ים של שלמה על קידושין פט

נוחת להתפתות ולא תירא זו מחבירת' שאף היא תעשה כמותה אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים שהא' בייש מחבירו. ר"ש אומר אף איש א' מתייחד עם ב' נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו. וכתבו התוספו' דאין גירסא זו נכונה דמשמ' דלרבנן אפי' אשתו עמו אסור להתייחד עם ב' נשים ואפי' לר"ש עם שתי נשים ואשתו הוא דשרי אבל אשה אחת ואשתו עמו אסר ובפ' אין מעמידין גבי הא דתנן לא יתייחד אשה עמהן ובעי עלי' בגמרא במאי אלימא בחד ודכוותי' בישראל מי שרי והתנן לא יתייחד כו' ומסיק כשאשתו של גוי עמו גוי אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו משמע דבאשה אחת נמי שרי היכא דאשתו עמו ומדלא מוקי לה כר"ש משמע דאפי' לרבנן נמי אתי' לכן נראה לר"י דה"ג ר"ש אומר אף איש א' מתייחד עם ב' נשי' ובזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו כו'. ואתאן אפי' כרבנן ואפי' עם אשה אחת וכן גירסת הרי"ף והרא"ש והלכה כרבנן מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם הבן עם אמו וכן הבת עם אביו בקירוב בשר ביניהם כשהם קטנים ואם הגדילו זו ישנה בכסות' וזה ישן בכסותו. ומסיק בסוגיא מה"מ א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצד' רמז ליחוד מן התורה מניין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתיחד עם כל העריות שבתורה. כתב בסמ"ג וז"ל כתב רבינו משה שאיסור יחוד עריות מפי הקבלה. אמנם רמוזה על המקר' בפרק בתרא דקידושין ובפ' אין מעמידין אמרי' בפירו' יחוד דאורייתא הוא ויליף כי האי מכי יסיתך בן אמך כו'. וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו ויחוד דפנויה אסור מב"ד של דוד דגרסינן אמר רב באותה שעה גזרו על יחוד של פנויה ויחוד דגויה נמי אסור מגזירת שמאי והלל דאמר אבימי משמיה דרב פתן ויינן ושמנן ובנותיהן כולן מי"ח דבר הן והיינו יחוד דגויה דאלו בא על הגויה ב"ד של חשמונאי גזרו ע"כ וכן כתב הסמ"ג

דין בדין זה יבואר דהא דאמרינן דאש' מות' להתייחד עם ב' אנשים דוקא כשיש אחד מהן שלא הוחזק בפריצות אבל הוחזקו בפריצות אפי' עם עשרה נמי לא ואפי' עם כשרים דוקא בעיר אבל בשדה עד שיהיו ג' שתים כשרים וא' אפי' פריץ או גוי ואין חילוק בין ילדה לזקנה או יופי או כעורה. ושני חדרים זה לפני' מזה שאין לפנימי דרך לצאת לחוץ אלא דרך חיצונ' בין נשים בפנימי' ואנשי' בחיצונה בין איפכא בכל ענין אסור משום יחו' אפי' נשים ועבדים הרבה

כא פיסקא אבל אשה אחת מתייחדת כו' אמר רב יודא ל"ש אלא בכשרים אבל בפריצים אפי' בעשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה בחזקת שהי' מתה וקילקלו עמה ואשת איש היתה אמר רב יוסף תדע דמחברי בי עשרה וגנבי ולא מיכספי אהדדי אמר רב יהודא אמר רב ל"ס אלא בעיר אבל בדרך עד שיהו ג' שמא יצטר' א' מהן להשתין מי' ונמצאת א' מהן מתייחד עם הערו' כך כתבו הרי"ף והרא"ש אחריו ולא הביאו הא דאמר שמואל ל' יהודא וכי אנא ואת כשרים בתמיה בעינן כשרים כר' חנינא בר פפא וחביריו משום דאין זה מן הדין אלא מחמיר היה על עצמו וכן כתב הר"ן וז"ל לא שנו אלא בכשרי' משמע דהיינו שני בני אדם סתם שלא הוחזקו בפריצות ואע"ג דבגמרא אמרי' דמהדר לי' שמואל לרב יודא דכי אמרינן שפיר דמי לאו כגון אנא כגון ר' חנינא בר פפא מידת חסידות הית' שלא היה מחזיק עצמו בכשר אבל הרמב"ם כת' בפ' כ"ב מה' איסורי ביאה לא תתייחד אשה א' אפי' עם אנשים הרבה וכו'. משמע דס"ל דמדינא קאמר א"כ למה כת' בסמוך לה ההוא דאנשים מבחוץ ונשים בפנים כו' שנראה שאין לה ענין אלא א"כ אשה א' מותרת להתייחד עם סתם אנשים ע"כ וכך הסוגייא בגמרא אמר רב כהנא נשים מבחוץ ואנשים מבפנים אין חוששין משום יחוד לפי שהחצוני' אין להם דרך לפני' ואיך יתיחד אחד עם הנשים אבל הפנימים יש להם דרך לחוץ הלכך נשים מבפנים ואנשים בחוץ חוששין שמא יכנס האחד לפני' ולא ירגישו בו חביריו. אבל אנשים בפנים ונשי' בחוץ אין חוששין דשמא תכנס היא בפנים לא איכפת לן דאשה מתייחדת עם שני אנשים ואם א' מהן יוצא לחוץ לבית הנשים אין זה יחוד דמסתפי שמא יוצא א' מחביריו אחריו שהרי דרך הפנימים על החיצוני'. אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא דמתנית' איפכא אנו נעבד לחומרא ע"כ והשת' לדברי הרמב"ם ז"ל דהאי אנשים מבפנים איירי דוקא בכשרים כר' חנינא ודוח' הוא:

והסמ"ק תפס שיטתו ממש כדברי הרמב"ם שכת' וז"ל אמרינן בפרק בתרא דקידושין לא תתייחד אשה אחת אפי' עם אנשים הרבה עד שתהא שם אשתו של א' מהם אלא א"כ הן כשרים כר' חנינא בר פפא וחביריו ואפשר שסמך על הירושלמי דסיפא שהביא שכת' שם ר' חייא ב"ר יוסי שלח בתר איתתיה אמר יתבון עמה תלתא תלמידים שאם יפנה אחד מהם תתיחד עם השנים וס"ל מדאמר תלתא תלמידי' משמע דוקא חשובי' מאוד ואין זו ראייה דאפשר סתם תלמידים קאמר וכך היה המעשה שאמר שילכו עמה ג' מתלמידיו אחריה וה"ה באחרי' סגי וכן עיקר ונראה הא דקאמר בפריצ' אפי' בעשרה לא היינו כולהו פריצים אבל חד כשר וחד פריץ מתבייש הכשר מן הפריץ וכן הפריץ אינו עושה שום דבר בפני הכשר ומ"ה בדרך נמי סגי בשנים כשרים ואף השלישי נמי פריץ ומ"ה סמכו האידנא נמי בעגלין אפי' הוא גוים אם יש שני אנשים כשרים אצלה. אבל עם המון בעו"ה לא נזהרו בזה והולכי' למרחקים עם עגלי' שומר אחד וזה אינו ראוי כלל ויש שסומכין היכא שבא אשה קצת בימים שאינו בתואר פנים כל כך כמו ילדה וחילוק זה [לא] מצינו ואדרבה מצינו שבהמתן של צדיקי' חביבין עליהם יותר מנשותיהם וא"כ שמא השומר יעשה צרכיו ונמצאת מתייחדת עם הגוים. וכן לא ילך אשה לקבץ עם שני אנשים כשרים ואין נזהרין בעונותינו מזה. ומעשה באשה שהלכה עם שני אנשים בדרך ואנסוהו כתבתי בפ"ק דכתובות סימ' מ"ח עוד מדיני יחוד נכתוב אי"ה בסימ' שאח"כ

דין בדין זה יבואר דלוקין מלקות מרדות מי שמייחד עם הפנויה אבל מותר לישא בקרובותיה כגון אמה או בתה ואחות' וגם אינ' נאסרת לכהן משום זונה וגם אין לוקין מי שמייחד עם נשואה לא אותו ולא אותה וכ"ש דאינ' אסורה על בעלה ואם הפתח פתוח לר"ה או ביש בעלה בעיר אפי' איסור' נמי ליכא אם לא שהיא בעלת ברית לו וגייס' בי' והוא שיהי' הוא בן י"ג שנים והיא בת ג' ויום א'. או שהיא בת י"ב מנה והוא בן ט' שני' ויום א' אבל פחות ממנו מותר. ומי שיצא עליו שם לעז שעבר עבירה אותו מלקין מכת מרדות ומכריזין עליו שנלקה משום אל בני והאידנא שאנו בגלות ואין יכולת בידינו ללקות אף שהוא מוחז' לחשוד על העריות אין מלקין אותו אלא גוערין בו בנזיפה ומאיימין אותו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מהם. וא"א שטענה על א' שהוא רודף אחריה והוא מכחישה אינ' נאמנת ליסרו ולהענישו אבל גוזרין עליו נידוי שלא ידבר עמה מטוב ועד רע וכן לא ידור עמו בשכונה אחת

כב אמר רב מלקין על היחוד מכות מרדות ואין אוסרין על היחוד ופי' רש"י לאוסר' על בעלה. וכ' התוס' וז"ל מלקין על היחוד פי' בקונ' דאיירי בפנויה דהכי מוקי לן בסמוך ואין אוסרין על הייחוד מיירי בייחוד אשת איש וקשה דא"כ לצדדין קתני רישא בפנויה. וסיפ' באשת איש. ונרא' לפרש דסיפ' נמי מיירי בפנוייה ולאוסר' לכהן משום זונה. ומיהו קשה דתנן בפ"ק דכתובות הית' מעוברת ואמרו לה מה טיבו על עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר' יושיע אומר אינה נאמנת ופריך עלה בגמרא אהא דאמר רב הכא אין אוסרין על הייחוד ומשני מעלה עשו ביוחסין ולפי מה שפירש דמיירי לאוסרה לכהן לא משני תלמודא התם מידי דהא הכא מיירי ליוחסין ואפ"ה אמרינ' דאין אוסרין וי"ל דלעולם מיירי ליוחסין. והא דמשני התם מעלה עשו ביוחסין שאני התם דאינה נאמנת משום דמודה היא שנבעלה והכא דקאמר דאין אוסרין היינו משום שאינ' מודה שנבעלה ולי נראה לפרש כדבריו דבסיפא נמי באיסור אשת איש קמיירי ואפ"ה לק"מ וה"ק אין אוסרי' על הייחוד ר"ל שמותר ליקח אמה או אחותה או בתה אף שהמינ' עם הפנויה אסור באלו כדאית' במסכת יבמות שמתוך שלבו גס בה יזנה עמה גם אחר שנשא אמה או אחותה אבל משום יחוד אין אוסרין ודוק אמר רב אשי לא אמרן אלא ביחוד פנויה אבל ביחוד דאשת איש לא שלא תהא מוציא לעז על בני'. מר זוטרא מלקי ומכריז פי' ומכריז עליה שלא זינתה אלא נתייחדה א"ל רב נחמן מפרטי' לרב אשי מר נמי לילקי ומכריז א"ל איכא דשמע ולא שמע בהא. לכאור' נראה דווקא דאות' אין מלקין משום לעז אבל אות' מלקין דמאן ידע דבעבור' היא נלקה. ומ"ה מיושב רש"י שפיר מה שפי' אם בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד להלקות הלא בלאו הכי אין מלקין משום לעז ואף הר"מ לא הקשו על רש"י מזה מידי אלא וודאי ה"ק בעלה במיר אין חוששין