ים של שלמה על קידושין פז

קרא מיגו דאי בעי מיתבא ליה מתנה מי לא יהבי לי' בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן לאחר שאמר בפנינו בכור הוא נפלו לו והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו לו נכסים של אב או אחד ממורישים לפני בחייו יטול זה מהן חלק בכורה דלהכ' אי לאו דאשמעונין קרא ליכא מיגו דאי בעי למיתבינהו השתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי שנפלו לו כשהוא גוסס ופרש"י שאם אמר נכסים שיבאו לי כשהוא גוסס נתונים לפלוני לא אמר כלום שהרי שבשעה שבאים לעולם לאו בר מתנא הוא ונראה בעיני דלא דוקא הוא שאומ' הכי אלא אפי' אמר סתם כשיפל נכסים לפני ונפלו לפניו כשהוא גוסס דלאו נתינה הוא ולא מהני מידי ואדרבה רבותא קאמר אעפ"י שהוא הזכיר שיפלו לפניו כשהו' גוסס אלמא דמחיים התנה על גסיסתו ויהיה מצורף לימי חייו אפ"ה לא מהני וכת' הרא"ש על פי' רש"י דס"ל דגוסס אין מתנתו מתנה וכן פי' ר"ח ז"ל דק"ל רוב גוססין למיתה וכמת הוא חשוב ואינו יכול להקנות עכשיו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס ואם אמר קודם לכן בני זה בכור נוטל פי שנים באלו הנכסים דאע"ג דגבי הקנאה לא יכול לאקנויה גבי ירושת בנו הבכור חשיבי מוחזקין ולא ראויין ומתוך זה דקדק ר' יואל דגוס' אינו מגרש את אשתו אעפ"י שהוא מיושב בדעתו כיון שאינו יכול ליתן במתנה דונתן בידה כתיב ובעינן דחזי לנתינה. והא דתניא בתוספתא דאהלי' ובמסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל זוקקת ליבם ופוטר מן היבום היינו מידי דממילא ולא שיעשה מעשה כמו נתינת הגט ומתנה דלענין זה הוי כמת גמור והא דאמרינ' בפ' כל הגט מביא גט ומניחו זקן או חולה נותנו לו בחזקת שהוא קיים וקאמר עלה בגמרא ל"ש אלא בזקן שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה לא פי' שמא מת דמשמע שגוסס עושה שפיר שליח להוליך גט מיירי כשקיבל השליח הגט קודם שהיה גוסס וכשהלך השליח נעשה גוסס אבל בשעת שהוא גוסס לא היה יכול לעשות שליח לגרש והוא עצמו הקשה לדבריו מהא דאמר בפ"ק דעירובין דגוסס נודר ומקדיש ומעריך ותירץ דשמא התם משום חומרא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ורשב"ם פי' בב"ב בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואי' לו כח לית' ומתוך פירושו משמע הא אם יש בו כח לדבר יש בו כח ליתן אפי' הי' גוסס והקשה רבינו יואל על זה א"כ אמאי נקט גוסס אפי' חולה בעלמא שאינו יכול לדבר כדאמר נשתתק ואמרו לו נכתב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו כו'. ותני' כשם שבודקין לגיטין כך בודקין למשא ומתן פי' ואם לא נמצא מכוון אין נותנין לה גט וממילא לא יכול ליתן מתנה אלא מדנקט גוסס ש"מ דאפי' יכול לדבר אין מתנתו מתנה. ור"י אומר שהו' כחי לכל דבריו וגיטו גט ומתנתו מתנה כדברי רשב"ם דאין לך גוסס יותר משחט בו שנים או רוב שנים ורמז כתבו גט לאשתי דאמרינן בפ' מי שאחזו דכותבין ונותנין וכן אמרינן בפ' בתרא דיבמות מי שהיה מגויד או צלוב וחיה אוכלתו וחזר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכ"ש בדיבור גמור הוא מיושב בדעתו והא דכל הגט ראייה גדול' היא דדוקא חיישינן בגוסס שמא מת משום דרוב גוססין למיתה אבל אם היה ידוע שהוא עדיין כמו שהניחו היה נותנו אעפ"י שהוא גוסס ואם לאו לאו בר נתינה הוא משום דחשיב כמת אפי' מידו ליד האשה לא הוי גט ושלוחו נמי לא מצי יהיב לה ומשמע נמי דווקא משום דשלח הגט למקום אחר אבל אם נתן מידו ליד האשה הוי גט דומיא דזקן דתניא בהדיא ומה שדחה ההיא דערכין משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לאו כלום הוא שהרי לדבריו אין להדיוט כלום וחשוב כמת ובוודאי האי דגוסס דקאמר אינו יכול לדבר ומה שהקשה על פי' רשב"ם לוקמא בנשתתק לאו קושיא היא דקרא לא מצי' לאוקמי הכי דאם אינו יכול לדבר עתה וליתנם יתנם כשיתרפא דסתם נשתתק דרכו להתרפא להכי נקט גוסס שהוא קרוב למיתה ואינו יכול לדבר ועוד דנקט גוסס דשכיחי מחמת מיתה בסתם בני אדם אבל נשתטה ונשתתק לא שכיחי ע"כ הצעת הרא"ש ועיקר וכן דעת הסמ"ג וסמ"ק כרמב"ם ור"י וכן הסכים הרשב"א והר"ן ודע מה שאמרנו שגוסס הוא כחי לכל דבריו ומשמע כשהוא מדבר דוקא ה"ה בלא מדבר שנותן גט לאשתו וחשבינן שהוא כחי וכן המתנה ששלח לאדם כבר נותנין לו כשהוא גוסס רק כשהוא גוסס אינו יכול ליתן גט ולא להקנות אם אינו יכול לדבר אם לא שבודקין אותו כמו נשתתק דפ' מי שאחזו ומה שמשמע מדברי הפוסקי' דבעינ' גבי גוסס מדבר היינו לעשות מעשה בלא בדיקה וסתמא דמלתא גבי גוסס אין שהות לבודקו דרובין מתים במהרה ואינן מאריכין בגוסותיהן ומ"ה אין מתנתו מתנה וכן גוסס שצוה ליתן גט ואפי' אותו שיכו' לדבר דלא בעי בדיק' ובנשתתק כי התם אבל צריך לבודקו אם דעתו מיושבת עליו דלא עדיף מסתם ש"מ שכתב ר"י שצריך לבודקו אם דעתו מיושבת עליו

דין דמי שנתן רשות לשלוחו לקדש בתו או היא שנתנה רשות לשלוח' לקדשה והלך אביה או היא וקבלו קידושין מאחר מי שקדם קידושין אם אינו ידוע שניהם נותנים גט או אחד נות' גט ואחד כונס ואם קדשה אבי' בשחרית והיא בערבית ביומא דמשלם ששה חדשים וי"ב שנים ונמצא בוגרת בערב אפי' אינו ידוע לנו אם היתה בוגרת בשעת קבלת קידושין של אביה אין קידושיו קידושין ואפי' אין מכחישתו לומ' שהייתי בוגרת בשחרית וכ"ש אם שניהם קבלו קידושין הוא בדרך והיא בעיר או שהיא קבלה קידושיה בשחרית והיא לא קבלה כלל ובערב נמצאת בוגרת דאין קידושיו קידושין. וה"ה אם אבי' לא קיבל קידושיה בשחרי' ובאותו עת לא הית' יודעת אם הית' בוגרת או לאו ובערב נמצאת בוגרת דקידושיה אינ' קידושין ודאי אבל מ"מ בעי גט מספק

יז מתניתין מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין דבטליה לשליחותיה דשליח ואם של שלוחו קדמה קידושיו קידושין ואם אינו יודע איזה קודם שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקדשה את עצמה אם שלה קדמה קידושי' קידושין ואם של שלוחה קדמה קידושיו קידושין ואם אינ' יודעים שניהם נותני' גט ואם רצה א' נות' גט ואחד כונס ומסיק בסוגיא איתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אומר הרי היא בוגרת לפנינו וקדושיה קדושין ולא של אביה ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהם שמא כשקדשה האב נערה הית' וקדמו קידושיו ופריך אימת אילימ' בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות בהא נימא רב והרי היא בוגרת לפנינו הא כל אותו ששה חדשים בחזקת נערה הוא עד שיכיר בסימני בגרות אלא לאחר ששה בהא נימא שמואל חיישינן לקידושי שניהם והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרו' אלא ששה חדשים בלבד לא צריכא דקדיש בההיא יומ' דמישלם שית' רב אמר הרי היא בוגר' לפנינו מדהשתא בוגר' בצפרא נמי בוגרת שכל היום היא בחזקת שתבא ושמואל אמר השתא הוא דאת' סימנין ומסקינן דפליגי בשאין מכחישתו פי' שאינה מכחשת האב לומר בגרתי קודם שקדשני אבי אפ"ה סבר רב הרי היא בוגרת לפנינו (ופסיק הלכת' כוותיה) אבל מכחישתו לומר הייתי בוגרת בצפרא אף שמואל מודה. ופי' רש"י לא צריכא דקדיש בההיא יומא דמשלים שית אביה בבוקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתיבגור ונראה בעיני דמ"ה פירשו כך דאי שתיהן קידשו בצפרא ובערב מצאנו שהיא בוגרת אפשר בזה לא הוי פליגי בי' דסתמא דמילתא אינ' מקבלת קידושין לעצמה אלא א"כ בגרה ומכחישתו אבל השתא דקבלת' קידושי' לעת ערב דהוי בוגרת לא ידענו מה היה לה בצפרא בעת קידושי אביה וכתבו התוס' דדוקא בקדשו שניהם אבל קידשה אביה לחוד מודה שמואל דאינ' מקודשת דאמרינן העמד אשה אחזקת פנויה כמה שהית' קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קידושי אב קידושין אבל היכא דקדשה אף היא עצמ' אינה חזקה דפנויה דממ"נ א"א היא או משו' קידושי אבי' או משו' קידוש' דיד' בהא פלי' שמואל ע"כ ואומר אני דה"ה אם קדשה היא עצמה לחוד ואשתכח היא בוגרת אח"כ ובאותה העת שקדשה מודה בעצמה שלא הית' יודעת אם היא בוגרת לא אמרינן שהיא בוגרת לפנינו ונעמידנה אות' בחזקת פנויה ואין אומר הרי היא בוגרת ודוקא לענין קדושי' ודאי אבל קידושי ספק לעולם בעי גיטא מספק אעפ"י שהיא בחזקת פנוי' מ"מ אינה חזקת בוגרת לפנינו

דין כהן שנשא אשה מיוחסת והלך עמה למדינת הים וחזר ובא עמה ועם בניו והבנים כרוכין אחריה נאמן לומ' אלו בנים נולדו לי מאשתי זו ומיוחסת לעבוד בנו עבודה ולהשיא בתו לכהן ועל הגדולים צריך להבי' ראיי' שמאשתו זו נולדו לו ואם לא חזר ובא עמה ואמר שמתה במ"ה ואלו בניה צריך להביא ראיה שנולדו אלו בנים מאשתו שמתה כמ"ה אבל אין צריך להביא ראיה שנולרו לו מזו שהלך עמה למ"ה. ואם אמר אשה זו מיוחסת נשאתי במ"ה ואלו הן בניה צריך להביא ראיה על האשה שהיא מיוחסת ואין צריך להביא ראיה על הבנים שממנו נולדו לו בזמן שכרוכין