ים של שלמה על קידושין צא

ויום א' אפי' אינה בושה ולא מקודשת אפי' באין שערה צומח ושדים נכונו אסור לישן עמהן בקירוב בשר אלא הוא בכסותו והיא בכסות' וגם יבואר הכל לפי מה שעיניו רואות וגם שמושל ביצרו ויכול להתגבר עליו מותר לו לדבר ולהסתכל בערוה ולשאול בשלומה. ועל זה סומכין כל העולם שמשתמשים ומדברים ומסתכלים בנשים אבל מ"מ במרחץ אסור לשמש לו בשפחות. ואם רואה שיצרו מושל ומתגבר עליו הרבה יעשה הרחקה לעצמו שלא ידבר כלל עם א"א ואפי' בבגדי צבעוני' אסור להסתכל

כה פיסקא הגדילו זה ישן בכסותו כו'. ובגמרא אמר רב אדא בר עזא אמר רב אשי תינוקות בת ט' שנים ויום אחד והביאה שערות דכי איכא שדים נכונו ושערך צומח הוא דמגרי בהו פי' רש"י וסברה להאי כהאי מ"ד דבת ט' שנים ויום א' שהביאה שערות סימן הן מכאן ואילך אבל מקודם לכן שומא הוא תינוקת בת י"ב שנה ויום א' קרי ליה גדול' א"ד תינוקות בת י"ב שנה ויום א' תינוק בן י"ג שנה ויום א'. וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו ושערך צומח פי' בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דתינוקות בעינן שדים נכונו בסימני נערות ובסימני שבדדין אלא דללישנא קמא אי אתי' שערות מט' שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת י"ב שנה ויום אחד. אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא ל"ש אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום אבל בושה לעמוד לפניו אסור מ"ט יצר אלבשה וכן גירסת הרמב"ם והרא"ש אבל גירסת הרי"ף ל"ש אלא שבושה לעמוד לפניו אבל אינו בושה לא. ואין הכרע לגירסתו ע"כ אין להקל. והנה מהרר"יץ בסימ' ל"ג בתשובה פסק כהאי לישנא קמא דבסוגיא דבת ט' שנים ויום א' שאין למאן דשמא בחלו דדיה ואז הוו הסימנים למטה סימן גמור אפי' תוך הזמן ולית' כלל לדבריו דבדוחק אמרינן בפ"ק דיבמות דבנים הרי הן כסימני' ואפי' גבי בנים דוקא שתלד בנים של קיימא אבל לא נפלים כ"ש דבוחל הדדין אינן כסימנין ועוד אפי' רש"י גופא איכא לדקדק מדפי' דסבר כמ"ד דמבת ט' ויום א' הוו שערות סימנים וכו'. ואמאי הוצרך רש"י לפרש כן דלמא אתא ככ"ע ושאני הכא דאיכא שדים נכונו כמו שמסיק אלא ש"מ שאין חילוק. ועוד דהת' גופא מניין דחשבינן כגדולה ממש שמא לא חשבינן לענין גדולה אלא לענין תשמיש במגרו בה כמו בן י"ב ויום א' דבוודאי אינו גדול לכ"ע אלא דחשבינן כגדול. וכ"ש לפי דעת הרא"ש שהיא גירסא משובשת וז"ל זו היא גירס' הספרים. וקשה דלא מצינו בשום מקום גבי תינוקת בת ט' שנים וגרס דגירס' משובשת היא ובפ' מי שמתו גבי ק"ש קתני אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר פי' לקרות ק"ש אם ישן עמהם בקירוב בשר ועד כמה תינוקת בת ג' שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנה ויום א'. א"ד תינוקות בת י"א שנה ויום א' ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו פי' קרובי' לשדים נכונו פי' שהיא שנה הסמוכה לגדלות ע"כ והלכה כלישנא בתרא וכדברי הרא"ש להחמיר ולאסור שנה לפני גדלות כתב הרי"ף וז"ל א"ר אבהו ל"ש אלא דמיקדשא אבל לא מיקדשא לית לן בה ומשמע לפי גירסתו דקאי אבושה לעמוד לפניו ערומה והשיג עליו הרא"ש וכת' לא ראיתי גירסא זו בספרים וגם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקיל לבת ברתיה בכנפיה א"ל רב חסדא חתניה לא ידע מר דמיקדשא משמע דכי מיקדשא בכל ענין אסור פי' אפי' קטנה מאוד וא"כ דלעיל דיהיב שיעור ע"כ בלא מיקדשא איירי והר"ן נמי השיגו. מסקינן בסוגיא רב אחא בר אבא אקלע לבי רב חסדא חתניה שקלה לבת ברתה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמיקדשא פי' אין אדוני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מא"א א"ל עבר לה אדרב דאמר רב יודא ואיתימא ר' אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמ' בפלוני אני רוצה מר נמי עבר לה אדשמואל דאמר שמואל אין משתמשין באשה כלל א"ל אנא כאידך דשמואל ס"ל דאמר שמואל הכל לשם שמים. וכתבו התוס' על זה אנו סומכי' השתא שאנו משתמשי' בנשי' ע"כ. אבל מ"מ להתיר שישמש במרחץ ע"י שפחות נראה פשוט לאיסור וכמו שכת' בפ' אעפ"י סי' כ"ז כת' הריטב"א בסוף מסכת קידושין הכל לשם שמים וכן הלכת' דהכל לפי מה שאדם מכיר בעצמו ואם ראוי לעשות לו הרחקה ליצרו עושה ואפי' להסתכל בבגדי צבעונים של אשה אסור כדאית במסכת ע"ז ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל בבגדי צבעונים של אשה ולדבר ולהסתכל בערוה ושואל בשלום אשה והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש לאיסור ע"ה. ור' אמא דנפקי לי' אמהתא דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי ההיא מטרונית' ורב אדא בר אהבה שאמר בכתובות דנקיט כלה אכתפיה ורקידו ביה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בה אלא חסיד גדול שמכיר ביצרו ולא כל ת"ח בוטחין ביצריהן כדחזינן בשמעתין כל הני עובדא דמייתי ואשרי מי שגובר על יצרו ועמלו ואמונתו בתורה שדברי תורה עומדין לו לאדם בילדותו ונותנין לו אחרית ותקוה לזקנתו שנאמ' עוד ינובון בשיבה דשנים ורענני' יהיו עכ"ל

דין דאסור לחבק ולנשק אחותו או אחות אביו בין גדולה בין קטנה וכן כל קרובות המביאות להרגל דבר איסור כגון הושטת כלי מיד אשתו נידה לידו. אבל שאר נשים שאין לבו גס בהן כמו אלו מותר לשמש בהן בהושטות כלי וכיוצא באלו

כו פסקא כתב הטור וז"ל המחבק או המנשק א' מכל העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בזה אעפ"י שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר זה אסור שאין קרובות לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו מותר לדבקה ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה ואם הבת בושה לעמוד מפני אביה ערומה או נתקדשה אפי' היא קטנה אסורה וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה אסורה אפי' הוא קטן ע"כ. והרמב"ם שכתב נישאת פירשו המגיד משנה דלאו דווקא קאמ' וה"ה נתקדשה כדעת הטור כת' הרשב"א בתשובה וז"ל אהא דאמרינן בפרק קמא דשבת עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ואבי חזייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא כל שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרי לנזירא קי"ל כהא בתרייתא לאיסור. ומ"מ לא אסרו אלא קריבה המביא לידי הרגל דבר כישן עמהם אפי' הוא בבגדו והיא בבגדה וא"נ בנשיקה ואפי' אבי ידייהו. וכן אפי' הושטת כלי מיד אשתו נידה לידו אסור לפי שלבו גס בה ובקירוב מועט איכא למיחש להרגל דבר עבירה. אבל בשאר נשי' שאין לבו גס בהן מלאכות אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בהן אין בהן משום הרגל עבירה למי שאין לבו גס בה וקרוב הוא לדברי הריטב"א דלעיל

דין דלא ירגיל איש שאין לו אשה להיות מלמד תינוקות וכן אשה שאין לה איש להיות מלמדת תינוקי' ואם יש לאשה איש או לאיש אשה אפי' אינן עמהן בעיר מותר וגם מותר להם לרעות בהמות ומותר לישן עם איש אחר שגם אין לו אשה בטלית א'

כז לא ילמוד אדם רווק סופרים פי' אדם פנוי שלא נשא אשה מעולם לא ירגיל עצמו להיות מלמדי תינוקות ולא תלמוד אשה סופרים ומפרש בגמרא טעמא רווק משום אמהת' דינוק' שמצויות אצלו להביא את בניהם לבית הספר ואשה משום אביה' דינוקא. ר' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה, איבעיא להו כשאין לו אשה כלל ומוסיף את"ק דאמר רווק שלא נשא אשה מימיו ואתא ר' אליעזר למימר אפי' היתה לו ומתה אבל יש לו ואינה שרויה אצלו מותר או דלמא בשאינה שרויה אצלו. ת"ש את מי שיש לו ואינה שרויה אצלו לא ילמוד סופרי'. ומ"מ אין הלכה כר' אליעזר ואין אסור אלא רווק שלא נשא אשה מעולם. ומ"מ נראה דאפשר דלאו דווקא קאמר אפי' אלא מי שאין לו אשה עתה קאמר וכן כתב הרמב"ם והסמ"ג והטור מי שאין לו אשה כו'. כתב בסמ"ג מדברי הרמב"ם וכן הטור ואין צריך שיהא אשת המלמד שרויה אצלו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו ומשמע שאם אינה שרויה בעיר דאסור ואין לזה הכרע כלל דנהי דרווק לאו דווקא קאמר מ"מ דווקא שאין לו אשה כלל דומיא דרווק אבל יש לו אשה דהוי קצת פת בסלו שיכול לשלוח אחריה או לבא אצלה לא מיתגרי בי' יצר הרע כל כך לא שמענו דאסור גם תימה לי על הרמב"ם דמ"ש מאשה שלא תלמוד לקטני' דמשמע אפילו בעלה בעיר רק שאינו דרה עמה מדלא מחלק כמו גבי איש או יהיו שניהם אסורים או שניהם מותרים וצ"ל דהרמב"ם הולך לשיטתו שכתב וז"ל מי שאין לו אשה לא ילמוד תינוקות מפני שאמהות הבנים דאות לבית' ונמצא מתגרה בנשים וכן אשה לא תלמוד קטנים מפני שאבותיהן באין בגלל בניהם ונמצא מתייחדי' עמהן וא"ר צריכין אנו לדקדק מפני מה כתב גבי אשה הטעם משום גירוי ולא משום ייחוד אלא משום דקשה לי' דאי משום יחוד אפי' הי' לו אשה אסורה מאחר שאינה עמו בבית דהא גבי אשה שלא תלמוד כו' דאסור משו' יחוד אפי' בעלה בעיר מאחר שאינו עמה בבית אלא הטעם משום גירוי הוא ולכן אסור אף כשאין לו יחוד דמסתמא יש לו תינוקת הרבה וג"כ מקצת מהן גדולים שאין איסור יחוד שייך בפניהם