ז גיטך אם ירדו גשמים דצריך תנאי כפול וכל שאר דיני תנאי רק אם אמר ה"ז גיטך לאחר שירדו גשמים שאינו כתנאי אלא כלאחר זמן הוא דלא בעי תנאי כפול ולא שום דבר אחד מן התנאים רק תלמודא בעי להשוות הא דאם יעברו ונתתם שהרי לא אמר הרי להם ארץ גלעד אם יעברו אלא אם ונתתם אח"כ ואינו דומה לה"ז גיטך אם תעשה כך וכך שהרי נותן הגט עתה לידה אלא שתלוי מ"ה משני מאחר שהי' ארץ גלעד בחזקתם הוה כשאר תנאי דאם לא אבל לעולם בלאחר לא בעי תנאי כפול באם כו' וכן פסק הטור אחריו שדעת רוב האחרונים דבעינן תנאי כפול באם ובמעכשיו מדהוצרך שמואל לתקן כל הני לישני ולא תיקן שיאמר ה"ז גיטך מעכשיו אם מתי או ע"מ שאמות ש"מ דלא מהני כלל שום לישנא דתנאי בלא כפול וכן כל הדברים הצריכים בענין התנאי וחמשה דקדוקי תנאין יש. תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחד ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיים המעשה ע"י שליח פי' לאפוקי חליצ' ועוד צריך שיהא תנאי ראוי לקיימו אבל תנאי שא"א לקיימו כגון ע"מ שתעלי לרקיע והדומה לזה שאינו אלא כמפליג בדברים כתב במרדכי הא דאתקון שמואל הכי לאו משום שפורי דשטרא הוא אלא דינא הכי דבעינן כל אלו דינים בתנאי ומיהו אמר רבינו יצחק שאם נתנו סתם ע"מ שאם ימות ופירוש שיהא זה התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' יכול להיות שיועיל בלא כפילת התנאי ואם נפשך לומר האיך יתן אד' ש"מ שום תנאי בגט א"כ צריך לסבור יש ברירה כדפי' רש"י בפ' כל הגט גבי מה היא באותן הימים הרי היא כא"א לכל דבריה דברי ר' יהודא ודייק תלמודא ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ופי' הגאון כל תנאי שאין בידו לקיים כגון מיתה וחיים בידי שמים ואינו מועיל שום תנאי אלא למ"ד יש ברירה והרי נחלקו ר"ת ור"י נכדו אי הלכתא כמ"ד יש ברירה אי לא. בשמעתא דקנין פי' בפלוגתא דר"י ורשב"ל. וי"ל הר' שמואל עצמו שילהי ביצה גבי חביות ובהמה שלקחו בשותפו' ס"ל דאין בריר' ואפ"ה אתקון שמואל תנאי בגיטא דש"מ והיינו טעמא דדבר העומד להתברר מודה ר"ת דיש ברירה וגם ר' יהודה דאמר היא כא"א לכל דבריה ור' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת מודה דיש ברירה לפי' רש"י ז"ל בפ' כל הגט דכי מיית הוי גיטא הוא עיקר ולא כמו שפי' הכא במי שאחזו וכן עמא דבר לתת ש"מ גיטו בתנאי במותו ובחייו עכ"ל ספר התרומ' כתב עוד המרדכי בשם תשו' הגאונים וכהן המסוכן הנותן גט לאשתו על תנאי אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ומת מאותו החולי ושאלתם אם פסל אותה מכהונה משום ריח הגט הכי חזינן דודאי לא פסיל לא משום ריח הגט ולא משום גט עצמו ומותר לו דעיקר תקנה משום כהנים היתה כי היכא דלא ליתסרא עלי' וכן מצינו בשאלתות אתקין שמואל בגיטא דכהנים אם לא מתי וכו' וכהן דאזיל באורחא ליהב גיטא על תנאי הדר תוך הזמן לא פסיל לכהונה כדפי' מר דניאל גאון וכתב עוד נשאל להר"ר יצחק אם כהן יכול לגרש את אשתו על תנאי ולומר לה על פה אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כי היכא דלא תיפול קמי יבם ואם יכול לקיימה ולהחזירה אם עמד והשיב דיכול לעשות כדתנן בפרק הזורק כתב לגרש אשתו ונמלך ב"ש אומר פסולה לכהונה ובה"א כיון שנתנה על תנאי לא פסלה מן הכהונה וק"ל כב"ה וכן פסקו ה"ג ובתיקון שטרות כו' והמרדכי כתב וז"ל ור' יחיאל מפרי"ש הי' רגיל בגט ש"מ לגרש בלא תנאי לאפוקי נפשי' מכל ספיקות וגמגום והיו מזקיקים לקבל חרם תקנת הקהילות לישא זה את זה לשון ר' פרץ בר אליהו ז"ל:

מתניתין ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו ב' שנים ר' יהודא אומר י"ח חודש והלכתא כת"ק מת הבן או שמת האב ה"ז גט כתב הרא"ש וז"ל כתב רש"י אחר הנקה ושימוש וגבי בן השמיענו אע"ג דלא הניקתו ב' שנים אבל באב אין בו שום חידוש שהרי שימשתו כל ימי חייו אלא אגב מת הבן תנא נמי מת האב א"נ אגב דבעי למיתנייהו בסיפ' תניא נמי ברישא וכן מפרש בירושלמי ע"כ ולא שרש"י להדיא פי' כן אלא שכך משמע מדבריו שפי' מת הבן תוך ב' שנים דמשמע שאם לא הניקתו כלל דלא הוי גט וכן דעת הרמב"ם אכן התוס' כתבו על דברי רש"י אלא נרא' לר"י לפרש דאפי' מת קודם שהניקתו ומשמשתו אפ"ה הוי גט דלא איכוון אלא להרווחה ולא לצערה שהרי לא פי' מידי וכו' וכן הסכים הרשב"א אכן יש לחוש לחומרא כפירש"י והרמב"ם מאחר שכן מפרש בירושלמי איכא למימר שמא דוקא בכה"ג הוא דהוי גט תו שנינו ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או מת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל ארשב"ג כל עיכובא שאינו הימנה ה"ז גט ופריך ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' ה"ז גט אמר רב חסדא ל"ק מתני' רבנן ובריית' רשב"ג דמיקל בתנאי גבי אצטלית ליתן דמיה מיקל נמי הכא וכתב הרי"ף דלית הלכתא כרשב"ג ור"ה ור"י פוסקין בכ"מ כההיא פיסקא דר' יוחנן דפסק הלכ' כרשב"ג במשנתינו ואני אומר אפי' לאותן דלא ס"ל האי כללא דר"י בכ"מ ששנ' במשנתינו הלכ' כמותו אפ"ה נרא' לפסו' כאן הלכ' כרשב"ג שהרי הברייתא שונה הת"ק בלשון ר"מ ודברי רשב"ג בל' חכמי' והלכ' לעולם כחכמים א"ל דפסקינן להדיא דלא כוותייהו וכן נ"ל עיקר כאשר כתבתי בפרק הפרה סי' י"ד ומסיק רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש יום אחד רב אשי אמר סתם נמי כמפרש יום א' דמי וב' שנים דקתני מתני' פי' מניקתו ב' שנים היינו יום אחד בתוך ב' שנים לאפוקי לאחר שתי שנים וכתב הרי"ף והלכתא כרב אשי דבתרא הוא ואע"ג דאקשינן עליו ואסיקנא בקושיא הלכתא כוותי' דהא לא אסיקנא בתיובתא ואיכא מ"ד כיון דדייקינן מתניתין כוותי' דרבא הלכתא כוותי' ע"כ ודע' הרמב"ם כדעתו דהלכ' כרב אשי והרא"ש השיב וז"ל ויראה לי עיקר הפוסקי' כרבא דאע"ג דלא מסיק בתיובתא קשיא חזקה הויא וכיון דדייקינן מתני' דלא כוותי' האיך נפסק כמותו לכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא וכן פסק הר"מ ז"ל ע"כ וכתב הקאר"ו מדכתב הרא"ש דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספקא לי' ובמאי דאיכא בין רבא לרב אשי הוי ספק מגורש' ע"כ ולא דק בתחלת דבריו שכתב ויראה לי עיקר הפוסקים כרבא כו' דמשמע שכך הוא פסק ולא בדרך ספק כלל ואפשר דעתו שלא לפסוק להקל שאם לא הניקה ב' שנים ומת שתהא מתייבמת לכתחלה ולא חולצת אבל אם נתייבמת לא תצא ומדברי הטור נמי משמע שכך דעת הרא"ש כדבריו לגמרי ולא הזכיר שום ספק בדבריו ומה שכתב קושיא חזקה היא היינו דק"ל פי' רישא דמתני' ב' שנים יום אחד מב' שנים קאמר וא"כ מת דקאמר ע"כ בלא הניקתו כלל והרי לא נתקיים התנאי כל עיקר ואפ"ה הוי גט וא"כ מ"ש מסיפא כשאמר ב' שנים ומת דלא הוי גט כך הוא לפי' רש"י אבל לפר"י צ"ל מאחר דסתם הוי כמפרש יום אחד להדיא אלמא לצעורה קא מיכוין וא"כ כשלא הניקתו כלל לא להוי גט כמו בסיפא כשפירש ב' שנים לצעור' קא מיכוין ה"נ נימא גבי יום בשלמא לרבא דאמר סתם לא הוי כמפרש ולא אמרינן דקא מיכוין לצעורה כ"א להרווחה ומ"ה הוי גט ברישא וכתב הר"ן בשם הריטב"א וז"ל דבדיני ממונות כיוצא בזה אם אמר לו בית זה אני נותן לך במתנה ע"מ שתזון את בני או את אבא ולא פי' לו זמן דלרבא צריך לזונן כל ימי חייהם ולרב אשי כמפרש יום אחד או שעה אחת דמי ואיכא למימר דלכ"ע דלענין ממונו סתם כמפרש כל ימי חייו ולא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין דלצעור' קא מיכוין והרי ציער' יום א' או שעה א' והדבר צריך תלמוד ע"כ ולי נראה פשוט שלא יכול להוציא הבי' מן חזקתו אם טעון לא כוונתי אלא כל ימי חייו ואף אם מת הנותן אין להוציא הבית מחזקתו וטענינן ליתמי כמו שהיה טוען אביהן וגם אומדנא דמילתא דאין אדם נותן בית כ"א בעבור דבר חשוב וכתב הטור וז"ל ולדעת א"א הרא"ש ז"ל צריכה לשמש את אביו כל ימי חייו ולהניק את בנו כ"ד חדשים ללידתו וכ"כ הרמ"ה ותוך הזמן אינ' רשאי לנשא שמא לא תתקיים תנאי וה"מ דלא בעי ב' שנים שלימים אלא עד שיהא הוולד מב' שנים היכא דאתני מקמי' דשלמו לי' ב' שנים אבל לאחר ששלמו ב' שנים ע"כ לאו לשעורא זוטא דהיינו ב' שנים איכוין אלא כ"ז שהתינוק ראוי להניק כר' יהושע דאמר אפי' ג' וד' שנים ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא אפי' לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה כיון ששלמו ב' שנים כתב עוד הרמ"ה א"ל ע"מ שתשמשי ושתניקי את בני יום אחד צריכ' לעשות מאז כליל שבת ויומו ה"ז גט ואם לאו אע"פ שתעשה מעת לעת ומת הבן או האב אינו גט והוא שיהא יום א' בתוך ב' שנים של הנקת הולד ע"כ ונרא' לי שאם אמר לה ע"מ שתניק לבני ו' חדשים רואין אם נשאר לזמן הנקת העובר דהיינו עד שתהי' לו שני שנים יותר מו' חדשי' אז ודאי לאו לצעורה קא מיכוין אלא להקל מעליה שלא תניק עד שישלמו כ"ד חדשים וא"כ אם מת הבן תוך ששה חדשים אחר שהניק מעט הוי גט אבל אם לא נשאר ששה חדשי' להניק העובר אז ודאי כיון שפירש ששה חדשי' לצעורה קמיכוין ואם מת תוך ששה חדשי' אינו גט ע"כ ודברי' של טעם הן תו מסיק ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי ה"ז גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי ר"מ וחכ"א, אם נתקיי' התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט וכתב הרי"ף וז"ל הלכתא כרבנן ואע"ג דק"ל דבעינן תנאי כפול ה"מ באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דש"מ אבל בע"מ לא דק"ל כל האומר ע"ע כאומר מעכשיו דמי וכתב הרא"ש וכאשר כתבתי לעיל כן עיקר ע"כ פי' שהכריע כר"ת דאפי' בע"מ ובמעכשיו בעי תנאי כפול וכל דברי' הצריכים בתנאי וכאשר פי' לעיל. תו מסיק ת"ר אמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שני' וחזר ואמר לה בפני שני' ע"ע שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרוני' את הראשונים רצתה משמשתו רצתה נתנ' לו מאתים זוז ופירש"י שלא מסר לה הגט מיד אלא כך אמר בפני שנים כשאמסור יהי' ע"מ כן דאי מסר לה הגט ואמר התנאי לעולם לא נתבטלו דבריו הראשונים וכן דעת הרמב"ן וכתב הר"ן על פי' רש"י שבתחלה לא מסר לה הגט אלא אמר כשאמסור לידך יהא גט כו' שכך היא שנויה בתוספתא דתניא התם אמר לשני' תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאה זהובים לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים רצתה תמתן רצתה תתן אמר לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתמתן לי ב' שני' וחזר ואמר תנו גט לאשתי ע"ע שתמתין לי ג' שנים בטלו דבריו האחרונים את הראשוני' ואחד מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין לתת לה גט ע"כ ואע"פ שאין זה שוה לגמרתי' מ"מ נראה דלאו כשנתן לה גיטא בתנאי הראשון עסקינן ועוד נרא' ממ"נ דאפי' בשעה שאמר תנאי שני לא מסרו אלא לאחר מכאן שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב וחזר ואמר בפני שנים ומסרו לה ואפשר דבכה"ג תנאי דבשעת מעשה מבטל דבריו הראשונים ואע"פ שבתחלה אמר בפני שנים כשאתן גט לאשתי ע"מ כן אתננה לה ולא דמי' להאי דתניא בתוס' דקידושין זה אומר מאתי' כו' והלך זה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקידשו אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה דאלמא על דעת הראשון גמרו מעש' דשאני התם דסתם הוא אבל התנה תנאי אחר אין לנו ולפיכך לפי דרכו של רש"י ז"ל כך יש לאומרה שאמר בפני שנים ע"מ כן אתן לה ולא מסר לה וכן בפני האחרונים ולא מסר לה וכשמסר לה לאחר כן מסרו לה בפני כלם סתם על תנאין הראשונים מסרה והא דקתני ה"ז גיטך ע"מ כו' לאו דאמר הכי בפי' אלא דהוא כמאן דפירש וכן פי' רב אחא משכחא דאיירי בלא מטא גיטא לידה כו' וכפירש"י פי' הטור להדיא ויש עוד פי' אחר ונלאיתי לכתבו כי אין בהם ממש. נחזור לברייתא אבל אמר לה בעני שנים ה"ז גיטך ע"ע שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר ע"מ שתתן לי ג' מאות זוז בטלו דבריו הראשונים את האחרונים ואין א' מן הראשונים ואח' מן האחרוני' מצטרפין ומסיק תלמודא אהייא אילימא אסיפא הרי בטל אלא ארישא פשיטא מ"ד כל לקיומי תנאי מצטרפין קמל"ן. כתב הרמ"ה ה"ה איפכא שאמר תחלה ג' מאות זוז ואח"כ אמר מאתים זוז ע"כ וזהו פשוט ועוד נכתוב יתר מדיני ביטל לקמן גבי וליחוש שמא פייסו:

מתניתין ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר בטל תנאו ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן עד ל' יום והי' הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר בטל תנאו ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום והי' הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל תנאו פי' אנטיפרס בסוף מצר יהודה וכן כפר עותנאי בסוף מצר גליל וכן עכו בסוף א"י ומפרש בגמרא דמתני' בהכי איירי ששני תנאים התנה עמה אם לא אתינא מכאן ועד תלתין פי' שמשהה בדרך ל' יום להוי גט ואם אבא לגליל אפי' לאלתר להוי גיטא הלכך כי הלך לאנטיפרס וחזר דלגליל לא הלך וגם שלשים יום לא שהה בטל התנאי ואינו גט אבל אי מתנה חד תנאי אם לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין והי' לו להלוך מיהודא לגליל אם הגיע לכפר עותנאי שהוא בתחלת גליל וחזר תנאו בטל שהרי הלך לגליל ושוב לא יכול לקיימה אבל לא הגיע לגליל אין התנאי בטל ושוב יכול לקיימה כשילך לגליל וישהה וכן איפכא מגליל ליהודא והגיע לאנטיפרס וכתב הר"ן דהאי משנ' שנוי' שלא בדקדוק וכן הרבה כיוצא בזה דהא בעינן תנאי קודם למעשה והכא מעשה קודם לתנאי הוא ובס"פ השוכר את הפועלים הארכתי שם. נחזור למשנה ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך שלשים יום והי' הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט והא לא עבר אמר רב הונא מאי פניך תשמיש ואמאי קרי לי' פניך לישנא מעליא נקט ר' יוחנן אמר לעולם פניך ממש מי קתני ה"ז מגורשת פי' מיד ה"ז גט קתני דלא הוי גט ישן ולומר שלא תנשא בו לכתחלה ולכי מלו תלתין יומי הוי גיטא תניא כוותי' דר' יוחנן ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך ל' יום והי' הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס אמ' רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמי' דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי ופי' רש"י שמא פייס כשבא אצלה פייס קטטה שהיתה ביניהן ונתייחד עמה ואחר זמן אתי בעל ואומר פייסתי וכתב הר"ן עליו וז"ל ורש"י פירש וליחוש שמא פייס ונתייחד עמה הבעל והוי לי' גט ישן ואע"ג דק"ל בפ' הזורק שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה ה"ק היכי אמרת דה"ז גט דמשמע גט שראוי להתגרש בו לכתקל' ליחוש שמא יבא הבעל ויערער ויאמר שפייס וה"ל גט ישן ומפרקינן באומר בשעת התנאי ע"מ כן אני מוסר לך שתהא נאמנת עלי ה"ק כ"ז שתאמר שלא באתי ונתייחדה פייסתי ולא נהירא דאם איתא דאיכ' למיחש לגט ישן כי המני' מאי הוה וכי נפקא מידי חששא דגט ישן בהכי ואפשר דכל היכא דבעל לא מערער לא חיישינן וכיון דהימה תו לא אתי ומערער אבל הרי"ף ז"ל פי' בתשובה דה"ק כיון שהי' הולך ובא אע"פ שלא נתייחד עמה ניחוש שמא פייסה בדברים ומחלה התנאי ויש נוסחאות שגרסו בהך ברייתא ע"מ שאעבור וכתב הרמב"ם ז"ל שלפי גירסא זו למדנו בפי' שהנותן גט לאשתו אע"פ שאמר לה מעכשיו אם התנה עלי' התנאי ובטלוהו בפני שנים בטל הגט שאינו תנאי מאח' שבטלו אותו ואינן רוצין שיהא תנאי דהא הכא ע"מ קאמר שהוא כאומר מעכשיו ואפ"ה פרכינן וליחוש שמא פייס ולפי' האומר לאשה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ובטלו התנאי הגט בטל אע"פ שנתנה לו אח"כ שכל זמן שלא קיימתו לתנאי אפשר לבטלו מדעת שניהם וכשנתקיי' התנאי אח"כ כאלו לא נתקיים ומיהו דוקא כשהסכימה היא בביטולו לא כדברי מי שמפרש שמא נתפייס ובטלו שאע"פ ששנינו משהגיע גט ליד' אינו יכול לבטלו הכ' כיון שעל תנאי ניתן ולא נתקיים עדיין התנאי יכול הוא לבטלו ואין זה מחוור כמו שכת' הרי"ף ז"ל בתשוב' דכיון שאם נתקרע הגט או שאבד ה"ז גט כ"ש שאינו יכול לבטלו וכ"כ רב אחא גאון ז"ל בשאלת' דרב אחא אבל כשהסכימה היא בביטול התנאי משמע דבטל הגט דהא פרכינן ליחוש שמא פייס ומיהו דוקא בתנאי שהו' בידם שלא נתקיים שמתוך שבידם שלא נתקיים יכולים הם לומר שאע"פ שיתקיים יהא כאלו לא נתקיים דאל"ת הכי לעיל בפירקין בגמרא דשקלי וטרי ברואה שנתייחדה עמה באפילה אי חוששין משום קדושין או לא למה אין חוששין בביטול התנאי דהא אמתני' דאם מתי קיימין א"ו כל תנאי שהוא מתקיים ע"כ אין בידם לבטלו אבל בתנאי שאפשר להתבטל רשאין לבטלו ולפי' כתב הרמב"ן ז"ל ע"מ שתתנו לי מאתים זוז אם קבל' עלי' שלא תתקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעת' ואצ"ל שאם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אפי' אמרה אח"כ נותנת אני ומקיימה התנאי כבר נתבטל שכיון שבידם לבטל התנאי שלא תתן וכיון שבטלתו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום ואני תמה אם איתא שהיא יכולה לבטל התנאי לומר שאע"פ שנתקיים כאלו לא נתקיים ולבטל הגט היכא אסיקנא לעיל מחולין לך דאינה מגורשת נהי דמעיקרא לצעורה קמיכוין למה לא יהא בידו לומר שיהא כאלו נתקיים התנאי כשם שבידה לומר שיהא כאלו לא נתקיים ולפיכך אני אומר שבכל גט הניתן במעכשיו או בע"מ דכמעכשיו דמי ואין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא במתנה להנאתה של אשה כי הכא שהתנה אם לא באתי וכל זמן שאעבור מכנגד פניך מסתמא להנאתה מתנ' עמה לומר שאם לא ינהג עמה בזמן הזה המנהג שהתנה שלא תתעגן מחמתו ותהא מגורשת ומש"ה פרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו והויא כאומרת כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתי אבל במתנה עמה ע"מ שתתן לי מאתים זוז ונתגרשה מעכשיו ודאי לאו כל הימנה לומר שאפי' קיימו שלא תהא מגורשת וההיא בריית' דלעיל דבטל דבריו האחרונים את הראשונים או תתפרש כדברי רש"י ז"ל או אתא כמ"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי ע"כ ודברים ישרים הם והטור כתב בשם הרמב"ם היכא שאומר מעכשיו או ע"מ כיון שנתקיים התנאי חל הגט למפרע משעת נתינ' ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאי משיגיע הגט לידה ואם אבד הגט או נשרף אפי' מת הבעל קוד' שנתקיים ה"ז מקיימת התנאי אחרי מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט ליד' ויש לה להנשא אע"פ שעדיין לא נתקיים ואין לחוש שמא לא תקיים הואיל והוא כמעכשיו או בע"מ ע"כ. וכתב עוד וכן יראה מדברי רב אלפ"ס שכתב בתשוב' נתן גט על תנאי צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו ור"ל משהגיע הגט לידה שוב אינו יכול לבטלו ונרא' דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם במעכשיו תהא מגורשת למפרע אפי' מת הבעל או נשרף הגט משא"כ בתנאי דאם יפה חילק אבל מה שכתב דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אע"ג שלא נתקיים התנאי נ"ל שאינו תלוי בזה דאע"פ שחל למפרע מ"מ אינה יכולה לינשא בתנאי שאין בידה לקיימו אעפ"י שהוא חל למפרע אם יתקיים התנאי שמא לא יתקיים ולא יחול הגט לעולם ואיכא דמתני לה אמתני' מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט וליחוש שמא פייס אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמי' דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא מאן דמתני לה אבריית' אבל אמתני' אם לא באתי קאמר והא לא אתא וכתב ר"ח כיון דאיכא דמתני לה אמתני' אזלינן לחומרא והרמב"ם ז"ל כתב ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש אין חוששין שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבא בצנעא ואם תם הזמן שקבע ולא בא ה"ז מגורשת והשיג עליו הראב"ד וכ"כ הרא"ש וז"ל ותימא הוא שפסק קולא באיסור דאורייתא ועוד דלישנא בתרא מתני לה אמתני' וכן דעת רב אלפס ז"ל דבכ"מ הוא תופס א"ד עיקר וכן לעיל בפ' כל הגט מקשי תלמודא מלישנא בתרא ע"כ וכ"כ הרא"ש להדיא בפ"ק דב"ק גבי ב' אחים שחלקו שרגיל הרי"ף בכל מקו' לפסוק כלישנ' בתרא וכתב הטור וז"ל כל מי שנותן גט לזמן קצוב שאם לא, יבא לאותו זמן שיהא גט אינו גט אלא א"כ יאמינה להכחישו ולומ' שלא בא אף אם אמר שבא בד"א במגרש מן הנשואין אבל במגרש מן האירוסין א"ל להאמינה וכ"כ א"א הרא"ש בתשובה אם כשהתנה תלה, ביאתו בעדים שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעידין שבא הרי הוא גט אע"פ שלא האמינה ע"כ. וכתב הריב"ש בתשובה סימן שנ"ח שנשאל על הא דאמרינן תהא במאמינה לומר שלא באתי אם היא אומרת לא בא ויש עדים שבא מה דינ' והשיב נ"ל דאם לא אמר בפירוש תהא נאמנת כבי תרי לומ' שלא באתי אינה נאמנת כ"ז שיש, עדים כנגדה דהא לא האמינה אלא עליו אבל לא כנגד העדים אבל אי האמינה בפירוש כנגד עדים נאמנת היא אפי' באו עדים דהא הימנה כו' עוד כתב הטור וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שאמר כ"ז שאעבור ולא אמר לה מעכשיו אבל אמר לה מעכשיו אם לא אעבור או ע"מ שלא אעבור כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאי וא"צ להאמינה ולפי מה שכתבתי בשם א"א הרא"ש ז"ל דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק ע"כ והא לך התשובה שכתב וז"ל אחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך ב' שנים שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שיבא הגט לידה וכתב ה"ה בכל תנאי שמתנה בשעה שנתן הגט ומבטלו אח"כ קודם שיתקיים התנאי שהוא בטל אע"פ שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי ואינה רוצה בבטולו אפ"ה יכול הוא לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורשת דלא בעינן דעתה וכ"כ בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים התנאי ע"כ וכן דברי הר"ן נוטי' לדברי בעל העיטור וכן נוטה דעת המרדכי דאף במעכשיו כ"ז שלא נתקיים התנאי יכול לבטלו וגדולה מזו כתב המרדכי נמי בס"פ וז"ל כ' הרי"ף בתשוב' נותן גט על תנאי צריך שימסו' גט לאשתו כדי שלא יכול לבטלו ולא ימסרנו ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד השליש אבל לכתוב התנאי בסוף הגט מאחריו אינו רשאי שאם כתבו ה"ל לבעל זכיי' בגוה ואין זה כריתות ואם בעל תוך הזמן אפי' ריח הגט אין בו וכ"כ גאון א' ומסתברא דאפי' נתנו ליד האשה יכול לבטל' קוד' שנתקיים ובין לרב ובין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכ' דלא ליטעו בין לאחר התורף ובין לפני התורף לא הורגלו לכתוב התנאי בתוך הגט וכ"כ רב האי בתשובות ע"כ. והא דאין לכתוב התנאי בגט כבר כתבתי מזה סוף סי' ט' תו שנינו ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתו' י"ב חדש אינו גט ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש ה"ז גט איבעיא לן כי שרינן לה לאלתר שרינן לה דהא ודאי לא אתי או דלמא שרינן לה לאחר י"ב חדש לכי מקיימה תנאי ולא איפשיטא וכתב הרי"ף הלכך עבדינן לחומרא גזיר' אטו לא מת ולא שרינן לה לעלמא בתוך י"ב חדש אם לא ע"י חליצה ואם נשאת לא מפקינן לה מיני' והנה בתו' הקשו לאלתר מה יש לחוש הא ודאי יתקיים התנאי דכיון שמת לא ישוב עוד לביתו ותירצו דאיכא למיגזר אטו לא מת לפי שאין העול' יודעין שמת אבל לאחר י"ב חדש הכל יודעים שנתקיים התנאי והר"ן כתב היינו טעמא משום דאיהו ודאי לא הוה חייש למיתה דידי' ולא הי' גמר ומגר' אלא לאחר י"ב חדש ומ"ה חיישי' ולא שרינן לה מקמי הכי ולישנ' הכי מוכח דאמרי' או דלמ' לאחר י"ב חדש שרינן לה לכי מקיי' התנאי:

מסקינן בסוגיא אמר אביי הכל מודים היכא דאמר, לה לכשתצא חמה, מנרתקה לכי נפקא קאמר לה וכי מיית בליליא הוי גט לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה ודבר זה בארתי יפה לעיל בסי' ב' ע"ע שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר לה והוי גט מחיים כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה לי' כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ומ"ס לא אמרינן כר' יוסי והוה לי' כאם מתי גרידא וכתב הרב אלפס והלכתא כרבנן והרא"ש כתב ולקמן בפ' בתרא נדקדק בו בסיעתא דשמיא ע"כ ואני לא ראיתי לקמן שום דקדוק אלא שכתב להיפך שהלכתא כר' יוסי ולשופרא דשטרא אתקין רב לכתוב בגט מיומא דין ולעלם כו' וכן דעת התו' ורש"י שלשופרא בעלמא הוא שלא יוציאו שום לעז על הגט אכן בפ' יש נוחלין כתב רשב"ם משו' חומרא דעריות אתקין רב הכי ומשמע אפי' נתגרשה בו לא תנשא בלא חליצה אבל בממון הלכה כרבי יוסי וכן נוטה מסקנת הטור שכתב בסוף המסקנא וי"א שלעולם הוי ספק מגורשת וחולצת ולא מתייבמת וכן דעת התוס' ע"כ ולא דקדק יפה שהרי ר"ת ור"י סוברים שניהם לשופרי דשטרא תיקן רב ב"כ הרשב"א אלא הרשב"ם ס"ל דלחומרא דעריות לא פסקינן כר' יוסי וא"כ לפ"ז חולצת ולא מתייבמת לכתחל' אבל לא חשבינן בספק מגורשת ונ"מ שאם נשאת לא תצא ולענין פסק הלכה נראה כדברי התוס' וכן פסק הראב"ד ואף שאמרינן בהאי פירקא ר' יהודה נשיאה וב"ד התירוה לינשא כר' יוסי ואמר ר' יוחנן שלא הודה לו סיעתי' מה בכך הא לעיל בפרקין מסקינן דרבא שהוא בתראי פסק דהלכה כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' בע"פ ומסתמא כן הלכה ומ"ה נראה דהוי גט מעליותא שלחומרא בעלמא חולצת דמאי איכפת לן בהאי חומרא שהרי כבר נפסלה לכהן אבל אם נשאת בלא חליצה לא תצא כלל אבל לכתחלה לעולם חולצת שהרי רבים הם החולקים:

מתניתן אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו ותנו, גט לאשתי כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש כתבו בתוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט כתבו לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש ומת אם גט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו הלכתא כחכמים וכן פסקו כל המחברים והאי מתני' דכתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי כו' דס"ל לחכמים ולר' יוסי דהוה גט בתנאי אע"ג דבעי' תנאי קודם מעשה ואי לא המעשה קיים והתנאי בטל והכא בדיוק מיתני מדחילק בין רישא לסיפא מ"מ לא קשי' מידי כי כבר תירץ הר"ן דגבי שליחות כי הכא דמיתני עם שלוחים דכל תנאי מהני בזה ולפי שאינו נעשה שלוחו אלא כמה שנראה מתוך גילוי דבריו והארכתי בזה בפ' השוכר את הפועלים:

ת"ר לאחר שבוע שנה לאחר שנה חדש לאח' חדש שבת לאחר שבת מהו יתיב רבי זירא קמי דר' אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר חד בשבא ותרי בשב' ותלתא בשבא בתר שבתא ארבע וחמשא ומעלי שבתא קמי' שבתא ומיירי בנתן לה גט ואמר אם לא באתי מכאן לאחר שבוע זו אינו גט עד שתעבור כל השנ' שמינית וכן אח' שנה חדש ואחר שבת שכת' אחר שבת יום ראשון שני ושלישי ונתן הר"ן טעם לדבר דכיון שהוא תופס חשבון זמן שהוא מקוב' ומפרשי' בשבוע שהיא מקובצת משני' אחר שלו היינו החשבון המקובץ מפרש שהוא הבא אחריו ולאחר שנה חדש שבת וכתבו בתו' שאפי' לא נשאר מן השבוע אלא מעט ואמר לאחר שבוע זו הוא אחריו שנה כיון שהזכיר לשון שבוע ע"כ ור"ח ז"ל פי' שאמר לה ה"ז גיטך לאחר שבוע אינו מתגרשת עד שתעבור שבוע ושנה שמיני' ויותר נרא' פי' רש"י דכשתלה הגט בביאתו אחר השבוע לא מצינו למימר שיהא גט אם לא כמו בתוך השבוע דא"כ הל"ל אם לא באתי בתוך שבוע זו א"ו מדתלה זמן בביאת' בלאחר השבוע ע"כ רצונו לומר אם לא יבא בזמן הנקרא אחר שבוע והיינו שנה אחת משנות השבוע הבאה משנה חדש מחדשי שנה הבאה ובחדש שבת אחד משבתות חדש הבא ובשבת לשנא דעלמא לחלק ימי השבת חציו נקראים אחר שבת שעברה וחציו קודם שבת הבאה וכן לענין הבדלה אבל הנותן גט לאשה שתתגרש לאחר שבוע למה לא תתגרש מיד אחר שמיטה כי קביעות הזמן היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם הי' בדעתו עד שתעבור השנה שמינית היה לו לומר לאחר שמיני ע"כ והר"ן נמי תפס פירש"י והרמב"ם תפס שיטה אחרת וז"ל אמר כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שלאחר שביעית וכן כולן והבין אותה הרא"ש ר"ל שאין יכולין כלל לכתוב אחר השבוע כ"א שיעבור ג"כ השנה שאחר השבוע וא"ה כתב עליו גם פי' זה ולא יתכן דאם צוה לכותבו אחר השבוע כותבין מ"ד אחר השבוע אלא פי' הנכון הוא באומר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי לאחר השבוע אין כותבין מ"ד אחר השבוע אלא לא כתבו עד שתעבור השבוע ושנה השמינית וכן כולם לפי' זו ניחא דקאי אמתני' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי עד י"ב חדש אבל לאחר זמן אין קפידא אם מאחרין הכתיבה והטור כתב וז"ל ונראה מדבריו שהוא מפרש שהרמב"ם ר"ל שלא יכתבו עד שנה אחר שבוע ואינו נראה כן מדבריו אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע ואין להם זמן לכותבו אלא בתוך שנה וכן באינך ע"כ ודומה לזה כתב הר"ן וז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל מהל' גרושין נרא' שהי' מפרשה כך שאם אמר להם כתבו תנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא בתוך שנה שמינית אבל לא לאחר מכאן ומיהו תיכף אחר שבוע כותבין וכן באומר לאחר שנה כותבין מיד תוך חדש הראשון משנה שניי' ואינך נמי דכוותייהו ולא ידעתי למה כתב גבי לאחר מכאן שאם אחרו לאחר זמן שאמר ואח"כ כתבו שהגט פסול ואם נשא' לא תצא כמו שכלל בזה בריש פ' עשירי והוא מן התימא דמשמע ודאי דמידי ספיקא לא נפיק ואפי' נשאת תצא ע"כ אבל במה שאין מאחרין הכתיבה והנתינה גם מדברי הטו' יראה שאינו חולק על דבריו ואף שהרא"ש כתב להדיא שלאחר אין קפידא מסתברא אין מאחרין הכתיב' וכן נראה עיקר בעיני מ"ה יש לחלק דוקא באם לא באתי כו' הוא דאמרינן הכי אבל בענין הרמב"ם שצוה לכותבו אחר שנה קפיד מזמן זה דוקא ואין נראה בעיני לחלק גם הרא"ש סתם שאין קפידא אם מאחרין הכתיב' בכל ענין קאמר ועיקר פירוש כפירושו דקאי אמתני' אם לא באתי כו' ומ"מ קשה לחלק על פי' ר"ח שכתב ה"ז גיטך לאחר השבוע שלא יכול לכתוב אחר שבוע מיד כ"א לאח' שנה של שבוע מאחר שדברי ר"ח דברי קבלה ואף על הדיעבד יש לחוש והוי מגורשת ואינה מגורשת לחומרא:

מסקינן בסוגיא תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום נפק רבי חייא ודרשה משמי' דרבי וקלסוה משמי' דרבים, ולא קלסוהו לפי שהלכה כרבי' ובדין זה אין הלכה כן אלמא לית הלכתא כוותי' דר' וכתב הרא"ש וז"ל כתב ר"ח ז"ל אפי' לא עברו עליו אלא ט"ו ימים דיו ואפשר שהוא מחלק הל' יום כמו שלשה ימי השבוע שהן נמנין אחר השבת אע"פ שאינו דומה ע"כ ואני אומר בודאי אינה דומה וכ"כ הר"ן דלא נתבררו דבריו אלא עיקר כפירוש הרמ"ה היכא דאמר אחר הרגל דחלקינן הימים מניין שבין רגל זו לרגל שלאחריו ושדינן מחצית הימי' לרגל שלפניו כמו ימי שבוע וכ"כ הרי"ף בתשוב' ראובן שנשבע לפרוע לחבירו לאחר הפסח רואין כמה ימים יש בין פסח לעצרת ויש לו מחצי' הימים שבנתיים כמו בשבוע שמחלקים מחצית כו':

הדרן עלך מי שאחזו