ים של שלמה על קידושין פו

ונתעבר' מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינו מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עליה הולד חלל וכן כהן שבא על גיורות או משוחררת הולד חלל עכ"ל. והאי וכן קאי אדלעיל כהן שבא על הזונה כו'. כי גיורת בכלל זונה נאסרת. וכן פי' המ"מ ע"ש והר"י קאר"ו ז"ל ולא נהירא במה שכתב אהאי וכן תו מסיק א"ר יהוד' כהן באלמנה לוקה שתים ופרש"י וה"ה לכהן הדיוט בגרושה וחללה יהא מיגמ' גמירי אהדדי אחת משום לא יקח משום קידושין ומשום לא יחלל שחילל אותו ופריך ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא חילל זרעו דלא גמר ביאתו משמע להדיא כשגומר ביאתו חייב ג'. ותימא על הרמ"בם וסמ"ג שלא כתבו אלא שתים. תו מסיק אמר אביי קידש פי' רש"י כ"ג או כהן הדיוט אחת מן הפסולים לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל רבא אמר בעל לוקה. לא בעל אינו לוקה מ"ט משום דכתיב לא יקח ולא יחלל מה טעם לא יקח כו' משום לא יחלל ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קדש ולא בעל שאינו לוקה להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא מודה רבא באלמנה לכ"ג שאם בעל ולא קדש שלוקה שנאמר ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי הוא חילל ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה דרך קידושין אסרה תורה ופי' רש"י ומודה רב' אע"ג דבעי באיסור כהונה תרתי דוקא ביאה אחר קידושין הוא דבעי דמקדושין לחודייהו לא לקי אבל בעל ולא קידש מודה הוא שהביאה אינה תלויה בקידושין דלא יחלל אמר רחמנא והרי חילל ושניה' מודים במחזיר גרושתו אעפ"י שלדברי שניהם כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא קידושין מודים הם בישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר שאם בעל ולא קידש אינו לוקה ע"כ מדבריו יראה מה שאמר התלמוד ומודה רבא בכ"ג באלמנה לאו דווקא קאמר ה"ה בכהן הדיוט בזונה וגרושה אכן הסמ"ג מדברי הרמב"ם לא כתב הכי שהרי כת' וז"ל כ"ג שבא על האלמנה לוקה ואעפ"י שלא קידש שנאמ' ולא יחלל זרעו כיון שבעלה חללה ופסלה מן הכהונה כדאמ' בעשר' יוחסין שמודה רבא בכך אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללת מקודם משום לא יחלל שהרי נתחלל בביאתו וחייב אותו הבא עליה משום חללה ומ"מ בין כ"ג בין כ"ה הבא על החללה פשוט דאין חייב משום בעילה לחוד שהרי כבר היא נחללה. והסמ"ג גופא כתב לעיל הפוך סבר' זו שכתב בפר' עשרה יוחסין נחלקו בה אביי ורבא בכ"ג בגרוש' אביי אמר קידש לוקה בעל לוקה ורבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה משום לא יחלל וקי"ל כרבא דאמר דצריך קידושין ובעילה ואז לוקה משום לא יקח ומשום לא יחלל ע"כ אלמא אף בביאת גרושה שייך חיוב חללה היכא שנתחללה בביאתו. ומ"מ יש לישב דברי הסמ"ג דלא ליקשו אהדדי דס"ל דבוודאי לענין חיוב בעילה אחר שקידש חייב נמי משום לא יחלל וכמו כ"ג באלמנה אבל לענין חיוב בבעילה לחוד בלא קידש אינו חייב אלא בכ"ג באלמנה לחוד כלישנא דגמרא ומודה רבא בכ"ג באלמנה משמע דווקא קאמר. אבל מ"מ דוחק בעיני לחלק בהכי ופירש רש"י עיקר

דין דבת גר שנש' גיורת מותר לכהן ומיום שחרב ב"ה החמירו על עצמן שלא לישא אלא א"כ יהא אביו ואמו מישראל והבא לימלך מורין כן אבל אם כבר נשא בת גר וגיורי' אין מוציאין אותו מידו

יד מתניתין ר' יהודא אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ר' אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורות בתו כשירה לכהונה וכן גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורות בתו פסולה לכהונה אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפי' עשרה דורות עד שתהא אמו מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורות בתו כשירה לכהונה אמר רב המנונא משמיה דעולא הלכה כר' יוסי וכן אמר רבה בר חנה הלכה כר' יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמם כר' אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין אות' הימנו כר' יוסי אמר רב נחמן אמר לי הונא בא לימלך מורין כר' אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין אות' הימנו כר' יוסי

דין דנאמן האב על בנו לומר שבכור הוא לתת לו פי שנים אפי' בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס וגם נאמן לומר על בן בין הבנים שהוא בכור אף שנעשה הגדול מתו' כך ממזר וגם נאמן לומר זה בני מבן גרושה וחלוצה או מאיסו' ערוה הוא והיכא שיש לאותו בן שרוצה לפסול בנים אינו נאמן להפסילו וגם אינו נאמן זה לומר על מי שהוחזק לבנו שאינו בנו אלא ממזר הוא

טו מתניתין האומר בני זה ממזר הוא אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו תו תנן ואפי' שניהם האב והאם מודים על עובר שבמעיה שממזר הוא אינו נאמנים ומפרש בגמרא טעמא דר' יהודא כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודא נאמן אדם לומ' בני זה בכור הוא וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן פי' אפסולי קיימי אבל לענין בכור לא פליגי ובפ' יש נוחלין פסק הלכת' כר' יהודא כתוב בה"ג הלכה כר' יהודא ודוקא היכא דאיכא בכור וכשעושה קטן בכו' א"כ פוסל לי' לגדול ומיגו דהימני רחמנ' לאב לענין ירושה כדכתב יכיר יכירנו לאחרים הימנוה נמי לעשות הגדול ממזר אבל האומר בני זה ממזר שלא לענין בכורה לא מהימן לשווי' ממזר ואפי' אשתו פרוצה ביותר דרוב בעילת אחר הבעל. ע"כ. וכתב הרא"ש ולאו משום דהלכה כר' יהודא דלאו בכל מילי פליג דהא מוכח ממתניתן דהכא דבכל ענין איירי שהוא נאמן ואף בה"ג משמע דר' יהוד' אית לי' בכל ענין מהימן אלא דלא קי"ל הלכת' כר' יהוד' אלא ע"י הכרת בכורה ונראה דדייקינן מדשלח ר' אבא האומר על תינוק בין הבנים כו' נאמן משמע דר' יהוד' אית לי' דבכל ענין מהימן אלא דלא קי"ל הלכתא כר' יהודא אלא ע"י הכרת בכורה ונראה דדייקינן מדשלח ר' אבא האומר על תינוק בין הבנים כו' נאמן משמע דבע"א אינו נאמן ולא מסתבר טעמייהו אלא בכל ענין נאמן ע"כ והוא מדעת התוס' ודעת הרמב"ם כדעת ה"ג דאינו נאמן אלא ע"י בכורה. ומ"ה ס"ל דאפי' לומר בן גרושה ובן חלוצה הוא שאינו מהימן אבל הרא"ש כתב וי"א דבן גרושה ובן חלוצה הוא דאפשר דמהימן אפי' לדעת ה"ג משום דהוה נמי ע"י הכרת בכורה דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן מאי שנואה שנואה בנישואי' ועיקר ראיות התוס' והרא"ש אחריה' דהלכה כר' יהודא מדמסקינן בפ' החולץ ומעשה באדם אחד שבא לפני ר' יהודא א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך ופריך ואבני' לא מהימן והתנן יכיר יכירנו לאחרים כו'. א"ל רב נחמן בר יצחק ה"ק לי' לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ופסק התם הלכת' כרב נחמן בר יצחק משמע הא אם יש עדות לגוי נאמן לפוסלן ואעפ"י שאין הכרת בכורה ואף שיש לדחות דיש שם הכרת בכורה דאם נתגייר בינו לבין עצמו אין דין בכורה לגוי פי' וכל הבנים שוים בנחלה ונ"ל דוחק וכן פסק נמי בשאלתות דרב אחאי בפרשת וארא דנאמן דאעפ"י דאין שם הכר' בכורה וכן פסק בא"ז. ואני אומר דבודאי צדקו דברי השאלתות והתו' דמהימן אפי' בלא הכרת בכורה. אבל מ"מ דברי ה"ג אמיתים הכל דאין אדם נאמן לומר על מי שהוחזק לבנו ולומר אין זה בני אלא ממזר הוא דלא מצינו בתורה שמהימן אלא על בנו לומר שהוא בכור וה"ה שמהימן לומר בן גרושה הוא שנולד מגרושה וה"ה אם אומר שבנו הוא אבל נולד מפסו' ערוה שאשתו אסורה עליו בערוה וכדמשמע לישנא דמתניתין בני זה ממזר הוא ולא קאמר האומר על בנו שהוא ממזר דהוי משמע פירושו שהוא מוחזק לבנו ואומר שהוא ממזר ואינו בנו אבל מתני' שהוא אומר בני זה הוא ממזר פי' כמו שפי' רש"י שנולדו לו מחייבי כריתות ומה שכתב בה"ג שאינו נאמן לשווי' ממזר היינו לומר שאינו בנו כמו שכת' ואפי' אשתו פרוצה ביותר כו' כלומר ואינו בנו דכה"ג הוא דלא מהימן כי התור' לא הימנהו כ"א על בנו ונרא' בעיני דאף ר' יהודא מודה בזה ומ"ה מיושב מה שמשמע בה"ג דאף ר' יהודא ס"ל דמהימן אפי' בלא הכרת בכורה כי כן האמת רק דס"ל שאינו נאמן לומר שאינו בנו ואין לסור מדבריהם כי דבריהם דברי קבלה ומה שאמרנו שנאמן האב על בנו דאי פסלת לבנו נמצא שיפסלו הבנים והוא אינו נאמן כדתניא ר' יהודא אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכת'

דין דגוסס הוא כחי לכל דבריו גיטו גט ומתנתו מתנה אם יכול לדבר ואפי' אינו יכול לדבר יכול ליתן השלי' המתנה או הגט בשעת גסיסתו אם עשה השליח משהיה יכול לדבר אבל אינו יכול לעשות השליח אם לא שבדקין אותו ג' פעמים ואמר על הן הן ועל לאו לאו כמו שמפורש במסכת גיטין וסתמא בלא בדיקה הרי הוא כמת אפי' לענין הקדש ונדרים. וגם סתם שכיב מרע צריך בדיקה אם דעתו מיושב עליו אפי' יכול לדבר

יו מסקינן בסוגי' א"ל רב נחמן בר יצחק בשלמא לר' יהוד' היינו דכתיב יכיר יכירנו לאחרים אלא לרבנן יכיר למה לי בשצריך היכרא כגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא עפ"י אביו ופריך למאי הלכת' לתת לו פי שנים פשיטא למה לי