ים של שלמה על קידושין צ

אף להלקותו רק שהטור א"ע כת' להדיא שאף אותו אין מלקין משום לעז וצ"ע תו מסיק אמר רב מלקין על לא טובה השמועה שנאמ' אל בני כי לא טובה השמועה פי' אל בני לאו יש כאן כי לא טובה השמועה גם זה מלקות מדרבנן הוא. וקרא אסמכת' בעלמא. ומסיק מר זוטרא מותיב ליה אפסירא על כתפיה ומקרי לי' אל בני להודי' שעל לאו זה הוא נלקה ותימא לי למה השמיטה הרי"ף והרא"ש ההיא עובדא דמכריזין וא"ל דסבירא כרב אשי דלא מהני הכרזה דאיכא דמשמע ליה בהא ולא שמע בהא דלמא דווקא גבי יחו' אמר רב אשי דחוששי' משום לעז אפי' מכריזין ומ"ה לא מלקינן אבל הכא דמלקינ' אף הוא בוודאי סבר דמכריזינן כתב רבינו ירוחם וז"ל החשוד על שום א' מהעריות דין הוא שיתרו אותו שלא יעבור על פתח בית' ואם יעבור ילקו אותו והריב"ש כת' בסי' ר"ה על אשת איש שטענ' על איש א' שהו' רודף אחרי' והו' מכחיש' שאין להאמינ' כדי ליסרו ולהענישו אבל כדי להפרישה מאיסור' יגזרו עליו נידוי לבל ידבר עמה מטוב ועד רע וכן לא ידור עמה בשכונה א' ואם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות ראוי לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניה' לרעה וידיחוהו בב' ידים כמו שאז"ל מלקין על לא טובה השמוע' וכמו שכת' הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' סנהדרין יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה וכו' עכ"ל, משמע מדבריו שאין מלקין אפי' מי שהוא מוחזק וחשוד בעריות אלא לגעור בו בנזיפה ולאיים עליו וגם מימי לא ראיתי ולא שמעתי ללקו' על זה והיינו טעמא דבעו"ה פעמים אין יכולת בידינו מפני השררה של האומות וגם מפני הקרובי' והוא דומה למי שאמרו בדקו עד מקום סכנה. תו מסיק בעל בעיר אין חוששין משום יחוד פירש"י להלקות דמסתפי מבעל השתא אתא. והקשו התוס' משמע מתוך פירושו הא איסור' איכא וא"כ מאי פריך בסמוך על רב יוסף דקאמר שקולו דרגא מתותי ביבי והאמר רבא בעלה בעיר אין חוששין כו' נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא לכן פירשו אין חוששין כלל משום יחוד ואפילו איסורא ליכא וכן יראה דעת הרמב"ם והסמ"ג וכן דעת רוב המחברים א"ר יוסף פתח פתוח לר"ה אין חוששין משום יחוד רב ביבי איקלע לבי רב יוסף בתר דכריך ריפתא אמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי שאכלו בעליה וירדו רב יוסף ואשתו ואמר שקולו דרגא כו'. פי' שלא ירד ותתייחד ופרי' והאמר רב בעלה בעיר אין חוששין משום כו' שאני רב ביבי דששבינת' הוה פי' בעלת ברית לו וגייס ביה וז"ל הסמ"ג אשת איש שהיה בעלה בעיר אין חוששין לייחוד מפני שאימת בעלה עלי' ואם היה זה גס בה כגון שגדל עמה או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה אעפ"י שבעל' בעיר כמו שאמר רב יוסף שקולו דרגא מתותי ביבי ע"כ עוד כתב בסמ"ג לא גזרו אלא על ייחוד שיהא האיש בן י"ג והאשה בת שלשה ותימא אם צריכין להיות בר עונשין א"כ גבי דידה נמי תיבעי י"ב שנים ויום אחד ואי לאו בעי בר עונשין אלא שיהו ראויין לביאה א"כ גבי זכר נמי תסגי בט' שנים ויום אחד וראיתי ברמב"ם לא כת' הכי אלא תינוקות בת ג' שנים ולמטה ובן תשע שנים ולמטה מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויין לביאה וצ"ל דהסמ"ג סבר דעכ"פ צריך שיהא א' בר עונשין ואפ"ה אם הוא בן י"ג שנים ויום א' אסור להתייחד עם אשה אפי' היא בת ג' שנים ויום א' שראוי' לביא' ואם היא בת י"ב שנים ויום א' אסורה. נמי להתייחד עם מי שהו' בן ט' שנים ויו' א' שראויה לביא' וכן משמ' בהרמב"ם למעיין בו

דין דמותר לאדם להתייחד עם אחותו ואסור לדור עמה אבל דר עם אמה ובתה והמחמיר שלא להתיחד עמהן תע"ב ומותר לכתחלה לייחד עם הבהמה ולשכוב עם הזכר בקירוב בשר והמחמי' בזה מחזי כיוהרא ותקנו חכמים שיספרו נשי בב"ה עם זו. ואסו' לת"ח לשכון בחצר שיש שם אלמנה אא"כ אשתו עמו וכן אסור לאלמנה לגדל כלב בתוך ביתה וכן לא תקנה עבדים זכרים. וראוי לכל אדם לקדש עצמו לפנות לבו לדברי תורה ויסיר מחשבתו מהבלי עולם שרוב העולם נכשלים בגזל ומיעוטן בעריות והכל באבק לשון הרע ומן השחוק ומן השכרות ומן היחוד שהוא הגורם הגדול ובלימודו תורה מתפנה מכולם

כג פיסקא מתייחד אדם עם אמו כו' אמר רב יודא אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו פי' רש"י לפרקים אבל אינו דר תמיד אצלה בייחוד בבית ודר עם אמו ועם בתו כי אמרה קמי' דשמואל א"ל אסור להתייח' עם כל העריות שבתורה ואפי' עם בהמה תנן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר תיובתא דשמואל אמר לך שמואל וליטעמך הא דתניא אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים. בעדים אין שלא בעדים לא. אלא תנאי היא דתניא א"ר מאיר הזהרו בי מפני בתי להיות עמי ועם בתי שלא להתייחד עמה. א"ר טרפון לאנשי ביתו הזהרו בי מפני כלתי ליגלג עליו אותו תלמיד א"ר אבא משום ר' חנינא בן גמליאל לא היו ימים מועטי' עד שנכשל אותו תלמיד בחמותו תו מסיק אפי' עם בהמה אסור להתייחד אביי מכלליה מכולא דברא פרש"י כשהיה הולך בשדה בגירסא בייחוד היה מונע הבהמות מכל השדה ד"א שאינו מניח להיות רועה והבהמות בשדה אחת רב חנן מנהרדעא איקלע לבי רב כהנא לפום נהרא חזייה דקא יתיב וקא גריס וקיימה בהמה קמיה א"ל לא סבר מר אפי' עם בהמה. א"ל לאו אדעתא אבל מ"מ התוס' כתבו וז"ל נראה דהני אמוראי' חומרא בעלמא קא עבדי ואנן קי"ל כרבנן דר' יודא דאמרו לו לא נחשדו ישראל על משכב זכור. ולא על בהמה ולענין יחוד עם הקרובות דפליגי בי' תנאי ואמוראי הלכה כמו שכתב הרא"ש וז"ל פסקו התוס' דהלכת' כרב אסי לפי שנרא' שהיה גדול משמואל כדאמרינן שמואל לא עייל קמי' דרב אסי ולא היה זה מחמת זקנה דהא שמואל בימי ר' היה כדאית' בב"מ ואסיא דר' על ידו מתעביד ורב כהנא חבירו של רב אסי היה אמרו בירושלמי דהוה עלם סגי פי' ילד מאז כשעלה לא"י בעובד' דר' יוחנן בהגוזל קמא וכ"ש רב אסי שהיה יותר ילד ממנו שבכל מקום מזכיר רב כהנא לפני רב אסי אע"ג דכל הני אמוראי דבסמיך מחמרי אפי' בבהמ' איכא למימ' דמחמירין על עצמן וכל המחמיר תבא עליו ברכה. והנה מה שכתב וכל המחמיר תבא עליו ברכה. על יחוד דעריות דהיינו אמו ואחותו וכן איתא בספר מצות גדול אבל יחוד דבהמה ומשכב זכור לא נחשדו ישראל על כך ואי בעי האידנא להחמיר מיחזי כיוהרה. והרמב"ם נמי פסק להיתר כרב אסי וכתב הר"ן טעם לדבר דה"ל סתם במתניתן ומחלוק' בברייתא והלכה כסתם וליכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת הוא דברישא תנן מתייחד אדם עם אמו ומשמע דכ"ש עם בהמה מדאמר שמואל והדר תנן לא ירעה ודוק כו'. דדלמ' רועה שאני מפני שרועה תמיד בקביעות. כתב הסמ"ג תקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בב"ה כדי שלא יכנוס שם איש משום יחוד, ואסור לת"ח לשכון בחצר שיש בו אלמנה אעפ"י שאינו מתייחד עמה מפני החשד אלא אם כן אשתו עמו וכן אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד כדאית' בפ' אין מעמידין ולא תקנה אשה עבדי' זכרים ואפי' קטנים מפני החשד וכו'. וכל זו העתיק מן התלמוד הנה והנה וכן הוא ברמב"ם וכתב עוד אמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן ואמר עוד שרוב העולם נכשלים באיסור גזל. ומיעוטן בעריות והכל באבק לשון הרע לפיכך ראוי לאדם לקדש עצמו לפנות לבו לדבר תורה ויסור מחשבתו מהבלי עולם ומן השחוק ומן השכרות ומן הייחוד שהוא הגורם הגדול

דין דמותר לאדם להתייחד עם ב' יבמות ועם ב' צרות ועם אשה ויבמת' ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת היודע טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה אפי' בדרך אבל לילך עם עגלי גוי בדרך אסור לסמוך על התינוקת

כד מסקינן בסוגיא אמר רבא מתייחד אדם עם שני יבמות ועם שני צרות ועם אשה ויבמת' ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינן מוסרות עצמן לביאה. ומזה נהגו הנשים ליקח שומר בת קטנה אבל אינן נזהרין מלכווין שתהא דווקא יודעת טעם ביאה ואינם מוסרתם. גם בדרך לילך ביחידי עם עגלי של גוי יש לחוש שהגוי לא יקפיד על הקטנה וח"ו יאנס אות' ע"ז תחלתה באונס וסופ' ברצון ומעשה כזו שמעתי או שמא תלך היא עמו למקום צנועה ותזנה עמו בלא ידיעת התינוק. ע"כ צריכה עוד שומר ישראל ושתי יבמות פשיטא דשרי אף בדרך ואין שייך לומר עליה שמא אחת תלך לצרכה כי דרך הנשים לילך יחד כי האי דאמרינן נשים מספרות בבית הכסא. ודין חמותה הבאה לאחר מכאן כתב' בפרק האשה שהלכה

דין בדין זה יבואר הא דמותר לבת לישן אצל אביה ובן אצל אמה בקירוב בשר דוקא שלא הגיע הבת לי"א שנה ויום א' והבן לי"ב שנה ויום א' וגם שהבת אינה בושה לעמוד ערומה בפני אביה. וכן האם אינה בושה לעמוד ערומה לפני בנה וגם אינה מקודשת ואז מותר אפי' שערות צמחו ושדים נכונו. אבל אם היא מקודשת או בושה לעמוד ערומה אפי' היא קטנה מאוד או שהגיע הבת לי"א שנים