ים של שלמה על קידושין פח

אחריה ואם אמר אשה נשאתי במ"ה ומתה שם ואלו בניה צריך להביא ראיה אף על הבנים. וכן אם אמר שנשא שם ב' נשים והא' מתה והב' היא זו ואלו בניה צריך להביא ראיה עליה ועל הבנים אף שכרוכים אחריה

יח מתניתין מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאה עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה (פי' רש"י שמיוחסת שכבר בדקנוהו כשנשאה אות') ולא על הבנים. ומוקי לה בגמרא בקטני' וכרוכי' אחריה דבחזקת אמן הן ואין צריכין ליחס ע"י עדים מתה ואלו בניה מביא ראייה על הבנים ואינו מבי' ראיה על האשה והקשו התוספו' מאי קמ"ל מתניתין דאין צריך להבי' ראיה פשיטא כיון דנבדקת כבר דשוב אין צריך להביא ראיה ועוד קשה אמאי איצטרך לי' לתנא לחזור ולמתני הרי תנא ליה ברישא לכן פי' ר"י אין צריך להביא ראיה על הבנים שהן שלו דלא אמרינן שלקח' האשה איש אחר במדינות הים ולא על האשה שזהו בניה כיון דכרוכין אחריה מתה מביא ראיה על הבנים שהבנים שלו מן האשה שמתה אבל אינו מבי' ראיה על האשה פי' שהן מן האשה שהלכה עמו למ"ה דידעינן בה שהי' מיוחסת שהרי כבר בדקנוה אלא מאחר שהביא ראייה שהבנים הם מאשתו שמתה במ"ה אין צריך תו להביא ראייה שאותה אשה הית' מיוחסת דאין לחוש שלקח שם אשה אחרת והוליד ממנה אלו הבנים דמסתמא מאשתו שהוציא מכאן הם מאחר שלא שמענו שנשא שם אשה אחרת ואשה שהוציא מכאן כבר בדקנוה קודם שהלכה למ"ה. תו תנן נשאתי אשה במ"ה הרי היא זו ואלו בניה מביא ראייה על האשה שהיא מיוחסת ואינו מביא ראייה על הבנים שהרי כרוכין אחריה מתה ואלו בניה צריך להבי' ראייה על האשה שמיוחסת ועל הבנים שמאותה אשה הם. ומסיק ת"ר אשה נשאתי במ"ה מביא ראייה על האשה ואינו מביא ראייה על הבני' ומביא ראייה על הגדולי' ואין צריך להביא ראייה על הקטנים פי' באילו בנים אמרו בקטני' ולא גדולים דאם הביא ראייה על הגדולים שהן כרוכין אחר האם אין מביא ראייה על הקטנים בד"א באשה אחת פי' שאמ' אשה א' נשאתי אבל בב' נשים פי' שהי' אומר שתים היו ומתה אחת ואלו הבנים של זו מביא ראייה על האשה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניו ועל הגדולי' ועל הקטני' ואפי' הם כרוכין אחריה דשמא בניה של חבירת' היו וגדלתן. כתב הר"ן לפי שמה שכתבנו דאפי' לרבנן דאמרי כל משפחו' בחזקת כשרות הן עומדות. אפ"ה כהן צריך לבדוק משום חללות אתי שפיר הך מתני' וגמר' דיל' אבל לדברי האומר אפי' כהן א"צ לבדוק צ"ע למה צריך להביא ראייה על האשה. ואפשר דנהי דס"ל לרבנן דכל משפחות בחזקת כשרות עומדת ה"מ היכא דאיכא חזקת משפחה אבל היכא דליכא חזקת משפחה לא ע"כ. ולפי שפרשתי לעיל לפר"ת דאיירי להתיר בנה ע"ג המזבח לא קשה מידי

דין בדין זה יבואר דסומכין על החזקה דכרוכין לענין יוחסין לשמש ע"נ המזבח כאשר כתבנו בסי' י"ח וגם לסקול ולשרף דאם הגדילו איש ואשה תינוק ותינוקת בתוך הבית בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ובא האיש על התינוק' שורפין אותו והתינוק על האשה סוקלין אותן וגם מלקין מי שבא על אשתו והיא הוחזקת נידה בשכונת' ותינוק טמא שנמצא בצר עיסת תרומה ובצק בידו ואין ידוע אם לקח מן העסה וטימא אותו. או איש טהור נותנו בידו סומכין על החזקה דרוב תינוקת מטפחין בעיסה ואינו נאכל ואפי' הוא ברה"י וג"כ אינו נשרף וכן אם יש שם בבית תרנגולים ומים טמאי' צלולים ומצאו שנקרו התרנגולים בעיס' אינו נאכל ואינו נשרף ואם היו המים אדומים ועכורי' ואין נראה ואין ניכר בעיסה מן אותן המים מותר' העיסה אף לאכול ואם שרצי' וצפרדעים מטפלין שם בבית ונמצא חתיכה בעיסה ספק מצפדרע וטהור או משרצים וטמא הולכי' אחר רובא אם רוב צפרדעים וטהור ואוכלים אותו ואם רוב שרצים טמא ושורפי' אותו דמיעוט' ורוב' אמרי' דמיעוט' כמאן דלית' ואין מצרפין אותו לחזקה אלא אזלינן בתר רובא

יט מסקינן בסוגיא ל"ש דסמכינן אכרוכי' אלא לקדשי הגבול. פי' רש"י אם כהן הוא אוכלי' בקדשי הגבול משהביא ראיי' על אשה זו שהיא כשרה לכהונה סומכין על הבנים הכרוכין אחריה לומר בניה הן ואינ' חללין אבל ליוחסין אם יש בהן בנות אינן נשואות לכהנים עד שיביאו ראיי' שהן בנותיה של זו ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין סמכי' אחזקה דכרוכין והקשו התוספו' דמשמע מ"מ צריך שיהיו כרוכין להאכילן בתרומה ובפרק האשה שנתארמלה אמרינן האומר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה אלמא לא בעינן שיהו כרוכין אחריה. ותירץ ר"ת דהאידנא סבר מעלין מתרומה ליוחסין. ור' יהוד' דסבר דנאמן להאכילו בתרומה סבר כמ"ד אין מעלין מתרומה ליוחסין. ואני כתבתי לשם תירץ אחר והוא עיקר ע"ש ומסיק ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על התינוקות ופירש"י ליוחסין להכשיר כהונה מלקין על החזקות כדר' יהודא דא"ר יודא הוחזקה נידה בשכנותיה שראוה מלובשת בבגדי נידות' בעלה לוקה עליה משום נידה סוקלין ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונ' דאמר רבה בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירים בהם בעדות גמורה נסקלים זה על זה אם בא הבן על האשה נסקל הבן עליה משום בא על אמו ונשרפין זה על זה אם בא האיש על הבת דבתו בשריפה. א"ר שמעון בן פדי א"ר יהושע בן לוי מעשה באשה שבאת' לירושלים ותינוק מורכב לה על כתפה והגדילתו בחזקת בנה ובא עליה והביאום לב"ד וסקלו' לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה. תו מסיק בסוגיא דפליגי ר"י ור"ל אי שורפין תרומה על החזקה כי הא דתנן תינוק שנמצ' בצד העיסה ובצק בידו ופרש"י וא"כ בידוע שנטל מן העיסה ר"מ מטהר וחכמי' מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח פי' בקו' בשרצים ונבילות שבאשפה והקשו התוס' כיון שהתינוק אינו ודאי טמא א"כ אמאי נקט תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ליתני שנגע בעיסה ועוד דאמרינן בתוספת' מפני מה אמרו שהתינוק טמא משום דנשים נידות מגפפות ומנשקות אותו והכא מפרש משום דמטפחות באשפה לכן פר"ת שהתינוק ודאי טמא כדמפרש בתוספת' ולכך נקט שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דהשתא ספק הוא אם נטלה מן העיסה וטימא את העיסה או שמא אדם טהור נכנס לשם ונטל את העיסה ונתן לתינוק ובהא פליגי ר"מ ורבנן דר"מ מטהר דתלינן באדם טהור וחכמי' מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח פי' בעיסה ויש לנו לומר שנטלה והווינן בה מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהורה עומדת וסמוך מיעוט דאין מטפחין לחזקה דעיסה איתרע לי' רובא דלר"מ לא בטל מיעוטו לגמרי דשמעינן לי' דחייש למיעוט' הלכ' במקומו עומד וכי משכח מידי לאצטרופי' בהדי' מצרפינן ורבנן סברי מיעוט' כמאן דלית' דמי דלא חיישי למיעוטי רובא וחזקה רובא עדיף וקי"ל הלכת' כרבנן אמר ר"ל משום ר' אושעיא זו היא חזקה ששורפין עליה את התרומה חזקת תינוקות שמחזיקין לטפח שורפין עליה את התרומ' דהאי מטמאין דקאמרי רבנן לשרוף קאמרי ר' יוחנן אומר אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה וכי אמרי רבנן לתלות קאמרי אלא איזו חזקה לר"י ששורפין עליה את התרומה כדתנן העיסה בתוך הבית ושרצים צב הדומ' לצפרדע וצפרדע מטפלים שם הלב טמא וצפרדע טהור ונמצא חתיכות בעיסה ואין ידוע אם של שרצי' או אם של צפרדעי' אם הבית מוחזק להיות שרצים מצויין שם יותר מצפרדעים טמאה אף לשרוף דחזקה ורובא דאית' קמן הוא אם רוב צפרדעי' טהור'. והלכת' כוותי דר"י דאע"ג דר"ל אמר משו' ר' אושעי' משו' דתני' כוותי' דתני' ב' דברי' יש בהם דע' לשאו' דדוק' ברה"י ספיקו טמא ובר"ה ספיקו טהור דאלו דב' שאין בו דעת לישאל קי"ל דאפי' ברה"י ספיקו טהור תינוק ועוד אחר'. תינו' הא דאמרן עוד אחרת מאי היא עיסה בתוך הבית ותרנגולים ומשקים טמאים שם ונמצאו נקורי' שנקרו תרנגולי' בעיסה תולין לא אוכלין ולא שורפין דחיישינן שמא שתו התרנגולים ממשקה הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומו נקרו העיסה. ומדקאמר ב' דברי' הללו עשאום כמי שיש להם דעת לישאל ושנינו בא' מהם תולין מכלל דתינוק תולין א"ר יהושע בן לוי ל"ש אלא במשקה לבנים או אדומים צלולים שבבואה של תינוק ניכר בהן. אבל משקים אדומים עכורי' לא דאם איתא דנקיר מידע ידיעי

דין דאיש א' אסור להתייחד עם א"א מדאוריית' אפי' עם נשים הרבה ואם אשתו עמו מותר להתייחד אפי' עם אחת ובגוי' אפי' אשתו עמו אסור. ואשה א' מותרת להתייחד עם ב' אנשים ודווקא אם חד מינייהו כשר כדמפורש בסי' כ"א. ומותר לאדם להתייחד עם אמו ועם בתו וגם מותר לישן בן קטן עם אמו ובת קטנה עם אביה בקירוב בשר. ועל יחוד דפנוי' גזרו ב"ד של דוד ועל איסור ביאה של גויה ב"ד של חשמונאי גזרו. ועל יחוד דגויה גזרו ב"ד של הילל

כ מתניתין לא יתיחד אדם עם שתי נשים מפני שדעתן קלות וה"ה עם ג' כמו שנפרש לקמן בסימ' כ"ב. ושתיהן