ים של שלמה על קידושין פה

המיוחדת להכהנים בד' אימהו' סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלי' צריך להוסיף עוד אח' ובהכ' סגי ואתי שפיר דפרכינן ואיה' נמי תיבדוק בדידי' ומפרקינ' מסייע לי' לרב כו' כלומ' אין ה"נ דאיהו נמי בעינ' בדיקה בדידי' אלא מ"ה לא תני מתניתן שהיא בודקת בו מפני שאינו דומה בדיקתה לבדיקתו. איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסול' קהל. ואי' ה"נ דסיפא תנא לויים וישראלים מוסיפין עליהם עוד אחת א' האנשים ואחד הנשי' במשמע. וזה שהחמי' בבדיקת פסולי כהונה מפרש בירושלמי שהקש' ולא נמצא מחמיר בישראל יותר מן הכהן. אמר ר' בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו כדי שיהא אדם מדביק בשבטו ובמשפחתו ושיהי' בדוק לו ולא יהי' צריך לטרוח ולבדוקי וקנסו בלויים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקי' כ"כ ביוחסין ואין מבדקי' במשפחות א"נ דבפסולי קהל השוה בכל הצריכו בדיק' יתירה ע"כ. ואף לנוסח של' יוכל לפרש כן וכדפרישי' לעיל אלא שדוחק בעיני פירושו דלשון המשנה משמע כפשוטו דבכהנת אין בודקי' יותר מד' אמהות כו'. והאידנא אין נפקות' בהאי משנה דלא אמרינן צריך בדיקה אלא דוקא להכשיר בנים לעבודה אבל משום להאכילו בתרומ' אין צריך בדיקה וכדפי' ר"ת אכן הרמב"ם מוקי למתניתן בקרא עליו ערעור בין ערעור דממזרת בין ערעור דחלל ולענין כהונה וכך לשון הסוגיא אמתניתן דהכא אמר ר"י אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמי' אמרו כל משפחות בחזקת כשרות עומדי' ופריך והאמר רב חמא בר גוריון אמר רב משנתינו בשקרא עליו ערעור פי' אין צריך בדיקה אלא א"כ יצא קול שמץ פסול מכח עדים וא"כ אמאי פליגי רבנן ומתרץ מאן דמתנא הא משמיה דרב לא מתני הא ותרי אמוראי נינהו אליבא דרב איכ' דאמרי אמ' רב יהוד' אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אמרו כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדין אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם קרא עליו ערעור צריך לבדוק אחריה אפילו לרבנן ע"כ. ויראה מסוגיא זו להדיא דאין הלכה כמשנה זו דהא רב יהודא בשם רב מוקי לה כר"מ וזהו אפשר כוונת הרי"ף והר"ש שלא הביאו המשנה ומ"מ אין ראיי' דשמא מאחר דלא בעי' בדיקה אלא שיהא בנו ראוי לשמש ע"ג המזבח וכן בתו ראוי להינשא למי שמשמש ע"ג המזבח כדפי' ר"ת והאידנא ליכא עבודה. ומ"ה השמיטו' והקאר"ו כתב וז"ל זהו דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטו משנ' זו משו' דלר"מ היא ולית הלכת' כוותיה ומיהו תמיה לי שה"ל לכתבו ללמדינו היכא דקרא עליו ערעור כמה אמהו' צריך לבדוק ואפשר לומר שהם מפרשי' דכי אמר רב אם קרא עליה ערעור צריך לבדוק אחריה לא בדיקה דארבע אמהות קאמר אלא בבדיקה כל דהו סגי ע"כ ודוחק הוא אבל לפי מה שפרשתי דבדיקות דמתניתן בעני' שימוש המזבח קאמ' א"כ ערעור דקאמר שצריך בדיקה ד' אמהות היינו לענין כהונ' ושימוש ע"ג המזבח אבל שאר ערעור אין צריך אלא בדיקה כל דהו לבטל הקול ומ"ה לא הביאו ולענין הלכה נראה דקי"ל כהאי מתניתן וכדפי' ר"ת לענין שימוש מזבח ואף דר' יהוד' מוקי לה בשם רב כר' מאיר ולאו אליבא דהלכת'. אפשר דאינו קי"ל דבסוגי' בכתובות בפ"ב דנאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה ובע"כ איירי לענין להשיאו אשה בדוקה כדפיר' ר"ת וא"כ הכי קי"ל. והיכא דקרא עליו ערעור האידנא אין צריך בדיקה בד' אמהות כדעת הרמב"ם אלא כמו שפיר' בשם ר"ת דמתניתן איירי באשה בדוקה ולשמש בנה ע"ג המזבח וכמו שהסכים הרא"ש לעיל סימ' ה' עמו וזהו עיקור ואף שהטור הביאו דברי הרמב"ם לפסוק לא משגחינן בי' כי אינו אלא כמעתיק דבריו ובפרט נמי שהרי"ף השמי' משנ' זו אלמא דלא בעי' האידנ' האי בדיקה דד' אמהות כלל. גם בענין הערעור איכא מחלוקת בין פרש"י לפי' הרמב"ם כי רש"י פי' שקראו עליה ערעור שני עדים שמץ פסול ולא שמעידי' עדות גמורה אלא יציאות קול אבל הרמב"ם פי' ששנים מעידי' שנתערב בממזר או חלל כו'. ותימא לפירושו אמאי סגי בד' אמהות הא נאסרה כל המשפחה מספיקא דאוריית' ואין שיעור לבדיקה זו ואי איירי שיאמר נתערב בזמן זה שהוא קוצב א"כ אפי' ד' אמהות לפעמים לא בעי אלא בדיקה באמהות כפי משך הזמן בשלמא לפי' רש"י שהוא שמץ קול לא החמירו כ"כ וסגי בבדיקה של ד' אמהות. ועוד ראייה דאי כפי' הרמב"ם מאי מחלק בין גברי לנשי מאחר שנתערב ודאי פסול ביניהם וכי משו' האי סברא קלה אי אית' דהוי פסול כי מינצו בהדי הדדי הוה מגלה וכל זאת לפי' רש"י ניח' ועיקר הדין היכא דקוראין אותו ממזר ושתק שכתב נמי הרמב"ם שצריך בדיקה בד' אמהות כבר כתבתי בפ"ק דכתובו' סי' מ"ג דלא חיישינן האידנא לכך

דין דכהן גדול שבא על אלמנה או כהן הדיוט על גרוש' או זונה בניהם נעשו חללין וגם היא נעשה חללה ופסולה מן התרומה אם בת כהן היא וכהן הבא עליה לוקה גם משום חללה ובת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם כגון בנו ובן בנו עד סוף כל הדורות אבל בת בתו מישראל או ישראל שנשא חללה כשרה לכהונה. וכ"ג שבא על אשה שהי' אלמנה גרושה חללה זונה בזמן שהיו כסדר הזה לוקי' אותו ארבע. וכהן הדיוט נלקה עליה שלש אבל אם הי' מתחלה זונה ואח"כ נעשית חללה ואח"כ נעשית אלמנה אין לוקין אותו אלא פעם א' ויבואר דאין חללה אלא מפסולי כהונה לבד אבל כהן שבא על העריות או על יבמה בשוק אינה נעשית חללה וגם הולד אינו חלל ואם חזר ובא עליה הולד חלל וגם היא נעשה חללה וכהן אחר הכא עליה נלקה עליה משום חללה וכהן שקידש גרושה ונתארמל' או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה אבל מן הנישואין אעפ"י שעדיין לא נבעלה ממנו כגון שנמצא בתולה נתחללה ואם קידש ובעל ולא גמר ביאתו נלקה שתים ואם גמר ביאתו נלקה ג'. ואם קידש ולא בעל אינו לוקה כלל. אבל בעל ולא קידש לוקה אחת בין כ"ג בין כ"ה והמחזיר גרושתו אינו לוקה אלא א"כ קידש ובעל

יג מתניתין בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים. זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה דמה דתימא מידי דהוי אמצרי ואדומי מה להלן לאחר ג' דורות אף כאן נמי לאחר ג' דורות ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. חלל שנשא בה ישראל בתו פסול' לכהונה ומסיק בגמרא מה"מ א"ר יוחנן משום ר' שמעון נאמר כאן לא יחלל את זרעו בעמיו ונאמר להלן גבי טומאה לא יטמא בעמיו מה להלן זכרים ולא נקיבות דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. אף כאן הפסולי' חללים זכרים ולא נקבות. אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי מי כתיב לא יחלל בנו לא יחלל זרעו כתיב ואפי' נקיבות. וכי אהני ג"ש לבת בתו אהני בת בנו תשתרי דתהני לי' ג"ש ולא אפיק קרא אלא זרע אבל זרע זרעו לא כתי' לא יחלל זרעו הוקש זרעו לו דהאב והזרע הוזכרו בתיבה זו מה הוא בתו פסולה אף בנו בתו פסולה בת בתו תיתסר א"כ מאי אהני ג"ש תו מסי' ת"ר לא יחל' זרעו בעמיו אין לי אלא זרעו היא עצמ' מניין ת"ל לא יחלל זו שהית' כשירה ונתחללה. תו מסיק ת"ר איזה היא חללה כל שנולדה מן הפסולין מאי נולדה מן הפסולין אלימא פסולה לו והרי מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשרין דכתיב כי תועבה היא היא תועב' ואין בניה תועבין אמר רב יהוד' ה"ק כל שנולדה מפסולי כהונה ופריך נולד' אין לא נולדה לא והרי אלמנה וגרושה זונה דלא נולד' וקא הוי חללה א"ר יצחק בר אבין ה"ק איזה היא חללה שעיקר' מן התורה פי' לדרוש מן חכמים ל' לא יחלל כל שהו' כשר ונתחלל ואין צריך לפרש מן דברי סופרים כל שנולד מפסולי כהונה. תו מסיק בסוגיא אמר אביי ישראל הבא על אחותו פשיטא דזונה משוה לה דהא נבעלת בעילת פסול אלא הא מיבעיא לי חללה משוי לה או לא משוי לה. מי אמרינן ק"ו השתא מחייבי לאוין הוי חללה מחייבי כריתות לא כ"ש א"ד אין חללה אלא מאיסור כהונה א"ל אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר רבא מנא הא מילת' דאין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו מכהן הדיוט שאני אומר מה לכהן הדיוט אסורה לכ"ג מיבעיא דמהדיוטתו נאסר' עליו אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה האומרת בכהן הדיוט שייר לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאשה לא יקחו ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה הוא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה אלמנה מגרושה זונה וחללה בכ"ג שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל א' ואחד חללה למה נאמר' הרי אסורה להדיוט לומר לך אין חללה אלא מאיסורי כהונה מקראי יתירה דרשינן דהאי דהדר כתב להכי כתב לומר שתלמודן מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתב אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שלא נקראת חללה אלא מביאה פסול כהונה לבד ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל זונה למה. נאמר בכ"ג נאמר כאן זונה בכ"ג ונאמר להלן זונה בכהן הדיוט מאי כאן בכ"ג זרעו חולין דכת' לא יחלל אף להלן בכהן הדיוט זרעו חולין. ופסק רב אשי כהן הבא על אחותו בביאה ראשונה עשאה זונה חזר ובא עליה עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינה נוהג אלא בכהונה וז"ל הרמב"ם והטור העתיק וז"ל כהן קידש אחד מאיסורי' ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה אבל מן הנשואי' אעפ"י שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזק' בעולה היא אעפ"י שנמצא' בתול' כהן שבא על א' מן העריו' אין עשאה חללה אבל עשאה זונה ואם חזר בא עליה הולד חלל. אם בא על יבמה לשוק