ים של שלמה על קידושין צב

ומ"מ גירוי איכא מה שאין כן דגבי אשה שייך יחוד ולא שכיחי תינוקות הרבה ג"כ כי אם מעט וגם כן קטנים דגדולים קצת גופייהו. אסורים משום יחוד דגבי אשה שייך יחוד שהרי בוודאי יבואו אביהן בגלל בניהם תדיר כדמשמע לישנ' דהרמב"ם ופעמים שיבואו עמה' לידי יחוד ממש אבל באיש אינו יחוד בוודאי דאין הכרח שיבואו האמהות תדיר עם הילדים כי כל כבודה בת מלך פנימה ואף אם באות לפרקי' פעמים אינו יחוד או מחמת התינוק או כה"ג אבל גירוי מ"מ איכא. תו שנינו ר' יודא אומר לא ירעה רווק בהמה שלא יתאוה לה ולא יהיו ישינים שני רווקים בטלית אחד שלא יבואו לידי משכב זכור וחכמים מתירין שלא נחשדו ישראל במשכב זכור ובהמה והלכה כחכמים ולא הוי סת' ואח"כ מחלוקת דלעיל תנינן סתמא דמותר להתייחד עם אמה כו'. וכ"ש עם בהמה מדאמ' שמואל אפי' עם בהמתו דהכי איירי ברועה כדפרישית לעיל בשם הר"ן

דין דכל שמלאכת אומנתו נעשית לנשים והנשים צריכות לו אסור ליחד עם נשי' אפי' אשתו עמו ולא ילמוד בנו מלאכה הנוהגת בין הנשי' ולא חמר גמל ולא ספן קדר ולא להיות רועה בהמות שלו ולא להיות חנוני אלא מלאכ' נקיה וקלה. ויתפלל למי שהעושר והנכסי' שלו שיתפרנס ממנה שלא בצער וילמוד אותו תורה שממנו אוכל פירותיה בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב. ויבואר בו דהחמרין רובן רשעים והגמלין רוב' כשרים והספנין רובן חסידי' והטוב שברופאי' לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק ויבואר ג"כ דזקני ע"ה כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת עליהם וזקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מיושבת עליהן

כח מתניתין כל מי שעסקו בין הנשים לא יתייחד עם הנשים פי' רש"י כל שמלאכת אומנתו נעשית לנשים והנשי' צריכות לו לא יתייחד אפי' עם נשים הרבה לפי שלבו גס בהן וכולן מחפות עליו ואלו איש אחריני בין ב' נשים תנן אבל עם ג' או ד' שפיר דמי בוודאי וראייתו מדתנן לא יתייחד עם ב' נשים משמע הא ג' או ד' שרי דכיון דאיכא טוב' אי אפשר דלא מגלו אהדדי ואינו ראייה אלא משום דבעי למיתני סיפא אבל אשה אחת מתייחדת עם ב' אנשים נקט נמי ברישא עם ב' נשים וצ"ל לדבריו הא דקאמר לעיל אנשים מבפנים ונשים מבחוץ כו'. דווקא בשתי נשים קאמר ודוחק הוא דסתמא משמע אפילו עם נשים הרבה אסור להתייחד לכן נראה כפי' התוספו' שפירשו ואפי' אשתו עמו הואיל ועסקו עם הנשים לבו גס בהם ואינו בושה מאשתו וכתב הרא"ש עוד וז"ל ור"ח ז"ל פירש כל שעסקיו עם הנשים אעפ"י שנושא ונותן תמיד עמהן לא יתייחד עמהן משמע שר"ל אעפ"י שהיה ראוי להתיר לו יותר משום דבעובדי' טריד או משום שאינו יכול ליזהר אפ"ה אסור וק"ל לפירושו דה"ל למיתני לעיל לא יתייחד איש עם שתי נשים ואפי' עסקו עמהן ע"כ. ועיקר כפי' הראשון ואף שהסמ"ג כתב כפי' רש"י. תו שנינין לא ילמוד אדם את בנו אומנות בין הנשים פי' הר"ן שהיא נוהגת בין הנשים. ר"מ אומר לעולם ילמוד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה ויתפלל למי שהעושר ונכסים שלו שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות שלא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו רשב"א אומר מימי לא ראיתי חיה ועוף שיש להן אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא אלו שלא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי אבא גוריון איש צרידה אומר משום אבא גוריא לא ילמוד אדם את בנו חמר גמל ספן קדר פי' בעל קדירו' לפי שכל אלו אומניות ליסטים שכשלנין בדרכים הם נכנסים ולוקטים עצים מן הכרמים ופרות. רועה פי' רש"י בהמות שלו שמעבירין לרעות בשדות אחרים. וחנווני לפי שלומד האונאה להטיל מים ביין וצרורות בחטין. ר' יודא אומר משמו של אבא גוריא החמרין רובן רשעים. והגמלים רובן כשרי' שפורשין תמיד למקום גדודי חיות ולסטין ומשברין את לבן למקום הספנין רובן חסידים שיותר הם ברעדה מן הגמלים טוב שברופאים לגיהנם פי' רש"י לפי שאינו ירא מן החולי ומאכלו מאכל בריאות ואינו משבר את לבו למקום ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות את העני ואינו מרפא והכשר שבטבחי' שותפו של עמלק שספיקי טריפות באין לידו וחס על ממונו ומאכילן. ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאדם אוכל משכרה בעה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא. ושאר כל אומנות אינן כן שכשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורין ואינו יכול לעסוק במלאכתו הרי הוא מוטל ברעב ומת אבל התורה אינו כן אלא משמרתו מכל חטא ורע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנתו בנערותו מהו אומר וקווי ה' יחליפו כח כו'. בזקנותו מהו אומ' עוד ינובון בשיבה וכן הוא אומר באברהם אבינו ואברהם זקן וה' בירך את אברהם בכל מצינו שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקתי ותורתי תו שנינין בסוף מסכת קנים וראוי לחברה לכאן ר' שמעון בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין דעתן מטורפת עליהן שנאמ' מסיר שפה לנאמני' וטעם זקני' יקח אבל זקני תורה אינו כן אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. וכת' הרמב"ם לשם בפירושו שנסמכה משנה זו למה שכתב לפניה. אמר ר' יושיע זהו שאמרו בב"ב כשהוא חי קולו אחד וכשהו' מת קולו ז' כיצד קולו ז' שתי קרניו ב' חצוצרות. ב' שוקיו ב' חלילין, עירו לתוף מעיו לנבלים בני מעיו לכינורות וי"א אף צמרו לתכלת ע"כ. והרי כשנפסד הכבש נתרבו בו המצות אמר ר' שמעון בן עקשיא בדומה לזה גם כן כגון תלמיד חכם שבשעה שהם נפסידים ונחלשי' ויפסיד גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם יוסיפו שלימות' שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. הדרן עלך פרק עשרה יוחסין וסליקא לה מסכת קידושין